היחידה שלפנינו עוסקת בפתיחתו של ספר ויקרא, ובנושא הראשון שבו עוסק ספר ויקרא- קורבן נדבה.
עוד על היחידה:
מרכזה של היחידה הזו יוקדש לעניין זה, תוך ניסיון לעמוד על הסיבות שמובילות אדם לרצות להקריב קורבן, ולברר האם יש לעניין זה מקבילה גם בימינו.
לצד העיסוק בנושא זה, יש כמובן גם מקום להתעכב על פתיחתו של ספר ויקרא, ועל שמו עצמו הנובע מהמילה הראשונה של הספר.
• בקריאה יחפה נשאל מדוע ספר ויקרא נקרא בשמו, ונבין את המושגים קורבן וכפרה.
• בריבוי קולות נשווה את הקורבן בפסוקים אלו לשני סיפורים קודמים של קורבן- קין והבל ונוח ונדון בסיבות להבאת קורבן
• ברלוונטיות נדבר על התחלופה לקורבן של נתינה משמעותית לאחר, נקרא את השיר כולנו זקוקים לחסד ונחשוב על אדם שנרצה לתת לו מתנה גדולה.
💬שאלות:
התגלות אלהים
"וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן; וַתֹּאמֶר: קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְהוָה.
וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל; וַיְהִי-הֶבֶל רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה.
וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ.
וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ- לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו". (בראשית, ד, א-ה)
"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר:
צֵא, מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ הַיְצֵא אִתָּךְ- וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ.
וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ. כָּל הַחַיָּה, כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף, כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה.
וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר – וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ". (בראשית ח, ט-כ)
"אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ, אִיּוֹב שְׁמוֹ; וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע.
וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת, וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד;
וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם.
וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה, בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ; וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, עִמָּהֶם.
וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם, וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם,
כִּי אָמַר אִיּוֹב: אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם;
כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים. (איוב, א, א-ה)
כולנו זקוקים לחסד / מילים: נתן זך; לחן: אילן וירצברג
למורה
חשוב להדגיש בפני התלמידים ש"המתנה" איננה צריכה להיות חומרית בהכרח, וגם מילים עצמם יש את הכוח בכדי לבטא ולשקף את אותן התחושות שאצורות בדמותה של "מתנה" שאנו רוצים להעניק.
ניתן לקשר זאת גם לעולם הקורבנות עצמו, כאשר ניתן לראות בספרות המקרא המאוחרת, בימי הנביאים וספרות הכתובים (ובעקבותיהם גם בתקופות מאוחרות יותר) את המעבר מעולמם של הקורבנות אל עולם התפילה, עולם המילים.