קריאת כיוון

ימים אילו של חודש כסלו הם הימים הקצרים והחשוכים בשנה. בתרבויות רבות בעולם נחגגים בימים אילו חגי האור – האש. באותו אופן בו הפרדנו בין המים והגשם, נפריד גם כעת בין מושג האור והאש,  עד כמה שניתן.

אש – האש מופיעה בכל אחת מהמיתולוגיות כחלק מהליך הבריאה. בדתות שונות לאש היה תפקיד משמעותי בפולחן ואש התמיד בערה במקדשים רבים כמו גם במקדש בירושלים. (אפשר להזכיר גם את אש התמיד האולימפית). להרחבה מאמר מתוך מגזין 'מסע אחר'.
באש יש כוח חיים שאפשר לאדם, להתחמם, לבשל, להתיך וליצור אך יש בה גם כח מסוכן שיכול לכלות הכל. נעסוק השבוע באש בשלושה מובנים: האש החיצונית, המאיימת והמסוכנת.
האש המבויתת – לה אנו זקוקים לקיומנו, בהתייחס לאש זו נציג גם שימוש אומנותי באש. 
והאש הפנימית – אש המתארת הלך רוח, כוח של יצירה וגם של חוסר שליטה (הממד הזה מופיע גם בשיר השבועי). אנחנו מזכירים ששבוע האד הוא חלק מציר היסודות – כדאי לחזור לשיר 'אדמה ושמים', ומי שבחר ליצור יצירה משותפת לכל השבועות בשבוע זה נצייר בפחם.  

מהלך השבוע:

ובאריכות:

מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר אלף כבאים

את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.

מפגש 2- מפגש קריאה: 'האדם החיה והאש'- פרומתאוס – המיתולוגיה היוונית וספר הג'ונגל בשילוב סרטונים.

מפגש 3- מפגש תנועה: שלושה קטעי מוסיקה מפורסמים. 'ריקוד האש', ניגון יהודי, המבוצע כאן על ידי להקת הלב והמעיין. קטע מתוך היצירה לבלט ציפור האש מאת סטרוינסקי, להרחבה על היצירה ו'מחול האש', מאת מנואל דה פאייה

מפגש 4- סיפור תלמודי: סיפור על ר' יוסי המתהלך באפלה. הסיפור עוסק בראיית הצרכים של האחר. אפשר לשחק בהליכה בעיוורון

מפגש 5- דמיון מודרך: למתבסס על שירה של לאה נאור- 'מה יש באש'.

מפגש 6- חגי אש: מדרש על הפחד של האדם הראשון מאש והיכרות עם חגי אור בעולם.

מפגש 7- ניסוי מדעי: סביבון האש  /  אש מתחת למים /  כדור פורח

מפגש 8- היכרות עם אומן: צ'יהולי ואומנות הזכוכית, אנה טיכו והרישום בפחם

מפגש ראשון

שיר השבוע

השיר אלף כבאים הוא שיר עליז, שמח ומעט שטותי שהקשר שלו לשבוע אש מסתכם פחות או יותר בשם השיר. ובכל זאת המציאות הנכפת על ילד היא יומיומית והשיר הזה הוא שיר מחאה חביב המשתמש ביסוד האש להביע להט נעורים ואנרגיה שאי אפשר לכבול, ומשום כך אנחנו בעדו.  
מי שמעדיפה לחזור אל השיר אדמה ושמים מוזמנת.  את אלף כבאים אפשר לשמוע כאן.

אלף כבאים

מילים: גִּידִי גּוֹב וְדָנִי סַנְדֶרְסוֹן   לחן: דָנִי סַנְדֶרְסוֹן

 🔉להאזנה לשיר

 🎶מילות השיר

הצעות לגיוון:

•  כלי נגינה. מחיאת כפים או הקשה בפזמון (מגיע לא מגיע)
• יצירת תנועות קבועות
• הוספת משפטים לחלק הסיום 'אלף דרדסים', 'אלף יתושים' וכן הלאה (או בתים שלמים)

מפגש שני

האדם החיה והאש

את הסיפור על פרומתאוס הבנו בשבוע התחלות. אפשר לקרוא אותו שוב ובכל מקרה להזכירו. בהמשך מובאים קטעים מתוך ספר הג'ונגל

פרומתאוס – המיתולוגיה היוונית

באולימפוס חיו אלים רבים בניהם זאוס שהיה שליט האלים, נפטון אל הים, ונוס אלת האהבה, אתנה אלת החכמה והמלחמה וסטה הייתה אלת האש. לאלים היתה היכולות לשלוט בטבע ליצור ולהרוס.
לאחר דיונים ארוכים החליטו האלים לברוא את האדם.
הם הטילו את התפקיד על שני אחים שהיו צאצאי אלים אך לא במעמד של אלים ממש.
פרומתאוס החכם, שפרוש שמו הוא "מחשבה תחילה", ואחיו אפימתאוס, שפירוש שמו "מחשבה לאחר מעשה". אפימתאוס כשמו החל ליצור יצורים שונים ונפלאים אך לא בני אדם, הוא חילק ללא כל אבחנה את כל מתנות הטבע שיכול היה לתת ליצוריו כדי שיוכלו להגן על עצמם, להתחמם ולצוד.
כך נתן לדב פרווה נפלאה לימות החורף, לקרנן קרן להגנה, לאריה אומץ לב, לעכביש את הקורים, לפיל את הזיכרון, לאיילה זריזות, לזיקית את היכולת להחליף צבעים, לנחש גמישות, לקנגורו את יכולת הניתור, לצב שיריון, לשבלול קונכייה וכן הלאה. 
פרומתאוס הביט במעשה אחיו והחליט לברוא את בני האדם בדמות האלים. הוא לקח עפר מהאדמה, ערבב אותו במים ויצר את האדם הראשון. אחר כך ביקש מהאלה אתֵנה לנפוח בו רוח חיים. אך לאדם בשונה מן האלים לא היתה היכולת לשלוט בטבע כיצד יגן על עצמו, כיצד יתחמם מה יהיה היתרון שלו על בעלי החיים שיצר אחיו?
פרומתאוס החליט לגנוב את האש מהאלים ולהביאה אל בני האדם בסתר. מתנה זאת הייתה מתנה עצומה, כיוון שבני האדם, שלא הכירו את סוד האש, נאלצו לסבול מקור ולאכול את בשרם נא, ולא יכלו  לפתח את עצמם. עתה, משנתנה להם האש, יכלו בני האדם להגן על עצמם, לשבת מסביב למדורה, לספר סיפורים ולשיר שירים. אבל אבי האלים זאוס שכאס מאד על הגניבה ציווה להעניש את פרומתאוס על מעשיו והוא נקשר  באזיקים לצוק סלע בקצה העולם.

ספר הג'ונגל

"ספר הג'ונגל הוא אנתולוגיה של סיפורים קצרים שנכתבו בידי רודיארד קיפלינג, ולאחר פרסומם במגזינים שונים הוצאו כקובץ בשנת 1894. ספר המשך פורסם ב1895

הסיפורים מתרחשים (פרט לאחד מהספר הראשון ואחד מהספר השני) ביערות הגשם שבהודו ונעים סביב יחסיהם של בעלי חיים ובני אדם,  בין אם מדובר ביחסי אחווה (סיפורי מוגלי), חברות ("ריקי-טיקי-טאבי") או הרג (כלב הים הלבן). רבים מהסיפורים מתהדרים בטון בוגר וכוללים כמות לא-מעטה של אלימות, ככל הנראה במטרה להקנות תחושה ריאליסטית. לכל סיפור מלווה שיר הקשור אליו. הידועים שבסיפורים הם שלושת הסיפורים מהספר הראשון העוסקים ב"גור האדם" הנטוש מוגלי שגודל על ידי זאבים הודים בג'ונגל. (מתוך ויקיפדיה)
הסיפור נובע מכך ש'שירחן הנמר' חוזר ליער ובשל פחדו מבני האדם המחזיקים באש, נשבע שיהרוג את 'מוגלי'. מוגלי גדל, מאז הגיח כעולל בפתח מערת הזאבים, כבן לזאבים וכחבר בלהקה. את הסיפור כולו בתרגומו של אוריאל אופק ניתן לקרוא באתר עברית. אנחנו ממליצים לקרוא קריאה מקדימה.

הצעת הגשה:

ניתן לשלב בקריאה קטעי וידאו הראשון הוא השיר של המלך לואי על הרצון להיות  אדם ולגלות את סוד האש. כאן
השני הוא המאבק עם שירחן והניצחון של מוגלי בעזרת האש (בחלק הזה הוסר קול הדיבור והוא מלווה במוסיקה בלבד) כאן  

מפגש שלישי

מחול האש – תנועה

המפגש הזה בנוי משלושה קטעי מוסיקה מפורסמים.
'ריקוד האש', ניגון יהודי, המבוצע כאן על ידי להקת הלב והמעיין.
קטע מתוך היצירה לבלט ציפור האש מאת סטרוינסקי, להרחבה על היצירה.
ו'מחול האש', מאת מנואל דה פאייה. כאן מתוך הקונצרט "פיסטה ספרדית" לתלמידי בתי ספר יסודיים, במסגרת תכנית מפתח-התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

הקטע הראשון נותן תחושה של שלהבת קטנה יחסית.
בקטע השני האש פורצת ונשמע שהיא אש עולצת, אולי עוד לא מאיימת אך מתפשטת וגדלה.
יש בקטע הזה את תחושת הסערה ושובבות של האש.
הקטע השלישי – מחול האש, מביא את האש שמתפשטת ומכלה ויש בו עוצמה גדולה מאד.

אנחנו מציעים לפתוח בהנחיה יחסית קצרה ולאפשר לתלמידים לגדול עם האש ולנוע כשלהבות על פי התפתחות המנגינות. אפשר לחלק להם סרטי קרפ בצבעי האש (מטפחות נציע לשלב בתנועה בשבוע 'רוח').
עצמו עיניים, אתם נמצאים במקום אפל. הכול חשוך לפתע בקצה החדר אתם רואים שלהבת קטנה, של נר, ראו את הצבעים ואת תנועת האש, ראו איך האור עולה. דמיינו אילו צבעים יש לאש, כיצד היא נעה. נשמע כעת קטעים שונים של 'מחול/ריקוד האש'. דמיינו שאתם השלהבת הקטנה ונעו לצלילי המוסיקה.    
שלהבת קטנה – ריקוד האש (כדאי לעצור בדקה 1:24)
'ציפור האש'  (אורך הקטע 3:48)     'מחול האש' (אורך הקטע 4:13)

מפגש רביעי

נאש- לראות את האחר

• כמה עיוורים בסיפור? למה כל אחד מהם עיוור?
• האם  אנחנו צריכים אש / אור כדי לראות את צרכי חברנו?

מפגש חמישי

דמיון מודרך מבוסס על שירה של לאה נאור

מוצעת כאן אפשרות לדמיון מודרך לאור שירה של לאה נאור. באותה מידה בקריאה איטית ופתוחה של השיר הוא עצמו יכול להפוך לטקסט הדמיון המודרך

מַה יֵשׁ בָּאֵש

מתוך תכנית "טלפלא" לל"ג בעומר מילים: לאה נאור לחן: מוני אמריליו

אֲנִי אוֹהֵב לְהִסְתַּכֵּל

עָמֹק אֶל תּוֹך הַמְּדוּרָה

בָּאֵשׁ יֵשׁ סוֹד, בָּאֵשׁ יֵשׁ סוֹד

חָשׁוּב נוֹרָא.

בְּעֶצֶם כָּל הַלֶּהָבוֹת

שֶׁצוֹחֲקוֹת שָׁם וְרוֹקְדוֹת

הֵן חֲבוּרַת פֵיוֹת טוֹבוֹת

שֶׁבָּאוּ מִן הָאַגָּדוֹת.

וְהַגִּצִים הַשּׁוֹבָבִים,

עָפִים, קוֹפְצִים וּמִתְפַּזְרִים,

הֵם תִּינוֹקוֹת שֶׁל כּוֹכָבִים

אֲשֶׁר בָּרְחוּ מִן הַהוֹרִים.

וְאִם זוֹרְקִים עָלֶה לָאֵש

מַה הוּא לוֹחֵשׁ? מַה הוּא לוֹחֵשׁ?

עַל מַה רוֹגְזִים שָׁם הָעֵצִים

וּמִי מֵעִיף אֶת הַגִּצִּים?

אֲנִי אוֹהֵב לְהִסְתַּכֵּל

אֶל תּוֹךְ הָאֵשׁ וּלְנַחֵשׁ

אֶת הַסּוֹדוֹת הַלּוֹהֲטִים

שֶׁיֵּשׁ בָּאֵשׁ.

עצמו עיניים נשמו נשימה עמוקה. נשמו שוב נסו לשמור את האוויר בתוך הריאות וספרו עד שתיים. אחת. שתיים. שחררו את האוויר בנשיפה ארוכה ככל שתוכלו. ננשום שוב. ושוב.
כעת הרפו את הידיים והרגלים, הניעו את הראש בעדינות מצד לצד. ושוב נשמו עמוק.

השעה שעת לילה ובחוץ חושך, אך אתם שמחים. אתם ישובים סביב המדורה.
האווירה נהדרת האש מחממת וכל חבריכם אתכם.
אכלתם כבר תפ"א מהמדורה, צליתם מרשמלו, השוקו החם משרה עליכם תחושת רוגע.

אתם מסתכלים על האש, האש מפוצצת את העצים שאספתם, היא זעה ונעה ולא עוצרת לרגע. לעיתים נראית כמעט שקופה ולעיתים כחולה. אך מרבית הזמן השלהבות צהובות כתומות ומרקדות מול פניכם המתחממות לאורן.
לפתע נדמה לכם שמישהו לוחש את שמכם.

זוהי לחישה מוזרה ומהפנטת אתם בוהים במדורה ומרגישים שהיא קוראת לכם להתבונן לתוכה פנימה.
יש בי סוד נפלא לוחשת לכם המדורה, התבוננו היטב וראו מה מסתתר בי..
הלהבות מהלכות עליכם קסם. ולפתע מחול האש נדמה בעינכם כריקוד של דמויות.
הן רוקדות כל כך יפה..
הו, אילו כלל אינן דמויות אנושיות אלו פיות. הן נותנות ידיים ומתירות,
מסובבות סביב עצמן ובמעגל
וצוחקות עד לב שם.
העצים הנשרפים לוחשים קולות פצפוף
בתוך הגחלים יש ריקוד קטן של האש.

אתם מתבוננים היטב בעצים, הנה עץ שכולו מפוחם ואחר שחלקו מחוץ למדורה נראה שלם לגמרי ואילו צדו האחר לוחש וכועס, לפתע העצים נראים לכם זועפים כל כך,
ברוב כעסם פניהם מאדימים וגצים עפים ומתפזרים לכל עבר.
מי הם הגצים הללו, מהיכן הגיעו ואנה הם הולכים?
אתם ממשיכים להתבונן בגצים המסתחררים  
נדמה לכם כאילו הם בורחים.
הנה כוכב קטן נכנס לתוך האש ואוסף גצים אליו…מוזר
הרי אלו ילדיו, ילדי כוכבים שירדו להשתובב, לרקוד ולשחק עם שלהבות האש.
חיוך מתפשט על פניכם המראה מחמם את ליבכם
ואתם מתבוננים פנימה עמוק, עמוק אל תוך האש.

מה עוד אתם רואים שם בין הלהבות?
אילו סודות מתחבאים במדורה שלכם?   

האש הולכת ודועכת, הכוכבים התפזרו, אחריהן הפיות ונותרו רק העצים הכועסים, אבל גם הם הולכים ודועכים, קולות הפצפוץ הופכות ללחישה ואד המדורה כבית.    

מפגש שישי

חגי אש

בכל העולם חוגגים בתקופה זו את חגי האור. המדרש מתאר את הפחד של האדם הראשון ככל שהתקצרו הימים והעולם הפך חשוך יותר ויותר ע"פ המדרש כאשר הימים חזרו להתארך הבין האדם הראשון שזה טבע העולם וקבע חג. כבר במדרש  עולה שגם עמי העולם קבעו חגי אור באותם ימים.

חגי האור במהותם הייתה הוספת אור על החושך של תקופת השנה (לבד מחג המולד) והם באים לידי ביטוי בד"כ בהדלקת אש בתצורות יפות ונעימות לעין. ניתן להוסיף את חגי המדורות השונים בעולם שנחוגים בד"כ באביב או בקיץ. ואת אש התמיד בפולחנים שונים כאן ניתן לקרוא עוד. מצורפת מצגת.

תנו רבנן (למדו חכמים):
לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר:
"אוי לי, שמא בשביל שסרחתי, עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו,
וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים".
עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפילה.
כיוון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר:
"מנהגו של עולם הוא. הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן  ימים טובים.
הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים.
                                                                                   (תלמוד בבלי, עבודה זרה ח, ע"ב)

מפגש שביעי

ניסויים ואש

אנו מוצאים את המדע חלק משמעותי מעולמו של הילד, ובוודאי במסגרת מפגשי הבוקר. על אחת כמה וכמה חשוב ההתייחסות למדע כאשר אנו מתייחסים ארבעת היסודות.
לפניכם מגוון ניסויים. כולם אפשריים באמצעיים פשוטים . חשוב לנסות את הדברים לפני המפגש גם אם הם נראים הפשוטים ביותר. שימו לב, בשבוע האש הניסויים עלולים להיות מסוכנים לילדים צעירים ולכן כל הניסויים יבוצעו רק על ידי המורה וכדאי לדאוג לבקבוק מים לכיבוי ליתר ביטחון.
הניסויים כולם נוסו והם אפשריים לביצוע בכיתה. 

סביבון האש  /  אש מתחת למים /  כדור פורח  (ניתן להשתמש במייבש שיער ולא באש ישירה).

חומרים דרושים:

• על פי הניסוי שבחרתן

מפגש שמיני

הכרות עם אמן – צ'יהולי ואומנות הזכוכית, אנה טיכו והרישום בפחם

נראה לתלמידים תמונות שונות של יצירות – ממה הן עשויות?
כיצד יוצרים צורות מעניינות כאלו מזכוכית.
זכוכית נוצרת מערבוב של שלושה חומרים – חול, נתרן וגיר. בחימום הזכוכית הופכת לנוזל.
בכדי לפסל זכוכית אומנות ניפוח הזכוכית משתמשת באש. ניתן לראות כאן וכאן

דייל צ'יהולי דייל צ'יהולי

הוא אומן הזכוכית המפורסם והגדול ביותר בעולם כעת וכנראה מעולם.
הוא נולד ב-20 ביולי 1941 בטקומה וושינגטון, ארצות הברית. למד באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל עיצוב פנים, אדריכלות וניפוח זכוכית. ב-1967 קיבל תואר שני בפיסול מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון וב-1968 קיבל תואר שני בעיצוב מבית הספר לעיצוב של רוד איילנד.

כשהיה בן 35,  איבד את הראייה בעינו השמאלית בתאונת דרכים. הפציעה גרמה לו להרכיב רטייה על עינו השמאלית. למרות הפציעה המשיך במלאכתו. בשנת 1979 נפצע בתאונת גלישה והפסיק לנפח זכוכית בעצמו, והחל לעצב פסלים וגופי תאורה מזכוכית, כאשר אומנים אחרים מנפחים אותם עבורו.

1999 – 2000 הציג תערוכת פסלי זכוכית במגדל דוד בירושלים בה בקרו קרוב מיליון איש.‏ ראו את יצירותיו ואותו בסרטון הזה  

לסיום (או במפגש נוסף) נתנסה ביצירה בפחם, גם הוא פועל יוצא של העץ.
בעוד פסלי הזכוכית צבעוניים הפחם מאפשר משחק בעובי וחוזק הקו כמו גם ציור על ידי מחיקה.
חשוב לקנות לכיתה גם מחק פחם אחד ושנים.

אנה טיכו
אנה טיכו נולדה בצ'כוסלובקיה, למדה ציוד בווינה, עלתה ארצה בגיל ‏18 כדי להינשא
לרופא העיניים הנודע ד"ר אברהם טיכו בירושלים. אולם עברו שנים רבות עד שהתקרבה לנופים המקומיים והחלה לציירם. בראשית דרכה הייתה רושמת בעיפרון ציורים קטנים.
היא רשמה בקווים קצרים ומדויקים את נופי ירושלים והרי יהודה – עצי זית, סלעים וצמחייה. וכך מתארת אנה טיכו את פגישתה עם הנוף:
"ההרים היו חשופים. התבוננתי, נמשכתי, בלעתי בעיניים. הקווים הטהורים של ההרים,  הקווים החוזרים על עצמם, כמו נמשכים עד אין סוף ובאים מבראשית – הכל דיבר אלי… חשתי את הבדידות של הנוף אך לא יכולתי לצייר".
היה לה קשר הדוק ומיוחד לירושלים ולאנשיה. בחדר ההמתנה במרפאה של בעלה פגשה רבים מהם, בני עדות שונות, ורשמה את דיוקנותיהם בסגנון ראליסטי וביכולת רישום יוצאת דופן. במשך הזמן הוסיפה על העיפרון גם פחם, צבעי מים, גיר ודיו.
בשנים האחרונות לחייה הפכו רישומיה ספונטניים וסגנונה חופשי וצבעוני יותר. היא ציירה מן הזיכרון פרחים, שהוסיפה להם נגיעות של צבעי פסטל בגוונים זהובים, חומים וסגולים. בתקופה הזאת הפכו ציוריה לכמעט מופשטים.
בצוואתה השאירה את ביתה ויצירותיה למוזיאון ישראל, ירושלים. בבית הזה, ששימש את בני הזוג טיכו בחייהם, מוצגת כיום דרך קבע תערוכה מציוריה של אנה טיכו.
אנה טיכו – כלת פרס ישראל תש"ם. מתוך האתר של ביה"ס אורט רחובות