קריאת כיוון

יחידה זו עוסקת בתלונות של בני ישראל במדבר על כך שהם צמאים ורעבים, ובמענה של ה' לתלונות אלו: המתקת המים המרים במרה, וסיפוק בשר בערב ומן מהשמיים בבוקר. יחד עם סיפוק הצרכים הפיזיים שנדרשים לקיומו של העם במדבר מעביר ה' לעם גם מסרים בנוגע לקשר ביניהם, ולציפיה שלו מישראל שישמרו את חוקיו ומצוותיו.

מומלץ להתחיל את לימוד היחידה עם ההמחשה המוצעת, עוד בטרם קריאת הפסוקים ולפני נתינת כותרת לשיעור. בהמחשה יוכלו התלמידים לראות תמונות של מדבר סיני, ועל סמך התמונות וכן על סמך היכרות אישית של תלמידים עם מדבר (למשל בזמן טיול משפחתי למדבר בארץ) יבררו התלמידים מה יש במדבר ומה אין בו, ומהם הקשיים שישנם בחיי נדודים במדבר.

לאחר מכן מומלץ לחשוף בפני התלמידים את כותרת השיעור (כותרת יחידת הלימוד) ולקרוא את הפסוקים.

כיוון שיחידה זו מתייחסת לפסוקים רבים, כדי להקל על הבנת רצף ההתרחשויות אנו מציעים במהלך קריאת הפסוקים לבצע את מטלה מספר 1 ב"קריאה יחפה" .

עוד על היחידה:

• בקריאה יחפה ולתת כותרות משנה לפסוקים. יתר שאלות הקריאה היחפה מתמקדות בסיפור על המן

• בריבוי קולות ניתן יהיה לדון בשאלה מדוע מצוות השבת (שניתנה באמצעות הציוויים על המן) היא מהמצוות הראשונות שניתנו לעם ישראל, וכן בשאלה מדוע משה מדגיש פעמיים בפני בני ישראל שאת תלונתיהם הם צריכים להפנות לה' ולא אליו ואל אהרון.

• ברלוונטיות מוצע לתלמידים לדמיין כיצד הם היו מתנהגים אילו הם היו חלק מעם ישראל שנמצא במדבר כשהם צמאים ורעבים, והאם גם הם היו מתקשים לקבל על עצמם מיד את הציוויים לגבי המן או שלא היו מתקשים.

• בהרחבה מוצעות שתי אפשרויות: האחת היא קריאת הפרק "יואש – טעם המן" מתוך הספר "שביל של רגליים קטנות – מסיפורי ילדי ישראל במדבר", מאת יערה ענבר. השנייה היא לימוד ביטויים לשוניים שמקורם בפרק – 'משנה לחם' ו-'כצפיחית בדבש'.

טקסט מרכזי

פרק טו פס' כב-כז:

כותרת מתאימה: ____________________________________________

כב וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם. כג וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה. כד וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה. כה וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ. כו וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה רֹפְאֶךָ.    כז וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם.

פרק טז:

כותרת מתאימה: ____________________________________________

א וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ב וילינו ]וַיִּלּוֹנוּ] כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. ג וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְ-ה-וָ-ה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.    ד וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא. ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.    ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְ-ה-וָ-ה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ז וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְ-ה-וָ-ה בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְ-ה-וָ-ה וְנַחְנוּ מָה כִּי תלונו ]תַלִּינוּ] עָלֵינוּ. ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְ-ה-וָ-ה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְ-ה-וָ-ה אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְ-ה-וָ-ה. ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם. י וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְ-ה-וָ-ה נִרְאָה בֶּעָנָן.

יא וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יב שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם.

כותרת מתאימה: ____________________________________________

 יג וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה. יד וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ. טו וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְ-ה-וָ-ה לָכֶם לְאָכְלָה. טז זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ. יז וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. יח וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ. יט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. כ וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה. כא וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס.

כותרת מתאימה: ____________________________________________

 כב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ         לַי-ה-וָ-ה מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר. כד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ. כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַי-ה-וָ-ה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. כו שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ. כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ.    כח וַיֹּאמֶר     יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי וְתוֹרֹתָי. כט רְאוּ כִּי יְ-ה-וָ-ה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.

כותרת מתאימה: ____________________________________________

 לא וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָש. לב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. לג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם. לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת. לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. לו וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא.

קריאה יחפה

כותרת

• את הפסוקים שנלמד ביחידה זו חילקנו לחמישה חלקים. התאימו לכל חלק את הכותרת המתאימה לו:

(*למורה – מומלץ לבצע משימה זו תוך כדי קריאת הפסוקים בכיתה, כך שלאחר קריאת כל חלק יכתבו התלמידים את הכותרת המתאימה.)

הכותרות:

• מן לישראל במשך 40 שנה, ובצנצנת למשמרת
• העם רעב במדבר וה' מבטיח לתת בשר ולחם מן השמיים
• העם מקבל שליו ומן לאכול, וגם כללים לגבי המן
• העם צמא במדבר וה' מורה למשה להפוך מים מרים למתוקים
• העם מקבל מה' מנת מן כפולה ביום שישי ואת השבת

פרק טו פס' כב-כז: _______________________________________________

פרק טז פס' א-יב: ________________________________________________

פרק טז פס' יג-כא: ________________________________________________

פרק טז פס' כב-ל: ________________________________________________

פרק טז פס' לא-לו: ________________________________________________

• פרק טז פס' לא-לו:

התבוננו בתמונות הבאות וכתבו ליד כל תמונה לאיזה פסוק היא מתאימה, ומה הקשר בין התמונה לבין הפסוק (ביחידה להדפסה)

• פרק טז פס' כב-ל:
• באיזה יום ליקטו בני ישראל לחם משנה, כלומר כמות כפולה של מן?
• מדוע הם קיבלו כמות כפולה של מן, לפי ההסבר של משה אליהם בפס' כג?
• מה היה שונה ומיוחד במן שהשאירו בני ישראל עד הבוקר שלמחרת – הבוקר של היום השביעי, לעומת המן שהם השאירו ביום אחר (כפי שסופר בפס' כ')?
• משה הסביר לעם (בפס' כו) שבמשך שישה ימים בשבוע ירד מן והם יצטרכו ללקט אותו מדי יום, אך ביום השביעי – בשבת – לא ירד מן.
• האם כל העם האמין מיד לדברי משה, לפי פס' כז? כן/לא
• ובהמשך, לפי פס' ל, האם הם האמינו ושמעו בקול ה' ומשה ולא יצאו יותר לחפש מן ביום השביעי? כן/לא
• בפס' כט כתוב: "רְאוּ כִּי יְ-ה-וָ-ה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת…" ובפס' ל כתוב: "וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי".
• הדגישו במרקר את שתי המילים שנשמעות קצת דומות זו לזו.
• לפי פסוקים אלו, מדוע נקרא היום השביעי "שַׁבָּת"? (תוכלו להיעזר גם בהסבר המופיע ב'לשון התורה' למילה " וַיִּשְׁבְּתוּ" שבפס' ל).

📝 משימה

ריבוי קולות

• אחת המצוות הראשונות שנתן ה' לעם ישראל היא מצוות שמירת השבת – ה' גילה לעמו את דבר קיומה של השבת בעולם שבו הוא ברא. כיצד?הוא אמר להם שבמשך שישה ימים הוא ימטיר להם מהשמיים מן, וביום השביעי ה' ישבות ולא ימטיר להם את המן. בהתאם למעשיו מצווה ה' עליהם שישה ימים ללקט את המן וביום השביעי לשבות ממלאכתם ולא לצאת ללקט.

לדעתכם, מדוע מצוות השבת היא אחת המצוות הראשונות שנתן ה' לעם?

• התורה מספרת שמשה אמר פעמיים לעם ישראל שה' שמע את תלונתם על כך שהם רעבים, ושעליהם להפנות את תלונתם לה' ולא אל משה ואהרון:

" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…

בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְ-ה-וָ-ה וְנַחְנוּ מָה כִּי תלונו ]תַלִּינוּ] עָלֵינוּ. 

 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה…

בִּשְׁמֹעַ יְ-ה-וָ-ה אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְ-ה-וָ-ה."                                          (פס' ו-ח)

לדעתכם, מדוע היה חשוב כל-כך למשה לומר לעם את המסר הזה?

רלוונטיות

ללכת במדבר..

דמיינו שאתם חלק מעם ישראל שנמצאים במדבר בשלב זה של הסיפור (אחרי יציאת מצרים וקריעת ים סוף, ואחרי הליכה של כמה ימים במדבר).

כיצד הייתם מגיבים ללא מים במדבר? וללא אוכל? האם הייתם מתלוננים למשה ואהרון על הצמא והרעב שלכם, או שאולי הייתם מגיבים בדרך אחרת – מהי?  

ומה הייתם עושים עם המן שירד בפעם הראשונה, האם גם אתם הייתם שומרים חלק ממנו ליום המחרת או שהייתם מקשיבים לדברי משה ולא מותירים ממנו עד הבוקר? הסבירו מדוע.

הרחבה

אפשרות א – קריאת הפרק "יואש – טעם המן" מתוך הספר "שביל של רגליים קטנות – מסיפורי ילדי ישראל במדבר", מאת יערה ענבר.

מומלץ לקרוא את הפרק בשלמותו. להלן שני קטעים קצרים מתוכו (עמ' 21-20):

            "תַּגִּידוּ," שָׁאַל יוֹאָשׁ, "מִישֶׁהוּ מִכֶּם רָאָה פַּעַם אֶת הָרֶגַע שֶׁהַמָּן נוֹחֵת עַל הָאָרֶץ?"

"מָה זֶה מְשַׁנֶּה אֵיךְ בְּדִיּוּק הוּא מַגִּיעַ, הָעִקָּר שֶׁהוּא כָּאן, לֹא?" צָחַק עִירָא וְלִקֵּק אֶת שְׂפָתָיו.

"אוֹתִי זֶה דַּוְקָא מְעַנְיֵן לִרְאוֹת אֶת הָרֶגַע הַזֶּה. אֵיךְ הַכֹּל מִתְכַּסֶּה בַּלָּבָן הַדַּק וְהַטָּעִים הַזֶּה, כְּמוֹ צָעִיף שֶׁל כַּלָּה לָאֲדָמָה שֶׁל הַמִּדְבָּר," הִמְשִׁיךְ יוֹאָשׁ.

"מְשׁוֹרֵר נִהְיֵיתָ לָנוּ," קָטַע אוֹתוֹ עִירָא.

…

"…שֶׁלֹּא רַק יְדַבֵּר עַל כַּמָּה שֶׁזֶּה מְעַנְיֵן, שֶׁיַּעֲשֶׂה מַשֶּׁהוּ בָּעִנְיָן! נִרְאֶה אוֹתוֹ מַצְלִיחַ לִרְאוֹת אֶת הָרֶגַע שֶׁהַמָּן יוֹרֵד מֵהַשָּׁמַיִם!" פָּסַק עִירָא.

"תַּעֲזֹב אוֹתוֹ," קָרְאוּ אֶלְיָכִין וּבָשְׂמַת בְּקוֹל אֶחָד.

"הִגְזַמְתָּ לְגַמְרֵי!" הִצְטָרְפָה גַּם עַכְסָה.

אֲבָל לְפֶתַע הִתְרוֹמֵם יוֹאָשׁ, נִעֵר אֶת הַחֹל שֶׁדָּבַק בּוֹ וְאָמַר, "בְּסֵדֶר. אוּלַי אַתָּה צוֹדֵק, עִירָא. הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁאַרְאֶה לְךָ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לַעֲמֹד מֵאֲחוֹרֵי הַמִּלִּים שֶׁלִּי. הַלַּיְלָה אֲנִי נִשְׁאַר עֵר עַד שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת זֶה! אֲנִי אֶרְאֶה אֶת הַמָּן צוֹנֵחַ מִן הַשָּׁמַיִם וּמְכַסֶּה אֶת הָאֲדָמָה!"

חבורת ילדים מילדי בני ישראל הנודדים במדבר נפגשת לאחר השקיעה על אחת הגבעות. הפעם הם מדברים על המן שהחל לרדת על המחנה, על הפלא שבירידתו מן השמיים ועל כך שכל אחד זוכה לטעום בו את הטעם האהוב עליו (דבר זה אינו מסופר בתורה אלא מסופר במדרש). בין יואש לעירא מתעוררת התנצחות ובעקבותיה התערבות: האם יואש יצליח להישאר ער כל הלילה כדי לראות את הרגע שבו המן צונח מן השמיים ומכסה את האדמה.

מי ינצח בהתערבות? האם יואש יצליח להישאר ער ולראות את הפלא שבירידת המן מהשמיים?  

אילו הייתם מילדי בני ישראל במדבר, האם הייתם רוצים לראות את רגעי ירידת המן מהשמיים? מדוע? ואיזה טעם הייתם רוצים לטעום במן שלכם?                               

אפשרות ב – ביטויים לשוניים מן הפסוקים

לחם משנה:

הביטוי 'לֶחֶם מִשְׁנֶה' משמש אותנו עד היום לתיאור שני הלחמים או החלות שיש הנוהגים להניח על שולחן השבת (או החג) ולאכול בשעת הסעודה. מקור הביטוי הוא בפסוקים על המן שאותם למדנו בפרק טז, האם תוכלו למצוא אותו?

וכך מספרת התורה על הקשר בין לחם המשנה לבין השבת:

כב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַי-ה-וָ-ה מָחָר…      כט רְאוּ כִּי יְ-ה-וָ-ה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי."

ניתן למצוא את הביטוי 'לֶחֶם מִשְׁנֶה' (או בהיפוך – 'משנה לחם') בטקסטים נוספים שנכתבו לאורך הדורות בעולם היהודי, למשל בזמירות שבת:

בשיר 'מנוחה ושמחה' המתאר את השבת: "בְּמִשְׁנֶה לֶחֶם וְקִדּוּשׁ רַבָּה  / בְּרוב מַטְעַמִּים וְרוּחַ נְדִיבָה…", ובשיר 'כי אשמרה שבת': "בּוֹ אֶמְצְאָה תָמִיד נֹפֶשׁ לְנַפְשִׁי / הִנֵּה לְדוֹר רִאשׁוֹן נָתַן קְדוֹשִׁי / מוֹפֵת בְּתֵת לֶחֶם מִשְׁנֶה בַּשִּׁשִּׁי / כָּכָה בְּכָל שִׁשִּׁי יַכְפִּיל מְזוֹנִי".

כצפיחית בדבש:

התורה מספרת שטעמו של המן היה כְּצַפִּיחִית בִּדְבַשׁ – האם תוכלו למצוא את הביטוי הזה בפסוקים? הביטוי 'כְּצַפִּיחִית בִּדְבַשׁ' התגלגל גם לשפה העברית המודרנית, וכשרצו לתאר מאכל מתוק וטעים ביותר לעיתים אמרו עליו שהוא כצפיחית בדבש.