קריאת כיוון
ביחידה זו נכיר את סוגי קורבנות הנדבה השונים המופיעים בספר ויקרא, תוך התמקדות במגוון האפשרויות שמוצעות לאדם החפץ להקריב קורבן נדבה
עוד על היחידה:
מתוך חלוקה זו, נדון עם התלמידים במשמעויות השונות שאנו יכולים להסיק וללמוד מכך שבעיני ספר ויקרא (ולאחר מכן גם על פי מדרשי חז"ל) אין חשיבות למחירו של הקורבן.
לאור זאת, נדון עם התלמידים בחשיבותה של כוונת הלב אל מול הנתינה החומרית עצמה. ונבחן את היחסים שבין המתנה החומרית לבין כוונת הלב גם בחיינו אנו.
כיוון שהיחידה בנויה משברי פסוקים מפרקים א-ג, ופרק ז, מומלץ להביא את המקורות כפי שהם מוצגים כאן בפני התלמידים, ולא לקרוא את הדברים מתוך החומש, העמוס בפרטים אחרים שמקשים את ההתמקדות בנושא המדובר.
• בקריאה יחפה נתמקד בהבדלים בין הקורבנות, ממה הם עשויים ולמי הם מגיעים.
• בריבוי קולות נשוחח על השמות של הקורבנות ומשמעותם, על הסיבה להקרבת קורבנות והקשר לא-להים. כמו כן ניתן להציג הצגה או קומיקס של מדרש בנושא.
• ברלוונטיות נעסוק ברעיון המרכזי שהחשיבות בקורבן היא הכוונה ולא הערך הכלכלי. ניתן לעשות זאת דרך מדרש או דרך שירה של רחל- שיר עד.
טקסט מרכזי
פרק א
א "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:
ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:
אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהוָה: מִן הַבְּהֵמָה, מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם.
ג אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ…
ט וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה, עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיהוָה.
י וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ: מִן הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן הָעִזִּים, לְעֹלָה זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ…
יג וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה, עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה.
יד וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַיהוָה: וְהִקְרִיב מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת קָרְבָּנוֹ…
וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה, עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ, עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה.
בקר- פרות שוורים ועגלים, מחירם גבוה מאוד.
צאן- כבשים או עזים, מחיר זול יחסית לבקר, אך גבוה יחסית לעוף, ובוודאי ביחס לצומח.
פרק ב
א "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה, סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה.
ב וֶהֱבִיאָהּ, אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, וְקָמַץ מִשָּם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ
וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה.
ג וְהַנּוֹתֶרֶת, מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי יְהוָה.
סולת- קמח דגן (לרוב חיטה) שנטחן דק דק
לבונה- צמח בעל ריח חזק, המשמש על פי רוב לקטורת
מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּמְנָהּ- מן הסולת והשמן שבה.
מילים אלו, הפכו ברבות השנים, לביטוי המתאר את המשובח ביותר: "שמנה וסלתה".
פרק ג
א "וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ, אִם מִן הַבָּקָר הוּא מַקְרִיב… ו וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים לַיהוָה… יב וְאִם עֵז קָרְבָּנוֹ…
יד וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ קָרְבָּנוֹ אִשֶּׁה לַיהוָה אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב… טז וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ כָּל חֵלֶב לַיהוָה…"
פרק ז
טו "וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל…
כב וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כג דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הַמַּקְרִיב אֶת זֶבַח שְׁלָמָיו לַיהוָה יָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ לַיהוָה...לא וְהָיָה הֶחָזֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו. וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין, תִּתְּנוּ תְרוּמָה לַכֹּהֵן מִזִּבְחֵי, שַׁלְמֵיכֶם…"
רש"י: חלבו- המובחר שבו. (פסוק ט)
קריאה יחפה
"אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ…"
- מאילו בעלי חיים האדם יכול להביא את קורבן העולה?
- האם יש הבדל מבחינה כלכלית בין הסוגים השונים?
- האם יש הבדל מבחינת מהות הקורבן? מאילו מילים אתם לומדים זאת?
- האם בעלי הקורבן אוכלים מקורבן העולה?
- האם הכוהנים אוכלים מקורבן העולה?
"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה…"
- ממה עשוי קורבן המנחה?
- במה הוא שונה מן הקורבנות הקודמים?
- על פי הפסוקים- האם יש העדפה לקורבן המנחה אל מול קורבן העולה?
- האם בעלי הקורבן אוכלים מקורבן המנחה?
- האם הכוהנים אוכלים מקורבן המנחה?
"וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ…"
- האם בעלי הקורבן אוכלים מקורבן השלמים?
- האם הכוהנים אוכלים מקורבן השלמים?
- אילו חלקים מקבלים הכוהנים?
- איזה חלק (שם כללי) מן הקורבן מוקרב על המזבח, ואיש אינו אוכל ממנו (לא הכוהנים ולא הבעלים)?
ריבוי קולות
עֹלָה, מִנְחָה, שְׁלָמִים
קורבן עולה
- מדוע לדעתכם מכונה הקורבן המתואר בפרק א'- קורבן עולה?
- יש פרשנים שהציעו שקורבן העולה נקרא כך, משום שהוא עולה כליל לה'. מה ההבדל בין קורבן העולה ליתר קורבנות הנדבה שגרם לפרשנים להציע את הפרשנות הזו?
קורבן מנחה
- מדוע לדעתכם מכונה הקורבן המתואר בפרק ב'- קורבן מנחה?
- אחד מגדולי חוקרי ומפרשי המקרא, הרצ"ד- רבי צבי דוד הופמן, כתב שמשמעות המילה מנחה משמעותה: "מתנה שמוגשת לגדול במעלה ובכוח". איזו הוכחה ניתן למצוא בפסוקים אודות קורבן המנחה לפרשנותו של הרצ"ד הופמן?
קורבן שלמים
- מדוע לדעתכם מכונה הקורבן המתואר בפרק ג'- שלמים?
- חז"ל הטעימו ואמרו שקורבן השלמים נקרא כך משום "שיש בהם שלום: למזבח ולכהנים ולבעלים" (רש"י ויקרא ג', א). הסבירו למה כוונתם? ואיזה הבדל בין קורבן השלמים ויתר קורבנות הנדבה גרמו לחכמים לומר זאת?
"…רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'"-
- כיצד אתם מבינים את משמעותו של הביטוי: "רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'"?
- חזרו אל פרשת נוח (בראשית פרק ח, פסוקים כ-כב) ובדקו מהו ההקשר שבו נאמר בפעם הראשונה בתורה ביטוי זה. כיצד האמירה הזו קשורה לפרקנו?
- לצד כל הקורבנות, הקורבן היקר- מן הבקר, כמו גם הקורבנות הזולים יותר, מן הצאן או מן העוף, ואפילו לצד הקורבן הזול ביותר – קורבן המנחה, מופיע ביטוי זה, מה הדבר מלמד אותנו?
- איזה ערך אנו יכולים ללמוד מעניין זה?
- על פי מסקנה זו, האם התורה רואה בקורבנות "אוכל" שאלוהים זקוק לו?
- למי אם כן, נועדים הקורבנות?
מדרשים
📝 בחרו באחד מהמדרשים, וחשבו על דרך יצירתית להציגו אותו: הצגה, קומיקס וכדומה.
"אגריפס המלך ביקש להקריב ביום אחד אלף עולות.
שלח ואמר לכהן גדול:
"אל יקריב אדם היום חוץ ממני!"
בא עני אחד ובידו שתי תורים.
אמר לכהן: "הקרב את אלו".
אמר לו: "המלך ציווני ואמר לי- אל יקריב אדם חוץ ממני היום!"
א"ל: "אדוני כהן גדול! ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים,
אם אי אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי!"
נטלן והקריבן.
נראה לו לאגריפס בחלום: קרבן של עני קדמך!
שלח ואמר לכהן גדול: "לא כך צויתיך- אל יקריב אדם חוץ ממני היום?!"
אמר לו: "אדוני המלך: בא עני אחד ובידו שתי תורים, אמר לי: "הקרב אלי את אלו".
אמרתי לו: "המלך צוני ואמר לי- אל יקריב אדם חוץ ממני היום!
אמר ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים, אם אי אתה מקריב אתה חותך את פרנסתי, לא היה לי להקריבן?!"
אמר לו (המלך אגריפס לכוהן): "יפה עשית כל מה שעשית!"(ויקרא רבה, ג' ה)
מעשה בשור אחד שהיו מושכין לקרבן ולא נמשך (לא הסכים לזוז).
בא עני ובידו אגודה אחת של טרוקסימא (סוג של ירק)
והושיט לו (לשור) ואכלה.
געש השור (התעטש השור) המחט יצאה,
ולפתע הסכים השור להמשיך ולהתקדם.
וכך הובא כקורבן.
נראה לבעל השור בחלומו: "קורבנו של עני קדמך!" (ויקרא רבה, ג' ה)
"מעשה באשה שהביאה קמץ של סולת
והיה הכהן מבזה עליה ואומר:
ראו מה הן מקריבות!
מה בזה לאכול?!
מה בזה להקריב?!
נראה לכהן בחלום:
אל תבזה עליה! – כאילו נפשה הקריבה!"
(ויקרא רבה, ג' ה)
רלוונטיות
"אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים".
"אמר בעולת הבהמה: 'אשה ריח ניחוח'
ובעולת העוף: 'אשה ריח ניחוח'
ובמנחה: 'אשה ריח ניחוח'-
ללמד שאחד המרבה ואחד הממעיט
ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים".
(מנחות יג, יא)
שאלות:
- איזה ערך למדו חכמים מכך שלצד כל סוגי קורבנות הנדבה, לא משנה עלוּתם, נאמר: "ריח ניחוח לה'".
- הסבירו במילים שלכם את המסקנה של חכמים: "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים".
- חכמים מרחיבים זאת מעבר להקשר של הקורבנות ואומרים: אחד המרבה ואחד הממעיט- ובלבד שיכוון אדם את דעתו לשמים". חשבו על מקרים, שבהם חשובה הכוונה יותר מהכמות.
- האם ישנם גם מקרים הפוכים?
- חשבו על דוגמאות, שבהן הכוונה אינה מספיקה, ולכמות יש משקל מכריע לעומת הכוונה.
האזינו לשירה של רחל המשוררת, בלחן של יהונתן שמלה, וסמנו בשיר את הבית שבו רחל המשוררת מתארת את מעשי ידיה כמנחה שמביא העני והדל אל המשכן:
אל ארצי
▶️להאזנה
שאלות:
- איזה מעשה מתארת רחל כ"מנחה דלה"?
- איזה מעשה לעומת זאת, מתואר בשירה של רחל, כמעשה מפואר ויקר ערך?
- האם אכן המנחה שמתארת רחל היא "דלה"?
- מדוע היא מתארת אותה ככזו?
- חשבו על דוגמאות נוספות ל"מנחות דלות" מבחינת חומרית, או מבחינת התפיסה של החברה, אך שהן מהוות מתנה חשובה ויקרת ערך לאמיתו של דבר.
הרחבה
טבלה המסכמת את סוגי קורבנות הנדבה השונים:
עולה | מנחה | שלמים | |
ממה מקריבים? | בקר, צאן או עוף | מן הצומח: סולת בשמן. | בקר או צאן |
מי אוכל מהקורבן? | "עולה כליל לה'"- הקורבן כולו מוקרב על המזבח לה', ואין הבעלים או הכוהנים אוכלים ממנו. על כן פירשו חלק מהמפרשים: עולה- שעולה כליל לה'. | חלק מן המנחה מקטרת לה', וחלקה נאכל על ידי הכוהנים. על כן נראה פירושו של רד"צ הופמן, שהמנחה נקראת דווקא בשם זה משום ש"הביטוי 'מנחה' במקרא הוראתו מתנה שמוגשת לגדול במעלה ובכוח". (רד"צ הופמן) | השלמים מתחלקים בין המזבח, הכהנים ובעלי הקורבן, לכן בעלי המדרש אמרו שנקראו שלמים- משום ש"שיש בהם שלום: למזבח ולכהנים ולבעלים". (רש"י ויקרא ג', א) |
קורבן נדבה או קורבן חובה? | על פי רוב זהו קורבן נדבה. אך יש גם מקומות בהם הוא מוזכר כחובה, כדוגמת קורבן היולדת. | על פי רוב זהו קורבן נדבה. אך כוהן ביום שבו הוא נמשח לעבודה במשכן, וכן ביום שבו כוהן נמשח ככוהן גדול- מחויב להביא "מנחת חינוך". | על פי רוב זהו קורבן נדבה, אך יש פעמים שבהן מוזכר קורבן זה כחובה, כדוגמת קורבן חגיגה שמצווה התורה להקריב בחגים. |
קורבן היחיד או קורבן ציבור? | קורבן התמיד שהתורה מצווה להקריבו פעמיים: בבוקר ובין הערביים, הוא קורבן ציבור. בכל יתר המקרים- קורבן העולה הוא קורבן היחיד. | לחם הפנים – 12 החלות שמצווה התורה לשים על שולחן הפנים בכל שבת ושבת- הוא בעצם סוג של מנחה של הציבור. מלבד זאת, המנחה היא מנחת היחיד. | על פי רוב (הן במקרים של החובה והן במקרים של הנדבה) זהו קורבן היחיד. ואולם בשבועות, הציבור מצווה להקריב "כבשי עצרת" – ואלו הם קורבנות שלמים של הציבור. |
ליחידה הקודמת
