קריאת כיוון
ביחידה זו נעסוק בפסוקים הראשונים של ספר ויקרא, העוסקים באחד מקורבנות הנדבה (קורבן העולה), ונשים את ליבנו אל מערכת יחסים עדינה בין הכהנים לבין המקום שמקבלים בעלי הקורבן ונשים בפרט.
עוד על היחידה:
אלא שבפתחו של הספר, בפרק א' (ועניין זה חוזר שוב בהמשך), ניתן לראות דווקא את האיזון שבין המקום שתופסים הכוהנים בעובדת הקורבנות לבין המקום שמקבלים בעלי הקורבן עצמו.
ביחידה זו נעסוק בפסוקים הראשונים של ספר ויקרא, העוסקים באחד מקורבנות הנדבה (קורבן העולה), ונשים את ליבנו אל מערכת יחסים עדינה זו, כפי שהיא משתקפת בפסוקי התורה.
בעקבות זאת, נשווה את האמור בתורה לתרגום השבעים, ונדון על התלמידים בשאלה מדוע קיים פער בין שני הנוסחים, ואילו גישות עומדות מאחורי כל אחד מהנוסחים.
מתוך דיון זה נדון בסוגיה עכשווית הנוגעת לשותפות של חלקים מן הציבור בהווי החיים המסורתי, ונבחן עם התלמידים את השאלה הציבורית המלווה את קהילות ישראל בדורות האחרונים בדבר השותפות של הנשים בטקסי המסורת השונים.
• בקריאה יחפה נבחן מי עושה כל פעולה בעבודת הקורבנות
• בריבוי קולות נשווה את הטקסט לתרגום השבעים ונשוחח על ההבדלים
• ברלוונטיות נדבר על השותפות של נשים בדת דרך תמונה של נערה חוגגת בת מצווה למרגלות הכותל.
• בהרחבה נמשיך את העיסוק בשותפות נשים במעשה הדתי גם בתלמוד.
טקסט מרכזי
"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה… אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהוָה… אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְהוָה.
וְסָמַךְ יָדוֹ, עַל רֹאשׁ הָעֹלָה; וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו.
וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יְהוָה; וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה; וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ.
וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ.
וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים… עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ.
וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם; וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה, עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיהוָה".
(ויקרא, פרק א, פסוקים א-י)
קריאה יחפה
📝 סמנו בקטע את הפעלים המציינים את העבודות שנעשות על ידי הבעלים שהביא את הקורבן בצבע כחול, ואת הפעלים המציינים את העבודות הנעשות על ידי הכוהנים בצבע אדום.
💬 שאלות:
- אילו פעולות עושה בעל הקורבן?
- אילו פעולות עושים הכוהנים?
- כמה פעולות עושה בעל הקורבן?
- כמה פעולות עושים הכוהנים?
ריבוי קולות
📝 קראו את הקטע כפי שהוא תורגם ליוונית (ובחזרה לעברית) בתרגום השבעים, ובחנו האם גם כאן הייתם צובעים את הפעלים שצבעתם בכחול באותו הצבע, או שהייתם משנים אותם לאדום:
"אדם כי יקריב… וסמך ידו על ראש העולה…
ושחטו את בן הבקר… והקריבו בני אהרון הכוהנים את האדם וזרקו את הדם על המזבח…
והפשיטו את העולה…
ונתנו בני אהרון הכוהן באש…
וערכו בני אהרון הכוהנים את הנתחים…
וקרבו וכרעיו ירצחו במים והקטיר הכוהן…".
(תרגום השבעים, על פי הנוסח המובא בספרו של אביה הכהן, "לפני ה' יראה", עמ' 24)
💬 שאלות
- אילו פעולות עושה בעל הקורבן?
- אילו פעולות עושים הכוהנים?
- כמה פעולות עושה בעל הקורבן?
- כמה פעולות עושים הכוהנים?
- אילו פעולות שעשה בעל הקורבן על פי פסוקי התורה, מופיעים כאן כפעולות שעושים הכוהנים?
- מה לדעתכם עומד ביסוד המחלוקת בין הדברים כפי שהם כתובים בתורה לבין הדברים כפי שהם כתובים בתרגום?
- עם איזו מהגישות אתם מזדהים יותר?
למורה- מעניין לדעת ש…
אביה הכהן מצביע על ההבדלים שבין הנוסח של התורה כפי שהיא לפנינו, לבין הנוסח של תרגום השבעים. על פי קריאתו זו נתן לראות כי פסוקי התורה משקפים עמדה המבקשת לתת לכל חלקי העם לקחת חלק בעובדת המשכן, מתוך שותפות והשתתפות, בניגוד לעמדת תרגום השבעים, המצמצם את חלקו של העם, ומתיר את עיקר העבודה לכוהנים:
"שני הנוסחים מבחינים בין עבודתו של בעל הקורבן – בלשון יחיד, לעבודותיהם של הכוהנים – בלשון רבים. על פי נוסח המסורה (התורה) בעל הקורבן סומך ידו על קורבנו, שוחט, משפיט ורוחץ, והכוהנים עוסקים בעבודות הקורבן הנוגעות למזבח;
ואילו על פי תרגום השבעים רק הסמיכה היא בלשון יחיד, והיא לבדה נעשית על ידי הבעלים ושאר העבודות שנאמרו בלשון רבים- ושחטו… והקריבו… וזרקו… והפשיטו… ונתנו… וערכו… ירצחו… – אינן נעשות על ידי הבעלים…
התמונה המצוירת בפרק א' ספר ויקרא היא פעולה משותפת לכוהן ולישראל: בעלים שוחט- כוהן מקבל דם, בעלים מפשיט- בני אהרון מדליקים אש, בעלים רחוץ- ובני אהרון נותנים על המזבח. כאן סודו של ספר ויקרא ! המקדש בנוי על יחסים הדדיים בין כל חלקי העם, בין כוהנים לבין ישראלים, ולכל חלקי העם יש מקום בעבודת הקודש".
("לפני ה' יראה", עיונים במסכת חגיגה, אביה הכהן, עמ' 24-26)
רלוונטיות
מי שותף במעשה הדתי?
שאלת השותפות של חלקי העם במעשה הדתי, במיוחד בכל הקשור להיבטיו הציבוריים, כדוגמת הקרבת הקורבן במשכן, ממשיכה להדהד גם בימינו.
בעשרות השנים האחרונות, מתנהל ויכוח ער בין קהילות שונות בעם ישראל, לגבי השותפות של הנשים בחלקים שונים מהווי החיים הדתי, כגון הקריאה בספר התורה בעת התפילה בשבתות, חגים ובכל עת שקוראים בתורה.
יש הסבורים שיש להמשיך ולשמור על מסורת ישראל, ועל כן אינם מוכנים לשנות ממנהגי דורות עברו, ולאפשר לנשים להשתתף באופן מלא בתפילה הציבורית.
מנגד, יש המאמינים, שבימינו, לאור המהפכה במעמדה של האישה שבאה לידי ביטוי בכל שדרות החיים, חייבים לערוך מהפכה גם בחיי המסורת, ועל כן יש לקבוע כללים חדשים המאפשרים שותפות מלאה לנשים בנושאים כגון אלו.
ובתווך יש המנסים למצוא את האיזון שבין המסורת והחידוש, ומבקשים לערוך שינויים כאלה ואחרים מתוך הסכמה מלאה עם הרעיון ששותפות הנשים צריכה להיות זהה לזו של הגברים, אך מבלי לזעזע יתר על המידה את אמות הספים של המסורת.
שותפות נשים בדת
📝 לפניכם תמונה של נערה החוגגת בת-מצווה למרגלות הכותל (בחלקו הדרומי, שהוקצה לקהילות ישראל שבהן גם נשים קוראות בתורה ולוקחות חלק מרכזי בהובלת התפילה הציבורית).
💬שאלות
- מה דעתכם על התמונה?
- אילו רגשות היא מעוררת בכם?
- האם לדעתכם נשים צריכות לקחת חלק מלא בטקסים כגון זה?
- אילו ערכים, לדעתכם, עומדים מנגד לערך של השותפות במקרה זה?
- האם בעיניכם ערך השותפות במקרה שכזה גובר על ערכים אלו?
- מי בעיניכם ראשי להשיב ולקבוע את התשובות לכל השאלות האלו? האם כל אדם? רבנים בלבד?
הרחבה
נשים בדת
"דבר אל בני ישראל… וסמך…" (ויקרא, א)
בני ישראל – סומכין (על הקורבן), ואין בנות ישראל סומכות.
רבי יוסי ור' (ישמעאל) [שמעון] אומרים: בנות ישראל סומכות רשות.
אמר רבי יוסי סח לי אבא אלעזר:
פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים
לא מפני שסמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים".
(תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ז, ע"ב)
💬 שאלות
- על פי הדרשה המובאת בפתיחתו של הקטע מן התלמוד- האם לנשים מותר לסמוך על הקורבן?
- על פי דבריו של רבי יוסי (המספר את מה שאמר לו אבא אלעזר) מפני מה התירו חכמים לנשים לסמוך על הקורבן?
- מה משמעות המילים: "לעשות נחת רוח לנשים"?
- רוחה של איזו מהגישות (זו של הנוסח של התורה או של תרגום השבעים) מנשבת בקטע זה?
- האם מקור זה תומך בגישה המבקשת להרחיב את השותפות של הנשים במעשה הדתי או לצמצם אותו? הסבירו.
ליחידה הקודמת
