יחידה זו עוסקת בחג הפסח וחג המצות. אמנם אנו מתייחסים אליהם כחג אחד בעל שני שמות, אך מקריאת הפסוקים עולה האפשרות שלפנינו שני חגים חופפים.
את היחידה הזו כדאי ללמד את התלמידים לקראת חג הפסח, ולא על פי הרצף של ספר ויקרא.
• בקריאה יחפה נבחן את החג או החגים העומדים לפנינו, ונדון בשאלה האם מדובר בחג אחד או שניים.
• בריבוי קולות נדון שמשמעות של שני החגים האלו, ובשאלה האם הם בעלי מסר דומה, מנוגד או משלים. ובתוך כך נחשף לשני הפנים של חג הפסח שאנו חוגגים כיום: הפן החקלאי והפן ההיסטורי.
• ברלוונטיות נשמע שני שירים, שמשקפים את שני הפנים של החג: החקלאי וההיסטורי, ונדון עם התלמידים בשאלה לאיזה מהפנים של החג הם מתחברים יותר.
• בהרחבה נרחיב בקצרה על הדואליות של שלושת הרגלים כחגים היסטוריים וחקלאיים גם יחד.
למורה- מעניין לדעת ש…
לקריאה נוספת על ניתוח פסוקי התורה מהם עולה שמדובר בשני חגים מחוברים, ולא חג אחד, מומלץ לקרוא את מאמרו של הרב יואל בן נון: פסח וחג המצות – שני חגים ולא אחד- הרב יואל בן נון
"פסח הוא חג ההצלה הפלאית, בחצי הלילה, וקרבן הפסח במצרים הוגדר במפורש כציפייה מתוחה לקראת ההצלה הפלאית, שהתגלתה במציאות מחצות הלילה ואילך, ביציאה ממצרים. פסח הוא הזיכרון של ההצלה הפלאית הזאת על ידי הקרבן והסעודה, וההגדה.
אולם בחג המצות, העיקר הוא לא באכילת המצה, אלא במניעת החמץ עד כדי 'לא יֵרָאֶה ולא יִמָּצֵא'… הרי ברור שעיקרו של חג המצות הוא באזהרה, שעדיין לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. יציאת מצרים היא רק ראשיתה של דרך ארוכה מאד, עד לתודה הגמורה, ולביכורי החמץ, של חג השבועות, שמתקשר גם עם ביכורי הארץ, וגם עם מתן תורה".
(הרב יואל בן נון, מרחבי מקראות" פסח וחג המצות – שני חגים ולא אחד)
"המשמעות של שני החגים שלפנינו היא אחת: חג אביב קדמון, ועל כן הוא נחגג תמיד בחודש האביב.
כל אחד מהחגים הוא זכר לא רק ליציאת מצרים, אלא לחג אביב קדמון: האחד של רועי הצאן, והשני של עובדי האדמה.
חג הפסח, בו עיקר החגיגה היא בקורבן הפסח (קורבן של כבש) הוא גלגול של חג האביב הקדמון שבו ציינו רועי הצאן את עונת ההמלטות, בהקרבת קורבנות לאלוהיהם כאות תודה.
במקביל, חג המצות, הוא גלגול של החג החקלאי הקדמון, בו היו מקריבים עובדי האדמה את ראשית התבואה החדשה שעלתה בשדות לאלוהיהם (ועניין זה נשמר גם בדברי התורה – בקיום הנפת העומר והקרבת הביכורים).
(מעובד על פי מאמרו של פרופ' דן עמיר באתר חופש: "ממשה עד משה"- מה אנו מציינים בפסח?")
על פי הפרשנות של הרב יואל בן נון, חג הפסח וחג המצות הם שני חגים הקשורים למאורע ההיסטורי הגדול- שמתחיל ביציאת מצרים ונגמר בכניסת עם ישראל לארץ.
ואילו על פי הפרשנות של פרופסור דן עמיר חג הפסח וחג המצות הם שני חגים הקשורים בעיקר לתקופת השנה- לאביב.
דרך נוספת בה ניתן לראות את משמעותם של שני החגים, היא כשני מרכיבים של חג אחד: כאשר מצג אחד חג הפסח מבטא בעיקר את ההקשר ההיסטורי של החג, ואילו חג המצות מבטא את ההקשר החקלאי שלו.
שני פנים אלו אינם ייחודיים לחג הפסח, וניתן למצוא אותם בכל אחד משלושת הרגלים (ובמידה זו או אחרת גם בחגים מתקופה מאוחרת יותר כמו חנוכה (להרחבה עיינו ב"תוספתא")
כאשר מעיינים במקורות העוסקים בשלושת הרגלים, מגלים שלחג הסוכות ישנם שני טעמים: היסטורי וחקלאי וכך גם לפסח. בחג הסוכות ההיבט ההיסטורי הוא זכר לסוכות שישבו בהם בני ישראל בדרך, בצאתם ממצרים. וההיבט החקלאי הוא בהיותו חג האסיף, בו אוספים את אחרוני הגידולים אל הבתים. בפסח, ההיבט ההיסטורי הוא יציאת מצרים. וההיבט החקלאי הוא האביב, וראשית קצירת השעורים (הראשונות שמבשילות בשדות, בכרמים ובמטעים).
בחג השבועות ההיבט החקלאי הוא הבשלת החיטים, והתחלת הבאת הביכורים מהכרמים והמטעים. ולכאורה, חסר ההיבט ההיסטורי. ואולם סיפור מתן תורה התרחש בתחילת החודש השלישי (ומעניין שלא מופיע תאריך, בדומה לחג השבועות החקלאי שאינו מוזכר עם תאריך, אלא תלוי בספירת חמישים הימים מחג הפסח) מרמז על כך שגם בחג זה משולבים יחד ההיבט ההיסטורי והחקלאי יחד. ואכן, לימים, קיבל חג השבועות קומה נוספת בדמות חג מתן תורה שקבעו חכמים זכר למעמד הר סיני.
גם חגים נוספים מלוח השנה העברי אינם בהכרח בעלי משמעות היסטורית בלבד. כך למשל לחנוכה, שההיבט ההיסטורי שלו הוא כידוע מלחמתם של המכבים ביוונים, קיים גם היבט חקלאי. חג החנוכה חל בתקופת השנה החשוכה והקרה ביותר. וכך ניתן להסביר את מוטיב האור שבחג, לא רק כזכר למנורה שהדליקו המכבים במקדש, אלא בבחירה להאיר את הבית בחום ואור, דווקא באותם ימים קרים וחשוכים. כמו כן, בתקופה זו של השנה מבשילים הזיתים (ואולי אף כאן יש רמז לסיפור פך השמן, או הדלקת המנורה, שלא רק בהקשר ההיסטורי, אלא החקלאי).