קריאת כיוון

 את יסוד ה'אוויר' בתוך ציר היסודות לא חיברנו אל מועד ספציפי. אך הוא יילמד בשיא החורף. גם כאן כמו ביחידות על יסודות המים והאש, אנו מבקשים להבחין בין אוויר כיסוד ורוח שהיא האופן המוחשי ביותר להרגשת האוויר, אם כי נתייחס אל שניהם במהלך השבוע.

אוויר – הוא נמצא בכל מקום אך הוא בלתי נראה. הוא היסוד החמקמק ביותר לתפיסה למרות שהוא מלווה אותו בכל שניה ושניה.

מהלך השבוע:

ובאריכות:

מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר רוח רוח

את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.

מפגש 2- מפגש קריאה: הָאִשָּׁה וּמִשְׁפָּטָהּ עִם הָרוּח של חיים נחמן ביאליק (מעובד)

מפגש 3- ניסוי מדעי: בחירת ניסוי- ניפוח בלון על ידי שאיבת אוויר, השפעת חום על עליית האוויר, כיבוי נר על ידי כיסוי בכוס.

מפגש 4- כלי נשיפה: אפשר להביא כלים מהבית. כרטיסיות עם כלי נשיפה ואפשרות לבניית כלי נשיפה.

מפגש 5- לרקוד את הרוח: הקשבה ליצירה 'חורף' של ויולדי ותנועה בחדר עם מטפחות.

מפגש 6- ריחוף באויר- מארק שאגאל: להיכרות עם האומן ויצירותיו ויצירה עצמאית בנשיפה.

מפגש 6- דמיון מודרך: הרפיה ודמיון מודרך סביב תחושת הרוח

מפגש ראשון

שיר השבוע

את השיר רוח רוח של מרים ילן שטקליס מרבית הילדים מכירים. בחרנו להביא אותו בביצוע מיוחד של ברי סחרוב ולהקת כלי הנשיפה – מראש דנדרומה. בהמשך השבוע נכיר את משפחת כלי הנשיפה ונתנסה ביצירת כלים. 
יש במהלך השבוע לא מעט התייחסות לרוח ולא רק לאוויר משום שרוח היא הביטוי המובהק והפשוט יותר להבנה של האוויר.

רוח רוח

מילים: מִרְיָם יָלָן שְׁטֵקֵלִיס  לחן: שלום חנוך

 🔉להאזנה לשיר

 🎶מילות השיר

הצעות הגשה לבחירה:

• לשיר לקול הביצוע הקלאסי והמקסים של אריק איינשטיין.
• לנסות לנשוף אוויר במהלך השיר
• להמציא תנועות
• ללוות בכלי נגינה – אחרי שתצרו את כלי הנשיפה לנסות ללוות בכלי הנגינה שיצרתם

מפגש שני

קריאה – הָאִשָּׁה וּמִשְׁפָּטָהּ עִם הָרוּח

הנוסח מעובד ושונה מתוך כתביו של ח"נ ביאליק
אפשר גם לראות את התכנית מתוך סדרת האנימציה 'אגדות המלך שלמה'

אישה אחת, עייפה, רצוצה ועלובה למראה הגיעה בוכייה אל שלמה המלך ואמרה לו: "מלכי היקר והרם, אני מזמינה למשפט את הרוח".
המלך, שליבו ייצא למראה וקולה העצובים של האישה, תמה מאד על דבריה המוזרים ושאל:
"הָרוּחַ? מָה עוֹלֵל לְנַפְשֵׁךְ, בִּתִי? דַּבְּרִי דְבָרַיִךְ וְאֶשְׁמָעָה."
והאישה סיפרה: אני אישה אלמנה, ובודדה, אדוני המלך, אין לי דבר בעולם זולת סוכת העץ הרעועה על שפת הים. הסוכה היא ביתי, מחסה לראשי. ויש לי עשר אצבעות זריזות ורזות מהן אני מתפרנסת. אני טווה רשתות ומכמרות לדייגי הים.
כבר תקופה ארוכה שהרוח לא מפסיקה לנשוב, הסערות גדולות והדייגים לא יוצאים אל הים.
כשאין דייגים בים – לי אין עבודה, משום שאף רשת לא נקרעת… בעונה הזו אני מתפרנסת ושומרת גם לימות הסערה אבל בקיץ בדרך כלל הים שקט וכעת כל יום ללא עבודה הוא גם יום שלא יהיה לי בחורף.
בוקר אחד קמתי והנה תם הקמח מכדי, והרוח עודנה נושבת והים עודנו סוער, מה אוכל? החלטתי לצאת עם עניי העם ללקט אחר הקוצרים. כָּל-הַיּוֹם הָלַכְתִּי בַשּׂדֶה כְּפוּפָה וּשְׁחוֹחָה וּפָנַי כְּבוּשִׁים בַּקַּרְקַע, הייתי נבוכה ועצובה שהגעתי למצב הזה, כל כך רציתי לעבוד, כל חיי התפרנסתי מעבודתי ומעולם לא נזקקתי לנדבה.  אלוהים ראה את צערי, ומצאתי שיבולים בשפע, ולא רק זה, בעל השדה נתן לי שיבולים ביד רחבה. טחנתי את הקמח צררתי במטפחתי וצעדתי הביתה,
הרוח לא פסקה לנשוב.

לפתע הופיע מולי אדם לבוש סחבות, נראה רעב ועייף וכולו פצוע, הוא עצר אותי וביקש לחם, "שלושה ימים לא אכל הוא רעב ועייף" נתתי לו שליש מהקמח שלי, ובליבי הודיתי לאלוהים שנתן לי די לחם ושלח בחסדו אנשים טובי לב, הרי הקמח הזה ניתן לי בנדבה וכעת אני יכולה לתת לאדם אחר.

עוֹד לֹא הִרְחַקְתִּי מִשָּם, והנה רץ לקראתי איש נוסף. הוא נראה כאילו רודפים אחריו, מאובק, בגדו קרוע ועיניו מתבוננות לכל עבר. עוד לא הספקתי לעמוד על טיבו והוא תפס את ידי והתחנן: יש לך לחם, הביאי לי אותו, שודדים שדדו אותי לא נותר לי דבר, אני רעב הצילי אותי אישה טובה.  
נתתי גם לו שליש מקמחי, והודיתי לאלוהים שבחר בי להיות כמלאך המחייה ומציל איש עלוב ומר נפש זה מהרעב.
וְהָרוּחַ עוֹדֶנָּה הוֹלֶכֶת וַחֲזָקָה.

כִּמְעַט נִגַּשְׁתִּי אֶל דֶּלֶת סֻכָּתִי וְאַךְ נָגְעָה יָדִי במנעול, והנה פִּתְאֹם גַּל רוּחַ, גַּל אַדִּיר וְחָזָק מְאֹד, הרוח הכה בי, איבדתי את אחיזתי וכמעט עפתי עם הרוח, בעודי נאבקת להיכנס לסוכתי והנה ניתק צרור הקמח מידי, שארית מזוני עף עם הרוח אל מעל לים..
רצתי אחריו בזעקות שבר והוא נישא כנוצה על כנפי הרוח ולא הצלחתי להשיבו.
רצוצה ושבורה רצתי אל סוכתי להסתתר בה, עייפה, רעבה ועצובה מאד. והנה סוכתי הרוסה וחרבה. הרוח הפילה את המחסה שלי ונותרתי בלילה בחוץ ללא מכסה ומזון.
וְעַתָּה הִנֵּה בָאתִי, כָּל-עוֹד נַפְשִׁי בִּי, לָשִׂים אֶת-צַעֲקָתִי לִפְנֵיך המלך, שפוט משפטי עם הרוח.

האישה סיימה את סיפורה פניה רטובות מבכי וגרונה ניחר, וגם רבים מהעומדים באולם הארמון הזילו דמעה לשמע סיפורה העצוב. גם רחמי המלך שלמה נכמרו על אישה זו שעמלה כל חיה לפרנסתה והרוח לקח ושיבר את כל רכושה. לכן אמר המלך: "ראשית סורי הצידה להחיות את נפשך בלחם ויין נוחי מעט מהתלאות שפקדו אותך ואז אוציא משפטך".
עַד כֹּה וְעַד כֹּה וּשְׁלֹשָׁה בְּנֵי נֵכָר בָּאוּ אֶל חֲצַר הָאוּלָם וְעִמָּם שְׁלֹשָׁה פְרָדִים עֲמוּסִים שְׁלֹשָׁה שַׂקִּים מְלֵאִים, וְהֵם מְבַקְשִׁים לִרְאוֹת אֶת-פְּנֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.

הָאֲנָשִׁים הוּבְאוּ לאולם, וְהַמֶּלֶךְ שָׁאַל לְחֶפְצָם.  וַיִּשְׁתַּחֲווּ בְּנֵי הַנֵּכָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אַפַּיִם אָרְצָה וַיֹּאמֵרוּ:
"אֲנָשִׁים סוֹחֲרִים אֲנַחְנוּ, אֲשֶר נִקְרִינוּ אִישׁ מֵאַרְצוֹ ואִישׁ מֵעַמּוֹ אֶל מָקוֹם אֶחָד. ושלשתנו שכרנו יחד ספינה על מנת להשיט את סחורתנו.  וּסְחַר יָדֵנוּ אִתָּנוּ, צָרוּר כֻּלוֹ בְּשַׂקִּים, מַעֲשֵׂה כֶסֶף וְזָהָב מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת, אַבְנֵי חֵפֶץ וַעֲדָיֵי יְקָר וְכָל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים.  והנה אֲנַחְנוּ שָׁטִים בַּיָּם, וְסוּפָה עַזָּה הִתְחוֹלְלָה וַתָּשֶׂם אֶת-הַיָּם כַּמֶּרְקָחָה וַתְּטַלְטֵל אֶת-הַסְּפִינָה בֵין מִשְׁבָּרָיו לְלֹא נָתִיב וּלְלֹא דָרֶךְ.  כֹּה תָעִינוּ בַיָּם הַסּוֹעֵר עֵת אֲרֻכָּה, וַנַעֲמֹד בִּגְבוּרָה לִפְנֵי מִשְׁבְּרֵי הַמַּיִם וְגַלֵּי הַסּוּפָה. 
וְאוּלָם מִקֵּץ יָמִים לְטַלְטֵלָתֵנוּ, לִפְנוֹת עֶרֶב, נוצר חור בקרקעית הספינה והנה המים בוקעים ועולים, מחלחלים וממלאים את הספינה.  חפשנו וחפשנו ולא מצאנו בכל הספינה חומר שיכול לסתום את החור. לֹא חֵמָר וְלֹא כֹפֶר וְלֹא מוֹך וּבְלוֹיִים וְלֹא כָל-דְּבַר סֶתֶם זוּלָתָם.

והמים עולים מרגע לרגע..
ניסנו לְסַתְּמוֹ בִּבְגָדִים אֲשֶר פָּשַׁטְנוּ מֵעַל בְּשָׂרֵנוּ, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל, הם התפוררו ונשטפו לים.
וְהַסְּפִינָה הוֹלֶכֶת וּמִתְמַלֵּאת בֵּינָתַיִם מַיִם, עוֹד מְעַט יכסו אותנו ונבלע במצולות הים. 
אימת מות נפלה עלינו, וּבְחֶרְדָתֵנוּ הַגְּדוֹלָה זעקנו איש איש אל אלוהיו, אך הסופה לא פסקה והמים המשיכו לעלות. המשכנו להתפלל אל כל אלוה ששמענו את שמעו, אלוהי כנען, ומואב, צידון ומצרים. והַסְּעָרָה לֹא שָׁכְכָה וְהַיָּם לֹא עָמַד מִזַּעְפּוֹ.  וּבְבוֹא הַמַּיִם עַד נֶפֶשׁ, וַנִּזְכֹּר פִּתְאֹם אֶת-אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וַנִּקִרָא אֵלָיו בְּכָל-כֹּחַ וַנִּדֹּר בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר: 'אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אִם תּוֹשִׁיעֵנוֹ הַיּוֹם הַזֶּה, וְהָיָה כָּל-הָרְכוּשׁ הַצָּרוּר בַּשַׂקִּים הַאֵלֶּה וּנְתָנוּהוּ כֹפֶר נַפְשׁוֹתֵינוּ'.

הַדָּבָר אַךְ יָצָא מִפִּינוּ, וְהַסְּעָרָה הִכְּתָה בְּאַחַת מִכְּנָפֶיהָ מַכָּה אַדִּירָה מְאֹד, כִּמְעַט נֶהֶפְכָה סְפִינָתֵנוּ עַל פִּיהָ, וְהִנֵּה דְבַר-מָה כְּעֵין צְרוֹר, נוֹפֵל מִמָּרוֹם אֶל הַסְּפִינָה ובאורך נס נופל אל החור וסותם אותו.
וְהַסְּעָרָה שָׁכְכָה פִתְאֹם וַתֶּחְדָּל.  הַיָּם רָגַע וַיִּשְׁקֹט.  וַאֲנַחְנוּ ניצלנו.

ברגע שהגענו אל חוף מבטחים יצאנו לכיוון ירושלים לשלם את הכפר על נפשנו לאלוהי ישראל. הִנֵּה הַפְּרָדִים עוֹמְדִים בְּשַׁעַר הֶחָצֵר, עֲמוּסִים שְׁלֹשָׁה שַׂקִּים מְלֵאִים מִבְחַר סְחַר יָדֵינוּ: כְּלֵי כֶסֶף וְזָהָב וְאַבְנֵי חֵפֶץ וּפְּנִינִים וּבְשָׂמִים יְקָרִים לָרֹב.  כֻּלָּם קֹדֶש לְאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וּלְבֵיתוֹ.  וְעַתָּה יְצַוֶּה-נא הַמֶּלֶךְ ומה לעשות בהם, מרחוק בָּאנוּ, וְלֹא נֵדַע כיצד לרצות את אלוהיכם ולקיים את נדרנו.

וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמה שָׁמַע אֶת-דִּבְרֵי הַבָּאִים בסבלנות ורוב קשב, וּכְכַלּוֹתָם לְדַבֵּר וַיִּשְׁאָלֵם הַמֶּלֶך: "הַרְאִיתֶם אֶת-הַצְּרוֹר אֲשֶר סָתַם אֶת-הַחֹר? מָה הוּא?"

וַיַּעֲנוּ הָאֲנָשִׁים וַיֹּאמֵרוּ: "רָאֹה רָאִינוּ אֶת-הַצְּרוֹר והוא רק צְרוֹר קֶמַח קָטֹן וָדָל.  פלא הוא בעיננו, מֵאַיִן בָּא? אֵין זֹאת כִּי-אִם יַד אֱלֹהִים הביאה אותו,  בְּחֶמְלָתוֹ הָרַבָּה עָלֵינוּ, כדי להַצִּיל נַפְשׁוֹתֵינוּ מִמָּוֶת.  הִנֵּה הַצְּרוֹר בְּיָדֵנוּ, רְאֵהוּ הַמֶּלֶך.  שָׁמוּר יְהִי עִמָּנוּ לְמַזְכֶּרֶת עוֹלָם."

וְהָאֲנָשִׁים הִנִּיחוּ אֶת-הַצְּרוֹר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
וַיִּקְרָא אֵלָיו הַמֶּלֶךְ אֶת-הָאַלְמָנָה וַיֹּאמַר: "הַכִּירִי-נָא הַצְּרוֹרֵך הוּא?"
והָאִשּׁה שראתה אֶת-צְרוֹרָהּ שמחה ואמרה: "אָכֵן הוּא הוּא הַצְּרוֹר אֲשֶר חֲטָפַתוּ הַסְּעָרָה מִיָּדִי.  צְרוֹרִי הוּא, שְׁאֵרִית קִמְחִי."

אָז אֹרוּ פְנֵי הַמֶּלֶךְ וְעֵינָיו הִזְהִירוּ וַיִּפֶן אֶל שְׁלוֹשֶׁת הַסּוֹחֲרִים וַיֹּאמַר:  "אֶת-הַשַּׂקִּים הַמְּלֵאִים אֲשֶׁר הֲבֵאתֶם תְּנוּ לָאִשּׁה הַזֹּאת.  לָהּ הֵם. אָכֵן יַד אֱלֹהִים עָשְׂתָה לָכֶם אֶת-הַתְּשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה, אַךְ הָאִשּׁה הַזֹּאת הָיְתָה מַלְאָכוֹ."

וְאֶל הָאִשּׁה אָמַר: "קְחִי אֶת-שַׂקֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְלָךְ יִהְיוּ.  גְּמוּלֵךְ הֵם מֵאֱלֹהִים על צרורך שנלקח.  וִיהִי שֵׁם הָאֱלֹהִים מְבֹרָךְ  לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.  בְּיָדוֹ הָאַחַת יוֹצִיא מִיַּד אַלְמָנָה צְרוֹר קִמְחָהּ הַיָּחִיד וִיטִילֵהוּ אֶל לֵב-יָם סוֹעֵר, כדי חַלֵּץ שָׁלֹשׁ נְפָשׁוֹת מִמָּוֶת; וּבְיָדוֹ הַשּׁנִיָּה יָשִׁיב לָהּ שְׁלֹשָׁה שַׂקִּים כֶּסֶף וְזָהָב מֻצָּלִים מִמְּצוּלָת הים לְמַעַן נַחֵם לֵב אַלְמָנָה. יְהִי שֵׁם הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל מְבֹרָךְ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים."

וְאוּלָם הָאִשּׁה בְצִדְקָתָהּ סירבה לקחת מִן הכֶּסֶף וּמִן הַזָָּהָב וַתֹּאמַר: חלילה לי, לא אקח מהשקים שהסוחרים הביאו אל בית ה'. אני אישה פשוטה שעובדת לפרנסתה. מעולם לא נזקקתי לחסדים ותפילתי שלעולם לא אזדקק להם. אם טוב בעיני אלוהים זה מבוקשי, להתפרנס ממשלח ידי ולא להזדקק לבריות, כך לא אחסר דבר.

וַיִּיטְבוּ דִבְרֵי הָאִשָּׁה בְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וַיְצַו לְהָבִיא אֶת-שַׂקֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב בְּמִסְפָּר וְּבְמִשְׁקָל אֶל אוֹצַר בֵּית אֱלֹהִים.  וְאֶת-הָאִשָּׁה צִוָּה לְהוֹשִׁיב בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית עִם הַנָּשִׁים הָאוֹרְגוֹת אֶת-הַפָּרֹכוֹת למקדש. ושם היא ישבה וארגה בִּמְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ והתפרנסה ממנה בְּכָבוֹד כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ.

וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, אוֹרֶגֶת פָּרֹכוֹת וְשׁוֹקֶדֶת עַל מְלַאכְתָּהּ יוֹמָם וָלַיְלָה.  וְהַפָּרֹכוֹת אֶרֶג יָדָהּ וְרִקְמַת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ נִפְלְאוּ בַהֲדָרָן וּבְחִנָּן מִכָּל-אֲשֶר רָאֲתָה עַיִן מֵעוֹלָם וּכְעֵין אוֹר זָרַח מֵהֶן, כִּי היא יצרה את הפרוכות באמונה גדולה, בחכמת ליבה וצדקתה.  וַיֵּצֵא לָהֶן שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל כְּשֵׁם הָאִשָּׁה לֵאמֹר: הַפָּרֹכוֹת אֲשֶר לְצִפּוֹרָה אוֹרֶגֶת הָרְשָׁתוֹת.

מפגש שלישי

ניסויים באויר

לפניכם הצעות לארבעה ניסויים פשוטים ביותר שמתאימים לכיתה.
ניפוח בלון על ידי שאיבת אוויר, כאן
השפעת חום על עליית האוויר, כאן
כיבוי נר על ידי כיסוי בכוס כאן 

תנועת אוויר:

• הדליקו נר וכבו אותו בנשיפה.
• הניחו בניכם לבין הנר חפץ מרובע [ספר או מחברת] נשפו – הנר לא יכבה, כיוון שהאוויר פונה הצידה.
• הניחו בניכם ובין הנר חפץ עגול [בקבוק או כוס] נשפו – הנר יכבה, כיוון שהאוויר זורם לצד החפץ העגול ובעצם עוקף אותו משני צדדיו.

חומרים דרושים:

• על פי הניסוי שבחרתן

מפגש רביעי

כלי נשיפה

הצעת הגשה:

אנחנו מציעים בניית כלי נשיפה:

•  יש לקטום את ראש הבלון (חלקו הרחב, לא הפייה)
• לחבר לפייה בעזרת גומייה משרדית את הצינורית.
• למתוח את הבלון סביב גליל הקרטון.
•  לחבר אותם בעזרת האיזולירבנד.
• לנגן – שימו לב שיש למתוח את הבלון על הגליל על מנת לשמוע צליל
• שחקו עם הכלי ושמעו את ההבדלים שנוצרים מגלילים שונים.

חומרים דרושים:

• גליל קרטון קשיח (לא של נייר טואלט) לכל ילד (אורך ועובי הגלילים ישנו את הצליל נסו להשיג מגוון.)
• בלון לכל ילד (כדאי להביא עודפים)
• איזולירבנד עדיף צבעוני.
• צינורית חתוך באורך של 5 ס"מ (כדאי להכין מראש, לא חייב להיות מדויק..)
• גומייה.
• מספריים.

מפגש חמישי

לרקוד את הרוח

הקשיבו ליצירה לסונטה 'חורף', כאן, מתוך ארבע העונות של ויוולדי, שהיה אחד המלחינים האיטלקים, החשובים והמפורסמים בתקופת הבארוק. ארבעת הקונצרטים הולחנו בשנת 1723 .

הצעת הגשה:

• קחו צעיפים ונסו לרקוד כמו רוח חורפית אמיתית

חומרים דרושים:

• צעיפים

מפגש שישי

ריחוף באוויר- מארק שאגאל

מארק שאגאל (1887 – 1985) היה צייר ואמן רב תחומי, "הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי" בחלוצי הציור המודרני "ואחד מגדולי האמנות בכל הזמנים. שאגאל נחשב לאמן היהודי המפורסם ביותר ונמנה עם הבולטים בציירי המאה ה-20. הוא פעל בהשפעת זרמים חדשים באמנות המודרנית, אך פיתח סגנון ייחודי – דמיוני ופיוטי, הבולט בצבעוניות עזה ובסמלים יהודיים. יצירותיו רוויות באווירה פנטסטית, "המערבת מציאות, חלומות וזיכרונות". נושאים מרכזיים בציוריו הם זיכרונות ילדותו מן העיירה, האהבה, הקרקס, התנ"ך .  שאגאל היה לא רק צייר, אלא אמן פלסטי שעסק בקרמיקה ובפיסול, בוויטראז'ים ובציורי תקרה, בתלבושות ובתפאורות לתאטרון. הוא זכה בפרסים רבים ובהכרה עולמית, ויצירותיו מוצגות במוזיאונים החשובים ביותר, במוסדות ציבור, דת ותרבות ברחבי העולם  – וגם בישראל: בבניין הכנסת (טרקלין שאגאל) ובבית הכנסת של בית החולים הדסה בירושלים. מארק שאגאל נפטר בגיל 98 בצרפת, ונקבר בבית הקברות בכפר מגוריו.
מתוך לקסיקון לתרבות ישראל.

התבוננו ביצירותיו במצגת.

• במה הן מאופיינות?
• כיצד גורמות לכם להרגיש הדמויות המרחפות באוויר?
• מדוע לדעתכם צייר אותן כך האומן?
  
  
  

הצעת הגשה:

ארבע יסודות: מי שיוצר יצירה משותפת לכל ארבע היסודות.
אנחנו מציעים ציור בנשיפה. תוכלו לראות הדגמה כאן. החומר המתאים הוא צבעי מים נוזליים אבל אילו יקרים מאד. לכן אנחנו מציעים לשם הניסויי לדלל מאד צבעי גואש.

יצירה בעקבות שאגאל – אנחנו מציעים להביא צבעים עזים – כמו צבעי פנדה. ולצייר סיטואציות של ריחוף באוויר – לאו דווקא אנשים.

חומרים דרושים:

• דפים או בריסטולים
• מכחולים
• צבעי מים, גואש, פנדה

מפגש שביעי

דמיון מודרך

האזינו לשיר "אולי ראיתם את הרוח"

שכבו על המזרן, עצמו עיניים, הרפו את הגוף. לאט לאט כל מה שיושב על הלב מתמוסס.
המועקות עוברות דרך הידיים והרגליים אתם מרגישים את הידיים הופכות כבדות יותר, דמיינו כיצד כל תחושה לא נעימה נעה בתוך גופכם לכיוון קצות האצבעות, הנה הן נתלות ומסרבות לעזוב אתכם כמו טיפות הן נושרות מן האצבע החוצה מהגוף.

כעת נשמו נשימה עמוקה.

תנו לגוף להתרפות לגמרי, הניעו את הראש בעדינות מצד לצד ושחררו את המחשבות האחרונות ממנו.

נשמו נשימה עמוקה.
שימו לב לנשימות שלכם. הקשיבו להן. התרכזו רק בהן.
הכניסו אוויר פנימה דרך האף באטיות ובאריכות ככל שניתן.
 הכניסו את האוויר שהנכם שואפים עד בסיס הבטן התחתונה.
השאירו את האוויר באזור זה למשך מספר שניות.
שחררו את האוויר באיטיות דרך הפה.
חזרו על התרגיל מספר פעמיים.

דמיינו שאתם הולכים לטיול ליד הים, ביום חורפי. האוויר קריר, אתם לבושים היטב וחובשים כובע כדי להגן על האזניים. אתם הולכים בחולות, בין צמחי החוף. רוח קלה נושבת ומניעה קלות את והצמחים. תנועת הרוח בגבעולים נראית כמו גלי ים. מרחוק עומדים כמה עצי ברוש והרוח הודפת אותם כך שהם נראים כמשתחווים אל החולות. קולה של הרוח עדין וחרישי.

אתם נעמדים על הצוק שמעל לחוף וצופים לכיוון הים. הרוח מתגברת, והים גלי. הרוח משיבה אל פניכם רסס קר ומלוח של מי ים, ואתם שולחים לשון, מלקקים את המליחות על השפתיים ושואפים בהנאה את ריח הים. אנשים רבים נהנים מן הרוח: גולשי גלים ממתינים במים לגל גדול שיגיע, ואז נעמדים על גלשניהם וגולשים לכיוון החוף. צנחנים במצנחי רחיפה חגים מעל הצוק, מתרוממים מעלה מעלה בזרמי האוויר העולים. סירות מפרש שמפרשיהן לבנים, משייטות במהירות אנה ואנה, מדלגות בקלילות על הגלים.

על סוכת המציל מישהו התקין שורה של שבשבות צבעוניות, והן מסתובבות בקצב הרוח. לעיתים נעצרות ואז אפשר לראות כיצד הן בנויות, ולעיתים מסתובבות במהירות כל כך גדולה שאי אפשר לראות פרטים – רק תנועה וצבע. הדגל האדום על גגה של סוכת המציל מתנופף ומתוח.

לא רק האנשים נהנים מן הרוח. להקה של שחפים משתעשעת בתעופה מעל הים. השחפים צוללים ונוסקים, צוללים אל הגלים וממריאים אל על. אתם שומעים את צווחות התענוג שלהם נמהלות ברעש הגלים.

השחפים מפתים אתכם להסתכל כלפי מעלה. השמים מכוסים עננים, ובגובה העננים הרוח כנראה חזקה מאד. העננים הגבוהים נוסעים מהר, וצורתם משתנה כל הזמן. אתם מנסים להדביק שמות לצורות המשתנות של העננים: דרקון – פרצוף – אריה – קטר – מפת אמריקה… מדי פעם נפער חור בשכבת העננים והשמש מציצה בעדו.

בעוד אתם עומדים ומסתכלים מעלה, משב פתאומי של רוח מסיר את כובעכם והוא מתחיל להתעופף הרחק, מסתובב ומתהפך, נופל לארץ ושוב עף הלאה. אתם רצים אחריו וחשים עכשיו את הרוח מבדרת את שערכם. התחושה נעימה, אבל אתם שמחים כשאתם מצליחים לתפוס את הכובע. מכאן ואילך אתם מחזיקים אותו כך שיישאר על הראש – ליתר ביטחון. הרוח גוברת, ויוצרת מערבולות של חול המתעופף ונכנס לעיניכם. התריסים על סוכת המציל נטרקים ונפתחים בקול רעש גדול, הרוח שורקת ומיללת, גלי הים מתנפצים אל החוף.

ולפתע, שוקטת הרוח. הגלים שוככים. מפרשי הסירות נשמטים והן מאיטות את שיוטן. גולשי הגלים נשכבים על הגלשנים, מתערסלים על הגלים. רחש הגלים הופך מתון וחרישי, ושמש מפציעה מעל.