בתכנית זו נצא לטיול מסביב לעולם עם יומן מיתרים ונבקר בכל רחבי תבל. השבוע נבקר במצרים – מקום הולדתו של עם ישראל כעם.
השבוע נכיר את מצרים העתיקה, את המצאת הנול, גניזת קהיר ועוד.
מהלך השבוע:
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | |
אפיק | ברוכים הבאים | תרבות | אאוריקה! | מיתולוגיה | אמנות | נעים להכיר |
נושא | אהלן וסהלן! | הפירמידות | המצאת הנול | עוף החול | אמנות מצרית | ז'קלין כהנוב |
מפגש 1- מפגש ברוכים הבאים: נצא לטיול במצרים ונאזין לאום כולתום, הזמרת המצריה.
את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לגרסאות ישראליות לשיר של אום כולתום (שהן יותר פשוטות לאוזן הישראלית).
מפגש 2- תרבות: אחת התרבויות העתיקות המוכרות לנו היום היא תרבות מצרים העתיקה. נכיר מעט ממאפייניה ואת הפירמידות שעומדות על תילן אלפי שנים.
מפגש 3-אאוריקה!: נכיר את המצאת הנול ונתנסה בקליעת שתי וערב בנייר.
מפגש 4-תרבות: חתול שחור – מזל טוב או רע? ומהן אמונות טפלות?
מפגש 5- משחק: נכיר את הפיסול ותחריטי הקיר של מצרים העתיקה וניצור תחריט בבצק מלח.
מפגש 6- נעים להכיר: נכיר את קהילת יהודי מצרים ונקרא את סיפורה של ז'קלין כהנוב.
על כל אלו תוכלו להרחיב ולהוסיף משלכם – מפגשים על כלי נגינה, ספרות, על המצאות נוספות, מפגשי תנועה וספורט, אישים, מאכלים וכיוצא בזה וכן להרחיב את ההתייחסות להיבט היהודי כמו מנהגים מיוחדים.
נאזין לאום כולתום, הזמרת המצריה ששיריה זכו להצלחה מחוץ לגבולות מצרים. השיר 'אינתי עומרי' מבוצע גם ע"י זמרים ישראלים ואף תורגם לעברית.
איירה: ענבל בירון
הידעת:
נהר הנילוס הוא הנהר השני באורכו בעולם והארוך ביותר באפריקה. הנהר הזה הוא אולי הסיבה העיקרית להצלחתה של מצרים העתיקה. מעבר לתרומתו לחקלאות ולעושרה של מצרים, הוא היה גם ציר התחבורה החשוב ביותר של התרבות העתיקה. סביב הנילוס מרוכזים כ-90 אחוז מתושבי מצרים כולה.
אתר:
הספינקס הגדול של גיזה הוא פסל עצום בגודלו בעל גוף אריה וראש אדם. פניו הן של הפרעון חאפרו, שקבור בפירמידה הסמוכה לו בעיר גיזה, לא הרחק מקהיר. החוקרים סבורים שהספינקס שימש כשומר של הפרעונים, שכן ליד פירמידות קבורה נוספות במצרים מוצבים פסלים דומים לפסל הספינקס.
נספר על מצרים העתיקה ונסייר בפירמידות, ניצור פירמידות מנייר.
נספר לילדים לשם מה בנו את הפירמידות של מצרים. נקרא את הכתבה שכאן
נסייר בסיור וירטואלי בפירמידות
איך ומתי הומצא הנול?
אילו בגדים לבשתם הבוקר? האם אתם יודעים ממה הבגדים שלכם עשויים ואיך יצרו אותם? כולנו יודעים שבגדים עשויים אריג, כלומר – בד. בד עשוי מחוטים שמופקים מצמחים שונים כמו כותנה וצמר, או מסיבים (חוטים) פלסטיים. אך איך לוקחים חוטים והופכים אותם לבד? את זה גילו המצרים לפני אלפי שנים, כשהמציאו את הנוּל. זהו מכשיר ידני עתיק יומין, ואחד מהמכשירים העתיקים בהיסטוריה, שהופך חוטים לאריג. נוּל עובד בשיטת "שְׁתִי וָעֵרֶב" – על מסגרת עץ מתוחים חוטי ה'שְׁתִי' לאורך, וביניהם שוזרים את חוטי ה'עֵרֶב' לרוחב. במשך מאות שנים בני האדם יצרו בדים בעזרת נוּל בידיהם ממש. עם הזמן נוסף לנוּל מנוע מכני שהניע את הנוּל על ידי מים או על ידי חשמל. עד היום בדים מיוצרים בשיטת שְׁתִי וָעֵרֶב במכונות אוטומטיות של נולים מודרניים.
עוף החול הוא ציפור האש הקדושה במיתולוגיה המצרית, היוונית ובמיתולוגיות אחרות. על פי המיתולוגיה, עוף החול מת בשריפה וקם לתחייה מתוך האפר באופן מחזורי.
על פי המיתולוגיה המצרית, עוף החול חי במדבר במשך 500 שנים, או לפי גרסאות אחרות 1461 שנים, לפני שכילה עצמו באש וקם מחדש לתחייה מן האפר. לקראת סיום חייו הוא בונה לעצמו קן ומצית את עצמו. מן האפר נוצר עוף החול החדש, אשר לוקח את האפר של עוף החול הישן, עוטף אותו בקליפה ומניח אותו בהליופוליס שבמצרים.
עוף החול מתואר לרוב כמו אנפה ולעיתים כנחליאלי צהוב או כעיט עם נוצות אדומות וזהובות. הוא מקושר לאל השמש רע, הנולד כל יום מחדש לאחר מותו בערב הקודם.
גם בספרות חז"ל מסופר על עוף החול, מתוך פירוש המלבי"ם על ספר איוב: "שם עוף שאמרו חז"ל שחי לעולם, ושכל אלף שנה ישרף בקינו וישוב לחיות. וכן משוררי העמים הקדמונים הזכירו את העוף הזה באופן קרוב לזה. סיפור עוף החול מופיע גם במדרש בראשית רבה.
מיתולוגיה היא אֹסֶף הָאַגָּדוֹת וְסִפּוּרֵי הַפְּלָאוֹת שֶׁל עַמֵּי הַקֶּדֶם, בְּעִקָּר עֲלִילוֹת אֱלִילֵיהֶם וְגִבּוֹרֵיהֶם, שֶׁבָּהֶם בָּאָה לִכְלַל בִּטּוּי סִמְלִי הַרְגָּשַׁת הָעוֹלָם הַדָּתִית: הַמִּיתוֹלוֹגְיָה הַיְּוָנִית, הָרוֹמָאִית. (מהמילון)
סיפורי עם שונים ועתיקים מוכרים בתרבויות רחוקות מאוד זו מזו, וניכר שהתגלגלו ממקום למקום על פני הגלובוס, לבשו ופשטו צורה.
על עוף החול ישנה אגדה עתיקה שמופיעה במיתולוגיה המצרית והיוונית וגם בספרות חז"ל. היא הגיעה גם לשוודיה, ומוקדש לה פרק שלם בסדרת הטלוויזיה "המומינים" ואפילו להארי פוטר.
הִירוֹגְלִיף (מיוונית: ἱερογλύφος: היירוס – קדוש, גליף – תחריט או כתב מגולף) הוא מונח המתייחס לתווים או סימנים גרפיים שיוצרים דמויות מצוירות, בעיקר ציורי חיות או חפצים. תווים אלה שימשו בסיס לכתב קדום אשר היה מותאם לחריטה על חרס, אבן או עץ.
נכיר את האמנות של מצרים העתיקה ונתנסה ביצירת תחריט – יש להכין מראש חמר לכל הכיתה / בצק מלח או פלסטלינה.
המצרים תיעדו את מלכיהם בפסלים ובהירוגליפים – תחריטי קיר. הִירוֹגְלִיף הירו – קדוש, גליף – תחריט או כתב מגולף) הוא מונח המתייחס לתווים או סימנים גרפיים שיוצרים דמויות מצוירות, בעיקר ציורי חיות או חפצים.
כאן כתב החרטומים עליו כבר למדנו בהירוגליף- תחריט.
הפרעונים הראשונים נקברו בפירמידות הענק של מצרים, האחרונים נקברו במערות חצובות בסלע אחרי שעברו חניטה.
זהו פסל של אמנחמט השלישי שנמצא בפירמידה שלו. הפסל מתוארך לשנת 1800 לפני הספירה, כלומר לפני כ-3,800 שנים:
המטפחת על ראשו היא סמל למלוכה, כל הפרעונים מתוארים עטויים במטפחת מעין זו. לרוב יהיה לפסל גם זקן שמתאר את הסמכות של הפרעונים, ומהווה סמל למלוכה אף הוא.
אחנתון היה נשוי לנפרטיטי, ויחד הם שלטו על ממלכת מצרים. הוא נחשב למלך רך, ודמותו מוצגת בצורה שכנראה נאמנה יותר למקור, הוא מוצג באופן פחות מחמיא משאר הפרעונים שמוצגים בהגזמה שנראית לא מציאותית.
בנוסף לפסלים יצרו המצרים ציורי קיר של המלכים המתארים את קורותיהם.
קירות המקדשים והפירמידות במצרים מעוטרים בתחריטים.
הנה תחריט של משפחתם של נפרטיטי ואחנתון.
עבודה בעקבות התבליט המשפחתי של אחנתון ונפרטיטי:
מרדדים את החומר באמצעות מערוך, עליו מטביעים פרחים ועלים לקבלת תבליט אביבי (או מטביעים כלי כתיבה ליצירת תבליט שמספר את קורות התלמידים בכיתה).
מסדרים באופן הרצוי, מרדדים שוב מעל הפרחים/ החפצים, ואז מוציאים אותם מהחמר.
מתכון לבצק מלח:
ניתן בסיום היצירה לאפות אותו בתנור במשך 3 שעות בחום של 100 מעלות כדי שיישמר לזמן רב. ניתן לאחר הקירור לצבוע. אחרי שסיימתם והכל התייבש כדאי למרוח שכבה של דבק פלסטי לבן רגיל- כשהוא מתייבש הוא הופך לשקוף והוא יוצר שכבת הגנה לתחריט.
נקרא את סיפורה של ז'קלין כהנוב ואת הסיפור על יהודי מצרים.
נקדיש זמן לכתיבה.
ז׳קלין כהנוב (שוחט) נולדה בקהיר ב-1917. כילדה אהבה ז'קלין ללמוד, וביקשה לנצל כל רגע ללימוד וקריאה. אמא שלה אמרה לה שעליה להפסיק ללמוד וש"אף גבר לא ירצה להתחתן עם אישה חכמה כל כך", שכן בחברה המסורתית שממנה באה, נשים לא נהגו להשמיע את דעתן. אך ז'קלין כתבה ופירסמה את דעותיה על הנעשה בארץ ובעולם, בלי כל חשש. כתביה פורסמו בעיתונים, וסיפוריה התפרסמו וזכו להערכה רבה וזיכו אותה בפרסים. כשעלתה לישראל, עלו אליה לרגל סופרים ואינטלקטואלים שהתקבצו בסלון ביתה שבבת-ים לשוחח יחד. על אף שהגיעה מחברה שלא עודדה נשים ללמוד ולהשמיע את קולן, ז'קלין עשתה זאת וכתביה נשמעו היטב והשפיעו על שומעיהם.
מתי עם ישראל הגיע למצרים? כבר בספר בראשית אבותינו ירדו לביקורים במצרים – כך אברהם ושרה בימי הרעב בכנען וכך גם יעקב ובניו. אחר כך הגיעו העבדות, עשר המכות ויציאת מצרים המפורסמת. משם המשיך העם אל ארץ ישראל. זה לקח אמנם 40 שנה, אבל הרגע הגיע ובארץ ישראל התנחל עם ישראל, ואפילו הקים את בית המקדש הראשון. אלא שלא חלפו שנים רבות ובית המקדש חרב, העם גלה אל בבל, והארץ נותרה חרבה. אחרוני היהודים שנותרו בארץ ישראל עזבו את ארץ ישראל אל… מצרים. וכך כתוב בתנ"ך: וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ, וְכָל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֵת כָּל-שְׁאֵרִית יְהוּדָה… אֶת-הַגְּבָרִים וְאֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הַטַּף, …וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ מִצְרַיִם" (ירמיהו מג). ומאז יהודים חיו במצרים.
קהילת יהודי מצרים משכה אליה רבנים, משוררים ופילוסופים יהודים שלמדו ופעלו בה, ויש לה חשיבות רבה בתולדות עם ישראל. אחת התגליות החשובות לעם היהודי התגלתה בקהיר שבמצרים: בעליית הגג של בית כנסת 'בן עזרא' נמצאו ספרים וכתבי יד יהודים עתיקים. תגלית זו, המכונה 'גניזת קהיר', תרמה למחקר על הכתב היהודי, ההיסטוריה היהודית ועוד. גם היום בבתי כנסת ישנה 'גניזה', זהו מקום שבו שומרים כתבי קודש ישנים או קרועים ולבסוף קוברים אותם באופן מסודר, מכיוון שעל פי ההלכה אסור להשליך לפח כתבי קודש.