קריאת כיוון

יחידה זו עוסקת בציוויים שנצטוו בני ישראל באשר להכנות לקראת ליל מכת בכורות ויציאת מצרים.

עוד על היחידה:

מומלץ להתחיל את לימוד היחידה הזו בחלק ה"רלוונטיות", עוד לפני קריאת הפסוקים.

• ברלוונטיות התלמידים יוכלו לשתף בחוויה אישית שבה הם נדרשו להמתין זמן מה בציפייה לדבר טוב שעתיד להתרחש בקרוב בחייהם. לאחר השיתופים של התלמידים בחוויותיהם האישיות, חשוב שהמורה תיצור/יצור קשר ברור ומפורש המתייחס לדמיון המסויים ואפשר גם להבדלים בין חוויותיהם האישיות לבין ההמתנה והציפייה של בני ישראל לקראת יציאת מצרים הקרבה, שעליהן נקרא ונלמד בפסוקים.

• קריאה יחפה של יחידה זו תהיה משולבת עם חלק ה"יצירה" – יצירת יומן של ילד/ה עברי/ה במצרים העוקב אחר הפעולות, המחשבות והתחושות שלו/שלה בשבועיים שלפני יציאת מצרים. תוכן היומן הינו מובנה ברובו הגדול, והוא כולל קטעי קריאה קצרים וכן כתיבה של התלמידים בסגנון המענה לשאלות מסוג "קריאה יחפה" (המוכרות כבר לתלמידים) לצד מעט כתיבה יצירתית וחופשית יותר

• בריבוי קולות   אנו מציעים להעמיק ולברר איזה קשר יכול להיות בין יציאת מצרים המתקרבת לבין תחילתה של שנה חדשה, ו/או לעסוק בשאלה שהעסיקה פרשני מקרא רבים: האם נתינת הדם על המשקופים והמזוזות היתה בתוך הבתים של בני ישראל או מחוץ לבתים?

• בהרחבה מוצע לעסוק בשחיטת השה כאקט סמלי של שחיטת מלך האלים המצרי "אמון". המידע בהרחבה מומלץ לקריאה על ידי המורה גם אם חלק זה לא ילמד בכיתה.

למורה- מעניין לדעת ש…

הציוד הנדרש –

• מספריים לכל תלמיד/ה
• כמה מהדקים + סיכות מהדק
• כל הדפים הדרושים ליצירת היומן – כמספר התלמידים
• רשות: שמיניות בריסטולים בסגנון קלף או בסגנון שמזכיר פפירוס (ליצירת כריכות ליומנים)

טקסט מרכזי

א וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. ב הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. ג דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת. ד וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה. ה שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ. ו וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם. ז וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם. ח וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. ט אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ. י וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ. יא וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַי-ה-וָ-ה. יב וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי  יְ-ה-וָ-ה. יג וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. יד וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַי-ה-וָ-ה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ. טו שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי. טז וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם. יז וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם. יח בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב. יט שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ. כ כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת.

כא וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח. כב וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר. כג וְעָבַר יְ-ה-וָ-ה לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יְ-ה-וָ-ה עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף. כד וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם. כה וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יְ-ה-וָ-ה לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. כו וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם  .כז וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַי-ה-וָ-ה אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ . כח וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ.

רלוונטיות

ומחכה ומחכה למי למי למי…

למורה:  שאלות אלו נועדו ליצור הזדהות מסויימת של התלמידים עם חוויית ההמתנה והציפייה ליציאת מצרים המתקרבת, אשר ניתן לשער שחוו בני ישראל בשבועיים שקדמו ליציאת מצרים (שבועיים הם משך הזמן המתואר בפסוקים הנלמדים ביחידה זו, החל מהיום הראשון של החודש הראשון, ועד ליום הארבעה-עשר בין הערביים שבו יש לשחוט את השה, למרוח את דמו וכו').

💬 שאלות לדיון:

שתפו האם קרה לכם שהייתם צריכים לחכות תקופה מסויימת בציפייה למשהו טוב שיקרה בסופה?

אם כן:

• למה חיכיתם?
• כמה זמן?
• כיצד הרגשתם בזמן שחיכיתם?
• האם הרגשתם שהזמן עובר מהר או לאט בזמן ההמתנה?
• האם הייתם צריכים לעשות משהו בזמן ההמתנה? אם כן – מה?
• האם היה משהו שעזר לכם להתמודד עם ההמתנה הארוכה ועם הציפייה? אם כן – מה?

קריאה יחפה

קריאה יחפה משולבת עם יצירה

למורה-  מומלץ לקשר בין החוויות שהעלו התלמידים בחלק הרלוונטיות, שעוסקות בציפיה והמתנה ממושכת למשהו טוב בחייהם, לבין הציפיה וההמתנה של עם ישראל ליציאת מצרים. הקישור בין הדברים נועד לאפשר רמת הזדהות מסויימת של התלמידים עם המתואר בפסוקים, ולסייע לתלמידים "להיכנס לנעליים" של ילד עברי או ילדה עבריה בארץ מצרים בימים שלפני היציאה ממצרים, כפי שמוצע ביצירה להלן. [/expand]

ביצירה ננחה את התלמידים ליצור יומן אישי דמיוני של ילד עברי או ילדה עבריה במצרים, על בסיס הפסוקים הנלמדים ביחידה זו (א-כח). כפי שתוכל/י לראות, היומן הוא מובנה, ולמעשה הוא משלב שאלות מסוג "קריאה יחפה" יחד עם כתיבה יצירתית אישית.

הציוד הנדרש –

• מספריים לכל תלמיד/ה
• כמה מהדקים + סיכות מהדק
• כל הדפים הדרושים ליצירת היומן – כמספר התלמידים
• רשות: שמיניות בריסטולים בסגנון קלף או בסגנון שמזכיר פפירוס (ליצירת כריכות ליומנים)

📝 הוראות הכנת היומן: (דפי היומן נמצאים ב'יצירה' בעמודה השמאלית)

• חלקו לכל תלמיד/ה את כל דפי היומן והנחו את התלמידים לגזור כל דף לשניים (לפי הקווים המסומנים).
• הנחו את התלמידים לאגד את דפי היומן על-פי סדר הימים הרשומים בהם (מיום מספר 1 עד יום מספר 14). שימו לב: חשוב לוודא שהתלמידים איגדו את הדפים בסדר הנכון.
• הנחו את התלמידים להדק את הדפים לאורך השוליים הימניים של היומן (3-2 הידוקים) כדי שתתקבל חוברת קטנה.
• רשות: למי שמעוניין גם ליצור כריכה ליומן –

הנחו את התלמידים לקפל את שמינית הבריסטול באמצע לרוחבו.

אחר כך יש לפתוח את הקיפול ולגזור את הבריסטול בקו הקיפול כך שיתקבלו שני מלבנים זהים בגודלם (בגודל של שני חצאי דף A4).

לאחר מכן יש להניח את המלבנים מהבריסטול מעל ומתחת לדפי היומן ולהדק לאורך השוליים הימניים (2 הידוקים).

ריבוי קולות

תחילתה של שנה חדשה

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה." (פס' ב)

• לדעתכם, האם צוו בני ישראל למרוח את דם השה על המשקוף והמזוזות מהצד הפנימי של הדלת (בתוך הבית) – כך שרק בני הבית יראו את הדם, או מהצד החיצוני של הדלת – כך שמי שיהיה בחוץ יראה את הדם? נמקו את תשובתכם.

נתינת הדם על המשקוף ושתי המזוזות

"וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם." (פס' יג)

• לדעתכם, האם צוו בני ישראל למרוח את דם השה על המשקוף והמזוזות מהצד הפנימי של הדלת (בתוך הבית) – כך שרק בני הבית יראו את הדם, או מהצד החיצוני של הדלת – כך שמי שיהיה בחוץ יראה את הדם? נמקו את תשובתכם.
• פרשני התורה המסורתיים היו גם הם חלוקים בשאלה זו (שאלה א). לפניכם דעות שונות של שניים מהפרשנים:

רש"י – "והיה הדם לכם לאות" לכם לאות ולא לאחרים לאות. מכאן שלא נתנו את הדם אלא מבפנים (רש"י לפס' יג).

הסבר: רש"י מדייק בקריאת הפסוק ומבחין שכתובה בו המילה "לכם". ממילה זו הוא מבין שהדם על המשקוף והמזוזות נועד לכם, לסימן (לאות) עבורכם – עבור בני ישראל, ולכן הוא מסיק שהדם ניתן סביב הדלת בתוך הבית.

הרמב"ם – "שהמצרים היו עובדים מזל טלה (כלומר שאחד האלים של המצרים היה בדמות שה), מפני זה היו אוסרים (המצרים) לשחוט הצאן… ומפני זאת… ציוונו (ה') לשחוט כבש בפסח ולהזות דמו במצרים על השערים מבחוץ, לנקות עצמנו מן הדעות ההם (כלומר כדי לנקות את עצמנו, את עם ישראל, מאמונה באל המצרי בדמותו של השה) ולפרסם שכנגדם  (ולפרסם במצרים את האמונה בה' אחד)…" (מורה נבוכים, ג, מו)

הסבר: לדעת הרמב"ם, לשחיטת השה ומריחת דמו על המשקוף ומזוזות הדלת מבחוץ יש שתי מטרות. האחת, לנקות את בני ישראל מעבודת אלילים ולהוציא מלבם את האמונה באל המצרי בדמותו של השה. השנייה, לפרסם במצרים את האמונה בה'.

💬 שאלות לדיון:

איזה הסבר משכנע אתכם יותר: של רש"י או של הרמב"ם? האם הוא חיזק את דעתכם הראשונה או שינה אותה?

הרחבה

תחילתה של שנה חדשה

"… וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי  יְ-ה-וָ-ה " (פס' יב)

שחיטת השה – שחיטת מלך האלים המצרי

הדת במצרים העתיקה כללה אלים רבים. אחד מהם היה אל שנקרא "אמון" (ובשלב כלשהו נוצרה האחדה בינו לבין האל "רע" והוא נקרא "אמון-רע"). משמעות השם "אמון" היא 'הנסתר' (the Hidden One).

המצרים האמינו שהאל אמון נותן את חסותו לפרעונים (שליטי מצרים) ודואג ליציבותה ולעוצמתה של מצרים. הם האמינו גם שהוא האל של כל מי שמרגיש ששרוי תחת דיכוי. במהלך השנים חשיבותו של אמון הלכה וגדלה בדת המצרית עד שהוא נחשב למלך האלים המצריים. 

הפולחן לאל אמון היה נפוץ מאוד בקרב המצרים במשך אלפי שנים. בפסלים ובציורים ממצרים העתיקה מיוצג האל אמון לעתים כדמות אנושית בעלת ראש של שה ולעתים כשה (לעתים הוא מיוצג גם כדמות אנושית לגמרי ללא כל סממן של שה).

(ע"פ: https://www.britannica.com/topic/Amon)

תמונות של פסלי האל אמון בדמות שה ניתן לראות בקישורים הבאים:

גם פרשני התורה המסורתיים (אונקלוס, רש"י, רמב"ם, רמב"ן) התייחסו לכך שהשה נחשב היה לאל במצרים, וכך כתב הרמב"ן:

וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת (פרק יב פס' ג) – "… ועל דעת רבותינו שהיו המצרים עובדים אותו (את הטלה/השה) כל שכן (ולכן) שהודיע (ה') במצווה הזאת שהשפיל אלוהיהם וכוחם (של המצרים) בהיותו במעלה עליונה שלו. וכך אמרו קחו לכם צאן ושחטו אלוהיהם של מצרים".

(נזכיר שכבר בפרק ח פס' כא-כב, לאחר מכת ערוב, מתנהל הדו-שיח הבא בין פרעה למשה ואהרון:

"וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ. "

וכבר שם אונקלוס מפרש שהמצרים עובדים את הצאן, ומסביר גם רש"י: " תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם – דבר שנאוי הוא למצרים זביחה שאנו זובחים, שהרי יראתם אנו זובחים".)

(להרחבה נוספת למורה בנושא זה ראו בכתבה "לשחוט פרות קדושות" מאת ד"ר יצחק מייטליס:

💬 שוחחו בכיתה:

• על רקע העובדה שהאל אמון, מלך האלים בדת המצרית, היה בדמותו של שה,
• לדעתכם, איזו משמעות יכולה להיות לכך שבני ישראל נצטוו לקראת המכה האחרונה ולקראת יציאתם ממצרים לשחוט שה, לצלות אותו על האש בשלמותו, לאכול אותו ולשרוף את הנותר ממנו עד בוקר?
• איזה מסר יתכן שרצה ה' למסור לעם ישראל ולהטמיע בו באמצעות שחיטת השה, אכילתו ושרפתו? איזה מסר יתכן שרצה ה' למסור למצרים?