קריאת כיוון

ביחידה זו נלמד את משניות ז-ח שבפרק ג' במסכת ראש השנה. 

שלא כמו מצוות אחרות שעיקרן הוא הפעולה אקטיבית שהאדם עושה, במצוות השופר – על פי חכמים- עיקרה של המצווה היא דווקא פעולה פסיבית שהאדם עושה. עיקרה של מצוות השופר- היא שמיעת קול השופר, ולא התקיעה בו דווקא.

בנוסף לכך, במצווה זו מדגישים חכמים, בדומה לתפילה, ובשונה ממצוות רבות אחרות – את כוונת הלב, ותולים בכוונת הלב את קיומו של המעשה עצמו. ללא כוונת הלב- אין כל משמעות לתקיעת השופר או לשמיעת קולו.

• בטקסט מרכזי מובאת משנה ז' שעוסקת באופן ישיר במצוות השופר. ומההלכות שנאמרות בה בשם חכמים- אנו למדים שאכן עיקר מצוות השופר היא האזנה לקולו, וכי מצווה זו תלויה בכוונת הלב.

• בקריאה יחפה אנו ממשיכים גם אל משנה ח'.  במשנה זו מובאים שני סיפורים מדרשיים של חכמים שמהם אנו למדים את הרעיונות הללו
• בריבוי קולות וסיף ונלמד את משנה ח' שמחזקת באמצעות דרשות של חכמים לשני סיפורים בתורה, את הרעיון שלא המעשה הוא העיקר כי אם כוונת הלב במצטרפת אליו. 
• ברלוונטיות נדון עם התלמידים בשאלה – מהי אותה כוונת הלב שיש לכוון בשעת התקיעה בשופר, ונקרא עמהם את הסיפור החסידי על בעל התוקע של הבעל שם טוב כתשובה אחת אפשרית לשאלה זו.

טקסט מרכזי

התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפטם:

אם קול שופר שמע- יצא

ואם קול הברה שמע- לא יצא

וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת,

או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת,

ושמע קול שופר, או קול מגילה:

אם כיוון ליבו- יצא

ואם לאו- לא יצא

אף על פי שזה שמע וזה שמע-

זה כיוון ליבו ולזה לא כיוון לבו.

(מסכת ראש השנה, פרק ג', משנה ז)

*הדות- מרתף הנבנה בקרקע ושומרים בו תבואה וחביות יין

** פיטם- חבית גדולה של חרס

***קול הברה- קול שנשמע כמו הד

קריאה יחפה

 💬נשאל ונשוחח:

• במה תלויה היכולת של אדם שתקע לתוך בור, מרתף או חבית גדולה- לצאת ידי חובת מצוות שופר?
• האם עיקר מצוות שופר בראש השנה- היא התקיעה בו או שמיעת קולו? הוכיחו את דבריכם מהאמור במשנה.
• פתחו את המחזור לראש השנה- ובדקו שם, כיצד מנוסחת הברכה על מצוות השופר. האם ברכה זו תואמת את דברי המשנה שלפנינו?
• במה תלויה היכולת של אדם שעובר מאחורי בית הכנסת, או שנמצא בביתו ושומע את השופר- לצאת ידי חובת מצוות שופר?
• מה בין שמיעה והקשבה? או איך אפשר לשמוע ולא לצאת ידי חובה (במובן של שמיעה שעוברת 'ליד האוזן')

הצעות לפעילות:

• אפשר לשחק כאן טלפון שבור- לבחון מה בין הקשבה אמיתית לשמיעה שאינה עם תשומת לב.
• ניתן לספר סיפור עם המון פרטים ולשאול אח"כ דווקא על פרטים אזוטריים ולברר דרך זה מה הכוונה לשמיעה עם כוונה.

ריבוי קולות

 💬נשאל ונשוחח:

המשנה מדברת על מקרה שבו אדם שמע את השופר מחוץ לבית הכנסת, תולה את השאלה האם יצא ידי חובה או לא בשאלה האם כיוון את ליבו. האם לדעתכם אדם שהגיע לבית הכנסת בראש השנה- יכול גם הוא שלא לצאת ידי חובה, או לא? הסבירו את עמדתכם.

"והיה, כאשר ירים משה ידו–וגבר ישראל . . ." (שמות יז,יא),

וכי ידיו של משה עושות מלחמה או ידיו שוברות מלחמה? 

אלא כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלן,

ומכוונין את ליבם לאביהם שבשמיים- היו מתגברין;

ואם לאו- היו נופלים. 

כיוצא בדבר אתה אומר "ויאמר ה' אל משה, עשה לך שרף . . ." (במדבר כא,ח),

וכי הנחש ממית ומחיה? 

אלא כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלן,

ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמיים- היו מתרפאין;

ואם לאו- היו נימוקים.

במשנה זו מובאים שני ספורים מן התורה- שחכמים מבקשים להבהיר.

• פתחו את התורה – על פי מראי המקומות המופיעים במשנה זו, והיזכרו בסיפורים בהם מדובר.
• מה אפשר היה להבין מסיפורים אלו- על פי התורה בלבד?
• מה מבקשים חכמים להבהיר ביחס למסקנה זו?
• האם סיפורים אלו, או הפרשנות של חכמים אליהם, קשורים לראש השנה?
• מדוע אם כן בחרו חכמים להכניס את הסיפורים האלו אל תוך מסכת ראש השנה ודווקא לאחר המשנה שלפנינו? איזו תפיסה הם מבקשים לשלול ביחס למצוותה שופר באמצעות סיפורים אלו?
• חשבו, מה התשובה שעולה מהסיפור הזה ביחס לשאלה- האם גם אדם שנמצא בבית הכנסת, או אפילו בעל התוקע עצמו- יכול שלא לצאת ידי מצוות השופר, כיוון שלא כיוון את ליבו.

הצעות לפעילות:

• צפו בסרטון שלפניכם: כוחו של השופר

  האם הרעיון המוצג בו תואם או סותר את דברי המשניות שלמדנו ביחידה זו? הסבירו את עמדתכם.

רלוונטיות

המשנה מלמדת אותנו שהעיקר בתקיעת שופר היא ההקשבה לקולו של השופר. כך פוסק גם הרמב"ם שהמצווה היא דווקא לשמוע קול שופר. וכפי שראינו זוהי גם לשון הברכה על מצוות השופר: ברוך אתה ה'… לשמוע קול שופר".

בנוסף לכך, המשנה גם מלמדת אותנו ששמיעה זו חייבת להיות מתוך כוונה.

 💬נשאל ונשוחח:

• כיצד אתם מבינים את משמעותו של מושג "כוונה" בהקשר זה?
• מהי הכוונה שאליה צריך לכוון בעת שמיעת קול השופר?

קראו את הסיפור החסידי שלפניכם, והסבירו במילים שלכם כיצד סיפור זה מבאר את המושג "כוונה" בהקשר של שמיעת קול השופר:

"פעם אחת ציוה הבעל שם טוב זכרונו לברכה להרב ר' זאב קיצס זכרונו לברכה שילמוד כוונות התקיעות,  כי הוא יהיה מסדר התקיעות בראש השנה לפניו. וילמוד הרב ר' זאב את הכוונות ויכתבן על נייר להביט בהן בעת הסידור, וישם את הנייר בחיקו. בבואו לסדר התקיעות התחיל לחפש הנייר אנה ואנה ואינו, ולא ידע מה לכוון. וירע לו מאוד. ויבך בכי תמרורים בלב נשבר, וסידר התקיעות פשוט בלי שום כוונות. אחר זה אמר לו הבעל שם טוב הנה בהיכל המלך נמצאו חדרים והיכלות הרבה, ומפתחות שונים בכל פתח ופתח, אך הכולל מכל המפתחות הוא הגרזן, שבו אפשר לפתוח כל המנעולים של כל השערים כולם. כן הכוונות הן מפתחות, לכל שער כוונה אחרת, והכולל הוא לב נשבר. כאשר ישבר אדם לבו לפני השם יתברך באמת יכול ליכנס בכל השערים בהיכלות של המלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".

(ש"י עגנון, סיפורי הבעל שם טוב, מתוך "אור ישרים")

הצעות לפעילות:

כתבו על הפתק שלכם – מהם הכוונת האישיות שאליהם הייתם רוצים לכוון בשעה שנשמע קולו של השופר.