קריאת כיוון

סיפורו של איתמר המתחיל ברחובות ירושלים הקדומה, בימים בהם בית המקדש היה קיים ומסתיים בזמן הזה- במציאת פעמון הזהב על ידי ארכיאולוגים בירושלים.

בערב חנוכה, בחרנו סיפור שנע על הציר שבין הימים ההם, לזמן הזה. בין המקדש לימינו..

מהלך השבוע:

ובאריכות:

מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר "מי ימלל" ונתנסה בשירה הקאנונית

את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.

מפגש 2- מפגש קריאה: איך נקרא את הסיפור על פעמון הזהב – סיפור שנע בזמן בין ירושלים של היום לירושלים של ימי הבית.

מפגש 3- מפגש היסטוריה: נעסוק במנורת הזהב של המקדש וגלגוליה כסמל. 

מפגש 4- מפגש ארכיאולוגיה: מה יקרה כשבעוד אלפי שנים ימצאו בחפירות ארכיאולוגיות חפצים מההווה שלנו?

מפגש 5- מפגש מנהג: נכיר את מנהג השבת האבידה ואת אבן הטוען שהיתה בירושלים, נכין אבן טוען כיתתית

מפגש 6- מפגש יצירה: ניצור שרשרת פעמונים

מפגש ראשון

שיר השבוע

הציר סביבו נסוב שבוע זה הוא "בימים ההם.. בזמן הזה". לאורך השבוע ננוע על ציר הזמן בין העבר, ההווה והעתיד. ולכן בחרנו להביא את השיר "מי ימלל" – המחבר בין גבורת המכבים לימינו.

שם השיר

מילים: מנשה רבינא  לחן: עממי

 🔉להאזנה לשיר

 🎶מילות השיר

הצעות הגשה לבחירה:

• שימוש בכלי נגינה
• יצירת תנועות גוף המתאימות למוסיקה ולמילים
• שירה בקנון

מפגש שני

קריאה- פעמון הזהב

סיפורו של איתמר, ברחובות ירושלים של ימי המקדש, מחייה את תקופה זו ומזמין את הקוראים לעולם הקדום. תחושותיו של איתמר באבן הטוען מעוררות הזדהות, כמו גם התחושה שמלווה אותו כשמגלה שפעמון הזהב- נעלם.

הצעת הגשה:

נזמין את התלמידים להתחבר לאחד מרגעי הסיפור.

כעת נזמין את הילדים לחשוב על תחושה שמלווה את הרגע שבחרו בסיפור ולצייר אותה על הדף. נזכיר כי בציור מעין זה יש משמעות לבחירת הצבעים, חוזק הציור וכיוון הקו.

לסיום כל תלמיד יציג את עבודתו, הכיתה תצטרך "לתרגם" את הציור חזרה למילה, לרגש, ולנסות לנחש לאיזה חלק בסיפור כיוון.

מפגש שלישי

מנורת הזהב

בבית המקדש עמדה, כידוע, מנורת הזהב ופעמיים ביום עסק הכהן בלהיטיב את הנרות.

המנורה, עשויה מקשה אחת של זהב טהור ומקושטת ב"כפתור ופרח" .

עם חורבן בית המקדש השני נעלמה גם המנורה, אך זכרה משתקף בממצאים ארכאולוגים רבים – יהודים ושאינם יהודים, מהם עולה שהמנורה הפכה ברבות השנים לסמל יהודי מובהק. אחד החשובים שבהם הוא שער טיטוס, שנבנה לכבוד של טיטוס, ומפאר את נצחונו על יהודה. בשער זה מופיע תבליט המנורה כחלק משלל הניצחון שלקחו עמהם הרומאים.

 תזכורת למנורה קיימת בחיינו עד היום, בסמל המדינה, עליו מופיעה המנורה.

הכנסת הראשונה היא שקבעה את מנורת שבעת הקנים כסמל המדינה גם בחרה שמנורה זו תעוצב בדומה למנורה המופיע על שער טיטוס.  .

בשנת 1950, כשנה וחצי לאחר הקמת המדינה, פנה הלורד אדווין סמואל, בנו של הרברט סמואל, שהיה הנציב העליון הבריטי הראשון של ארץ ישראל, לבֶּנוֹ אֶלְקָן, וביקש ממנו ליצור פסל ברונזה בצורת מנורה, כדי להעניקה כשי למדינת ישראל הצעירה.

ואכן, אלקן הכין מנורה, אותה ניתן לראות ליד בניין הכנסת עד היום. על המנורת הכנסת מציגה תבליטים של כ-30 אירועים, ביטויים, דמויות ומושגים, אותם ראה אלקן כחשובים והמשמעותיים ביותר בתולדות עם ישראל. עקב צורתה הסימטרית של המנורה – קנה מרכזי, ושלושה קנים מכל צד – החליט אלקן להציב את התבליטים שלא בסדר כרונולוגי דווקא, אלא זה כנגד זה לפי סדר הקנים. באופן זה כל תבליט קשור בקשר ענייני של ניגודיות או השלמה עם התבליט בקנה הנגדי לו. בקנה המרכזי הציב אלקן את האירועים, הדמויות והמושגים שאותם ראה כחשובים והעיקריים ביותר בתולדות עם ישראל.

הצעת הגשה:

נספר לתלמידים על גלגולה של המנורה מבית המקדש ועד כנסת ישראל.

לאחר מכן נחלק לכל תלמיד דף ועליו ציור המנורה (- אפשר למצוא כאן)  ונזמין את התלמידים לחשוב על אירועים משמעותיים מחייהם, ונזמין אותם לצייר את המנורה שלהם..

נצפה בדגמים שונים וסמלים של המנורה:

• דגם המנורה שעמדה בבית המקדש כפי שנעשה על ידי "מכון המקדש"
• המנורה על שער טיטוס
• הצעת האחים שמיר לסמל המדינה
• סמל המדינה
• מנורת הכנסת
• האירועים שעל מנורת הכנסת

חומרים דרושים:

• הדפסת "מנורת הכנסת" לכאן

מפגש רביעי

ארכיאולוגיה

הצעת הגשה:

נזמין את התלמידים לדמיין כי הם אנשי- עתיד, החיים בעוד 200 שנה..

נחלק לכל תלמיד/ זוג תמונה של חלק מתוך פריט בו אנו עושים שימוש היום.

ונבקש מהם להיות ארכיאולוגים- בשלב הראשון, שיעלו השערות למה יכול החלק הזה להיות שייך (- זה תרגיל מעט קשה, ודורש יצירתיות מפני שאנחנו לאו דווקא רוצים שיתייחסו אל הפריט במובנו המקורי…)

ובשלב השני, שימשיכו, בהתאם להשערתם את תמונת הפריט לכדי כלי שימושי, ויסבירו מי השתמש בפריט, למה שימש? האם היה לדעתם נפוץ?

חומרים דרושים:

• נספח להדפסה

מפגש חמישי

אבן הטוען

במפגש הפעם נחזור לימים עברו… בהם בית המקדש היה קיים.. בהם כל מאבד אבידה עלה לירושלים והכריז על אבדתו.

על מנת לקבל את אבידתו בחזרה, צריך היה בעל האבידה להגיע לירושלים ולתת סימנים שהאבידה אכן שלו.

הצעת הגשה:

נתחיל את המפגש עם הקרנת השיר המשעשע "הלך לי כלב לאיבוד" –כאן

נזמין את הילדים להיזכר במשהו שאיבדו פעם. איך הרגישו? האם לדבר הייתה חשיבות מבחינת הסכום שעלתה או חשיבות רגשית? האם זה משנה??

כעת נחזור לאבן הטוען. נחלק את הכיתה לשניים- קבוצת מאבדים וקבוצת מוצאים. לכל ילד ניתן כרטיסיה ועליה פריט (-רוב הפריטים יהיו זהים- אחד אצל המאבד ואחד אצל המוצא, אך חשוב להשאיר גם פריטים שרק נמצאו או רק אבדו..) וכעת, שולחן המורה הוא אבן הטוען. אחד אחד יעלו המוצאים ויכריזו על מציאותיהם ומי שחושב שהפריט שלו יצטרך לתת לפריט סימנים נוספים.

רוב הפריטים יושבו לבעליהם השמחים (-המוצא יעביר את הכרטיס לו למאבד) אך יהיו כאלו שמצאו פריט, הכריזו עליו ולא נמצאו בעליהם ויהיו מאבדים שלא יכריזו על מציאתם.

לאחר סיום ההמחשה, נשאל את התלמידים לתחושותיהם. נתמקד כמובן באלו שנשארו ללא המציאות שחיפשו ובאלו ש"הרוויחו" פריט חדש, אותו מצאו.

לסיום הפעילות אפשר ליצור "אבן טוען"  בכיתה. אליה יאספו האבדות שנמצאות, ושם יוכלו התלמידים לחפש את מה שאבד להם וכו'…

מפגש שישי

פעמון הזהב

מסתבר, שלפעמון הזהב היה צליל מיוחד, צליל שסיפר סיפור, שריגש את השומעים אותו מפני שסימל את בואו של הכהן הגדול.

הצעת הגשה:

במפגש זה ניצור כל אחד את הפעמון שלו, לפעמונים שלנו יהיה פחות או יותר אותו צליל אך כל אחד, יביא את קולו שלו בעיטור הפעמון.

כל תלמיד יקבל צלחת נייר. את גב הצלחת יעטר באמצעות צבעי פנדה. לאחר מכן, כל תלמיד יבחר צורה (- פרח, לב, עיגול, עלה..) ויגזור את הצלחת על פי הצורה שבחר.

כעת, בעזרת שיפוד ניצור שני חורים קטנים במרכז הצורה וננעץ בהם מנקי מקטרות.

בקצה כל מנקה מקטרות התלמיד ישחיל פעמון קטן.

אפשר ליצור מכלל היצירות שרשרת פעמונים לקישוט..

את סרטון היצירה ניתן למצוא כאן

חומרים דרושים:

• צלחות נייר
• מנקי מקטרות
• שיפודים