קריאת כיוון
ביחידה זו נעסוק בכללים השונים המובאים בהקשר לקורבנות הנדבה, בפרקי הפתיחה לספר ובפרק כ"ב, נשווה אותם אל סיפורם של קין והבל, ומתוך כך נדון במשמעותם של החוקים הללו וננסה לתרגם אותם גם להיבטים חברתיים בימינו.
עוד על היחידה:
קורבנות נדבה, אמנם מרוכזים בפתחתו של ספר ויקרא, ואולם בהמשך הספר אנו מוצאים עיסוק חוזר בקורבנות אלו. בפרק כ"ב, בפסוקים אחדים, חוזר ספר ויקרא ועוסק בקורבנות נדבה, ובפסוקים אלו הוא מוסיף ומפרט אחדים מן הכללים השונים שצריכים להיות לקורבנות שהאדם בוחר להביא כקורבן נדבה.
היחידה מבוססת על פסוקים אחדים מפרק ג' ומפרק כ"ב, ועל כן מומלץ להביא את המקורות כפי שהם מוצגים כאן בפני התלמידים, ולא לקרוא את הדברים מתוך החומש, העמוס בפרטים אחרים שמקשים את ההתמקדות בנושא המדובר.
• בקריאה יחפה נזכך מהם החוקים המובאים בפסוקים אלו.
• בריבוי קולות נשווה את כללי הקורבנות הראשונים – של קין והבל לקורבנות נדבה ונשוחח על העדפת קורבן מסוים.
• ברלוונטיות נקרא חלק מהספר 'פו הדב' ונחשוב בקבוצות מהם הכללים של הבאת מתנה לחבר (כהקבלה לקורבן)
• בהרחבה מובא הרעיון של חיבור בין סיפורים וכללים, בין מדרש ואגדה.
טקסט מרכזי
"וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים, קָרְבָּנוֹ- אִם מִן-הַבָּקָר, הוּא מַקְרִיב, אִם זָכָר אִם נְקֵבָה, תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ לִפְנֵי יְהוָה…
(פרק ג', פסוק א)
"וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים, אִשֶּׁה לַיהוָה – חֶלְבּוֹ… כָּל-חֵלֶב… לֹא תֹאכֵלוּ."
(פרק ג', פסוק ט)
רש"י: חלבו- המובחר שבו.
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָה לְעֹלָה. לִרְצֹנְכֶם- תָּמִים זָכָר, בַּבָּקָר, בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים. כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם – לֹא תַקְרִיבוּ, כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם.
(ויקרא, פרק כ"ב, יח- כ)
קריאה יחפה
💬 שאלות הבנה:
- כיצד אתם מבינים את המילים: "תמים יקריבנו לפני ה'"?
- האם מותר לאכול את החֵלֵב? למי צריך לתת את אותו חלק?
- האם מותר להקריב קורבן שיש בו מום? מאילו מילים אתם לומדים זאת?
- בפסוקים מופיעים כמה חוקים ביחס לקורבנות נדבה. כתבו במילים שלכם את אותם חוקים.
📝 הצעה לפעילות:
ניתן להביא לתלמידים את הפסוקים ללא החלקים המודגשים, ולבקש מהם להדגיש בכל אחד מהפסוקים את ה"חוק" המופיע בו ביחס לקורבנות הנדבה.
ריבוי קולות
השוואה לקורבנות של קין והבל
הפעם הראשונה שבה מופיעה הקרבת קורבן (שניתן בהחלט להגדירו כקורבן נדבה) הוא הקורבן שמביאים קין והבל (בפתיחתו של ספר בראשית).
אך כידוע, בסיפור, רק אחד מהאחים- הבל- זכה שהקורבן שלו ירצה לפני ה', ואילו קורבנו של אחיו- קין, לא התקבל לרצון לפני ה'.
הסיפור של קין והבל, כמו יתר סיפורי המקרא, פתוח לפרשנויות רבות. ובהקשר של קורבן הנדבה, אנו רוצים לבחון האם ניתן למצוא פרשנות לסיפור זה לאור החוקים של קורבנות הנדבה.
קראו את הפסוקים המתארים את ראשיתו של הסיפור של קין והבל, ובדקו האם אתם מוצאים רמז לאותם החוקים שמופיעים בספר ויקרא (סמנו את המילים):
"וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן; וַתֹּאמֶר: קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְהוָה.
וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל; וַיְהִי-הֶבֶל רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה.
וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ.
וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ- לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו".
(בראשית, ד, א-ה)
💬 שאלות
- מה ההבדל בין הקורבן שהביא הבל והקורבן שהביא קין? (מלבד ההבדל שבין קורבן מן החי וקרובן מן הצומח)
- באיזה מהקורבנות- של קין או הבל- יש ביטויים הדומים לאלו שמופיעים בפסוקים מספר ויקרא?
- האם ניתן לומר שאחד מהם הביא קורבן נדבה "על פי הכללים" של ספר ויקרא?
- מי מבין השניים הביא את הדברים המשובחים?
- מי מבין השניים הביא את הבכורות?
- כיצד פרשנות זו מסבירה את ההעדפה של הקורבן של הבל על פני הקורבן של קין?
- האם אתם מסכימים עם העדפה זו, לאור הפרשנות הזו?
רלוונטיות
בין קורבן לאלהים למתנה לחבר
ספר ויקרא מתייחס אל מתנות שבוחר האדם להעניק לאלוהיו. אך את הרעיונות הגלומים בחוקים של מתנות אלו, ניתן גם לתרגם ליחסים שבין אדם לחברו.
קראו את הקטע הבא, הלקוח מתוך הספר: "פו הדוב", וחשבו מה יכול היה פו הדוב ללמוד מהחוקים שמלמד אותנו ספר ויקרא, אודות קורבן נדבה, ביחס למתנה שבחר להביא לאיה:
"זה כבר היה יותר מדי בשביל פו. "הישאר כאן!" קרא לאִיָה, והוא פנה ורץ לביתו מהר ככל שהוא רק היה יכול; כי הוא הרגיש שהוא חיב להביא לאיה המסכן איזושהי מתנה מיד, כי על מתנה ראויה יותר הוא יוכל לחשוב גם אחר כך…
והם (פו וחזרזיר) נכנסו פנימה. הדבר הראשון שפו עשה היה לגשת אל המזנון כדי לבדוק אם נשארה לו צנצנת קטנה של דבש; ואכן נשארה לו, והוא הוריד אותה מהמדף.
"אני אתן אותה לאיה", הוא הסביר, "כמתנת יום-הולדת. מה תתן לו אתה?"
"אולי אוכל גם אני לתת אותה?" אמר חזרזיר, "שזו תהיה מתנה משנינו?"
"לא", אמר פו, "זה לא רעיון מוצלח".
"אז בסדר, אתן לו בלון, נשאר לי אחד מהמסיבה שלי. ללכת ולהביא אותו עכשיו?"
"זה רעיון מצוין, חזרזיר. זה בדיוק מה שאיה צריך כדי להתעודד. אף אחד לא יכול להיות עצוב אם יש לו בלון".
חזרזיר רץ מדי לדרכו; ופו הלך לכיוון השני, עם צנצנת הדבש שלו.
זה היה יום חם, והדרך היתה עוד ארוכה. פו לא הספיק להגיע לחצי הדרך כשהרגשה משונה החלה להתפשט בעל גופו.
היא התחילה בקצה אפו וחלחלה דרך כל גופו עד שיצאה מכפות רגליו. זה היה ממש כאילו מישהו בתוכו אומר לו: "נו, פו, האם לא הגיע הזמן לטעום משהו קטן?"
"אה, באמת", אמר פו, "לא ידעתי שכבר נהיה כל כך מאוחר". והוא התישב והסיר את המכסה מצנצנת הדבש שלו. "מזל שהבאתי את זה אתי", הוא חשב לעצמו. "לא חסרים דובים שהיו יוצאים ביום חם שכזה בלי לחשוב בכלל להביא איתם איזה משהו קטן לאכול". והוא התחיל לאכול.
"אז בוא נראה", הוא חשב לעצמו, כשליקק ליקוק אחרון את פנים הצנצנת, "לאן בעצם הלכתי? אה, כן, לאיה". הוא התרומם אט אט ממקומו.
ואז, פתאום, הוא נזכר. הוא אכל את מתנת יום-ההולדת של איה!
"אוף!" אמר פו, "מה אעשה? אני חייב לתת לו משהו".
לרגע הוא לא היה מסוגל לחשוב על כלום. ואז חשב: "טוב, זו צנצנת יפה מאוד, אפילו אם כבר אין דבש, ואם ארחץ אותה היטב, ואמצע מישהו שיכתוב עליה: 'יום הולדת שמח', איה יוכל לשמור בתוכה דברים וזו עשויה להיות מתנה שימושית".
(א. א מילן, פו הדוב, תרגם: דן מישר, פרק ששי, שבו איה חוגג יום הולדת ומקבל שתי מתנות)
📝 הצעה לפעילות
אפשר לחלק את התלמידים לקבוצות, ולבקש מהם לאחר קריאה של הקטע של פו הדוב, לחשוב על שלושה חוקים (דומים או שונים מהחוקים שמופיעים ביחס לקורבנות הנדבה) שהם חושבים שחשוב שיהיו כשנותנים מתנה לחבר, ולכתוב אותם בעקבות הקטע מתוך הספר "פו הדוב".
הרחבה
סיפורים וחוקים
ביחידה זו, כמו גם בחלק מהיחידות הקודמות והיחידות שתבואנה בהמשך, מלבד החיבור שבין פסוקי התורה לחיי התלמידים, אנו גם מחברים בין חלקיה השונים של התורה: בין החלקים הסיפוריים (המרוכזים בעיקר בספר בראשית) לבין חלקיה החוקיים (המאפיינים את רוב בניינו ומניינו של ספר ויקרא).
גישה זו מבוססת על הנחת היסוד, כשם שהאגדה וההלכה אצל חז"ל משלימות זו את זו (על פי מאמרו של ביאליק: "הלכה ואגדה") אף סיפוריה של התורה, ובעיקר סיפורי בראשית מהווים סוג של השלמה, המאירה באור חדש את חוקי התורה, ומנגד חוקי התורה מציעים פרשנות חדשה דרכה ניתן לקרוא את הסיפורים.
אחד מההוגים הראשונים בתולדות עם ישראל שעמד על נקודה זו (בניגוד לחקר המקרא שהתפתח בתקופתו, והצביע על "פירוק" התורה לגורמים ומרכיבים שונים) הוא שמואל דוד לוצאטו.
שמואל דוד לוצטאו חי באיטליה במאה ה-19, והיה אחד מראשי תנועת ההשכלה היהודית, אשר שילבו בחייהם, בהגותם ובאורחות חייהם בין חיי הרוח והתרבות המערבים-אירופאים של העת החדשה לבין מסורת ישראל סבא. הוא היה משורר, בלשן, מתרגם, הוגה דעות ופרשן מקרא.
וכך כתב:
"אין טעם שאאריך יותר את הדיבור כדי להוכיח לכם, כי בתורתנו הקדושה אין החוקים והסיפורים מהווים אלא שלימות אחת שאינה ניתנת להפרדה, וכי שונים לחלוטין היו פני הספר אילו היו בתחילה חלקיו המשפטיים נפרדים מן החלקים הספרותיים".
(מתוך מאמרו מבוא לביקורת ולפרשנות התורה בספר 'כתבים- שמואל דוד לוצאטו', בהוצאת מוסד ביאליק, תשל"ו. עמ' 98)
ליחידה הקודמת
