התחלות וסופים
תבל רבה:
חודש תשרי
שבוע:
1
קריאת כיוון
שבוע התחלות וסופים הוא השבוע שמסיים את החופש הגדול ופותח את שנת הלימודים.
לעיתים קרובות התחלה שזורה בסוף. לעיתים קרובות הרבה פחות אנו נעצרים להתבונן בקשרים שבין השלבים האלו. ומה באמת יש בחוליה המחברת בין התחלה לסוף להתחלה חדשה?
במהלך השבוע הזה נכיר את עוף החול, בעל החיים המיתולוגי שההתחלה והסוף כרוכים בו, נתרגל קסמים מספריים שבהם לא תמיד ברור איפה ההתחלה ואיפה הסוף, ניצור בעקבות האמן סלוואדור דאלי ששאלת הזמן וייצוגיו )שעונים, פרפרים( מאוד העסיקו אותו ונציג בעקבות המשפט 'והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה', משפט שאין לדעת אם הוא סוף של סיפור או התחלה של המון סיפורים אחרים.
מבחינת ההקשר השנתי- מפגשי הבוקר בשנה זו נעים- רצוא ושוב- בתוך סיפור הבריאה. המערך הזה נוגע לחטיבת המערכים העוסקים ביום הרביעי לבריאה (ובכללו- ביצירת הזמן).
מהלך השבוע:
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | |
| אפיק | שיר | קריאה | אומנות | ידע עולם | מדעי | תיאטרון |
| נושא | 'משהו חדש מתחיל' או 'סוף זה תמיד התחלה' | מומו | דאלי- זמן ופרפרים | על עוף החול- מיתוסים על הבוקר | על התחלה, סוף ואינסוף | והם חיו באושר ועושר- |
ובאריכות:
מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השירים 'משהו חדש מתחיל' או 'סוף זה תמיד התחלה'.
את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.
מפגש 2- מפגש קריאה: נעסוק בזמן דרך הילדה המופלאה מומו ובריצות סביב הזמן בעצמנו.
מפגש 3- מפגש אומנו: היכרות עם האומן דאלי ויצירותיו והתנסות בציור.
מפגש 4- מפגש ספרות וידע עולם: נכיר את הדמות המיתולוגית- עוף החול דרך פוקס מהארי פוטר.
מפגש 5- מפגש מתמטי: התחלות, סוף ואינסוף – הספרה 8, ניסוי מדעי.
מפגש 6- מפגש תאטרלי: לאגדות יש התחלות וסופים מסויימים.. ואיך שלנו ייראה?
מפגש ראשון
שיר השבוע
זהו השבוע הראשון ללימודים והשבוע האחרון של החופש! לשבוע מעברי זה אנו מציעים שתי אפשרויות לשירי סוף-התחלה שילוו את המפגשים. בשני השירים המובאים כאן מודגם כיצד הסוף וההתחלה שזורים אלו באלו.
באשר לשיר שתבחרו- אנא התמידו בבחירתכם/ן לכל אורך השבוע.
למורה-רקע על השיר השיר סוף זה תמיד התחלה מציע התבוננות מרעננת על המונח סוף; סוף אינו חידלון, כליה והיעדר, אלא מצע ליצירה חדשה, נוספת, למשל: "כשהסרט נגמר החיים מתחילים" או "כל תשובה מתחילה רק בסוף שאלה." נשאלת השאלה האם המשהו האחר הוא טוב יותר? רע יותר? והתשובה: "לא יודעת מה יותר" בנקודה שבה אנו נמצאים לא ניתן לדעת האם הדבר שיתחיל יהיה טוב יותר ממה שנגמר. מאידך, גם לא נוכל להיות בטוחים שהוא יהיה טוב פחות ממנו. מה שבטוח הוא שמדובר בהתחלה של משהו שגם הוא בשלב מסוים יגיע לסיומו. כעת, שכחו מהכל ובואו נשיר…
משהו חדש מתחיל'-
מילים: אילאיל שחר לחן: דני רובס
🔉להאזנה לשיר
🎶מילות השיר
סוף זה תמיד התחלה'-
מילים: לאה נאור לחן: יורם צדוק
🔉להאזנה לשיר
🎶מילות השיר
הצעות הגשה לבחירה:
- שימוש בכלי נגינה
- יצירת תנועות גוף המתאימות למוסיקה ולמילים
- תרגיל בציור- נתנסה ביחס בין סוף להתחלה באמצעות ציור משותף:
לכל זוג תלמידים/ות חלקו גיליון A3;
- כל תלמיד/ה בתורו/ה יצייר קו מתפתל- משך התור- 10 שניות
- כעת, ימשיך/תמשיך התלמיד/ה הבא/ה לצייר את הקו המפותל (מהנקודה בה נעצר הקו). גם כאן- משך התור 10 שניות (תוכלו להמשיך עד 4-5 סבבים).
- נתאסף יחד ונתבונן בציורים שנוצרו, מה מצויר שם? נשאל איך היה להיות הראשון,
'המתחיל'? איך היה להיות 'הממשיך' והמסיים? האם עדיף לצייר לבד הכל?
- נבקש מהתלמידים/ות להיזכר בדבר חדש שקרה להם/ן: מעבר דירה/ כתה חדשה/ התחלה חדשה איך היתה ההרגשה? מה הם חשבו/ ציפו/ תיארו לעצמם ואיך היה לאחר מכן. האם טוב יותר? רע יותר? חדש יותר? אולי קרה משהו אחר לגמרי ממה שחשבו. אפשר לתת דוגמא סיפורית כמו: "הגעתי ללונה פארק עם ההורים וחשבתי שיהיה כיף נורא דמיינתי את המתקנים ואז היה תור נורא ארוך וחם ומפחיד ובכלל לא כמו שדמיינתי".
– נחזור לקבוצות ונבקש מהתלמידים/ות לצבוע את החלקים שצוירו יחד או: לקבוע במשותף מה הוא הציור ולצבוע אותו יחד
חומרים דרושים:
- גליונות נייר
- צבעים
מפגש שני
קריאה- מומו/ מיכאל אנדה
הספר "מומו" מגולל את סיפורה של ילדה מיוחדת ואת סיפורם של "האנשים האפורים" – יצורים הגונבים את הזמן מבני האדם. וזהו "סיפור על חיינו כיום: ייתכן שכבר קרה וייתכן שהוא רק עומד לקרות" .
'מומו', הוא ספר מאת הסופר הגרמני מיכאל אנדה, מגדולי הסופרים לילדים בדורנו. יצירותיו של אנדה משקפות התבוננות מעמיקה וכתובות בהומור מיוחד במינו. ניתן למצוא בסיפוריו ביקורת חברתית נוקבת הבאה לידי ביטוי בעיקר ב-"מומו" וב-"סיפור שאינו נגמר" (עוד על הסופר ויצירתו ניתן לקרוא כאן וכאן).
משום שאנו מציעים לקרוא במפגש זה פרק מתוך לב הספר, הרי שחשוב להכיר את ההקשר: לעיר גדולה וקשת יום מגיעה יום אחד ילדה לבדה. שם הילדה הבודדה הוא מומו – שם שבחרה לעצמה בעצמה. יכולתה המיוחדת של מומו – יכולת ההקשבה- מושכת אל קרבתה את הילדים והמבוגרים בעיר. כולם חשים בחברתה נוח במיוחד לשוחח זה עם זה, לשחק ולדמיין. עד מהרה מגלה מומו כי העולם סביבה הולך ומשתנה, ולאנשים כבר אין זמן, ידידיה הולכים ונעלמים והיא נחושה יוצאת במסע להחזרת הזמן האבוד לאנשים .
מלווה אותה צבה בשם קסיופיאה שאינה מדברת אלא במילים הנכתבות על שריונה. מומו מצליחה להתחמק מהאנשים האפורים שרודפים אחרי ולהגיע יחד עם קסיופיאה אל ממלכת הזמן.
הצעת הגשה:
לפני הקריאה –
אנו ממליצים להיכנס לכיתה לפני הצלצול או אחריו, להביט שוב ושוב בשעון, להמריץ את התלמידים/ות . תוכלו לספור את השניות שחולפות מהצלצול ועד שהתחלתם/ן ולשאת נאום קצר על השניות שהחמצנו בזמן שחיכינו עכשיו, שניות שלא יחזרו לעולם.
💬נשאל:
לאחר מכן (ואנא, הקצינו בפתיחה באופן שבו התלמידים/ות יבחינו שאתם/ן משתעשעים ומגזימים) תוכלו לשאול
- מהו זמן?
- איך נראה זמן?
- מתי אנו משתמשים בביטויים שהמילה זמן שזורה בהם "אין לי זמן/ אתה מבזבז לי את הזמן/ עוד כמה זמן נשאר.
- אנו מציעים לאסוף את תשובות התלמידים/ות, אבל לא לדון בהן, פשוט להנכיח אותן בחדר.
תוך כדי קריאה
בשלב שבו מאסטרו הורה, אדון הזמן, חד למומו חידה (על "שלושה אחים ואחד הוא ביתם")- אנו מציעים לעצור ולחשוב יחד עם התלמידים/ות מה עשויה להיות התשובה לחידה הזו.
לאחר הניחושים והתשובות, תוכלו להמשיך בקריאה עד עמוד 121 (באמצע, לפני שמתחיל המשפט "הגד לי," שאלה לבסוף, "מהן בעצם הזמן"). בשלושת העמודים הללו מנחשת מומו בעזרת המאסטרו והצבה קסיופאה כי מדובר בעבר הווה והעתיד שביתם הוא העולם.
אם תרצו- תוכלו בשלב זה להשמיע מוסיקה ברקע ולהמשיך בקריאה עד עמוד 135 . בחלק זה מסופר על הקשר בין הזמן למוסיקה על ידי תיאור "פרחי זמן".
לאחר הקריאה
אנו ממליצים לצייר יחד את פרחי הזמן:
- פרשו בריסטולים שחורים על הרצפה וחלקו את התלמידים/ות כך שיהיו עד 5 סביב בריסטול.
- בצבעי פנדה (מומלץ- זוהרים) הזמינו את התלמידים/ות לצייר כל אחד את פרח הזמן האישי שלו. בשלב הבא, בקשו מכל תלמיד/ה למצוא דרך לחבר בין הפרח שציירו לפרח מימינם/ן.
🎒 צידה לדרך
לסיום, אחלו לתלמידים/ות יום שבו יזהר ויפרח פרח הזמן שלהם/ן- כשהוא לבד וכשהוא משותף עם חברים/ות.
מפגש שלישי
אומנות- סלוואדור דאלי, הזמן והפרפרים- מפגש בוקר ציורי
סלוואדור דאלי, הצייר הספרדי הסוריאליסט בן המאה ה 20- ( סקירה אודותיו- כאן) מפורסם גם בשל ציור השעונים הנמסים ('התמדתו של זיכרון').
עיסוקו של דאלי בזמן בא לידי ביטוי לא רק בציור שעונים אלא גם במוטיב הפרפרים החוזר ביצירתו. הפרפר, כיצור שאורך חייו קצר וגלגוליו רבים, מזכיר לרבים את האדם ואת התמודדותו עם הזמן החולף (עף?).
הצעת הגשה:
את מפגש הבוקר אנו מציעים לפתוח על ידי ההצגת תמונות ומידע על פרפרים (למשל מאתר זה).
מגוון מציורי הפרפרים של דאלי ומסתיימת בשאלה מה הקשר בין חיי הפרפר לזמן. אפשר להניח לשאלה לשהות בחדר ולפנות ליצירה או לצפות באחד מהסרטונים באתר אאוריקה.
בשלב היצירה אנו מציעים פעולה פשוטה ומהירה שהאפקט המצטבר שלה תופס את העין- שרשראות פרפרים. באמצעות הפרפרים הקטנים והצבעוניים שתצרו תוכלו לעטר את חלל הכיתה או המסדרונות הסמוכים ואפילו את החצר!
חומרים דרושים:
- דפים צבעוניים
- מספריים
🎒 צידה לדרך
תוכלו, לסיום, לקרוא לתלמידים/ות את השיר הקצר של אוה קילפי: 'שא רגליך מדושת הגז/ הפרפר חוצה את הכביש'. ולאפשר לתלמידים/ות לחשוב על פעולה שהם עושים מהר, באוטומטיות ובלי להבחין מתי היא מתחילה או מסתיימת )למשל עליה במדרגות( ואז לשהות בה רגע, לפרק אותה למרכיביה, להאט אותה, לעצור אותה- ואז להתחיל מחדש.
מפגש רביעי
מיתוסים- עוף החול
את ההכרות עם הציפור האגדית, נערוך דרך פוקס, עוף החול מסיפור הארי פוטר:
קצת הקשר- בדיוק כשהארי פוטר- הקוסם הילד- נכנס בסתר לחדר המנהל ומביט סביבו, מחליטה ציפור המחמד של המנהל לעלות בלהבות! כך זה מסופר:
בכל זאת הוא לא היה לבדו. על מעמד מוזהב שמאחורי הדלת עמדה ציפור ממורטטת למראה, שדמתה לתרנגול הודו שאיבד מחצית מנוצותיו. הארי התבונן בה, והציפור השיבה לו מבט עגום, משמיעה שוב את קול ההשתנקות המוזר שלה. הארי חשב שהציפור נראית חולה מאוד. עיניה היו עכורות, ובזמן שהארי התבונן בה נשרו שתי נוצות נוספות מזנבה. בדיוק כשהארי חשב לעצמו שמה שחסר לו זה שהציפור של המנהל תמות בדיוק כשהוא נמצא איתה לבד במשרד, הציפור עלתה לפתע בלהבות.
הארי זעק מרוב פחד וצעד לאחור עד שנתקל בשולחן העבודה. הוא הביט סביבו וחיפש נואשות כוס מים, אבל לא מצא. בינתיים הפכה הציפור לכדור אש; היא השמיעה צווחה קולנית אחת ושנייה אחר כך לא נותר ממנה דבר מלבד ערימת אפר מעלה עשן על הרצפה.
מה יעשה הארי במצב הביש הזה? מה הייתם/ן אתם/ן עושים?
דלת המשרד נפתחה. המנהל דמבלדור נכנס ועל פניו הבעה חמורה ביותר. הפרופסור, התנשם הארי, הציפור שלך- לא ידעתי מה לעשות- היא פשוט התלקחה!
לתדהמתו של הארי, דמבלדור חייך.
הגיע הזמן, הוא אמר. כבר כמה ימים שהוא נראה זוועה. אמרתי לו שכדאי שיזדרז.
הוא צחקק למראה התדהמה שהתפשטה על פניו של הארי. פוקס הוא עוף חול, הארי. עופות חול פורצים בלהבות כשמגיע זמנם למות ואז הם נולדים מחדש מתוך האפר. הסתכל…
הארי הוריד את ראשו והספיק לראות גוזל ציפור קטנטן ומקומט משרבב את ראשו מתוך האפר. הוא היה לא פחות מכוער מאשר קודם. חבל שיצא לך לראות אותו דווקא ביום בערה, אמר דמבלדור, מתיישב אל שולחן העבודה שלו. רוב הזמן הוא דווקא מאוד נאה: נוצות אדומות וזהובות נפלאות. יצורים מרתקים, עופות חול. הם יכולים לשאת משאות כבדים ביותר, לדמעות שלהם יש כוחות ריפוי ובתור חיות מחמד הם נאמנים ביותר.
כך מסופר בספר הארי פוטר (הנה הקטע בסרט– אנו ממליצים להקרין את הדקה וחצי הראשונות). זהו הספר השני בסדרה. עוף החול עוד יציל את הארי בסוף הספר הזה. הוא עוף ייחודי, אבל פוקס לא לבד בייחודיותו. על עופות חול מסופר בהמון מיתוסים קדומים!
– לפי המיתולוגיה היוונית עוף החול הוא ציפור האש הקדושה המכונה פוינִיקְס שמת בשריפה וקם לתחייה מתוך האפר באופן מחזורי.
– לפי המיתולוגיה המצרית, עוף החול חי במדבר במשך 500 או 1461 שנים, לפני שהוא מכלה את עצמו באש וקם מחדש לתחייה מן האפר. הוא מתואר לרוב כמו אנפה ולעתים כנחליאלי צהוב או כעיט עם נוצות אדומות וזהובות. הוא מקושר לאל השמש רע, הנולד כל יום מחדש, לאחר מותו בערב הקודם.
גם אצלנו, ביהדות, מוזכר עוף החול ואפילו ניתן לו שם: אורשינא! גם שני סיפורים מסופרים עליו:
האחד הוא שהוא קיבל חיי נצח משום שלא אכל מעץ הדעת כשנברא העולם והאחר הוא שכשנח היה עסוק בהאכלת החיות בתיבה, עוף החול מצא דרכים להסתדר לבד ולכן נוח ברך אותו בחיי נצח שכאלו! יש מי שאמר שעם ישראל שעבר היסטוריה מורכבת ואתגרים לא פשוטים הוא כמו עוף חול!
- מה דעתכם/ן?
הצעת הגשה:
תוכלו להקרין את הסרטונים הבאים. עיקר כוחם הוא בתמונות הססגוניות של עוף החול ולהתפעל יחד מקיומו של סיפור שיש לו אחיזה (או חיי נצח…) בכל התרבויות:
מפגש חמישי
מתמטיקה, התחלות, סופים ואינסופים
הספרה 8 מככבת במפגש הבוקר שלנו (ולפחות הצורה שלה). מה הקשר בין 1, ספרה שלא נמצאת בהתחלה ולא בסוף- להתחלות וסופים? ומה בכלל יש בצורה הזו ששווה את הבוקר שלנו?
הצעת הגשה:
אנו ממליצים להתחיל את המפגש בניסוי קצר בעל שני חלקים:
- הזמינו את התלמידים/ות לכתוב את הספרה 8 כמה שיותר פעמים על גבי דף. הקדישו לתרגיל הזה דקה.
- לאחר מכן בקשו מהתלמידים/ות לכתוב את הספרה 8 כמה שיותר פעמים בדקה בלי להרים את העיפרון מהדף. האם הצליחו? האם גילו ש 8- היא צורה שמנביעה את עצמה?
בתרבות נתפסת הספרה 8 כמייצגת אינסוף (אם העולם נברא בשישה ימים ויום מנוחה- סך הכל שבעה ימים- אז היום השמיני הוא יום שמסמל את התחדשות הסדר וחזרתו) באופן מוזר גם הספרה 8 המורכבת משני מעגלים שאין לדעת היכן התחילו והיכן הסתיימו גם היא מדגישה את המימד החזרתי שיש בספרה 8 . באופן ממש ממש לא מפתיע גם הסימון של המושג המתמטי אין סוף נראה כמו 8 (רק שוכב), כך:
בשלב הבא של המפגש נתנסה בקסם.
רצועת מביוס (יש שכותבים "מוביוס") היא קסם מתמטי שגם נראה כמו 8 וגם יש בו מימדים של אינסופיות!
רצועת מביוס היא משטח בעל צד אחד ושפה אחת בלבד! (בשונה מרצועות רגילות שלהן שני צדדים ושתי שפות).
קל לעשות (ומעט קשה יותר להסביר- ראו כאן).
התנסות בקסם:
- חלקו לתלמידים/ות רצועת נייר.
- הזמינו את התלמידים/ות להדק את קצות הנייר זה בזה כאשר הם מסובבים את אחד הקצוות.
- בחרו קטע מהרצועה. יש לו שני צדדים, נכון?
- קשקשו סימן כלשהו על אחד הצדדים, ומתחו ממנו קו לאורך הרצועה, כמו פס הפרדה רציף על הכביש. אם עשיתם הכל נכון, בסופו של דבר תגלו שהקו שלכם/ן הגיע בחזרה לסימון!
- כעת- בדקו מה קורה כאשר מנסים לגזור את הטבעת לשניים (בשליש הרוחב)!
כאן וכאן תמצאו הדגמות מפורטות והסברים מצולמים וכתובים.
חומרים דרושים:
- רצועות בריסטול
- טוש
- מספריים
מפגש שישי
תיאטרון- והם חיו באושר ועושר או: מה קורה אחרי הסוף?
במפגש הבוקר הזה אנו מזמינים אתכם/ן לצלול לעולמן של אגדות, לבחון מה קורה אחרי הסיום הידוע במילים 'והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה'.
הצעת הגשה:
- לשם פתיחה אנו מציעים למורה להיכנס עם ספר גדול, להזמין את התלמידים/ות לשעת סיפור ולדפדף בספר כאילו הוא/היא קורא/ת לעצמו/ה ומגיב/ה לעלילה ("וואו. אוי לא, לא דרקון!, אבא חורג שכזה. אהה! מענין.") לקראת סיום הדפדוף בספר (אנא, הגזימו בתגובות, כך שהסיפור המדומיין והלא מסופר יעבור לתלמידים/ת() אמרו בקול: "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".
- נחשוב יחד על הצירוף המקובל הזה על ידי התנסות במה שקורה לפני שהוא נאמר ומה שקורה אחריו:
- לפני- איך נפתח הסיפור הזה? מה קרה לפני שהאושר ועושר? עודדו את התלמידים/ות להציע עלילות מעלילות שונות או לפתח איזו עלילה כיתתית, ובלבד שתסתיים במילים 'והם חיו באושר ועושר'.
- אחרי- כעת- תוכלו לשאול מה קרה לדמויות (שהמציאו בשלב הקודם) לאחר סוף הסיפור?
אפשר לשאול את השאלה הזו גם על ידי תרגיל דרמטי:
- נבחר מעשיה מפורסמת (למשל סינדרלה) ונספר אותה בקצרה לתלמידים/ות
סינדרלה בקצרה-
- נחלק את התלמידים/ות לזוגות ונעניק להם תפקידים: נסיך, נסיכה, אם חורגת, אחיות, נעל זכוכית, פיה ועוד.
- נבקש מכל זוג לחשוב ולתאר מה קרה לכל אחת מהדמויות (על פי התפקיד) אחרי המשפט "והם חיו באושר ועושר".
- עתה נחל בהצגה קצרה שתקרא "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה": כל זוג יקום בתורו ויציג את הדמות המתקיימת לאחר ה-"חיו באושר ואושר".
🎒 צידה לדרך
לסיום, נשלח את התלמידים/ות ליום החדש ונזמין אותם/ן לחשוב אילו סופים והתחלות הם/ן מעדיפים/ות עבור הסיפור הפרטי שלהם/ן? מהו 'אושר ועושר' בשבילם/ן? עם מחשבות מאושרות ומעושרות כאלו אפשר להתחיל את היום.
