קריאת כיוון

אלכסנדר גרהם בל – ידוע כממציא הטלפון. אבל אנחנו רוצים לעסוק ברקע שהביא אותו לעיסוק בקול והוא התמחותו באומנות הדיבור בקרב חרשים. ולכן מלבד הכרות עם הדמות דרך סיפור וסרט, ובדרכים להעברת קול (מידס) נעסוק בתקשורת עם חרשים (המתנה מהים, שפת הסימנים), בתקשורת לא מילולית ובקול הפנימי.

מהלך השבוע:

ובאריכות:

מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר קול גלגל/ שוטי הנבואה או קולות/ רחל ונעסוק בקולות וצלילים

את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.

מפגש 2- מפגש קריאה: קורותיו של אלכסנדר גרהם בל

מפגש 3- מפגש קריאה: סודו של המלך – "עוף השמים יוליך את הקול"- הסיפור על המלך מידס הוא סיפור העוסק בשמועה וסודות ובהקשר שלנו על העברת קול. בנוסף נקרא את השיר בֵּין נְהַר פְּרָת וּנְהַר חִדֶּקֶל

מפגש 4- מפגש קריאה: הספר המתנה הגדולה מהים – סיפור שקרה באמת – מתאר את חייו של רובי (במציאות עבדאללה) ילד חירש אילם שחי בחצי האי סיני בכפר דייגים עני.

מפגש 5- מפגש שפה שקטה: לימוד שפת הסימנים

מפגש 6- מפגש תקשורת לא מילולית: היכרות עם שפת הגוף שלנו דרך משחקים

מפגש 7- הד ובת קול: הד בספרות חז"ל וסיפור עממי על ההד

מפגש ראשון

שיר השבוע- קול גלגל או קולות

הבחירה בשיר תלווה את כל השבוע. אפשר להשתמש בשיר הנוסף כחלק ממפגשים אחרים. אך הפתיחה צריכה להיות אותו שיר כדי לשמור על מבנה השנתי והשבועי ולשמר ריטואל. 

השירים שנבחרו מביאים קולות מרוחקים, מיסטיים ומכניסם אותנו למצב האזנה אחר.
מהו קול גלגל המסתובב איך צליל רעד הזגוגית מסגיר געגוע.
וודאי שהילדים צעירים בכדי לנסות ולעמוד על טיבן של המילים אבל האווירה הזו תשרה גם עליהם.

בשבוע שבו נעסוק בקולות וצלילים ובמי שאינו מסוגל לשמוע אותן מצאנו שזו תוספת חשובה לפתיחת כל יום.

קול גלגל

מילים: פרשת "ויחי", ספר הזוהר לחן: אברהם טל

 🔉להאזנה לשיר

 🎶מילות השיר

קולות

מילים: רחל שפירא לחן: מישה סגל

 🔉להאזנה לשיר

 🎶מילות השיר

הצעות הגשה לבחירה:

הצעות לגיוון:

•  שילוב כלי נגינה. אנחנו ממליצים להפיק צלילים בודדים (אפשר על פי סדר) ולאפשר בכך (בלי הנחיה מילולית לשמוע את הקולות השונים וההרמוניה או דיס-הרמוניה עם השיר)
•  יצירת תנועות לשיר או תנועה חופשית בחלל
•  משחקי קולות – המורה תשמיע צליל מאחורי כיסוי כלשהו והתלמידים ינחשו מהו.
• תלמידים ינסו לחקות צלילים וחבריהם ינסו לנחש מהו הצליל.
  בסגנון סרטי רחוב סומסום כאן וכאן

מפגש שני

קריאה- אלכסנדר גרהם בל

עוד לא כתבו על אלכסנדר גרהם בל ספר, זה בוודאי יקרה בקרוב. עד אז תמצתנו כאן את עיקרי קורות חייו מחד כממציא הטלפון (את המחלוקת בדבר רישום הפטנט בחרנו שלא להביא) ומאידך כמי שהיה לפטרון החרשים, ופעל במרץ לקידומם בחברה.
ניתן לקרוא את הקטע כפי שהוא לתלמידים ו/או להראות את הפרק מתוך שרגא בישגדא על דמותו, כאן.
בכל מקרה אנחנו ממליצים בחום לקרוא את הקטע הקצר לפני השיעור כדי להכיר יותר את דמותו. לסיום אנחנו מציעים להכין טלפון מגביעי פלסטיק (אם טרם הכנתם בשבוע מארק צוקרברג) או לשחק 'טלפון שבור'.

הצעת הגשה:

לאבא של אלכסנדר בל, קראו אלכסנדר מלוויל בל, לסבא שלו קראו אלכסנדר בל.
ולכן הוא ביקש מאביו בגיל אחת עשרה להוסיף לו את השם גרהם, אלכסנדר גרהם בל. אבל אנחנו נקרא לו גרהם בל כפי שהוא כינה את עצמו. הוא נולד וגדל בעיר אדינבורו שבסקוטלנד לפני  170 שנה למשפחה שעסקה בנושא הדיבור והשמיעה.
הסב התמחה באומנות הדיבור, זאת אומרת שהוא היה נואם מצוין וידע להציג טיעונים וויכוחים בכנסים שערכו לשם כך. אבא שלו המציא שיטה להוראת דיבור לחירשים, הסיבה לכך לא הייתה רק מקצועית, שכן אמא של גרהם החלה להתחרש בילדותו. היא הייתה בעלת כישרון מוסיקלי אותו הורישה לגרהם והכישרון הזה סייע לו בהמצאותיו.
אלכסנדר גרהם בל היה ממציא מבטן ומלידה הוא נהג לומר ש"הממציא אינו יכול שלא להמציא, כשם שאין הוא יכול שלא לחשוב או לנשום." וכך בדיוק הוא נהג.
עד גיל 15 הוא המציא ספינת רחף המחליקה מעל פני המים ועפיפון בצורת פירמידה המסוגל לשאת אדם. הוא המציא סביבון שבכה כשסובבו אותו, ומכשיר שצעק "הצילו!" כשסחררו אותו.

הוא החל לערוך ניסוים שקשורים בהולכת קול, העברת קול ממקום אחד למקום מרוחק. הוא למד באוניברסיטה ובמקביל לימד בבית הספר לחרשים.
אחרי ששני אחיו, הבכור והצעיר ממנו נפטרו תוך מספר שנים קצר המשפחה היגרה לקנדה.
גם שם השקיע ממרצו בהוראת חרשים ובמקביל המשיך בפיתוח המצאות שונות בתחום הקול, הוא יצר פסנתר שעל ידי אותות חשמליים נשמע למרחוק, ומד-שמע המסוגל לזהות שרידי חוש שמיעה בחירשים. בל עבר לבוסטון בארה"ב ופתח בית ספר לחרשים בין תלמידיו הייתה גם הסופרת הידועה, הלן קלר.

בל החל לעבוד על המצאתו הגדולה. מכשיר שיצליח להעביר מספר רב של תשדורות בו זמנית. הצטרף אליו טום ווטסון, חשמלאי צעיר שעבד בחנות אביזרי חשמל בבוסטון ושלאחר ימים רבים התוודה: "חשבתי אז שיש צורך בלפחות תריסר עובדים צעירים ונמרצים, כדי להגשים את כל רעיונותיו המסחררים של בל". הם חפשו אנשים שישקעו בהמצאה הטלפון והתקשו למצוא כאלו, אחד המשקיעים הגדולים כתב לו: "נטיית לבך היא לנהות אחר כל דבר חדש שאתה מוצא בו עניין, בלי להגשים כל דבר של ערך".  אבל בל לא ויתר, ובסופו של דבר לא רק שאותו אדם הפך לאחד המשקיעים הגדולים של בל, אלא שהוא נשא את בתו מייבל לאישה, מייבל הייתה תלמידה של אלכסנדר בל בבית הספר לחרשים בבוסטון.  והפטנט הזה הוא הפנטנט הרווחי ביותר מאז ומעולם.

ב-10 במרץ 1876 כשהיה בן 20 בלבד, בנה בל את מכשיר הטלפון הראשון שהצליח להעביר בפעם הראשונה צלילים מחדר לחדר. בשיחה הראשונה הזו הוא קרא לעוזרו ואמר: "מר ווטסון, בוא לכאן אני רוצה לראות אותך".  המשפט הזה הפך למטבע לשון בקרב ממציאים. וכשהוא שוחח עם ווטסון כ40 שנה מאוחר יותר בעת חניכת קו הטלפון הראשון מחוף לחוף בארה"ב. הוא חזר על אותה קריאה ממרחק של יותר מ5,000 ק"מ. בל הרים את השפופרת בחוף המערבי, וווטסון המתין לשיחתו בחוף המזרחי "מר ווטסון, בוא לכאן, אני צריך אותך". וווטסון השיב: "בסדר, רק שהפעם זה ייקח לי יותר זמן".

בל היה לאחד הממציאים המפורסמים, הוא הוזמן לאירועים רבים נשא נאומים והעניק ראיונות. אבל הוא לא אהב את סגנון החיים הזה והעדיף לעסוק בהמצאות, בהוראת החרשים ובקידום ממציאים צעירים. האיש שהמציא את הטלפון חקר את הקול והיה עסוק כל חייו בקהילת החרשים אמר על רעייתו, מייבל שהייתה חרשת: "היא החוליה הראשית המקשרת ביני לבין העולם החיצון…" 

וזה לא מפתיע שדווקא רעייתו החרשת היוותה את הקשר שלו עם העולם שכן אלכסנדר גרהם בל, הקדיש את חייו יותר מכל לחרשים. הוא נולד לאישה שהתחרשה ונישא לאישה חרשת מלידה. לימד וניהל בתי ספר לחרשים, קידם טכנולוגיה המסייעת לליקויי שמיעה ופעל להעלאת המודעות לצרכים המיוחדים לחרשים.
אלכסנדר גרהם בל סבר שצריך להמעיט בשימוש בשפת הסמנים וצריך לסייע לחרשים לקרוא את שפת הסימנים ולשפר את הדיבור שלהם. הוא פעל לשינוי המושג חירש אילם משום שלטענתו החרשים יכולים לדבר פשוט לא למדו כיצד לעשות זאת. התפקיד של החברה השומעת הוא ללמד אותם לדבר ולסייע להם בקריאת שפתיים, שפת הסימנים מונעת מהם את היכולת לתקשר בחברה כללית ומשאירה אותם כקבוצה נבדלת.
עד היום היחס של קהילת החרשים לדמותו של בל מורכב. מחד, הוא פעל במשך שנים לקידומם בחברה ותרם את מרצו, שכלו והונו למטרה חשובה זו. ומאידך הוא כמעט הצליח במאבקו לבטל את השימוש בשפת הסמנים בארה"ב וקהילת החרשים רואה בשפה זו עד היום את שפתם המרכזית. 

בשנת 1922, כשהוא בן 75 נפטר אלכסנדר גרהם בל באחוזה רחבת-הידיים המוקפת אגמים, שבנה בנובה סקוטיה (סקוטלנד החדשה) שבמזרח קנדה. אחוזה שהפכה במהלך השנים למעבדה פתוחה ונרחבת, שבה ערך בל יחד עם מדענים צעירים ניסויים בנושאים מגוונים:  ספינות רחף, תעופה, גילוי מתכות, אנרגיה סולרית, גנטיקה ורפואה.  בהלוויתו דממו כל הטלפונים בעולם לדקה אחת. כשנה אחר מותו נקבעה במעבדות בל יחידת המדידה לעוצמת הקול – הדציבל הנקראת על שמו ולכבודו.
אך כששאלו אותו מה מקצועו ענה: "אני מורה לחירשים".

מפגש שלישי

סודו של המלך – "עוף השמים יוליך את הקול"

הסיפור לקוח מתוך עיתון 'אדם צעיר', גיליון מספר 30 בנושא סודות.
הסיפור על המלך מידס הוא סיפור העוסק בשמועה וסודות. אבל בהקשר שלנו אנחנו מביאים אותו בהקשר להעברת קול. שלא באמצעות הטלפון. אנחנו מציעים בהמשך לסיפור להזכיר את הפסוק מקהלת (י' , כ') "עוף השמים יוליך את הקול" שהפך לניב בשפה העברית ומזכיר לנו לשמור את סודותינו שכן לעולם אין לדעת מי יעבירם הלאה.

(הסיפור מופיע בנספחים)

הצעת הגשה:

במיתולוגיות השונות ישנם סיפורים רבים על ציפורים שהעבירו מסרים (בעיקר בין אוהבים) גם שירו המפורסם של ח.נ. ביאליק בין נהר פרת והחידקל מתאר את בקשתה של נערה מהדוכיפת למצוא לה בן זוג. אנחנו מביאים כאן שני ביצועים, הראשון המוכר בקולה של עפרה חזה, והשני ביצוע חדש ונהדר של איה כורם.
נסו לדמיין על מה חושבת הציפור בעת מעופה עם המסר. אפשר לציירה או לצייר את מידס. 

חומרים דרושים:

• דפים חלקים

מפגש רביעי

המתנה הגדולה מהים

מפגש חמישי

שפת הסימנים

למרות התנגדותו העזה של אלכסנדר גרהם בל לשפת הסימנים היא נותרה עד היום השפה המרכזית לתקשורת עם בעלי לקות שמיעה ואנחנו מבקשי לעסוק בה.
כדאי להתחיל מבחירת מילים שימושיות בכיתה וניסיון להמציא או לנחש מה תהיה המילה בשפת הסימנים. 

הצעת הגשה:

הסרטונים הבאים שונים וניתן להשתמש בכמה מהם במפגש

• סרטון זה הוא פרסומת לסמסונג, מוחמד הוא צעיר חירש שיוצא מביתו עם אחותו וכל מי שהוא נתקל בו ברחוב מדבר איתו בשפת הסימנים, הוא מתרגש ולא מבין מה קורה. הפשטות שבה הוא מתנהל כשכולם יודעים את השפה שלו מרגשת ומדגישה את המציאות היומיומית שלו כמי שלא יכול לתקשר עם רוב האוכלוסייה.     

•  

  סרטון על אילה טל-אל שהפכה את חיי בנותיה התאומות החרשות לחיים נורמטיביים לחלוטין. 

• שיר בשפת הסימנים – אפשר ללמוד את השיר ולשיר אותו יחד. בחרנו את השיר אני ואתה נשנה את העולם כי יש בו מעט מילים והן מרכזיות בשפה שלנו.

מפגש שישי

תקשורת לא מילולית- שפת גוף

לא חייבים לתקשר על ידי העברת קול. ראינו זאת בשפת הסמנים, אבל גם אנחנו משתמשים בשפת גוף כל הזמן. גם את שפת הגוף צריך ללמוד כדי לדעת איזה מסר אנחנו מעבירים ולהבין מה 'אומרים' לנו חברינו בתנועות גופם. אנחנו מציעים מספר תרגילים בדרמה ובתנועה להתנסות בתקשורת בשפת הגוף.

הצעת הגשה:

• משחק מצב הרוח- הקבוצה יושבת במעגל. המורה תתאר סיטואציה והילדים יציגו אותה בכל פעם על פי מצב רוח שונה. סיטואציה ראשונה:
  הפסקה כל הילדים משחקים בחצר את/ה התעכבת מעט בכיתה. וכעת יוצא/ת החוצה.
  בכל פעם יעמוד ילד/ה אחר/ת (רק מי שרוצה) ורק אחרי שיתנדבו ינתן מצב הרוח למשחק.
  עצב, ביטחון עצמי מופרז, שמחה לא מוסברת, שעמום, פיזור דעת.

כל הקבוצה עומדת במעגל. כל ילד קורא בשם של ילד אחר. צריך לזכור את השמות שנאמרו, אסור לקרוא לילדים שעומדים לצדך.
אחרי שחוזרים פעם נוספת על הסבב לפי אותו סדר. המורה תבקש מהילדים לקרוא זה לזה (על פי הסדר הקבוע) בסיטואציות שונות.- בבוקר כשמגיעים לבי"ס, במשחק כדור שיזרוק לך את הכדור, בכיתה שהמורה לא תשמע, כשכל השירותים תפוסים.. וכד'

• נבקש מהילדים לנוע במרחב לצלילי
  וולאס הפרחים של צ'ייקובסקי
  ו Rêverie (הזיה) של קלוד דיבסי ­­­­­­­­
  אם הילדים התנסו מתחילת השנה בתנועה ייתכן והם אינם זקוקים להנחיות נוספות. במידה והכיתה עוד לא מרגישה מספיק בנוח.

בקשו מהם לנסות להביע בתנועה שלהם מצבי רוח שונים, המתאימים למוזיקה. מוזיקה שקטה יכולה לתאר- רצון להתבודדות, עצב, הרהור, חלום בהקיץ  ועוד. והמוסיקה הקופצנית יותר יכולה לתאר שמחה, התרוממות רוח, שובבות וכד'. כיצד יראו התנועות השונות. 

מפגש שביעי

הד ובת קול

בספרות חז"ל חוזרת קולה של בת קול עשרות פעמים, כחלק מאגדתה 'יצאה בת קול ואמרה', מהי אותה בת קול? איננו יודעים.  בחרנו שני סיפורים, סיפור על הד וסיפור על בת הקול.

בסופם אפשר לשוחח מעט עם התלמידים מאין מגיע הקול בכל אחד מהסיפורים? מה תפקידו? (האם בת הקול כמו ההד היא בעצם קול פנימי או באמת קול שמימי?)

• לאילו קולות כדאי לנו להקשיב? ואיך נשמור על הקול הפנימי שלנו?

ההד – סיפור עממי

אב ובנו טיילו יחד במדבר. הם הלכו זמן רב בדרכם אל מעין נסתר. לפתע מעד הילד ועיקם את רגלו הכאב היה חד וצעקת אי רמה נפלטה מפיו.
מיד נענע הילד מההרים הסובבים אותם, שקראו גם הם, אי… אי… אי…
הילד הופתע מאד וקרא  בקול: מי זה?
ומיד הקול ענה לו מי זה?.. מי זה?.. מי זה?..
איזו תשובה מעצבנת, חשב לעצמו, איזה מן משחק זה?  
מי אתה? פחדן! קרא בקול ונופף בידיו אל עבר המרחב
והקול ענה לו מיד:
מי אתה? פחדן!… מי אתה? פחדן!…. מי אתה? פחדן!…
אביו של הילד הביט בו כל העת, וכעת גם הבן הביט באביו, עיניהם נפגשו הוא ראה שעיניי אביו שוחקות.
הביט הבן באביו בתמיהה ושאל " אבא, מה קורה כאן?"
האב רק חייך בעיניו הטובות, הוא הניח את שתי ידיו סביב פיהו הרים ראשו אל ההרים וקרא:
"אני אוהב אותך!"
"אני אוהב אותך!… אני אוהב אותך!… אני אוהב אותך!…  ענה לו הקול מיד.
"אתה יחיד ומיוחד" המשיך האב. "אתה יחיד ומיוחד.. אתה יחיד ומיוחד…. אתה יחיד ומיוחד…" חזר אחריו הקול.
ואז השיב את מבטו אל בנו, כרע ברך לידו וליטף את ראשו.
לתופעה הזו קוראים הד, הסביר האב, אבל האמת היא שזו הרבה יותר מתופעת טבע. הקול שלנו חוזר אלינו, בדיוק כמו המעשים שלנו והאווירה שאנו מייצרים. החיים שלך יהיו ההד של פעולותיך והתנהגותך. תנהג באהבה ויאהבו אותך, תהיה אדיב וינהגו בך באדיבות, אך אם תנהג בכעס בריב ובמדון כך יראו חייו, כעוסים ונרגנים.
כעת בוא ונציץ ברגל שלך, מה אתה אומר נצליח להגיע עד המעיין?

בת קול

 אלישע בן אבויה היה תלמיד חכם וגדול בתורה, הוא היה החברותא של רבי עקיבא והיה יגע בלימוד התורה יומם ולילה. אבל לאלישע בן אבויה היו גם ספקות הוא התבונן על העולם ודברים רבים הטרידו אותו. הוא ראה אנשים שהיו אדיבים וישרים שנפגעו בדרכים שונות ולהפך, רשעים שהצליחו וחייהם היו נוחים ונעימים, והדבר הזה חרה לו מאד.  הוא התלבט מאד צריך להיות המקום של לימוד התורה בחיים ומה מקומם של המעשים וקיום המצוות, מה קודם למה, האם אפשר רק אחד מהם? 
מחד כול ימיו היה בעולמה של תורה והוא אהב ללמוד, אהב מאד. מאידך הוא הרגיש שהמעשים לא תמיד מתאימים ללימוד. השאלות הללו הטרידו אותו מאד והוא חקר ולמד ונעזר לא מעט בספרי הפילוסופיה היוונית עד שלבסוף בחר לעזוב את עולם התורה, החכמים שהיו חבריו לבית המדרש, בחרו שלא להזכיר יותר את שמו וכינהו 'אחר'.   

ובכל זאת שמר על קשר עם תלמידו הגדול ביותר, חכם מופלג רבי מאיר. תלמיד זה מעולם לא ויתר על התקווה שיבוא יום וישוב ללמוד בבית המדרש עם רבו אלישע בן אבויה.

בשבת אחת עמד רבי מאיר מול הקהל ונשא דרשה של שבת, הקהל כולו היה מרותק. רבי מאיר היה תלמיד גדול וכולם הגיעו לשמוע את דרשותיו המעניינות.  לפתע ניגש אדם אל הבימה ולחש לרבי מאיר: רבי מאיר, רבך  'אחר', נמצא מחוץ לבית המדרש רכוב על סוסו. רבי מאיר אמר מילת סיכום, ואמר לקהל אני מסיים משום שרבי, אלישע ב אבויה ממתין בחוץ. יצא רבי מאיר לקראת רבו לברכו. טיילו שניהם ושוחחו בבוקר שבת ברחובות העיר, רבי מאיר צועד ברגל ואלישע ורבו על הסוס. 'אחר' שאל את רבי מאיר תלמידו שאלות שונות על לימודו והציע לו פרשנויות אחרות, הרי היה תלמיד חכם ותורתו לא נשכחה ממנו.

כעבור שעה קלה הגיעו אל תחום שבת, תחום שבת הוא גבול לא מסומן שעד אליו מותר ללכת ברגל בשבת מחוץ לעיר, רבי מאיר היה כל כך שקוע בשיחה שלא שם לב למרחק שהלכו. אבל 'אחר' שם ולב ואמר: מאיר חזור בך, שכבר חשבתי על פי צעדי הסוס שעד כאן תחום שבת. 'אחר' אמנם בחר לעזוב את עולם התורה אך הוא כיבד את רבי מאיר שבחר להקפיד על קיום מצוות והזכיר לו שאינו יכול להתקדם עוד בצהלך השבת. חזור בך, אמר לו אלישע.
ורבי מאיר השיב: ואף אתה חזור בך, חזור בך מעזיבת בית המדרש חזור אלינו ללמוד וללמד אותנו, חזור אל עולם של תורה ומצוות. 

אלישע הסתכל מגובה הסוס בתלמידו שעצר מלכת וענה: איני יכול?
מדוע? זעק רבי מאיר.
פעם, סיפר 'אחר', פעם רכבתי על סוסי ביום הכיפורים שחל בשבת ועברתי לפני קודש הקודשים. ומתוך קודש הקודשים, בעיצמו של היום הקודש, יום שכולו חזרה ותשובה יצאה בת קול ואמרה: "שובו בנים שובבים – חוץ מ'אחר' שידע את כוחה של תורה ועזב אותה".