קריאת כיוון
בשבוע זה נמשיך ונתמקד בפן המיטיב והמשמח של חיינו והוא חלק חשוב בעולמם של בני האדם בכלל ושל ילדים בפרט – הצחוק. הצחוק יפה לבריאות וישנן דרכים רבות ומגוונות להשיג אותו – שימשו בהומור ויכולת לפתח הומור ושעשוע הם ביטוי ליכולתו היצירתית של האדם. הצחוק הוא עניין בריאותי כאמור אך הוא גם עניין תרבותי ומקומי – מה מצחיק אותנו ומה מצחיק אחרים הוא לא-פעם עניין של תרבות וגיאוגרפיה.
מהלך השבוע:
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 |
אפיק | שיר | צחוק ובריאות | ספרות וסרטים | תנ"ך | קריאה | אסיף |
נושא | טוב לצחוק | להתאמן בצחוק | מי שאוהב לצחוק, סרטון אילם – צ'רלי צ'פלין | למה צחקו שרה ואברהם | גו'חא, הרשל'ה וחכמי חלם | שיתוך חוויות |
ובאריכות:
מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר טוב לצחוק/ תלמה אליגון רז
את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.
מפגש 2- מפגש צחוק: נבין איך נוצר צחוק, מדוע הוא חשוב ובעיקר נתנסה בלצחוק ולהצחיק.
מפגש 3- שיר : מי שאוהב לצחוק / לאה נאור- האוניברסליות של הצחוק.
מפגש 4- סיפורי תנ"ך: למה צחקה שרה, למה צחק אברהם- נכיר את סיפורי הצחוק של שתי הדמויות
מפגש 5- הצחוק בסיפורים עממיים: לג'וחא, הרשל'ה, חכמי חלם- סיפורים של אנשים שהתמודדו עם קשיי החיים דרך הומור.
מפגש 6- תוספות: אפשרויות נוספות לפעילויות בנושא צחוק
מפגש ראשון
שיר השבוע
השיר הקליל מתאר את היכולת לצחוק ואת הבחירה לצחוק דרך עיניו של ילד/ה – בלי פחד להשטות, להיראות מגוחך ועם יכולת למצוא את המשעשע והחביב שבכל דבר. אין בשיר לעג שצוחק על מישהו, אלא ראייה חיובית של הקיים ושל השימוש בדמיון ליצירת שעשועים וצחוק.
הצחוק נקשר בשיר לראייה חיובית, לשמחת חיים וליום-יום; אין צורך באירוע מיוחד, בסדנת צחוק או בלעג – הצחוק נמצא אתנו בכל מקום וזמן – אם רק נבחר בו.
בלימוד השיר נתמקד בשירה משותפת של הילדים; המטרה אינה להעמיק בתכני השיר ובדרכי הביטוי הספרותיות כמקובל בחינוך הלשוני, אלא ליהנות מחוויית השירה המשותפת, המחלחלת לנפש ויוצרת התרוממות רוח – גם ללא מילים מתווכות.
טוב לצחוק
מילים: תלמה אליגון רז, לחן: מתי כספי
הצעות הגשה לבחירה:
- לאחר לימוד השיר ביום א', ניתן להוסיף תנועות, כלי נגינה שהכינו הילדים, שירה בקבוצות, ריקוד או תנועה. אפשר לנסות לשיר בשפת התווים . ניתן להוסיף תנועות של מיוחדות לכל אחד מהתווים וכד'.
מפגש שני
צחוק ובריאות, להתאמן בצחוק
בחלק זה נעסוק בצחוק כחלק ממנגנון הבריאות נפשי והגופני שלנו. מדענים שחקרו את נושא הצחוק גילו כי זהו רפלקס המוטמע בנו עוד מלידתנו ולכן גם ינוקות רכים נוהגים לצחוק ובכך הגיב לגירויים שסביבם. גם תינוקות עיוורים וחרשים – שלא שמעו או ראו צחוק מימיהם – נוהגים לצחוק.
הצחוק משחרר בגוף חומרים בשם אנדרופינים היוצרים תחושה טובה, רגיעה ומחזקים את המערכת החיסונית שלנו. ידוע לנו כי ילדים צוחקים הרבה יותר ממבוגרים וכי ניתן להתאמן בצחוק וכך להפוך את הצחוק לחלק מחיינו ומהרגלי החיים שלנו.
לקריאה נוספת – אתם מוכנים לצחוק כבר? / ד"ר דנה פלורנטין, באתר בריאות כללית
הצעת הגשה:
- הצחקות בזוגות : נתחלק לזוגות. כל זוג מנסה ילד/ה להצחיק את בן/בת הזוג, ללא מילים. המורה שורק/ת במשרוקית כעבור 30 שניות, ומחליפים תפקידים. כעבור 30 שניות נוספות המורה שוב שורק/ת במשרוקית וכל זוג מצטרף זוג נוסף כאשר עכשיו המטרה היא של זוג מול זוג: כל זוג מנסה להצחיק את הזוג שמולו.
- אסור לצחוק בכלל: עומדים במעגל ומבקשים מהילדים להיות רציניים לרגע ולא לצחוק. אנחנו עורכים ניסוי – מי יצחק ראשון? האם כל הילדים שומרו על ארשת רצינית? אם כן, נשמיע צלילי צחוק ונבדוק – האם הארשת הרצינית נשמרת?
- נשאל – איך אתם מרגישים אחרי שצחקתם? הרגשה נעימה? חולשה? קושי? רוגע? מי לדעתכם צוחק יותר – ילדים או מבוגרים? האם תוכלו לשער כמה פעמים ביום צוחק/ת ילד/ה וכמה פעמים אדם מבוגר?
- נספר כי הצחוק משחרר, גורם להרגשה טובה, מחזק את הגוף ואת הנפש – בגוף משתחררים חומרים בשם אנדרופינים בעת צחוק, והם שגורמים להרגשה טובה ואף מחזקים את הבריאות. בנוסף, הצחוק מפחית כאב, תורם לשיפור הזיכרון, מרחיב את כלי הדם שלנו ועוזר לדם ולחמצן להגיע לגוף ביתר קלות.
- נספר עוד כי ילדים צוחקים בממוצע 300-400 פעמים ביום. לעומתם, מבוגרים צוחקים רק… 15-100 פעמים ביום.
- עוד נספר כי היום יש סדנאות לצחוק ואפשר אפילו להתאמן בלצחוק.
- נשאל – האם יש לכם רעיונות לאימוני צחוק?
- נספר כי האימון מתחיל בכך שהאנשים שמשתתפים בו נדרשים לחייך. עצם החיוך כבר גורם להרגשה טובה ולשינוי במצב הרוח ובנכונות לצחוק. גם אם מתחילים בצחוק מלאכותי הרי שהוא "מדבק" את האדם עצמו ואת הסובבים אותו והופך לחלק מההתנהגות השגרתית.
- למה זה קורה? – זאת משום שהמוח שלנו לא מבחין בין צחוק מלאכותי לצחוק טבעי ולכן מגיב לשניהם באופן שווה.
- נתנסה בתרגל צחוק: נעמוד במעגל ונבקש מהילדים לחשוב על אירוע משעשע, בדיחה שהצחיקה אותם או כל דבר מצחיק אחר ובזמן שהם נזכרים באתו זיכרון מצחיק – לחייך לעצמם.
- נביט זה בזה ונבקש מהילדים להתחיל לצחוק באופן מלאכותי.
- נמשיך ונצחק – האם הצחוק הפך לטבעי יותר?
- נמשיך ונתנסה בכך בימים הבאים – נפתח את הבוקר בצחוק.
מפגש שלישי
שיר- מי שאוהב לצחוק / לאה נאור
ביום זה נכיר שיר חביב של המשוררת לאה נאור, העוסק באוניברסליות של הצחוק.
השיר "מי שאוהב לצחוק" – באתר לאה נאור
הצעת הגשה:
- נשאל – האם צחקת בעברית או בשפה אחרת?
- נפזר בחדר תמונות של ילדים וילדות ונבקש מהילדים לזהות מה ההבעה של הילדים השונים; כל התמונות מציגות ילדות וילדים במצב של צחוק. (דוגמאות בנספחים)
- נבקש מהילדים לשער היכן צולמו התמונות השונות ונספר היכן צולמה כל תמונה.
- נשאל – האם יש הבדל בין צחוק בעברית לצחוק בספרדי? באנגלית? ברוסית או בכל שפה אחרת?
- נקרא ביחד את שירה של לאה נאור "מי שאוהב לצחוק" – מומלץ לחלק לילדים דפים ולקרוא ביחד. בטרם התחיל בקריאה נבקש מהילדים לצחוק בכל פעם שמופיעה מילה מהשורש צ.ח.ק – צחוק, מצחיק וכד'.
- נסיים בצפייה בסרטון אילם שיצר צ'רלי צ'פלין ושמו – כלוב האריה: זהו סרטון אילם, ללא
מילים, ובכל זאת כולנו נוכל להבין מה מצחיק כאן, כי הצחוק – הוא שפה בפני עצמה.
– הסרטון Charlie Chaplin – The Lion's Cage (הכתובית שבסרטון אומרת: "פתחי את הדלת! מהר!".)
חומרים דרושים:
מפגש רביעי
סיפורי תנ"ך – למה צחקה שרה, למה צחק אברהם
בחלק זה נכיר שתי דמויות תנכ"יות ידועות, שבסיפור חייהן נקשר צחוק: שרה ומיכל בת שאול, הנסיכה שנישאה לדוד. הצחוק המתואר בשני הסיפורים אינו נקשר אצלנו אסוציאטיבית למילה "צחוק" – צחוקה של שרה הוא צחוק של פליאה, הפתעה וחוסר יכולת להאמין למשמע אזניה: שרה מתבשרת כי למרות הגיעה לגיל זקנה מופלג וטרם ילדה ילדים היא עתידה ללדת: בעת ביקוש שלושת המלאכים באוהל אברהם ושרה הם קוראים לשרה כדי לבשר לה את הבשורה הפלאית:
" וַיאֹּמְרוּ אֵלָיו, אַיֵ ה שָרָה אִשְתֶּךָ, וַיאֹּמֶּר, הִנֵה בָאֹּהֶּל. וַיאֹּמֶּר, שוֹב אָשוּב אֵלֶּיךָ כָעֵת חַיָה, וְהִנֵה בֵן לְשָרָה אִשְתֶּךָ. וְשָרָה שֹּמַעַת פֶּתַח הָאֹּהֶּל וְהוּא אַחֲרָיו. וְאַבְרָהָם וְשָרָה זְקֵנִים בָאִים בַיָמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָרָה אֹּרַח כַנָשִים. וַתִּצְחַק שָׂרָׂה בְקִּרְבָׂהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִּי הָׂיְתָׂה לִּי עֶדְנָׂה, וַאדֹנִּי זָׂקֵן. וַיאֹּמֶּר ה' אֶּל אַבְרָהָם: לָמָה זֶּה צָחֲקָה שָרָה לֵאמֹּר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִי. י הֲיִפָלֵא מֵה' דָבָר? לַמוֹעֵד אָשוּב אֵלֶּיךָ כָעֵת חַיָה – וּלְשָרָה בֵן. וַתְכַחֵש שָרָה לֵאמֹּר לאֹּ צָחַקְתִי, כִי יָרֵאָה; וַיאֹּמֶּר לאֹּ כִי צָחָקְתְ ." (בראשית יח, ט-טו).
התיאור הוא תיאור של אשה עומדת בפני בשורה יוצאת דופן וצוחקת בקירבה , כלומר – זהו צחוק פנימי. למרות זאת, אלוהים פונה אל אברהם ונוזף בשרה – הרי אלוהים רואה הכל! שרה חוששת ומנסה להכחיש.
המעניין בסיפור שלפנינו, שלפני ששרה צחקה, צחק גם אברהם, מאותן הסיבות בדיוק: "וַיאֹּמֶּר אלֹוהִים אֶּל אַבְרָהָם, שָרַי אִשְתְךָ לאֹּ תִקְרָא אֶּת שְמָהּ שָרָי כִי שָרָה שְמָהּ. וּבֵרַכְתִי אֹּתָהּ, וְגַם נָתַתִי מִמֶּנָה לְךָ בֵן, וּבֵרַכְתִיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִים מִמֶּנָה יִהְיוּ. וַיִפֹּל אַבְרָהָם עַל פָנָיו וַיִצְחָק, וַיאֹּמֶּר בְלִבוֹ, הַלְבֶּן מֵאָה שָנָה יִוָּלֵ ד, וְאִם שָרָה, הֲבַת תִשְעִים שָנָה תֵלֵד?!" (בראשית יז, טו-יז)
גם שרה וגם אברהם מתפלאים וצוחקים מתדהמה, אלא שאלוהים בוחר לנזוף בשרה, ולא באברהם. אפשר לנסות ולפרש את הצחוק של השניים כצחוק שונה: אברהם נופל אפיים ארצה וצוחק משמחה, ואילו שרה רק צוחקת – האם זהו צחוק של לגלוג? – חלק מפרשני התנ"ך המסורתיים מפרשים זאת כך. האם נסכים איתם? ואולי ניתן לפרש גם את צחוקה של שרה כצחוק של תדהמה ושמחה גם יחד?
כדי לנסות ולהבין את סיפור הצחוק של שרה כדאי להמשיך ולהביט גם בלידה הפלאית של הילד שהובטח להם: "וַה' פָקַד אֶּת-שָרָה, כַאֲשֶּר אָמָר; וַיַעַשָ ה' לְשָרָה, כַאֲשֶּר דִבֵר. וַתַהַר וַתֵלֶּד שָרָה לְאַבְרָהָם בֵן, לִזְקֻנָיו, לַמוֹעֵד, אֲשֶּר-דִבֶּר אֹּתוֹ אֱלֹוהִים. וַיִקְרָא אַבְרָהָם אֶּת-שֶּם-בְנוֹ הַנוֹלַד-לוֹ, אֲשֶּר-יָלְדָה-לוֹ שָרָה- – יִּצְחָׂק. (…) וַתאֹמֶר שָׂרָׂה צְחֹק, עָׂשָׂה לִּי אֱלֹוהִּים: כָׂל-הַשֹמֵעַ , יִּצְחַק-לִּי." (בראשית כא,ב-ו)
הילד שנולד, מאבות האומה, ושמו – יצחק: הוא נקרא על-שם הצחוק שצחקו הוריו ועל שם הפלא שמעורר צחוק של שמחה ותדהמה. רש"י מפרש, כי בזמן שנולד יצחק קרו ניסים נוספים שהביאו מרפא ונחמה וכך נמלא העולם בצחוק.
אם הסיפור שלנו מתחיל בצחוק של פליאה ואולי חוסר אמון ואפילו בנזיפה אלוהית על הצחוק הפנימי, הרי שהוא מסתיים בצחוק גדול של שמחה – צחוק שנזכר לנצח בשמו של יצחק..
למה בחרנו בסיפור הזה?
סיפורי התנ"ך מוכרים לילדים, ובעיקר סיפורי ספר בראשית. אלא שהפעם אנחנו מתעכבים על פרט מסוים בסיפור ומוציאים אותו מהרצף הסיפורי של סיפורי התנ"ך – המוקד אינו הרצף אלא הצחוק. אנו מביטים בהם באמצעות "משקפיים" שונים – כאלה הממקדים בצחוק ובשם המיוחד שניתן ליצחק. השם כה מוכר לנו עד שלרוב אנחנו לא מתעכבים על משמעותו המיוחדת.
חידה לסיום – כמה פעמים מופיעות המילים "צחוק" או "שחוק" בתנ"ך? –
התשובה – 29 פעם.
תנ"ך זה משעמם…?!
תנ"ך הוא משעמם אם מספרים אותו בצורה משעממת, ממש כשם שהקראה מונוטונית של ספר מתח יכולה להפיל לשינה עמוקה גם את חובבי הז'אנר.
בסיפור תנ"ך ראוי לזכור שהוא קודם כל סיפור ובסיפור שלפנינו – סיפור עלילה מהסוג המיתולוגי: ישנם גיבורה וגיבור, יש קושי, תקווה, משפחה, מלאכים, הפתעה, פלא, נס, שינוי המהלך הטבעי של החיים ולבסוף שמחה גדולה ויוצאת דופן. יש בו ממד אנושי חזק – הרצון בילדים, ההפתעה והצחוק המפתיע והמתגלגל בין האדם לבין עצמו ובינו ובין החוגגים אתו.
בטרם נספר סיפור תנ"ך לילדים ראוי שנשאל את עצמנו מה יש בסיפור הזה? האם הוא מדבר אלינו? לאלו מבין הילדים שאנו מלמדות מתאים הסיפור ואיך בונים עלילה מותחת – באמצעות שאלות ושאלות רטוריות , השערות וגילוי ה"קלפים" העלילתיים לאט, שינוי האינטונציה וכד' – ממש כמו בכל סיפור טוב אחר.
מפגש חמישי
גו'חא, הרשל'ה וחכמי חלם
לצד התרבות הרשמית והגבוהה, מפתחת בתרבויות שונות תרבות עממית, שההומור העממי הוא חלק ממנה: כך גם בקהילות ישראל השונות התפתח הומור ייחודי. לא-פעם היה-זה הומור של החלש חברתית, הדחוי והעני; וכך היו לא מעט מהיהודים בארצות תפוצותיהם.
זיגמונד פרויד הרבה להתעניין בהומור: בספרו 'הבדיחה ויחסה ללא מודע' מציע פרויד את הבדיחה כמנגנון התמודדות שפותר מהצורך בהדחקה. פרויד נעזר באוספים של בדיחות יהודיות מזרח אירופאיות שתורגמו בגרמנית. פרויד מדגיש כי ההומור היהודי הוא חתרני כלפי הגוי וכלפי הערכים היהודיים המקודשים ביותר וכי הוא בעל אירוניה עצמית. כל זאת משום שהיהודים נמצאו תמיד תחת דיכוי פנימי וחיצוני כאחד:
' הבדיחות שמספרים לא-יהודים על יהודים הן רובן ככולן סיפורים קומיים אכזריים, שבהם הבדיחה מתייתרת בשל העובדה שהיהודי נחשב דמות קומית בעיני הזרים. גם בדיחות היהודים שמקורן ביהודים מודות בכך, אבל הם עצמם מכירים את פגמיהם האמתיים וגם את הקשרם ויתרונותיהם, (…) איני יודע, אגב, האם רבים העמים הצוחקים על עצמם במידה כזאת (…)'
(זיגמונד פרויד, הבדיחה ויחסה ללא מודע, תרגום: רן הכהן, תל אביב 2007 , הוצאת רסלינג)
כחלק מהמנגנון שמתאר פרויד, או באופן אחר (אם לא תקבלו את הסברו של פרויד) התפתחו דמויות עממיות שהביאו איתן הומור, פיקחות, תום וצורך תמידי להתמודד עם עולם שיש בו עוני וקושי: בארצות האסלאם היה-זה גו'חא ובארצות מזרח אירופה – הרשל'ה. בנוסף, הפכה קהילת חלם למשל ולשנינה בקרב יהודי מזרח אירופה: "חכמי חלם" מצליחים בכל פעם מחדש לבחור בדרך עקומה מצחיקה, חסרת הגיון ואף טיפשית – לפתרון בעיות יומיומיות ופשוטות.
סיפורי חכמי חלם נאספו, עובדו והותאמו לתקופות שונות. ניתן למצוא אותם בכל ספרייה לילדים.
בנוסף, בפרויקט בן יהודה מופיעה גרסתו של ח"נ ביאליק לסיפורי חלם שניתן לעבד לשפה עכשווית ולספר לילדים.
קישורים:
- סיפורי חלמאים ואיורים – לקט סיפורים חלמאיים קצרים ואיורים נלווים – "פתרון חלמאי" באתר מסע אחר.
- הסדרה "הלם בחלם" – הטלוויזיה החינוכית יצרה סדרה בשם "הלם בחלם" הכוללת סיפורי חכמי חלם והרשל'ה גם יחד.
- דודו אלהרר – החמור ג'וחא, ביוטיוב.
- מדליית החלמאים – בשנת 2009 הוציאה החברה הממשלתית למדליות ומטבעות סדרת מטבעות שנושאה הוא "מספרי סיפורים". במסגרת זו הוטבע מטבע "חכמי חלם", בהוקרה לסיפורים המשעשעים ולתרומתם לפולקלור היהודי
דמויות עממיות
- גו'חא– דמותו של גו'חא היא דמות קומית מעולם ארצות האסלאם, שהפכה לדמות גם בסיפור העממי של יהודי ארצות האסלאם – הדמות, ספק תם ספק ליצן – מצאה עצמה במרכזם של סיפורים עממיים כשהיא מציגה תמונה משעשעת ולמעשה הופכת את הסדר החברתי הקיים על כנו. בכך היא גם מבקרת את החברה וגם מאפשרת לה להביט במראה ולראות את הצדדים המגוחכים והדורשים בקורת, אך מתוך חיוך וחמלה.
- הרשל'ה מאוסטרופולי (באידיש: הערשעלע אָסטראָפאָלער) היה בדחן חסידי שחי באוקראינה במאה ה 18- . על בסיס דמות היסטורית זו נוצרה דמותו הידועה של הרשל'ה שלה מיוחסות בדיחות וסיפורים מבדחים. הרשל'ה העני תמיד יודע להסתדר, ובפיקחותו מצליח לסובב את הדברים כך שיעבדו לטובתו.
הצעת הגשה:
- נשאל – איך נמצא מטבע שהלך לאיבוד בסמטה חשוכה?
- נאסוף תשובות מהילדים.
- נציג בפני הילדים את הפתרון של חכמי חלם: מחפשים את המטבע תחת הפנס. וכל זאת למה? – כי יותר קל למצוא מטבע כשהפנס מאיר. בחושך זה יותר קשה…
- נציג בפני הילדים את חכמי חלם- חלם היא עיר בפולין שהפכה ל"עיר הטיפשים" בסיפורים. מדוע דווקא חלם? – התשובה לא לגמרי ברורה. מה שברור הוא, שחלם היא לא רק עיר ולא רק סיפורים; חלם היא מושג – כשאומרים על משהו שהוא "חלמאי" מתכוונים לכך שהוא קצת עקום, טיפשי, לא כל כך חכם, הרבה עבודה בשביל למצוא פתרון שהוא למעשה די פשוט: הפתרון מתחת לפנס אבל החלמאים מוצאים תמיד דרך לעשות את העבודה ליותר קשה ומסובכת.
- נביא דוגמה מסיפור בניית הגשר של החלמאים: "חכמי חלם והגשר הרעוע" באתר גולם.
- נעצור את הסיפור ברגע בו מגיעים חכמי חלם מגיעים לכלל הסכמה באשר לפתרון בעיית הגשר.
- נבקש מהילדים להציע פתרונות אפשריים.
- נמשיך בקריאה ונציג את הפתרון של החלמאים – הנה כך פותרים חלמאים בעיות!
- נספר לילדים שלצד חכמי חלם, שהיו אנשים טובים גם אם לא ממש חכמים, התפתחו סיפורים על דמות בודדת, אחת ויחידה, גם היא ענייה, גם בפניה ניצבות בעיות, אבל איכשהו היא דווקא מצליחה לפתור את הבעיות שהיא פוגשת – הפיקחות שלה תמיד מצילה אותה: הכירו בבקשה את הרשל'ה!
- אפשרות א' – נבחר סיפור קצר על הרשל'ה ולספר אותו.
- אפשרות ב' – צפייה בסרטון מסדרת "הלם בחלם" – השריפה בחלם והרשלה ברכבת, ותמיד הרשל'ה הפיקח מצליח להתגבר על הקשיים. יהודים בעבר אהבו מאוד את סיפורי הרשל'ה משום שיכלו להזדהות עם הקשיים, לצחוק קצת על עצמם (תכונה בריאה מאוד), לצחוק על המציאות הקשה, להתעודד ולהתחמש באופטימיות – אם הרשל'ה מצא פתרון, כנראה שגם אנחנו נצליח…
- ולבסוף, נכיר חבר מאזור אחר, ידיד של יהודים בימים עברו שגם הם סיפרו סיפורים משעשעים – הפעם זה אינו הרשל'ה כי אם גו'חא – חבר דומה מארצות האסלאם: בארצות אלו סיפרו סיפורים דומים על גו'חא ויהודים הוסיפו וחיברו סיפורים מצחיקים על גו'חא יהודי, שמתמודד בדרכו המיוחדת עם החגים, שבת וחברים בקהילה, עם העוני והקושי – ממש תאום רוחני של הרשל'ה…
- סיפורי גו'חא שנוכל לספר: