קריאת כיוון:

רקע

סיפור זה מתאר דווקא זיכרון שלילי וקשה של הסופרת, מהמורה למתמטיקה שלימדה בתיכון.

סיפור זה מאפשר לגעת ביחסים המורכבים שבין מורה ותלמידים ועל יחסי הכוח והפער שעשויים להיות ביניהם.

בנוסף, בהיותו סיפור רווי רגשות המסופר מנקודת מבט לאחור, הוא מזמן עיסוק באופן שבו תיאור הדברים מרמז על הרגשות האצורים בחוויה.

פעילות טרום קריאה

נספר לתלמידים כי אנו עומדים לקרוא זיכרון ילדות של סופרת מאוד מצליחה בשם אורלי קסטל-בלום מימיה בבית הספר (הסיפור מתחיל בשנותיה הראשונות בבית הספר וממשיך לתיכון).

נחלק לתלמידים דפים וכלי כתיבה, נבקש מהם להאזין היטב לסיפור ולכתוב אילו רגשות עולים בסיפור. 

סיפור קצר 

האות האנגלית M / אורלי קסטל-בלום מתוך 'רדיקלים חופשיים', עמ' 153-152

ללמוד לכתוב את האות האנגליתm  היה קשה. ישבתי בכיתה בבית הספר היסודי והשתדלתי כל כך עם כל הגבעות האלה של האות. ממש התייסרתי. עם ה –n  עוד איכשהו הסתדרתי, אבל לשים על הדףm   בכתב אנגלי –  זה גבל בסיוט. היה לי עיפרון לא מחודד שטינף את הדף, למורה היתה פאה בצבע אדום.

כולם תפסו מהר מאוד את עניין הכיוונים שזה משמאל לימין וה-m  שלהם יצאה להם טבעית כמו מם סופית. ישבתי בצד ימין של הכיתה, איפשהו באמצע, המורה כתבה m m m m  על הלוח, באות גדולה, קטנה, בכתב ובדפוס. התלמידים העתיקו בנמרצות. אצלי, בגלל העיפרון, לא ראו את הניואנסים שבין הגבעות של ה–m,  לא בכתב ולא בדפוס, והכול נראה כמו מערכת הגנה עצמית מקולקלת. עוד אז היתה לי הרגשה שהקושי הזה שבכתיבת האות האנגלית m הוא יותר ממה שהוא צריך להיות.

הביטו, הרי מדובר באות אחת שזזה כל כך ברור משמאל לימין, שלוש גבעות ברורות ומסומנות שלא עושות בעיות. לקח לי המון זמן לקלוט את זה.  נניח שאיכשהו זה נכנס לי לראש. שש שנים אחר כך, הייתי בתיכון והמורֶה למתמטיקה לימד משוואות עם m  בריבוע ו-n בריבוע. הוא קרא לי ללוח. אני זוכרת היטב את שמו המלא. לא אמסור אותו מפאת היותו היום מנהל בית ספר תיכון אחר, ואולי זה משהו לא חוקי. באתי ללוח, וכתבתי m  עם ארבע גבעות. המורה אמר: מה זה ה-m  הזאת, שכה אחיה, ככה הוא אמר. איזה מין m  זאת, כמה גבעות עשית לה? אני חושבת שמישהו אמר שה-m  שלי בהריון. נדמה לי שמישהו ככה זרק. אולי זה היה הטמבל הזה מהספסל האחרון. הכיתה גיחכה. גיחוך רפרף שם בז'בוטינסקי פינת רמז, צחוק קל על חשבוני. הבלגתי, אבל זה לא אומר שלא ספגתי את זה. צחוק הגורל.

לפני חודשיים אני נכנסת לחנות המפעל של כיתן, אני רואה את המורה הזה שירד עלי, זה שהוא מנהל בית ספר. אני אומרת לו שלום, הוא לא זוכר כלום ממני, אבל כלום. ממש בלקאאוט. אני רואה בעיניים שלו שהוא לא מזהה אותי בתור זאת שהוא ירד על האות m  שלה. אני מסתכלת עליו, אני בודקת אותו – אין זכר בכל הפנים שלו לרגע ההוא. בין כל המגבות המפוספסות של בנטון, פשוט לא עלה לו בראש.

פעילות בעקבות הקריאה:

• נזמין את התלמידים לשתף אילו רגשות הם זיהו בסיפור.
• נבקש מהם לנסות להסביר מה בתיאור "הסגיר" את הרגש שבו הבחינו. (ניתן לחלק לתלמידים את הסיפור ולבקש מהם לסמן משפטים או מילים שמרמזים על הלך הרוח והרגשות. למשל- "כמו מערכת הגנה עצמית מקולקלת" שמלמדת על לחץ וחוסר אונים).
• נכתוב על הלוח את התחושות ואת המילים והמשפטים המצוטטים מהסיפור לטובת המשך הפעילות.
• נזמין את התלמידים להתחלק לקבוצות קטנות. כל קבוצה מוזמנת לבחור סצנה אחת מהסיפור ולהציג אותה. יש להסביר לתלמידים שחשוב שהרגש באותה סצנה יבוא לידי ביטוי וכמובן שניתן להוסיף ולהרחיב את הסצנה המתוארת.
• לכיתות מתקדמות– ניתן להזמין תלמיד שמעוניין בכך לשתף בחוויה (כל חוויה משמעותית- חיובית או שלילית) ולהזמין את שאר התלמידים לתאר מה עוד הם שמעו, מעבר למה שתואר.

למורה– פעילות שכזו מתאימה רק לכיתות בהן יש אוירה מכבדת ובוגרת בין התלמידים.