קריאת כיוון

בשבוע זה נמשיך ונתמקד בפן לכאורה טריוויאלי של ההופעה החיצונית – השיער. במבט נוסף נגלה שהשיער הוא תו זהות ותג תרבותי שאגדות וכוחות נקשרו לו. שיער ארוך וקצר, מסולסל וחלק, מסורק ופרוע – מה כל אלה אומרים עלינו? האם הם מגלים על דמותנו דבר-מה?

מהלך השבוע:

ובאריכות:

מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר מי שמביט בי מאחור

את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.

מפגש 2- מפגש תנ"ך: היכרות עם הדמויות התנ"כיות ששיערן מוכר וחשוב- שמשון ואבשלום.

מפגש 3- מפגש קריאה: למה דוד אריה אהב את ארבע השערות שלו.

מפגש 4- דמיון מודרך: הרפיה ודמיון מודרך עם בחירת תסרוקת

מפגש 5- מפגש קריאה: יהושוע פרוע ומשחק כרטיסיות של תסרוקות.

מפגש 6- מפגש בחירה: שירים וסיפורים נוספים לבחירתכם.

מפגש ראשון

שיר השבוע

השיר מתאר עיסוק של הילד/ה בעצמיות ובזהות – מי אני? מי יכול לדעת מי אני? מה הקשר ביני ובין עולם המבוגרים? – זהו שיר על ילד שכבר מבין שישנה אנונימיות וישנם דפוסי אישיות ומראה אישיים. לעתים, בעיקר במגע עם העולם המבוגרים, האנונימיות היא מחסה טוב למדי…

מי שמביט בי מאחור

מילים:  יהונתן גפן  לחן: יוני רכטר

 🔉להאזנה לשיר

 🎶מילות השיר

הצעות הגשה לבחירה:

• לאחר לימוד השיר ביום א', ניתן להוסיף תנועות, כלי נגינה שהכינו הילדים, שירה בקבוצות, ריקוד או תנועה. אפשר לנסות לשיר בשפת הצבים – צבית. ניתן להוסיף תנועות של צב כריקוד, או לתאר את הבעות הפנים השונות של הילד, האמא והצב…

מפגש שני

סיפור תנ"ך – השיער הארוך של שמשון ואבשלום

בחלק זה נכיר שתי דמויות תנכ"יות ידועות, שנודעו בשיערן הארוך: הנביא יוצא הדופן שמשון, בעל הכוחות האדירים שהפלשתים, אויבי ישראל, לא יכלו לו ורצו מאוד להבין מאין הוא שואב את כוחו; שמשון שמר על סוד כוחו עד שאשה פלישתית שאותה אהב, דלילה, שכנעה אותו לספר לה את סודו. שמשון גידל את שיער ראשו ולא סיפר אותו מעולם – זאת משום שאמו הקדישה אותו להיות נזיר עוד בטרם נולד. נזיר יהודי אינו מסתפר.

דלילה קצצה את שערו של שמשון והוא איבד את כוחו [חכמים הסבירו ששמה נובע מכך שהיא דיללה את כוחו]: "וַיַּגֶּד-לָהּ אֶת-כָּל-לִבּוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה לֹא-עָלָה עַל-רֹאשִׁי כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי אִם-גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל-הָאָדָם." [שופטים, טז, יז]

בעקבות זאת הוא נשבה ע"י הפלשתים, עבר עינויים ולבסוף נקם בהם כשהוא מוצא בו כוח להרוס את עמודי המקדש שלהם ולהפיל עליהם ועליו את הבניין.

הסיפור השני הוא סיפורו ש להנסיך אבשלום – בנו של דוד המלך שנודע ביופיו ובשיערו המפואר: "וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד, מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם. וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ, וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ כִּי כָבֵד עָלָיו וְגִלְּחוֹ, וְשָׁקַל אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָאתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ"  [שמואל ב', יד, כה]

אבשלום רוצה במלוכה ומורד באביו הזקן. נאמניו של דוד יוצאים לתפוס אותו ודוד מזהיר אותם שלא יהרגו את אבשלום.  במנוסתו אבשלום רוכב  על פרד ועובר מתחת לעץ אלה. הוא נתלה כששערותיו מסתבכות בעץ. החיילים אינם מעזים לגעת בו לרעה וקוראים ליואב, שר צבא דוד, שהורג אותו. דוד מעולם לא סלח ליואב הנאמן לו על המעשה, ועם מותו הוא מורה לבנו שלמה להרוג אותו …

למה בחרנו בסיפורים הללו?

מדובר בשני סיפורים שהם מעין "מיתולוגיה יהודית" – סיפורים גדולים המתארים גיבורים גדולים ויחודיים. אצל כל אחת מהדמויות יש לשיער תפקיד סמלי וממשי בהתנעת העלילה.

שני הסיפורים אינם סיפורי ילדים – הם סיפורים קשים ויש בהם ממדים מורכבים ורגשות כואבים. אנו סבורים שגם לסיפורים כאלה יש מקום בעולמם של ילדים וכי ילדים אינם חיים בעולם מתוק, ורוד וסטרילי. אדרבא – סיפורים מורכבים [גם אם מרוככים במקצת] מדברים אל ליבם של ילדים והם זקוקים להם.  

סיפורם של שמשון ואבשלום:

אנחנו נמצאים בצָרְעָה – כפר קטן ליד בית שמש של ימינו. אם נציץ לבית נראה שם זוג עצוב. הם רוצים ילד והוא לא בא לעולם. אבל הי! הנה מלאך אלוהים – אם נקשיב נשמע שהוא מספר להם שיוולד להם בן והוא יהיה נזיר. הוא גם יושיע את בני ישראל מיד פלישתים, האויבים המציקים להם.

נזיר משלנו? – כן. יש כזה דבר. על-פי התורה הנזיר היהודי לא נכנס למנזר, אבל אסור לו לשתות יין או כל מוצר מפרי הגפן [אפלו ענבים!] והוא גם לא מסתפר לעולם. אם נדלג קצת קימה בסיפור ונחזור לאותו הבית עצמו – נגלה שמחה צהלה – בשעה טובה נולד תינוק ושמו בישראל: שמשון. הילד גדל ושערו גדל אתו. מסתבר שמדובר באדם חזק במיוחד: כשהוא הולך בדרך הוא פוגש כפיר אריות – זהו אריה צעיר. מה יעשה שמשון? ובכן הוא מתקרב אל החיה ונאבק בה בידיים חשופות, ונחשו מי מנצח במאבק…?

כמובטח, שמשון באמת מצליח להתמודד עם הפלשתים – גם בגלל כוחו וגם בעזרת פיקחותו: הוא חד להם חידות שהם אינם מצליחים לפתור, וזה מרגיז אותם כמובן.  גם בני ישראל מתרגזים על שמשון כי הם חוששים שבשל מעשיו הפלשתים יתנקמו בהם. הם אוסרים את שמשון ומביאים אותו אל הפלשתים אבל גם כאן שמשון מצליח להתחמק וקורע מעליו את האזיקים. בעזרת לחי חמור [!] הוא מצליח להכות אלף מהפלשתים….

אבל הסיפור של שמשון אינו רק סיפור של גיבור חזק וערמומי. שמשון אמנם נלחם בפלשתים אך כל הנשים שהוא מתאהב בהן הן פלשתיות – מה שכמובן מסבך את המצב והופך את שמשון למעורב בחיים של הפלשתים. אנחנו נכיר את האשה האחרונה בחייו – דְּלִילָה. הפלשתים מבינים שדרכה הם יצליחו להבין את סוד כוחו של שמשון – מאין לו הכוח העצום הזה? ואיך מכניעים אותו?

הפלשתים מצליחים לשכנע את דלילה להתגייס לעזרת עמה ולחלץ משמשון את הסוד הגדול. אבל שמשון, כאמור, הוא בחור פיקח והוא לא נופל כל כך בקלות למלכודת: בכל פעם הוא מספר לדלילה סיפור אחר – פעם הכוח טמון בסוג כזה של אזיקים ופעם בסוג אחר, ופעם יש לסרק את שערו בכלי המיועד לאריגה – אבל בכל פעם מגלים הפלשתים ששמשון משחק איתם. הוא נשאר חזק כשהיה.

אבל דלילה היא אשה נחושה ולא מרפה משמשון. עד כדי כך היא מציקה לו עד שבתנ"ך, בספר שופטים מספרים לנו:

"וַיְהִי כִּי-הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל-הַיָּמִים וַתְּאַלְצֵהוּ וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת." [שופטים, טז, טז]

מבינים מה אומרים לנו כאן? היא הציקה לו עד מוות. נדנדה שוב ושוב עד ששמשון מגלה לה את הסוד הגדול:   "וַיַּגֶּד-לָהּ אֶת-כָּל-לִבּוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה לֹא-עָלָה עַל-רֹאשִׁי כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי אִם-גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל-הָאָדָם." [שופטים, טז, יז]

הפלשתים מנסים שוב והפעם מצליחים. דלילה גוזרת את שבע הצמות [=מחלפות] של שמשון. כוחו סר ממנו והפלשתים אוסרים את שמשון, מעוורים אותו וכופים עליו עבודה קשה.

את כל זה יכולים הפלשתים לעשות אבל יש דבר שאין להם שליטה עליו – שיער שמקצצים צומח שוב. הם כל כך בטוחים בעצמם שהם לא עוצרים לרגע לחשוב על הפרט הכל כך ברור הזה.

והנה השיער של שמשון צומח, והתנ"ך בכוונה מספר לנו את הפרט הזה: "וַיָּחֶל שְׂעַר-רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ כַּאֲשֶׁר גֻּלָּח." [שופטים, טז, כב]

אבל הפלשתים עסוקים בשמחת הניצחון שלהם. הם עורכים מסיבת ניצחון במקדש האל שלהם, דָגוֹן. הם מביאים אל המקדש את שמשון – להראות את נצחונם הגדול עליו. שמשון ניצב בין שני עמודים וזו ההזדמנות שלו. הכוח מתחיל חזור אליו כי השיער… זוכרים? שמשון נוקם בפלשתים. הוא מקעקע את העמודים בכוחו הרב והמקדש נופל ונחרב. גם שמשון נהרג בחורבן שהוא מפיל על הפלשתים. הפעם בני ישראל לא באים אליו בטענות. התנ"ך מתאר אותם כאחים של שמשון, אחיו קוברים אותו לצד אביו מנוח, באיזור הולדתו.

זהו סיפורו העצוב של שמשון, האיש בעל הכוח בשיער. שמשון הוא לא הגיבור היחיד בתנ"ך שמתואר השיער שלו. ישנו אדם נוסף, שהשיער שלו הוא הדבר הבולט ביותר בדמותו היפה – מדובר על בן מלך, נסיך. נסיך מפונק שרצה להיות למלך ומיהר – הוא לא רצה לחכות עד מותו של אביו הזקן, אלא מרד במלך, באבא שלו.

דלילה קוצצת את שיער שמשון

לנסיך שעליו נספר קראו אַבְשָׁלוֹם.

הוא היה בנו השלישי של המלך דוד. אבשלום היה ידוע בהתנהגות הלא מוסרית וצודקת שלו ובדבר נוסף – הוא היה איש יפה במיוחד. לא רק שהיה יפה – היה לו שיער נהדר וכבד כל כך עד ששקלו אותו במשקל ומשקל השיער היה כבד!

התנך מתאר את יופיו של אבשלום במילים: "וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד, מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם. וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ, וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ כִּי כָבֵד עָלָיו וְגִלְּחוֹ, וְשָׁקַל אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָאתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ"  [שמואל ב', יד, כה]

 אתם יכולים לשאול – מה אכפת היה לאבשלום כמה השיער שלו שוקל? פגשתם מישהו שטרח לקחת את השיער הגזוז שלו ולשקול אותו? ובכן, התנ"ך לא מספר לנו סתם את הפרט הזה. הוא רוצה להדגים לנו עד-כמה אהב אבשלום את עצמו וכמה היה עסוק בעצמו וביופי שלו.

אבשלום עשה לאבא דוד צרות צרורות אבל דוד סלח לו. יכול להיות שאבשלום פרש את הסליחה כחולשה ויכול להיות שפשוט היה מרוכז כל כך בעצמו עד שלא החשיב אף אחד. גם לא את אבא שלו. אז אבשלום מכין לעצמו מרכבה וחמישים איש רצים לפניו. הוא מחליט שהוא שופט וכשבאים אנשים למשפט הוא מצדיק אותם וכך גונב את ליבם. אבל זה לא מספיק לו: אבשלום פותח במרד גלוי בדוד המלך ואפילו רודף את אביו ואת צבאו. למרות כל זאת דוד מצווה את אנשיו שלא להרוג את אבשלום בשום אופן. אבשלום מוצא את עצמו בורח מפני צבאו של דוד כשהוא רוכב על פֶּרֶד. הוא עובר מתחת לעץ אלה ושם מסתבך שערו היפה בענפי העץ – הפרד עובר ואילו אבשלום נותר תלוי בין שמיים לארץ: "וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל-הַפֶּרֶד וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר-תַּחְתָּיו עָבָר." [שמואל ב', יח, ט]

💬נשאל:

• מי מסתובב בזמן קרב עם שיער ארוך ופזור? הרי הוא עלול להסתבך ולהפריע? אבל זוהי בדיוק התכונה של אבשלום  הביטחון בעצמו, הפגנת היופי והיוהרה הגדולה

כך נותר אבשלום תלוי ושערו בסבך הענפים, ואיש לא מעז להפר את פקודת המלך ולהרוג את אבשלום. הרי המלך ציווה! מישהו מבין החיילים קורא למפקד הבכיר ביותר – יואב, שר צבאו של דוד ובן אחותו של דוד. יואב נאמן לדוד שנים רבות, גם בשנים שהיה נרדף וכלל לא היה מלך. יואב מבין שרק אם יהרוג את אבשלום יוכל דוד למלוך ולחיות. הוא הורג את אבשלום. דוד לעולם לא יסלח לו על כך…

אבשלום תלוי בשערו

אז מה היה לנו כאן?

– שני גיבורי תנ"ך. אצל אחד הכוח בשיער ואצל אחד השיער הוא ביטוי ליוהרה ולאהבה העצמית שלו. אצל שניהם הביא עליהם השיער אסון. אחד הצליח לצמוח ולצמח שיער ובכל זאת לבחור לעשות מעשה שהוא מאמין בו. אצל האחר השיער היה ההעונש שלו, מה שהביא עליו את סופו בגלל אותה יהירות שלקה בה.  

מפגש שלישי

סיפור- למה דוד אריה אהב את ארבע השערות שלו / ינץ לוי

סיפורו של דוד אריה הפך לשם דבר בעולמם של ילדי ישראל: הדוד החביב , מעין אנטי גיבור חסר ברק, שתמיד מגיע בזמן ומספר סיפורי הרפתקאות מלאי הומור, דמיון וטעם- סיפורים שבדיוק מתאימים למצבים היומיומיים בהם מוצאים את עצמם הילד-המספר אחיו.

בסיפור זה מתמקד דוד אריה בארבעת השערות היחידות הצומחות על ראשו וזאת כמענה לסיטואציה מוכרת – הילד לא רוצה להסתפר וההורים עומדים על הצורך בתספורת.

הסיפור מלא הומור ושעשוע, והוא מערבב בשמחה דמיון ומציאות ויוצר אגדה נעימה להפליא. יתכן והילדים קראו את הספר אך בעינינו אין זה פוגם בחוויית הקריאה המשותפת- אדרבא – יש טעם רב בחזרה ליספור אהוב שבכל פעם מוצאים בו טעם, ואולי זוויות חדשות.

חשוב בעינינו לספר את הסיפור כפי שהוא ולא לחפש בו מוסר השכל, מסר חינוכי או כל פן דידקטי אחר: חוויית הסיפור המשותף היא חוויה הומנית ורוחנית בפני עצמה.

מומלץ לשלב הצצה אל האיורים המשעשעים שאייר יניב שמעוני, המלווים את הסיפור .

מפגש רביעי

דמיון מודרך – לבחור תסרוקת

באמצעות טכניקת הדמיון המודרך נזכה יחד בדקות של הרפיה, התכוונות, הקשבה לעצמנו, נינוחות וריחוף על כנפי הדמיון.

שלב ראשון 

הרפיה: הרפיית הגוף, נשימות עמוקות ורגועות.

שימו לב כיצד אתם יושבים על הכיסא: איך הגב נוגע במשענת הכיסא. הרגישו את הנעליים נוגעות ברצפה במלואן, שימו לב לרגליים שבתוכן, שימו ידיים על הרגליים.

הקשיבו לנשימה שלכם:  שאפו את האוויר לאט, ותנו לאוויר לצאת, לאט. שאפו את האוויר מהאף, כאילו אתם מריחים פרח, ונשפו אותו לאט, מהפה.

הרגישו את כל הגוף – מלמעלה למטה. הרגישו את המצח רפוי, את העיניים, הפה , הצוואר [וכך הלאה לאורך הגוף כולו]

שלב שני

 נתבונן במראה, נסרק את שערנו ונמשש אותו. הממ… הוא קצת דומה למה שהוא היה אתמול וגם לפני יומיים הוא לא השתנה. דווקא אנחנו אוהבים את השיער שלנו כפי שהוא, אבל אולי הגיע הזמן לבדוק איך נראה בתסרוקת אחרת…? אומרים שלא כל יום פורים – אבל למה בעצם שלא ננסה להתחפש סתם כך, בלי סיבה מיוחדת…?

אבל איך בוחרים תסרוקת…?  נקשיב ונשמע זמזום שהולך ומתקרב אלינו. דרך החלון נכנסת לחדר תיבה מעופפת – היא חגה באוויר מספר פעמים – אחת, שתיים שלוש ו… היא נוחתת ממש לידינו!

ננשום עמוק ונתלבט האם לפתוח את התיבה המוזרה? אלא שאז נשמע שהתיבה מדברת אלינו: "מה אתך? כל כך התעייפתי במסע הארוך הזה עד לכאן ובסוף את/ה לא פותח/ת אותי…?!" 

ניגש בצעדים מהוססים לתיבה ונפתח אותה – אור גדול בוקע מהתיבה ומתוכה מזנקת לעברנו פיאת תלתלים אדירה – כולה תלתלי ענק לבנים – ממש הר של תלתלים! זה לא נראה לנו מתאים במיוחד, אבל הפיאה מדברת גם היא ואומרת: "למה את/ה בוהה בי כך? אף פעם לא ראית תסרוקת מהמאה ה-18?" אני פאה של גבר. כן כן, מה יש לחייך שם? גברים מכובדים ביותר הלכו עם פאה כזו. והיום אף אחד לא מאמין לי. כולם צוחקים וחושבים שאני פאה שממציאה המצאות. היו גם נשים שהיו להן פאות כאלה – הרים הרים של תלתלים לבנים ובתוכם היו נוצות יען, פרחים, סרטים וכובעים קטנים! והיום? היום אף אחד לא רוצה אותי. לפעמים בפורים נזכרים בי. אולי בכל זאת אני התסרוקת בשבילך?"

ננשום שוב עמוק ונחייך אל הפאה החביבה. נבטיח לחזור אליה בפורים אבל בינתיים. זו לא בדיוק התסרוקת שהיינו הולכים איתה ברחוב. נלטף את הפאה ונחוש את הרכות של התלתלים. הפאה תפרד מאתנו לשלום ותכנס לתיבה כשהיא קצת יותר מעודדת.

אבל תוך רגע תקפוץ לעברנו תסרוקת אחרת – כולה עשויה צמות קטנות ושחורות המגיעות עד הכתפיים. הפיאה הזו מסתבר, יודעת גם היא לדבר: "הי אולי את/ה רוצה אותי? אני לא סתם תסרוקת – אני מגיעה מתקופה מאוד קדומה – אתה יודע שהייתי האופנה הכי מבוקשת במצרים העתיקה? כן כן. כשהאבות והאמהות שלך עבדו בפרך, אז האדונים שלהם ואלה שהשגיחו עליהם כשהם בנו את ערי המסכנות לא הלכו סתם כך עם שיער משלהם. כך הלכו רק העבדים. אנחנו המצרים היינו מגלחים את השיער והיו לנו הפאות שלנו. הנה למשל אני – פאה מצרים מהוגנת! מי לא הלך עם פאה כזו – אולי רק הפרעונים בכבודם ובעצמם. אבל כל השאר התגנדרו בתסרוקת היפה הזאת שלי. רוצה גם?"

זו בהחלט תסרוקת יפה. אפילו אפשר להסתובב איתה ברחוב – גם היום יש תסרוקת כזו של צמות קטנות וארוכות. גם הצבע מתאים – שחור זה צבע בהחלט ראוי, אבל פאה של מצרים שהחזיקו בעבדים? לא תודה. הפאה קצת כועסת אבל חוזרת לתיבה.

נציץ לתוך התיבה ונראה שיש שם כל מיני תסרוקות – ארוכות וקצרות, מסולסלות וחלקות, לבנות וצבעוניות, עם שיער אסוף ואו שיער קלוע, מסובכות ופשוטות.

נביט שוב במראה. נלטף את השיער שלנו ונחוש את הרכות שלו. זה השיער שלנו, בעצם. ואנחנו אוהבים אותו. נבריש אותו שוב. נביט בברק שלו. ננשום עמוק ונשאר עם התסרוקת שלנו. אולי נשנה קצת מחר. בינתיים אנחנו נשארים כך. נפקח עיניים ונביט סביב – לכל אחת ואחד השיער שלו, המיוחד.

מפגש חמישי

ידע עולם – היכרות עם יְהוֹשֻׁעַ הַפָּרוּעַ

יהושע הפרוע הוא שמו של ספר ילדים המתאר גיבור שזהו שמו – יהושע הפרוע. מחבר הספר הוא דוקטור היינריך הופמן, רופא מפרנקפורט שעסק גם בפסיכיאטריית ילדים. זהו ספר הילדים הגרמני המצליח ביותר בכל הזמנים, והוא תורגם לשפות רבות; ביניהן מספר תרגומים לעברית. הספר נכתב כמתנת חג המולד לבנו של המחבר ומקבץ מספר סיפורי עלילות שונים, שברובם עוסקים בילדים שאינם מתנהגים על-פי המקובל במשפחה אירופאית מהוגנת של אותם הימים: ילד מתנדנד על כסא, מוצץ אצבע, לא מסיים את ארוחתו, הולך לצד הנהר ועוד. ברוב הסיפורים החטא מוביל לעונש, לרוב מזעזע ואכזרי במיוחד.

• השיר-סיפור המפורסם ביותר באסופה הזו, הנקראת "מעשיות עליזות ותמונות מבדחות עם לוחות צבעוניים יפים לילדים מגיל שלוש עד שש שנים מאת חרזן-שופע אוהב ילדים", הוא הסיפור הראשון – על יהושע הפרוע המסרב לגזוז את שערו וציפורניו.
• כיום הגישה החינוכית הנוקשה של הספר נחשבת למיושנת והמעשיות למזעזעות ואכזריות. עם זאת יש הטוענים שהילדים מסוגלים להבחין בהגזמה הפרועה שבסיפורים, להזדהות עימם במעין "קטרזיס" ולהפיק הנאה מהאימה ומההומור הפרוע. נושא זה, כאמור – שנוי במחלוקת.
• לקריאה נוספת – יהושע הפרוע או איך (לא) צריך להתנהג, מאת אורנה גרנות,  באתר מוזיאון ישראל.
• להעשרה על ספרות ילדים של התקופה [באנגלית] –

Moral and instructive children’s literature באתר הספריה הבריטית..

• נציג בפני הילדים את דמותו של יהושע, בעיקר על רקע תקופתו, וממנה נצא למסיע היסטורי קצר של תסרוקות כביטוי לזהות ולתרבות.
• שירים לבחירה: יפתח המלוכלכך, סופו של יהושע הפרוע. לחן – מתי כספי
• נציג בפני הילדים את תמונתו של יהושע הפרוע ונשאל האם הם יודעים מי זה ומה שמו?

נספר כי זהו יהושע הפרוע עליו נכתבו החרוזים:

הי, מדוע יהושע

כה קרוע ופרוע?

ציפורניים וידיים

לא נטל כבר כשנתיים.

ככרבולת-תרנגולת

שיער ראשו על הגולגולת.

יהושע, יהושע,

לך והסתפר, פרוע!

[ויקיטקסט]

• נשאל – האם יהושע באמת פרוע בעיניכם?
• נספר על הרקע לכתיבת הספר: המחבר, שהיה רופא ילדים, חי בעולם שבו החוקים לגבי ילדים היו נוקשים הרבה יותר מהמקובל כיום: נכתבו ספרי התנהגות, כיצד ילדים ממשפחות מכובדות צריכים להתנהג והיו עונשים שונים ואפילו מחרידים, לילדים שלא צייטו לחוקים: ללכת לישון בלי ארוחת ערב, כובע נייר ועליו כתוב "אני חמור" לילד/ה שלא ידע/ה לענות על שאלות המורה בכיתה, ואפילו מכות ולעג. כדי לחנך את הילדים להתנהג כפי השמבוגרים חשבו שראוי שיתנהגו, נכתבו ספרי ילדים שהטיפו לילדים להנהג "יפה" והציגו את עונשם של הילדים שבחרו לחרוג מהכללים. נכתבו גם סיפורי מוסר, בהם הוצגו ידים וילדות טובים, שעושים רק טוב, מתנהגים יפה, עוזרים לחלשים ומקבלים חיזוקים חיוביים מהמבוגרים הטובים בעולם טוב שבו עושים רק טוב. אפילו אז, במאה ה-19 , היו מי שחשבו שסיפורים שכאלה הם מוגזמים ולא גורמים לילדים להיות טובים יותר – הם סיפורים משעממים, שלא מחנכים באמת. היו סופרים שבכל זאת חשבו שהחיים מסובכים יותר וכדאי להציג ילדים שמתמודדים עם חיים מבלבלים שיש בהם שאלות שלא פשוט לענות עליהם. לעומת זאת היו סופרי םשגם בספרי הרפתקאות ופנטזיה הטיפו לילדים כיצד נכון להתנהג ומה עושה או לא עושה ילד/ה טוב/ה…
• נציג בפני הילדים תמונה של משפחה מהוגנת ובה "ילדים טובים" ונשווה את המראה שלהם לזה של יהושע.
• משפחה המאה ה-19 – משפחת LEE
• ילדי משפחה, המאה ה-19 [ שם המשפחה לא ידוע]
• משפחה אנגלית במאה ה-19
• נעמוד על ההבדלים הגדולים בין יהושע לבין הילדים והילדות שבתמונות ונציין, שלא כל הילדים היו כה מסודרים ובעלי מראה של "ילד טוב".
• נספר גם שבאותה תקופה חיו ילדים רבים בעוני, ועבדו למחייתם ולמען פרנסת המשפחה שלהם. בלונדון בירת אנגליה למשל, חיו המונים בשכונות עוני ועבדו ללא הגנה וללא הגבלת שעות. הילדים הללו, אכן היו מלוכלכים ורבים נהגו בהם בגסות ובאכזריות.
• הלכלוך נחשב אז [וגם היום…] לא רק ללא בריא, אלא גם ללא מהוגן. אבל הילדים המלוכלכים הללו חי בתנאים בלתי נסבלים ועבדו קשה כשמעבידים "מהוגנים" שגדילו בבתיהם "ילדים טובים" מנצלים אותם לרעה.
• דוגמאות:
• ילדים עובדים במפעל בארה"ב במאה ה-19 – שימו לב שהם כל כך נמוכים שעליהם לעמוד על המכונה כדי להפעיל אותה.
• ילדים עובדים במכרה, ארה"ב תחילת המאה ה-19 – עבודה במכרה בהחלט מלכלכת…
• ילדים עובדים – אנגליה המאה ה-19
• אם כך, היו ילדים שהיו צריכים לציית לחוקים רבים של מראה והתנהגות בעוד רבים אחרים חיו בעולם שכלל לא היה אכפת לו מי הם ואיך הם חיים…

הצעת הגשה:

משחק לסיום: מציעים ליהושע תסרוקת

• המלצה – ליצור לפחות שתי ערכות משחק וכך לאפשר ליותר ילדות וילדים להשתתף במשחק.
• חוקי המשחק: יושבים במעגל, במרכזו הלוח ועליו יהושע. בכל פעם משתתפ/ת מרימ/ה כרטיס מערימת הכרטיסיות ומציגה את התסרוקת בפני הקבוצה.
• על הילדים לנחש מאיזו תקופה ו/או מקום הגיע אלינו התסרוקת.
• במידה והניחוש נכון התסרוקת עוברת לערימת התסרוקות האפשריות.
• בתום הסבב פורסים את כל תסרוקות האפשריות ועורכים הצבעה – מהי התסרוקת המתאימה ליהושע?
• יתכן והילדים לא ינחשו אף אחת מהתשובות – במקרה כה הם יבחרו מכלל הכרטיסיות.
• מומלץ לשחק יותר מפעם אחת ובכך להפוך את המידע למשחקזיכרון, בו הילדים מצליחים לזכור את המידע שבכרטיסיות.

חומרים דרושים:

• לוח ועליו דמותו של יהושע הפרוע
• כרטיסיות בעלות שני צדדים: בצד אחד תסרוקת מתקופה היסטורית ומצדה השני הסבר קצר על התסרוקת. ניתן להכין בעזרת הפרקים השונים באתר

מפגש שישי

פעילות נוספת לבחירה

• השיר "ג'ינג'י" מאת מרים ילן שטקליס. הסבר למורה – ג'ינג'י – ד"ר רחלי עופר.
• השיר יפתח המלוכלכך מאת אורי סלע
• סיפור – מעלה קרחות מאת אפרים סידון
• אגדה – פעמונית
• מידע היסטורי ותרבותי – מסע תרבותי, חברתי ואופנתי לתולדות השיער – דלית קרפל, "הארץ"
• אתר לתולדות ההיסטוריה של השיער – הסבר מדעי, דוגמאות לתסרוקות מתקופות שונות [באנגלית]