בן ציון והסביבון הראשון, שכתבה דבורה עומר, מבוסס על סיפור שכתב איתמר בן אב"י הלא הוא בן ציון. זהו סיפור על המצאת המילה סביבון אך זהו סיפורה של תחיית השפה העברית, סיפורה של משפחה, סיפורו של ילד.
מהלך השבוע:
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | |
אפיק | שיר | קריאה | רגשות | היסטוריה | רגע של עברית | יצירה |
נושא | אליעזר בן יהודה | בן ציון והסביבון הראשון | רוצה אבל אבא לא מרשה | הרקע למפעלו של בן יהודה | עברית שפה קשה | הכנת סביבונים |
מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר "אליעזר בן יהודה"
את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.
מפגש 2- מפגש קריאה: נקרא את הסיפור על בן ציון והסביבון הראשון.
מפגש 3- מפגש רגשות: בעקבות הסיפור, נשוחח על מצבים בהם הרצונות שלנו לא נענים או מתנגשים ברצונות אחרים
מפגש 4- מפגש היסטוריה: נכיר את הרקע בו צמח מפעלו של אליעזר בן יהודה
מפגש 5- מפגש עברית: נעסוק במילים חדשות ומילים ישנות אך לא מוכרות בעברית
מפגש 6- מפגש יצירה: ניצור סביבונים
אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, המציא וחידש מילים רבות (- מחידושיו ניתן לראות כאן). ידוע כי גם את ילדיו גידל על טהרת השפה העברית (- ומספרים שבנו, בן ציון לא דיבר מילה עד גיל 3, אמו לימדה אותו בסתר לדבר ברוסית ומשהתגלה הדבר לבן יהודה כעס עליה מאוד והתפרץ בחמת זעם- כתגובה להתפרצות, החל בן ציון לדבר..). בן ציון, שינה את שמו בבגרותו לאיתמר- השם אותו רצתה לקרוא לו אמו ומוכר כ" איתמר בן אב"י "(- אליעזר בן יהודה) .
מילים: ירון לונדון לחן: מתי כספי
סיפור השבוע הוא סיפורו נוגע הלב של איתמר בן אבי, הילד העברי הראשון, והמצאת המילה סביבון.
על סיפורו של איתמר בן אבי אפשר לקרוא כאן, כאן ולצפות בכתבה על דמותו כאן
נזמין את התלמידים להתחבר לאחד מרגעי הסיפור. יש שיתחברו לרגע האכזבה, יש שיתחברו לרגע נחמת האם את בנה, יש שיתחברו לרגע חדוות המצאת המילה החדשה, יש שיתחברו לגאוות האב…
כעת נזמין את הילדים לחשוב על תחושה שמלווה את הרגע שבחרו בסיפור ולצייר אותה על הדף. נזכיר כי בציור מעין זה יש משמעות לבחירת הצבעים, חוזק הציור וכיוון הקו.
לסיום כל תלמיד יציג את עבודתו, הכיתה תצטרך "לתרגם" את הציור חזרה למילה, לרגש, ולנסות לנחש לאיזה חלק בסיפור כיוון הצייר הצעיר
חוויה מרכזית בסיפור שלפנינו היא הרצון של בן ציון לצאת לשחק עם החברים וסירובו של אביו. המניע לסירוב של אליעזר בן יהודה הוא שמירת אוזניו של בן ציון הצעיר משמיעת שפה שאיננה עברית, אך החוויה של "רוצה אבל לא מרשים לי.." היא חוויה המוכרת לכל ילד..
היום ננסה להיפגש עם החוויה, ולהתמודד איתה.
נחלק לתלמידים דף ונבקש מהם לצייר בזמן הקריאה את תחושותיו של בן ציון.
נקריא לאט ובנחת את החלק בסיפור המתאר את רצונו של בן ציון לצאת וסירובו של אביו (מ"ערב חנוכה ירד על העיר… ועד "הדמעות זלגו על לחייו").
ניתן לילדים להתבונן בציור ונשאל האם מישהו חווה פעם חוויה כזו ותחושה כזו- שרצה מאוד משהו ונתקל בסירוב.
ניתן לשניים/ שלושה תלמידים לספר את סיפורם,
נכוון את הסיפור על ידי שאלות: מה רצו? מי סרב להם? האם היה הסבר לסירוב? מה הייתה תגובתם לסיפור?
כעת נזמין שני תלמידים אחרים שיציגו את אחד הסיפורים- ננסה, בעזרת התלמידים למצוא לסיפורים סוף שיהיה לשביעות רצון המבקש והמסרב.
לעיתים יכול הסיום להיות סיום אחר, ולעיתים סיום הסיפור יכול להיות עם הסירוב, והידיעה שלעיתים עלינו לקבל גם סירוב… לעיתים מנומק, לעיתים לא.
האכזבה שאנו נתקלים בה אל מול סירוב היא אך טבעית, ובתרגיל זה אנו מנסים להפנות את הזרקור לאופן בו מתקבל הסירוב, וכיצד אפשר להתגבר על האכזבה אם בהסחת הדעת, אם בשיכנוע (האם הדבר נעשה מתוך הקשבה – של שני הצדדים אלו לאלו? האם הוא נעשה מתוך שיחה והסבר של הסיבות של כל אחד מהצדדים? האם הוא נעשה מתוך ניסיון להגיע ל"הסכם" / "הסכמה" משותפת) ואם בקבלה.
סיפורו של איתמר, או בעצם סיפורו של אליעזר בן יהודה יושב על רקע סיורי העליות לארץ ישראל ומגוון השפות איתן הגיעו העולים. בן יהודה, במפעלו לתחיית השפה העברית, התייחס לשפה העברית כמרכיב זהות משמעותי בזהותו של היהודי בארץ ישראל. לטענתו של בן יהודה, אין קיום ללאום ללא שפה משותפת.
נפתח את המפגש במשחק "טאבו". במשחק זה מתנדב אחד הילדים להיות המגדיר. תפקידו של המגדיר להעביר לקבוצה את המילה הכתובה (- או מצויירת..) לו בכרטיס מבלי להשתמש בשתי המילים הכתובות מתחת למילה הראשית (- או בשורשיהן או רמיזה למילים הנחרזות איתן). אסור להשתמש בפנטומימה
אז איך הצלחנו לגלות את המילים בלי כל הרמזים?
יש לנו, לכולנו, שפה משותפת, עולם מושגים דומה, קרוב, שמאפשר לנו להבין זה את זה.
לפני הרבה שנים, הרבה לפני שקמה המדינה הגיעו לארץ ישראל עולים ממקומות שונים. כל אחד הגיע עם עולם המושגים שלו, עם השפה שלו ולא הייתה שפה אחת משותפת לכולם.
(על מנת להמחיש לתלמידים את בליל השפות ניתן להקרין את הקטע הידוע מתוך הסרט "לול" ולהתייחס אליו במובנו הראשוני ביותר, להצגת שלל השפות, המבטאים והמראה השונה של קבוצות העולים השונות)
מציאות זו סגרה את הקבוצות, וכשאליעזר בן יהודה ראה והבין שכדי שכל הקבוצות יהפכו לקבוצה אחת, צריכה להיות לכולם שפה משותפת. העברית.
האם כאשר מוותרים על שלל השפות לטובת שפה אחת כולם יוצאים נשכרים? מה יכולים להיות ההפסדים בוויתור על שלל השפות?
לסיום נשמיע לתלמידים את השיר "שיר ישראלי" (- כאן) ונבקש מהם לצייר את האווירה העולה מן השיר.
העברית היא שפה מתפתחת וחיה, החל משפת התנ"ך ועד ימינו- מילים יוצאות מן השימוש ונכנסות לשימוש מחדש ויש שנעלמות, יש מילים שהמציא אליעזר בן יהודה בהן אנחנו משתמשים עד היום (-גלידה, ריבה, מעטפה, משקפת ועוד רבות רבות..) והיום, נשחק מעט במשלבי השפה…
נפתח בסדרת שאלות- מי אוהב לאכול בנדורה לארוחת בוקר?
מי מהילדים נוהג לשחק במשחקים במרשתת?
ומי אוהב יותר לגלוש על גלגשת?
ועכשיו—
מי אוהב לאכול עגבניה לארוחת בוקר? לשחק במשחקים באינטרנט? לגלוש על סקייטבורד?
אז איך ולמה ישנן מילים שהתקבלו והפכו שגורות כמו עגבניה, ומילים שמעטים משתמשים בהן (- מרשתת) ומילים שאף אחד לא משתמש בהן (- גלגשת). מהסיבה הפשוטה, שהעברית היא שפה חיה, היא ממשיכה לגדול ולצמוח ולהתקדם עם המציאות (- הרי בן יהודה לא ידע שיבוא יום ותהיה מרשתת..) ..
כיום ישנו בישראל גוף שנקרא "האקדמיה ללשון העברית" שהוא בעצם ממשיך את פעילותו של בן יהודה וממשיך להמציא ולחדש מילים בעברית. היום, אנחנו נהיה חברי אקדמיה.
בן ציון המציא לסביבון מילה חדשה כי לא הייתה מילה בעברית למשחק זה. הוא מצא את התכונה העיקרית שלה- הסיבוב- וממנה המציא את הסביבון.
חלקו את התלמידים לקבוצות וכל קבוצה תקבל כרטיסיה ועליה משחק. על כל קבוצה להמציא שם למשחק. לאחר 2 דקות החליפו בין הכרטיסיות. לאחר שהכרטיסיות עברו בין הילדים כל קבוצה תציג את השם שהציעה למשחק ונערוך הצבעה בכיתה לבחירת השם העברי למשחק המוכר. אפשר וכדאי להציע משחקים נוספים ואף להזמין את התלמידים לחשוב על משחקים/ מילים/ מושגים מוכרים להם היו רוצים למצוא מילים חדשות..
דוגמה לתמונות של משחקים. לדוג': פליימוביל, לגו, קפלה, מגנטים, קלפים- אחד מכל אחד
משאליעזר האב לא מרשה לבן ציון לרדת לשחק עם חבריו בסביבונים מציעה דבורה, אמו של בן ציון שיכינו סביבון בעצמם.
בפעילות זו נכין גם אנחנו סביבונים.
יש דרכים רבות להכנת סביבונים ואנו ממליצים על הכנת סביבון כפי שמופיע באתר מוזיאון המדע בירושלים, כאן. שימו לב לחומרים הנדרשים לסביבון זה (- גולה ושני דיסקים ישנים לכל תלמיד) וכן לצורות אותן צריך להדפיס מראש.
אפשרות נוספת היא הכנת סביבון מפלסטלינה, מקל, דבק ונצנצים ואותה אפשר למצוא כאן.
אפשרות נוספת היא הכנת סביבון מקרטון ופלסטלינה- כאן.
ואפשרות אחרונה ומיועדת לבעלות סבלנות היא הכנת סביבון מקיפול אורגמי אותה אפשר למצוא כאן.