קריאת כיוון

לקראת ט"ו בשבט, שבוע 'אדמה' הסוגר את ציר היסודות ויהיה בו גם מימד של סיכום לצד העיסוק באדמה. כפי שבשבועות האחרים לא עסקנו במועד הסמוך אליהם, אלא ביסוד עצמו גם בשבוע אדמה נעסוק ביסוד אדמה ולא בקשר לצמחיה ושמירה על הטבע, מתוך הבנה שהנושאים הללו עולים בדרכים  שונות ומגוונות בכיתה לקראת ט"ו בשבט.

האדמה כמו המים היא יסוד מחיה כוחה הוא כוח של צמיחה. בחרנו להתייחס להביא את המקום 'הפשוט' של האדמה כיסוד שמאפשר חיים לכולם, בסיפור הבדואי ובהתייחסות אל תפוחי האדמה כאוכל בסיסי ופשוט, באומנית החול שיוצרת סיפורים ומופיעה בכל העולם עם חול פשוט. שתי הצעות מתייחסות אל המתחרש מתחת לפני האדמה ולסיכום אנחנו מבקשים להתייחס אל כל חמשת היסודות דרך יצירה, משחק ושיר.

מהלך השבוע:

ובאריכות:

מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר אדמה/ אהוד מנור או אמא אדמה/ יענקלה רוטבליט

את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.

מפגש 2- מפגש קריאה: למה צחקה האדמה- סיפור עם בדואי

מפגש 3- מפגש קריאה: הרוח בערבי הנחל- מתחת לפני האדמה

מפגש 4- היכרות עם אמנית: לאילנה יהב- צפייה בסרטון והיכרות עם הדמות. 

מפגש 5-  קריאה ויצירה: לקריאת הסיפור 'אוכל מהאדמה', היכרות עם ציור 'אוכלי הבולבוסים' של ואן גוך ויצירה עצמאית- ציור ליל הסדר של בן חלפתא

מפגש 6- חקלאות: לשתילת צנונית או כל שורש אחר.

מפגש ראשון

שיר השבוע

שני שירים לבחירתכן

אדמה

מילים: אהוד מנור  לחן: יאיר קלינגר

 🔉להאזנה לשיר בביצוע שירי מגלד    ביצוע עפרה חזה

 🎶מילות השיר

אמא אדמה

מילים: יענקלה רוטבליט לחן: מיקי גבריאלוב

 🔉להאזנה לשיר

 🎶מילות השיר

מפגש שני

קריאה- למה צחקה האדמה – סיפור עם בדואי 

יום אחד רכב לו בדואי על סוסתו האצילה בדרכו מן המאהל בו גר אל המאהל השכן. והדרך עוברת בין שדות הפלאחים. והעונה עונת החריש ובכל שדה עוסקים הפלאחים במלאכת החריש. והנה באחד השדות הבחין הבדואי כי במקום לחרוש, מתגודדים הפלאחים בגבול שבין שתי חלקות שדה ונראים כמתדיינים ביניהם. התקרב הבדואי הסקרן אל החבורה וברך אותם לשלום. נפנו אליו האנשים שבשדה והשיבו לו ברכת שלום.

"מדוע אינכם חורשים את האדמה?" תמה הבדואי.
והפלאחים השיבו לו : "אנחנו שכנים ונפל ביננו ריב. עד שלא נפתור את הסכסוך לא נוכל לשוב  אל עבודת האדמה. האם תסכים לרדת מעל סוסתך ולשפוט ביננו"?
"האין מבינכם אדם ישר שישפוט בין הצדדים?" שאל הבדואי
"כל אחד מן הנוכחים קשור לאחד מבעלי המריבה" הסבירו לו "ואנו מחפשים לנו שופט שאינו מקורב לשום צד. אתה אינך קשור לאיש מאתנו, לכן משפטך נקי. אנא, שפוט ביננו ואת אשר תשפוט נקבל עלינו כדין".
נעתר הבדואי – שבין כך ובין כך עתותיו בידיו ואינו ממהר לעולם – ירד מעל סוסתו האצילה, קשר אותה לגזע עץ סמוך ופנה להקשיב לצדדים הנצים. הציגו לו בעלי המריבה את בעייתם: טען האחד: "שכני הזיז את האבן המסמלת את הגבול שבין שדותינו ובכך גזל במרמה שטח מאדמתי שלי".
ושכנו נשבע בחיי הנביא כי לא הזיז דבר ממקומו: "אדמתי היא, מדורי דורות" טען בתוקף "כאן עמדה האבן מאז ומעולם!"
זה אומר: "חלקת השדה הזו שלי היא" וזה אומר: "שלי."
הביט הבדואי בשני האיכרים ואמר להם: "ראו ידידיי, שמעתי את שניכם ואין בנמצא עדים. לא אוכל לשפוט ביניכם מבלי שאשמע את האדמה עצמה – שכן היא נושא הדיון ".
הביטו הפלאחים זה בזה בתימהון בעוד הבדווי מתכופף ורוכן אל הקרקע ומניח את אזנו על האדמה ממש. דקה או שתיים רכן כך הבדואי בדממה ולפתע פרץ בצחוק גדול.
"צוחק אתה עלינו?" נעלבו הפלאחים .
"לא אני הוא שצוחק" התנצל הבדואי "האדמה היא שצוחקת"…
"וכי מדוע תצחק האדמה?!" רגזו הפלאחים.
"סיפרתי לה את שסיפרתם לי אתם קודם לכן" הסביר "והיא פרצה בצחוק גדול ואמרה: 'אמור לאנשים האלו – שרבים עליי כעל רכוש – כי אינני שייכת לא לזה ולא לזה, אך עליהם לדעת כי בבוא יומם יהיו שניהם שייכים לי… אמור להם לחדול מן המריבה ולחפש אחר האהבה."

הבינו הפלאחים את חכמת האדמה והתביישו מאוד על שראו עצמם כבעליה. הודו לבדואי וחזרו אל מלאכתם – הלא היא עבודת האדמה. ואילו הבדואי נפרד מהם לשלום, עלה על סוסתו האצילה והמשיך בדרכו אל המאהל השכן כשהוא נושא באמתחתו עוד סיפור לספר לעת ערב, מסביב למדורה.

הצעת הגשה:

אנחנו מציעים להציג את ההצגה או לנסות לצייר את האדמה הצוחקת.

מפגש שלישי

מתחת לפני האדמה- הרוח בערבי הנחל

קטע נוסף מתוך הספר הנפלא הרוח בערבי הנחל אותו הכרנו בשבוע מארק צוקרברג. שם קראנו את הפרק הראשון. על חפרפר המגלה עולם חדש על הנהר בזכות חבר חדש.

הפעם נקרא על החיים מתחת לפני האדמה מתוך הפרק מר גירית (פרק רביעי).

ניתן לקרוא את כל הפרק אך בקוצר זמן אנו ממליצים לקרוא את הפתיחה ועד בואם של נברן וחפרפר "במלוא זוהרו  וחומו של מטבח גדול מואר באש האח". ההמשך בראש עמ' 65 "בואו שניכם ואראה לכם את מגוריכם" ועד תיאור עיסוקו של מר גירית בסוף עמ' 66 . ולא לוותר על הקטע שמתחיל בציטוט הזה מעמ' 68 ומסתיים בעמ' 70

ההזדמנות לומר לנירית כמה נעים וביתי לו אצלו, "איך שאתה יורד עמוק מתחת לקרקע," אמר, "אתה יודע בדיוק איפה אתה. שום דבר לא יכול לקרות לך, ושום דבר לא יכול להגיע אליך, אתה לגמרי אדון לעצמך, ולא צריך לשאול אף אחד או לתת דין וחשבון למישהו, למעלה הכל נמשך כרגיל, ואתה לא מתערב, ולא מתעסק איתם, וכשבא לך, אתה עולה למעלה, והנה הכל שם, מחכה לך."

מתוך המהדורה המוערת בתרגומו של יניב פרקש בהוצאת אריה ניר. בתרגומה של מיכל מילר(הוצאת עופרים) נקרא הגירית תחש וחפרפר חולד ולבלבול הזה ניתן להתייחס דרך המידע המובא מויקפדיה 

מפגש רביעי

היכרות עם אמנית- אילנה יהב

הצעת הגשה:

• אנחנו מציעים להתנסות בציור בחול או צייר חיות בדבק ולפזר על הדף חול.
  או ליצור חיות מחומר (חימר).

חומרים דרושים:

• חול
• קרטון ביצוע
• דבק
• צבעים
• חימר

מפגש חמישי

אוכל מהאדמה

הקדמה

מַעשֶׁה שֶׁהָיה בְּעֶׁרב פֶׁסַח, עֵת יָשבו רַבּי חִייָא הגדול ורַבּי שִמְעוֹן בֶּׁן חֲלַפְתָא ועסקו בַּתורה. שוּק הָעיר טְבֶׁרְיָה הָמָה אדם; לִקרַאת החג מוֹכְרים וקונים הכול, מָעוֹת עוברות מִיָד ליד, וכל מה שהעַין רואָה וחושֶׁקת בו – נִקנֶׁה מיד.

ואוּלם בְּבֵית משפחת חֲלַפְתָא הצניעוּת שוֹלֶׁטת בַּכול. בֵּיתם דל, אִשתו של רַבּי חֲלַפְתָא מכינה מרק קישואים ורק אותו יאֹכלו לַארוחת החג. בַּעֲלָהּ, זאת יָדעה, אֵינו בַּשוּק, כל עִסְקוֹ וחִשְקוֹ בַּתורה. לְרֶׁגע עצרו רַבּי חִייָא ורַבּי שִמְעוֹן מִלימוד התורה, וּבִן רֶׁגע נִמלָא חלל בֵּית המדרש בִּצלילֵי  השוק. שואל רַבּי שִמְעוֹן אֶׁת רַבּי חִייָא: "מה קול הרעש הזה?" 

עונֶׁה רַבּי חִייָא בְּחיוך רחב: "מה זאת אומרת? ידידִי שִמְעוֹן, ערב חג היום, צריך להספיק לִקנות מהר והמון."
"לקנות מהר? המון? וּמֵאַין יש לָאנשים ממון?"

רַבּי חִייָא מְחַיֵיך וּמַסבּיר: "מי שֶׁיש לו מָעוֹת לוקח עימו לַשוק וקונֶׁה, וּמי שֶׁאֵין לו – הולך לַאֲדוֹנוֹ וְלוֹוֶׁה." 
רַבּי שִמְעוֹן מֵבין, וְחִיוּכוֹ של רַבּי חִייָא דָבֵק גם בו, "אִם כך, אין בעיה, גם לי יש אדון, אלך וַאֲבקש מִמנוּ אֶׁת הממון."

רַבּי חִייָא אֵינו מַאמין, הֲרֵי ידוע שחֲבֵרו, בֶּׁן חֲלַפְתָא, רק לומד ועוסק בַּתורה מִבּוֹקר עד לילה. מִמי יבקש כסף? מִמי יִלְוֶׁוה? "אוי שִמְעוֹן, שִמְעוֹן, מה יהיה?" אבָל רַבּי שִמְעוֹן אֵינו שומע, בְּכל כוחו הוא רץ לַמְערה של טְבֶׁרְיָה.

אין יודע מה נֶׁאמר שָם, מה נדרש וּמה נשאל, אוּלם אחרֵי זמן קצר בִּצְבְּצה יד מִן השָמַים והושיטה לתוך ידו של רַבּי שִמְעוֹן מתנה – מרגלית, אבן יְקָרה.

מיהר רַבּי שִמְעוֹן לְבֵית רַבּי יְהוּדָה הַנָשִיא. רַבּי יְהוּדָה הַנָשִיא נתן מַבּט אחד וּמיד יָדע, זאת מרגלית מיוחדת בְּמִינה. "קח לךָ בינתיים שלושה דינרים," אמר רַבּי יְהוּדָה הַנָשִיא, "אלֶׁה יספיקו לךָ לְצוֹרְכֵי כל יְמֵי הפסח הקרֵבים וּבאים, וּלאחַר החג נבדוק בְּדִיוק מה עֶׁרכה של האבן הטובה."

רַבּי שִמְעוֹן לא הֶׁאמין, מֵעולם לא היו בְּכִיסו שלושה מטבעות! הוא עָט על השוק כְמוצֵא שָלל רב, וקָנה מִכל הבָּא לַיד – דגים, תרנגולות, מינֵי אגוזים ועוד ועוד. כשהִגיע לְבֵיתו עמוּס כל טוּב, נָקש על הדלת נקישות עליזות. פתחה לו אִשתו ועֵיניה המומות: "שִמְעוֹן היקר," שָאלה, "מה קרה, הִתחלתָ לגנוב?"
רַבּי שִמְעוֹן חִייֵך, "חלילה, אִשתי, מה פתאום? רק ביקשתי מהאדון שלי, מאלוהים, ממון." רצה רַבּי שִמְעוֹן להיכנס לְבֵיתו, להניח אֶׁת השקים וְלִטעום דְבר-מה, אך אִשתו חסמה אֶׁת דַרכו בְּגוּפה: "אִם לא תסביר לי בְּדִיוק מֵאַין הממון, אני לא מכניסה הביתה אפילו מלפפון. 

סיפר לה רַבּי שִמְעוֹן אֶׁת כל המַעשֶׁה, והיא אמרה לו: "בַּעלי היקר, אין לי צורך בְּכל הקניות, אין לי צורך בְּמִינֵי אבנים טובות וּמרגליות. אֶׁת העושר נרוויח בָּעולם הבָּא, ולא תִהיה חסֵרה בו אף לא מרגלית אחת קטנה. לֵךְ וְהַחזר אֶׁת המִצרכים והדינרים לְבַעלֵיהם, ואֶׁת המרגלית לִבְעָלֶׁיהָ."

רַבּי שִמְעוֹן הצטער לְרֶׁגע. הוא נתן מבט בַּשַקים עמוּסֵי הקניות, אך מיד הֵרִיח רֵיח מוּכר. "אִשתי היקרה, האִם אני מֵריח אֶׁת המאכל האהוב עליי, מְרק קישואים?" חִייכה אִשתו והִנהֲנה, ואז – סגרה אֶׁת הדלת והִמתינה.

רַבּי שִמְעוֹן הֶׁחזיר הכול, וּכְשֶׁבְּיָדו המרגלית חזר לַמערה. עמד שָם רֶׁגע קט, נתן מבט אחרון בָּאֶׁבן הטובה, וּכְשֶׁפָשט אֶׁת ידו והאבן בְּמֶׁרכָזה – יָרד מלאך מִן השָמַים, הִבּיט בִּפנֵי רַבּי שִמְעוֹן המְחַייכות וּנְטָלה.
אָמרו רָבּותינו: "הנֵס האחרון קשֶׁה וּמסובך מִן הראשון, שדַרכם של עליונים לִיתֵן ואֵין דַרכם לִיטוֹל."
וּבָעֶׁרב, בְּלֵיל הסֵדר, יָשבו בְּנֵי משפחת חֲלַפְתָא לַשולחן, עסקו בְּדִברֵי תורה, סיפרו סיפורֵי מַעשיות, אכלו מַצוֹת כְמִצְוַות היום, וּכְשֶׁטָעם רַבּי שִמְעוֹן מִן המָרק חִייֵך לְאִשתו והודָה לַאדוֹנו שבַּמָרום.

אוכלי הבולבוסים וינסנט ואן גוך 1885 , הולנד

הציור המפורסם של ואן גוך אוכלי הבולבוסים, מציג משפחת איכרים הולנדית המתכנסת באור חיוור לארוחת ערב מתפוחי אדמה שאותה גידלו באותן הידיים המשמשות אותם לאכילה.
שימו לב לצבעים לאור לצורת הישיבה לדמויות לקשר ביניהם. מה אתם חושבים שואן גוך חשב  על האנשים הללו מדוע בחר לקרוא ליצירה אוכלי הבולבוסים (תפוחי האדמה)?
כך כתב ואן גוך לאחיו תיאו "ניסיתי כמיטב יכולתי להעביר לצופה את התחושה שהאנשים האלה, האוכלים תפוחי אדמה לאור המנורה, והתוחבים את ידיהם אל תוך הקערה, משתמשים באותן הידיים כדי לעבד את האדמה. הציור מעביר את התחושה שהם עובדי כפיים שהרוויחו את לחמם ביושר "

הצעת הגשה:

• נסו לצייר את סעודת ליל הסדר של רבי שמעון בן חלפתא ומשפחתו התייחסו אל המאכל 'מרק הקישואים' אילו צבעים, תאורה, דמויות וקשרים בניהם תבחרו לצייר?

למורה-

חומרים דרושים:

• דפים
• צבעים- פנדה, גואש, טושים

מפגש שישי

צנוניות וירקות שורש נוספים

גזר, סלק, סלרי, בטטה, תפ"א, צנון, קולרבי, ארטישוק ירושלמי, שורש פטרוזיליה, לפת כולם ירקות שורש הגדלים מתחת לפני האדמה ובעצם נחשבים כשורש מעובה ולא כירק. ירקות  שורש מאד בריאים ומזינים ואנחנו מציעים ליצור בחצר ביה"ס ערוגה של צנוניות וליהנות מהצמיחה המהירה שלהם ומאכילת סלט מתוצרת (שורש ועלים).

כשאומרים/ יהונתן גפן

כשאומרים צנון….

הצעת הגשה:

איך מגדלים צנוניות?

• מוצאים שטח אדמה קטן
• מסמנים אותו, מכינים שלט יפה "נא לא לדרוך אנחנו מגדלים כאן צנוניות".
• מתחחים את האדמה – זאת אומרת מאוורים אותה במעדר הופכים אותה ומפוררים כדי  שלא יישארו גושים גדולים. ומיישרים את האדמה (אשר במגרפה)
• יוצרים גומות בעומק של כשני ס"מ ובמרחק של כ 7 ס"מ זה מזה, בכל חור מניחים שנים שלושה זרעים ומכסים באדמה.
• משקים מעט ובעדינות (כדי לא לשטוף את הזרעים מהגומות) בכל יום.
• תוך יום יומיים כבר תראו נבטים, תוך עוד כמה ימים כשתראו שלבטים יש גבעולים צריך לדלל מעט את הערוגה ולדאוג שמכל גומה יש רק גבעול אחד.
• 45 יום אחרי הזריעה הצנוניות אמורות להיות בשלות. – 7 משקים מידי יום, בין 30
  ואפשר לעשות סלט צנוניות.

חומרים דרושים:

• מקושון
• מעדר
• מגרפה – לא חובה
• שקית זרעי צנונית
• מזלף

מפגש שביעי

סיכום היסודות

השמעה אדמה ושמים

השיר אדמה ושמים ליווה את ציר היסודות ואפשר לחזור אליו גם כאן. השיר מחבר בין כל היסודות.

• אפשר לקחת את ששת השירים: מים – מעין וים, אש – אלף כבאים, רוח רוח, אמא אדמה, כי האדם עץ השדה (או אתה פלא) ואדמה ושמים. לכרוך יחדיו כשירון ואפשר לכל ילד לאיירו.
• מי שבחר ליצור את יצירת ארבעת היסודות לאורך המחצית אנחנו מציעים ליצור תערוכה של היצירות. מי שלא מוזמן ליצור כעת יצירה משותפת מכל היסודות ואולי של כמה ילדים במשותף.
• אפשר להציע את החומרים שכבר הובאו בשבועות הקודמים – צבעי מים, פחם, צבעי גואש וקשיות וחול. ואפשר להציע לתלמידים לבחור כיצד הם מציירים את ארבעת היסודות ואת האדם כאלמנט היחסי. מה יחסי הגומלים בניהם? או כיצד הוא היה רוצה לראות אותם?
• משחק – ביטויים או מושגים בהם יש להשלים את אחד היסודות – מים, אש, אויר, אדמה ויציבו כל אחד מהם ליד היסוד המתאים (מצורף לוח למשחק, צריך לוח לכל ילד). הילד שיציב יותר ביטוים (במקומם הנכון) מנצח