בתוכנית זו נצא לטיול מסביב לעולם עם יומן מיתרים ונבקר בכל רחבי תבל. ביומן סין נמצאת בחודש אב, כלומר בחופש הגדול. אנו מציעים להקדים את השבוע העוסק בסין לחודש נובמבר.
השבוע נבקר בסין – נכיר את החומה הסינית, נשחק טנגרם ונשמע על המצאת הנייר, נאזין לסיפורים סינים ונלמד כיצד הגיעו יהודים עד סין הרחוקה.
מהלך השבוע:
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | |
אפיק | ברוכים הבאים | קריאה | אאוריקה! | משחק | תרבות | נעים להכיר |
נושא | ני האו! | גרגר אחד של אורז | המצאת הנייר ואוריגמי | הטנגרם | מייד אין צ'יינה | קהילת יהודי סין |
מפגש 1- מפגש ברוכים הבאים: נצא לטיול בסין, נאזין למוזיקה סינית ונקרא סיפור זן.
את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה למוזיקה סינית.
מפגש 2- אתר: נקרא אגדה שמקורה בסין.
מפגש 3-אאוריקה: נשמע היכן ומתי הומצא הנייר ונתנסה באוריגמי.
מפגש 4-קריאה: נפתור חידות במשחק הסיני טנגרם.
מפגש 5- תרבות: החומה הסינית – מי בנה את החומה ובאיזה מחיר, ומה המחיר היום של תרבות העבודה הסינית?
מפגש 6- נעים להכיר: כיצד הגיעו יהודים עד סין הרחוקה ומה פתגם סיני עתיק אומר על כך…
על כל אלו תוכלו להרחיב ולהוסיף משלכם – מפגשים על כלי נגינה סינים, התעשייה הסינית, המצאות נוספות שמקורן בסין, מפגשי תנועה וספורט, אישים, מאכלים וכיוצא בזה, וכן להרחיב את ההתייחסות להיבט היהודי – כמו מנהגים מיוחדים.
נאזין למוזיקה סינית מסורתית
איירה: ענבל בירון
התרבות הסינית היא עתיקת יומין וההשפעה שלה מגיעה לכל מקום בעולם – הרפואה הסינית, המחשבה והתורות הסיניות.
הבודהיזם, שמקורו במזרח אסיה, אמנם התחיל בהודו אך התפשט והתבסס גם בסין, טיבט ובעוד ארצות במזרח. הבודיהזם היא תורה שמטרתה העיקרית היא הפחתת הסבל האנושי של הבריות. סיפורי זן הם סיפורים בודהיסטיים שנועדו להעביר בפשטות מסרים שיעזרו לאדם להשתחרר מסבלו. הזן הוא שמו היפני של זרם בודהיסטי ממסורת המהאיאנה שמקורו בסין.
אם בחרתם ליצור אלבום כיתתי לטיול השנתי מסביב לעולם, הזמינו את הילדים לחפש בבית מידע על סין על פי תחומי העניין שלהם – ספורט, מוזיקה, המצאות נוספות, ספרות, אמנות, עיצוב אופנה, ולהביא לכיתה קטעי מידע ותמונות. את כל המידע אגדו באלבום גדול שאפשר יהיה לעיין בו בהפסקות ובזמן חופשי המתאים לכך.
צרו גם שיחון – עמוד ובו מילים בסיסיות בסינית – צרו בכיתה רשימת מילים מעניינות וילדים מתנדבים יבחרו מילה אחת אותה יחפשו במילון / שיחון בבית (ברשת תמצאו שיחונים מסוגים שונים), את ממצאיהם רכזו גם כן באלבום.
הערה כללית: כדאי למנות תורני אלבום שיהיו אחראים לאסוף את התמונות ופירושי המילים שהביאו כלל ילדי הכיתה ולסדרם באלבום הכיתתי.
במחוזות שונים בסין ישנו מטבח שונה, ובכל זאת יש מן המשותף לאוכל הסיני – במקומות רבים מקובל לאכול בשתי קערות: באחת אטריות או אורז ובשניה ירקות ובשר. את האוכל חותכים באופן גס כך שאפשר יהיה לאחוז אותו בין האצבעות.
(מתוך ויקיפדיה)
נקרא על המצאת הנייר ונתנסה באוריגמי
נקרא מתוך יומן מיתרים על המצאת הנייר:
הנייר
היומן שאתם קוראים בו עכשיו מודפס על נייר, כך גם המחברות בילקוט והפתק שהעברתם בשיעור… הכל אנחנו כותבים על נייר. אך לא תמיד זה היה ככה! לפני המצאת הנייר אנשים כתבו, או יותר נכון חרטו,על אבנים! נסו לדמיין את עצמכם הולכים לבית הספר עם אבנים בילקוט, ומעתיקים מהלוח בעזרת פטיש ואזמל. אחר כך כתבו בני האדם על פפירוס (מעין נייר העשוי מצמח הגומא) או על גבי עורות בעזרת נוצה וקסת, כמו שכותבים עד היום את ספרי התורה שלנו. נייר דק ובהיר כמו שאנחנו מכירים היום, קיים רק קצת פחות מאלפיים שנה. כאשר בשנת 105 לספירה פקיד ששירת בחצר הקיסר הסיני, ששמו היה צאי לון, שתפקידו כלל הרבה מאוד רישום, כיאה לפקיד חיפש תחליף לפפירוס שהיה יקר מדי. הוא ניסה ליצור נייר בדרכים שונות עד שבאחד מניסיונותיו הוא מתח עיסה של צמח יחד עם שבבי עץ, וכך נוצר הנייר הראשון בהיסטוריה. לון לא ידע שההמצאה שלו תחולל את אחת המהפכות החשובות בתולדות האנושות. בכל מקום בו יש אנשים, יש גם נייר. ועד היום נייר מיוצר כמעט באותה הדרך שבה יצר לון את הנייר הראשון.
שורשי אמנות קיפול הנייר אינם ידועים בוודאות. היסטוריונים מסוימים טוענים כי סביר שהאמנות התפתחה בסין זמן מה לאחר המצאת הנייר בשנת 105 על ידי צאי לון, והגיעה ליפן יחד עם הנייר במאה השישית. עם זאת, לא קיים תיעוד כלשהו של האמנות בסין קודם למאה ה-19, בעוד שביפן קיימות עדויות לקיום האוריגמי כחלק מטקסים דתיים, עם התעוררות השינטואיזם בתקופת אשיקאגה (1336–1573) ולאחר מכן בתקופת אדו (1603–1868). על-כן מקובל כי מקור אמנות קיפולי הנייר הוא ביפן.
צרו באוריגמי:
נקרא מתוך יומן מיתרים על הטנגרם:
הידעת:
מכירים את משחק הטנגרם? הטנגרם הומצא בסין, הוא נראה משחק פשוט ביותר, אך מהר מאוד תגלו שהוא מורכב ודורש מחשבה! יש לו מעט כללים אך המון אפשרויות משחק! הטנגרם מורכב משבעה מצולעים המרכיבים יחד ריבוע, מהם צריך ליצור צורות חדשות שונות.
החומה הסינית היא החומה הארוכה ביותר בעולם. שרידיה העתיקים ביותר הם בני יותר מאלפיים שנה. החומה נועדה להגן על תושבי סין מסכנות מבחוץ, אך בזמן העבודה הקשה של הקמתה מתו רבים. אורכה של החומה הוא יותר מ-6,000 קילומטר, ורוחבה כ-4 מטרים. היא בנויה בשיטת בנייה עתיקה מאוד וחזקה במיוחד הכוללת אדמה, חול וחצץ נגוחים (דחוסים מאוד).
חלק מאנשי המערב שקשרו כתרים לחומה הסינית שמו לב לתופעה המוזרה והיא שהסינים עצמם אינם מתלהבים מהחומה שבארצם. תיירים מצאו שהמדריכים הסיניים אינם נלהבים להגיע לחומה, ואינם מוכנים לטפס עליה. הסינים, שעבורם הייתה החומה סמל לבזבוז חסר תועלת, ומקום שבו מתו רבים מבני עמם בעת בנייתה ובהגנה עליה, הביטו בהשתאות על ההתלהבות שגילו אנשי המערב כלפי החומה. אך בהדרגה, כשהחלה סין להתאושש מהמפלות ומההשפלות שהיו מנת חלקה במאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה העשרים, הפכה החומה גם עבורם לסמל לאומי, שריד מהעבר הקיסרי המפואר. וכך נכתב עליה בסין:
האנשים של צ'ין בנו את החומה הארוכה כהגנה כנגד הברברים. החומה הארוכה התרוממה, והאימפריה התמוטטה. אנשים עדיין צוחקים על כך היום. מי היה מתאר אז, שהמינג על מנת להגן על עצמם מאויביהם הצפוניים יחליטו גם הם לבנות חומות כתשובה לכל בעיותיהם. הם קראו לחומתם חומת הגבול, במקום חומה ארוכה. הם בנו חומות, בלי לעצור לרגע לשאוף אוויר. וברגע שהוכרז כי החומות נבנו במזרח, דווח כי המון ברברים פשטו במערב. … כשהברברים נסוגו, שוב עלו החומות. הבנאים עבדו מהזריחה עד השקיעה, ומה היה הטעם? האצילים והשרים כולם גנבו מכספי הממשלה, מבזבזים כספים שהחקלאות הייתה זקוקה להם.
מדוע בנינו חומות באורך 10,000 לי? שושלת אחר שושלת עשתה אותו דבר. אז מדוע אנו צוחקים רק מהקיסר הראשון של שושלת צ'ין?
סין היא ארץ גדולה, ענקית הן בשטח הפיזי שלה והן באוכלוסיה שלה. סין העתיקה תרמה רבות לתרבות האנושית בתחומי הרפואה, המחשבה ועוד. אך תרבות העבודה של סין היתה קשה בעבר והיא קשה גם היום. החומה נבנתה במחיר של חיי אדם רבים. אך כאן חשוב להגיד שדבר זה נכון במקומות נוספים שבהם האנושות התעקשה לבנות מונומנטים ענקיים ומרשימים, ללא התחשבות וללא תשומת לב למחיר האנושי הכבד של מי שנדרשו לבנות מבנים אלו- כך עבדים במצרים העתיקה שבנו את הפירמידות וכך גם היום (רק בשנת 2022 בהכנות למונדיאל בקטאר הודו במדינה כי מאות פועלים קיפחו את חייהם בבניית האיצטדיון).
העבדות היתה נפוצה בסין מזה דורות, ועד היום קיימת עבדות בסין. ולא רק זה אלא שבסין נפוצה תרבות עבודה של שעות רבות – זו מכונה 996, כלומר 6 ימים בשבוע עובדים מ-9 עד 9.
סין המודרנית היא מעצמת תעשייה שממנה מגיעים לכל רחבי תבל מוצרי צריכה מכל סוג שהוא – מצ'יפים למחשב, מכוניות וטלפונים חכמים ועד צעצועים לילדים, בגדים, ספרים ועוד ועוד. אם תבדקו את החפצים, הצעצועים, מכשירי החשמל והבגדים בביתכם תגלו שחלק נכבד מהם הוא "מייד אין צ'יינה" – מיוצר בסין (ומדינות מזרח אסיה נוספות, בהן גם נהוגה תרבות עבודה של שעות מרובות, כולל של ילדים).
בחודש נובמבר מצוין בסין יום הרווקים הסיני – חגם של הרווקים שמביעים את רצונם למצוא זוגיות ולהינשא. בשנים האחרונות יום זה הפך ליום צריכה שבו נשברים מדי שנה שיאי צרכנות ברשת. בחודש נובמבר נהוגים בעוד מקומות בעולם ימי קניות עם הנחות ענק והרכישות בימים אלו אדירות ביחס לכל יום אחר בשנה.
כנגד ימים כמו יום הרווק הסיני וה'בלאק פריידי' האמריקאי הוכרז על יום ללא קניות, שמטרתו להילחם בתרבות הצריכה ובמחירים שלה: המחיר הסביבתי – אשפה ופסולת מיותרת שפוגעת בכדור הארץ, וגם המחיר החברתי – העובדים שמועסקים בתנאים קשים במדינות מזרח אסיה בעיקר.
נכיר את קהילת יהודי סין ואת אברהם קאופמן, ונכיר את הביטוי "פתגם סיני עתיק אומר…" ונשתעשע עם פתגמים שונים.
נקרא מתוך יומן מיתרים:
קהילת יהודי סין
מתי ואיך הגיעו יהודים עד סין? היהודים הראשונים שהגיעו לסין עשו זאת לפני למעלה מאלף שנה. סוחרים יהודים מהודו ופרס חצו את דרך המשי, דרך המסחר הגדולה בעולם העתיק, כדי למכור את סחורותיהם בסין, ונשארו בה. כך קמו להן קהילות יהודיות קטנות שלא החזיקו מעמד זמן רב, וסיפורן אבד יחד עמן.
אך משנת 1898, לפני קצת יותר ממאה שנה, יהודים 'גילו' את סין מחדש. זה קרה כאשר רוסיה, בה חיו יהודים רבים, הקימה את מסילת הברזל הראשונה בין מוסקבה לבייג'ינג. בשנה שבה יצאה הרכבת הראשונה לסין קמה בעיר הסינית חרבין קהילה יהודית בת כמה מאות איש ואישה. מלחמות קשות שהתחוללו ברוסיה בשנים שבאו לאחר מכן הבריחו אלפי יהודים אל חרבין. היהודים בסין זכו לכבוד וסובלנות מצד השלטון הסיני, והקהילה פרחה. בעיר קמו חנויות ומפעלים, בתי מלון ומסעדות. בתי ספר ותנועות נוער. אפילו תזמורת ותיאטרון היו ליהודי חרבין. יהודי חרבין אספו כסף ובנו בית כנסת בלב העיר, ובית חולים ששירת את כל התושבים, סינים ויהודים כאחד. חרבין, שלפני הגירת היהודים אליה היתה כפר דייגים קטן, הפכה בן רגע לעיר שוקקת חיים ומשגשגת. במלחמת העולם השנייה, כשרוסיה פלשה לסין, עזבו רבים מהיהודים את העיר, וכך תם עידן הקהילה. היום קיימות בעיקר בערים הגדולות של סין קהילות יהודיות קטנות.
מה קורה כשתרבויות שונות משפיעות זו על זו?
לפעמים אנחנו משמיעים אמרה או פתגם שאיננו יודעים מי אמר אותו ראשון. נהוג לומר עליו שהוא פתגם סיני עתיק, למרות שהוא בכלל לא נוצר בסין. לביטוי הזה יש סיפור. פרד ברנרד, מנהל בחברת פרסום אמריקנית, רצה לפני 90 שנה בערך להדגיש בפני אנשים שעבדו בפרסום את הערך של שימוש בתמונה כחלק ממודעת הפרסומת. הוא אמר להם: "תמונה אחת שווה אלף מילים". כדי לשכנע אותם שזה פתגם חשוב, אמר שזהו פתגם סיני עתיק, למרות שהוא עצמו המציא את הפתגם. מאז האמרה הזאת מושמעת עד היום, וגם הביטוי 'פתגם סיני עתיק' הפך להיות מוכר וחביב.
(הזירה הלשונית) רוביק רוזנטל
אברהם קאופמן
אברהם קאופמן נולד ברוסיה, בבגרותו נסע ללמוד רפואה בשוויץ, ומשם המשיך בנדודיו אל חרבין שבסין. הוא התמנה למנהל בית החולים היהודי בעיר. קאופמן תרם את מיטב זמנו ומרצו לטובת יהודי סין כולה בתפקידים רבים שלקח על עצמו. בשנת 1937 כבשו היפנים את סין, והנאצים שהיו בני בריתם של היפנים דרשו לרכז את יהודי סין בגטאות, כפי שנעשה ליהודים באירופה. אך מי שהציל את יהודי סין מגזירה זו היה אברהם קאופמן, שהצליח לשכנע את כוחות הכיבוש היפנים לבטל את ההחלטה. לאחר המלחמה הוא נעצר על ידי הצבא האדום (הרוסי) באשמת שיתוף פעולה עם היפנים, והיה אסור במחנה עבודה במשך 11 שנים. לאחר שחרורו, עלה לארץ ישראל.