רחמים
מגלים עולמות:
חודש אלול
שבוע:
4
קריאת כיוון
רחמים
חודש אלול הינו חודש הרחמים והסליחות. בדרך כלל אנחנו עוסקים בנושא הסליחה, משום כך חשבנו לבחון מעט את סוגיית הרחמים.
השיר השבועי הוא אחד הפיוטים המפורסמים ביותר 'אדון הסליחות' והוא שמחבר אתנו לתקופה ערב ראש השנה. את העיסוק וההתבוננות ב'מידת הרחמים' אנחנו מביאים מהצד האוניברסאלי הומני שבה.
שימו לב שבשבוע זה מוצעות 8 הצעות לפעילויות לימים שונים וניתן לבחור מביניהן.
מהלך השבוע:
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | |
| אפיק | שיר | קריאה | סיפור | דמיון מודרך | אגדה | יצירה |
| נושא | אדון הסליחות | נסים ונפלאות/ לאה גולדברג | הג'ירף שאהב לרחם על עצמו | סליחות | רבי אלעזר בין שמוע והספינה שטבעה | ציור בעקבות שייקספיר |
ובאריכות:
מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר אדון הסליחות
את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.
מפגש 2- מפגש קריאה: לנסים ונפלאות/ לאה גולדברג
- התמקדות בקשר שבין ראיית האחר ליכולת לרחם ולפעול.
- מחשבה על בקשת נדבות
ניתן לחבר למשיית משה מן המים על ידי בת פרעה וראיית משה בסבלות אחיו.
מפגש 3- קריאת סיפור: 'הג'ירף שאהב לרחם על עצמו' / גדי טאוב
- התבוננות על רחמים עצמיים
מפגש 4- דמיון מודרך: עמידה בפני שער
- חוויה אישית פנימית של עמידה בשער בדרך של עצמנו והסתכלות מה יש מעבר לו. מהו שער הרחמים
מפגש 5- סיפורו של ר' אלעזר בן שמוע: מבט על השפעת הרחמים בעולם.
- קריאת הסיפור וצפייה בסרטונים מרגשים הקשורים לעשיית טוב והשפעת הטוב בעולם.
מפגש 6- יצירה: מקריאת קטע של שייקספיר מ'הסוחר בוונציה' וציור בעקבותיו
- דגש על החוויה בקריאה והתחושות שעולות בעקבותיה.
מפגש ראשון
שיר השבוע
הימים ימי חודש אלול, ערב ראש השנה. בבתי הכנסת בארץ נאמרות הסליחות.
'אדון הסליחות' אחד מפיוטי הסליחות העתיקים, ואולי הידוע ביותר מבניהם. הפיוט נאמר בפי עדות המזרח השונות במשך כל חודש אלול ובעשרת ימי תשובה. הפיוט הולך ומונה את הנהגותיו של הקב"ה את עולמו ואת שבחיו על פי סדר הא"ב כשהוא מעמיד בקצה האחד את נוראותו של האל, יודע כל הנסתרות מאז ולעולם, שהכל גלוי וידוע לפניו, ואת רחמיו וחסדיו של האל בקצה השני .בין שני הקצוות הללו מצוי האדם העומד מול האל ומבקש: הגם שחטאנו, הגם שהכל גלוי וידוע לפניך – אף על פי כן – רחם עלינו כי אתה הוא אדון הסליחות ובעל הנחמות.
הרחבה וביצועים נוספים באתר הפיוט והתפילה
ביצוע עם הסבר אישי של אסתר רדא על אדון הסליחות
כאמור אין לנו כוונה לנתח את השיר ולדון במשמעותיות העולות ממנו. יתרה מזו בהמשך השבוע
המושג 'רחמים' יוצא מההקשר האלוהי העולה בפיוט.
יחד עם זאת מצאנו לנכון לגוון את שירי הבוקר ולאפשר לקראת ראש השנה פתיחת בוקר בפיוט
שהוא חלק מהתרבות היהודית המסורתית.
כיוון שהשיר יושר בכל יום מימות השבוע ניתן לגוון ולהכיר אותו גם בביצוע חדש של אהרן רזאל.
אדון הסליחות
🔉להאזנה לשיר
🎶מילות השיר
ניתן בהמשך השבוע לשמוע גרסאות חדשות לשיר דוגמת אדון הסליחות/ חנן בן ארי
מפגש שני
קריאה– נסים ונפלאות / לאה גולדברג
(הדפים מהסיפור נמצאים בנספחים להדפסה)
לאה גולדברג כתבה את ניסים ונפלאות בשנת 1954 , בהוצאת פועלים.
הקטע המובא הוא תיאור המפגש בין דודה 'של שום איש' וניסים בפתיחת הספר.
אנחנו מציעים לקרוא את הסיפור ולעצור במקומות בהם ניתן לנהוג במספר דרכים.
השאלות הן שאלות לפתיחת מחשבה ולא שאלות שמבקשות להוביל לדיון.
- כיצד הייתם נוהגים לו הייתם דודה 'של שום איש'?
- כיצד הייתם נוהגים לו הייתם הילד / ניסים?
- מה לדעתכם קרה לו? איך הגיע למצב הזה? האם זה משנה?
ישנן שתי נקודות חשובות שלדעתנו ראוי להתעכב עליהן:
- "..מעולם לא הסתכלתי במה שמאחורי הפחים…" – על הקשר שבין ראיית האחר ליכולת לרחם ולפעול. הדודה 'של שום איש' מעולם לא הסתכלה מאחורי הפחים. יכול להיות שניסים מבלה שם ימים רבים, או ילדים שכמותו. על מנת שהעלילה תחל עליה להסתכל ולראות. אבל צריך לוודא שהילדים לא יהפכו את הרחמים לערך. אלא לבסיס לפעולה המכבדת את האחר –
- "…אינני מבקש נדבות! – הזמנה איננה נדבה"- ניסים פירש את הזמנת הדודה (די בצדק) כנדבה. אך היא הופכת את רגש הרחמים הראשוני לפעולה שבסופה שניהם מרגישים חוויה חיובית.
(על נתינה ובירור ההבדל בין אמפתיה ורחמים תוכלו למצוא בהצעה לפעילות מספר 8)
- כדי לא להפוך את העיסוק בנקודות אילו לדיון ולהישאר בחוויה אפשר להמשיך את הסיפור בסיפור משיית משה מן המים על ידי בת פרעה וראיית משה בסבלות אחיו.
בת פרעה רואה את התיבה ואת התינוק שבתוכה, חומלת עליו ומצילה אותו. לימים גדל הנער ורואה בסבלות אחיו. ראיה שיוצרת תחושת רחמים המובילה למעשה אקטיבי.
וַתֵּרֶד בַת-פַרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְתוֹךְ הַסּוּף וַתִשְלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִקָחֶה. וַתִפְתַח וַתִּרְאֵּהוּ את-הַיֶלֶד וְהִנֵּה-נַעַר בֹכֶה וַתַחְמֹל עָלָיו וַתאֹמֶר מִיַלְדֵּי הָעִבְרִים זֶה.
וַתאֹמֶר אֲחֹתוֹ אֶל-בַת-פַרְעֹה הַאֵּלֵּךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָה מֵּינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹת וְתֵּינִק לָךְ אֶת-הַיָלֶד.
וַתאֹמֶר-לָהּ בַת-פַרְעֹה לֵּכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִקְרָא אֶת-אֵּם הַיָלֶד. וַתאֹמֶר לָהּ בַת-פַרְעֹה הֵּילִיכִי אֶת-
הַיֶלֶד הַזֶה וְהֵּינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת-שְכָרֵּךְ וַתִקַח הָאִשָה הַיֶלֶד וַתְנִיקֵּהוּ. וַיִגְדַל הַיֶלֶד וַתְבִאֵּהוּ לְבַת-
פַרְעֹה וַיְהִי-לָהּ לְבֵּן וַתִקְרָא שְמוֹ מֹשֶה וַתאֹמֶר כִי מִן-הַמַיִם מְשִיתִהוּ.
וַיְהִי בַיָמִים הָהֵּם וַיִגְדַל מֹשֶה וַיֵּצֵּא אֶל-אֶחָיו וַיַרְא בְסִבְלֹתָם וַיַרְא אִיש מִצְרִי מַכֶה אִיש-עִבְרִי
מֵּאֶחָיו. וַיִפֶן כֹה וָכֹה וַיַרְא כִי אֵּין אִיש וַיַךְ אֶת-הַמִצְרִי וַיִטְמְנֵּהוּ בַחוֹל.
מפגש שלישי
הג'ירף שאהב לרחם על עצמו/ גדי טאוב
הספר נכתב בשנת 2003 , הוצאת כתר.
הסיפור מאפשר לנו הצצה אל המקום מעניין והלא מדובר של 'רחמים עצמיים'.
אנחנו ממליצים לא לעצור לשאלות במהלך הקראת הסיפור ולאפשר לכל ילד למצוא בו את עצמו.
תקציר הספר
בכפר קטן, אי שם באפריקה הרחוקה, גר ג'ירף שאהב להיות עצוב. תתפלאו, אבל הוא באמת
אהב להיות עצוב, ושום דבר לא היה יותר נעים לי מלהיות לבד ולרחם על עצמו. כל יום הוא היה
יושב במטבח שלו, אוכל לחם יבש, נאנח וחושב על כמה שהוא מסכן. אז איך חוגגים יום הולדת
למי שאוהב להיות עצוב? לפנתר, החבר הכי טוב של הג'ירף, היה רעיון מעניין… לג'ירף עצמו
וגם לקוראים מצפה הפתעה…
מפגש רביעי
דמיון מודרך
המועקות עוברות דרך הידיים והרגליים אתם מרגישים את הידיים הופכות כבדות יותר, דמיינו כיצד כל תחושה לא נעימה נעה בתוך גופכם לכיוון קצות האצבעות, הנה הן נתלות ומסרבות לעזוב אתכם כמו טיפות הן נושרות מן האצבע החוצה מהגוף.
כעת נשמו נשימה עמוקה.
תנו לגוף להתרפות לגמרי, הניעו את הראש בעדינות מצד לצד ושחררו את המחשבות האחרונות ממנו. נשמו נשימה עמוקה.
השכונתי. אתם עומדים לבדכם, משהו מטריד אתכם.. אולי ראיתם משהו מוזר, אולי מישהו הציק לכם, או שאתם הצקתם לאחר.
אתם נושמים נשימה עמוקה וגדולה ומורידים את הראש חזרה ו…
אתם עומדים על שביל מרוצף באבנים גדולות מאד. אינכם יודעים כיצד הגעתם עליו, מאין הוא הופיע ומהיכן הוא מתחיל. אבל אתם מרגישים שאתם על השביל הנכון.
השער מואר באור יקרות, האור החזק היוצא ממנו לא מאפשר לכם לנחש מה קיים מעברו השני.
באוויר ריחות נעימים שאתם אוהבים במיוחד. לפתע עולים באוזניכם קולות מרגיעים מאד.
אינכם יודעים מדוע השער מושך אתכם אליו. אתם מהססים.. אך הרגלים מתקדמות כאילו מאליהן.
הוא מזכיר לכם עץ שראיתם כבר קודם במורד השביל, העץ מתקדם לאיטו אל עבר השער ומשום מה מטרידה אתכם המחשבה כיצד יעבור עץ גדול כל כך בתוך השער הקטן.
ההולכים בשביל מתגלים כשטף גדול של בני אדם, חיות וצמחים המתקדמים כולם על השביל אל
עבר השער.
הצועדים פוסעים בשלווה גדולה ובנועם.
אתם קרובים כבר אל הפתח הקטן, האור בוהק כל כך אך אינו מסנוור כלל. אינכם רואים דבר אך אתם יודעים שעליכם לחצות את השער. זה אחרי זה נכנסים הצועדים והשער מתאים לכל אחד כפי מידתו. הנה העץ עובר לצדו האחר ללא מאמץ כלל.
אותו שביל. אותם אנשים. אותה כבשה מלחכת. תחושה נעימה עוטפת אתכם. תחושה של נחמה. של חסד. של שלווה ורוגע. תחושה של מסוגלות ורצון להיות ולעשות טוב. פתאום אתם מבינים שהשער איננו, התחושה מאד ברורה וודאית למרות שאתם עומדים עם הגב אל
השער. אתם מסתובבים לאט לאחור, אכן אין שער. אין שביל. אין אור.הכבשה מתקרבת ומכחכחת את חוטמה בבטנכם, אתם מלטפים ברכות את צמרה הנעים.
ולהפתעתכם הכבשה מביטה עליכם בעיניים חכמות, מחייכת ועונה בקול רך ונעים כצמר:
"זהו שער הרחמים".
הצעת הגשה:
נתבונן בתמונה
נראה את תמונת השער ונספר שזהו שער בחומת העיר העתיקה המוביל ישירות אל מקום המקדש
לשער זה קוראים שער הרחמים. אם אף ילד לא ישאל מדוע השער חסום? נשאל אנחנו.
שער הרחמים הוא השער העתיק בין שערי חומת ירושלים והוא מוביל ישירות אל הר הבית. מבנה השער קיים מאז המאה השביעית ובאזור נמצאו שרידי שער קדום עוד יותר מתקופת בית שני. בראשית ימי הביניים בתקופת שלטונו של צלאח א-דין, נסתם השער על מנת למנוע תהלוכות נוצריות שעברו דרך השער. על פי המסורת היהודית משער זה יכנס המשיח.
ולכן חסימת השער על ידי מוסלמים סייעה לתחושה של יהודים רבים שהוא נחסם במכוון על מנת למנוע מהמשיח לבוא. במאה השש עשרה, בנה סולטן סולימאן את חומת העיר העתיקה ומבנה השער הקדום שולב בה (תקופת העות'מאניים).
מפגש חמישי
סיפורו של ר' אלעזר בן שמוע
הסיפור נותן מבט על השפעת הרחמים בעולם. בסוף הסיפור בגמרא כתוב –
קָרְּאוּ עָלָ יו "שַׁלַּח לַחְּמְּךָ עַל פְּנֵי הַמָיִם כִי בְּרֹב הַיָּמִים תִמְּצָאֶנּוּ" (קהלת י"א, א(.
החלטנו להשמיט את הפסוק מסיום הסיפור כדי להתמקד במעשה עצמו ולא בשכרו.
סיפורו של ר' אלעזר בן שמוע רבי אלעזר בין שמוע והספינה שטבעה אָמְּרוּ לוֹ: יֵשׁ כָאן אַרְּבַעַת אֲלָפִים דֵּינָרִים. טֹל אוֹתָם וְּלֵךְ וּפַיֵּס עָלֵינוּ. ***כאן אנחנו מציעים לוותר על ההסבר… ולומר במקום זאת: אָמַר לוֹ רַ' אֶלְּעָזָר בֶן שַׁמוּעַ: אַף עַל פִי שֶׁהֵם נִתְּחַיְּּבוּ לְּךָ, תִמְּחַל לָהֶם וּתְּרַחֵם עֲלֵיהֶם.
רַ' אֶלְּעָזָר בֶן שַׁמוּעַ הָיָה מְּטַיֵּל עַל שְּפַת יָם הַגָדוֹל,
רָאָה סְּפִינָה מִטָרֶפֶת בַיָּם, וּכְּהֶרֶף עַיִן טָבְּעָה וְּטָבַע כָל מָה שֶׁהָיָה בָהּ.
רָאָה אָדָם אֶחָד יוֹשֵׁב עַל קֶרֶשׁ הַסְּפִינָה, וּמִגַל לְּגַל עָלָה לַיַּבָשָׁה כְּשֶׁהָיָה עָרֹם.
הָיָה מִתְּחַבֵא בִשְּפַת הַיָּם.
נִזְּדַּמְּנָה אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁיִּשְּרָאֵל עוֹלִין לְּרֶגֶל לִירוּשָׁלַיִם.
אָמַר לָהֶם: מִבְּנֵי עֵשָו אֲחִיכֶם אֲנִי, תְּנוּ לִ י כְּסוּת כָל שֶׁהִיא לְּכַסוֹת בְּשָרִי שֶׁל מַטָה, שֶׁטְּרָדַנִי הַיָּם וְּלאֹ נִצַל בְּיָדִי כְּלוּם.
אָמְּרוּ לוֹ: כֵן יִטָרְּדוּ כָל בְּנֵי עַמְּךָ.
תָלָה עֵינָיו וְּרָאָה אֶת רַ' אֶלְּעָזָר שֶׁהָיָה מְּטַיֵּל בֵינֵיהֶם.
אָמַר: רוֹאֶה אֲנִי בְּךָ שֶׁ אַתָה אִישׁ זָקֵן וּמְּכֻבָד בְּאֻמָתְּךָ, וְּאַתָה מַכִיר בִכְּבוֹדָן שֶׁל בְּרִיּוֹת, זְּכֵה בִי וְּתֵן לִי כְּסוּת לְּכַסוֹת אֶת בְּשָרִי שֶׁל מַטָה, שֶׁטְּרָדַנִי הַיָּם.
הָיָה רַ' אֶלְּעָזָר בֶן שַׁמוּעַ לָבוּשׁ שֶׁבַע אִצְּטְּלָאוֹת.
פָשַׁט אַחַ ת וּנְּתָנָהּ לוֹ, הוֹלִיכוֹ לְּבֵיתוֹ וְּהֶאֱכִילָהוּ וְּהִשְּׁקָהוּ וְּנָתַן לוֹ מָאתַיִם דֵּינָרִים וְּהִרְּכִיבוֹ אַרְּבַע עֶשְּרֵה פַרְּסָה, וְּעָשָה לוֹ כָבוֹד מְּרֻבֶה עַד שֶׁהֱבִיאָהוּ לְּבֵיתוֹ.
לְּאַחַר יָמִים מֵת קֵיסָר הָרָשָׁע וּמִנּוּ אוֹתוֹ הָאִישׁ לְּמֶלֶךְ בִמְּקוֹמוֹ.
גָזַר עַל אוֹתָהּ הַמְּדִינָה: כָל הַגְּבָרִים לְּמִיתָה וְּכָל הַנָּשִׁים לְּבִזָה.
אָמְּרוּ לְּרַ' אֶלְּעָזָר בֶן שַׁמוּעַ: לֵךְ וּפַיֵּס עָלֵינוּ.
אָמַר לָהֶם: כְּלוּם יוֹדְּעִים אַתֶם בְּמַלְּכוּת זוֹ שֶׁעוֹשָה דָּבָר בְּחִנָּם?
נְּטָלָם וְּעָלָה וְּעָמַד בְּשַׁעַר הַמַלְּכוּת.
אָמַר לָהֶם: לְּכוּ וְּאִמְּרוּ לַמֶלֶךְ: יְּהוּדִי עוֹמֵד בַשַעַר וּמְּבַקֵשׁ לִשְּׁאֹל בִשְּׁלוֹם הַמֶלֶךְ.
אָמַר: הכְּנִיסוּהוּ.
כְּשֶׁרָאָהוּ הַמֶלֶךְ, קָפַץ וְּעָמַד מִכִסְּאוֹ וְּנָפַל עַל פָנָיו.
אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי, מָה מַעֲשֶיךָ כָאן? וְּלָמָה טָרַחְּתָ וּבָאתָ לְּכָאן?
אָמַר לוֹ: בָאתִי לְּבַקֵשׁ עַל אוֹתָהּ מְּדִינָה שֶׁתְּבַטֵל אוֹתָהּ גְּזֵרָה.
אמר לו הקיסר –האם התורה שלכם מתירה לנהוג באכזריות כזו אל אדם אחר?
אמר לו: לא…
(אָמַר לוֹ: תוֹרַתְּכֶם כְּלוּם שֶׁקֶר כָתוּב בָהּ?
אָמַר לוֹ: לאֹ.
אָמַר לוֹ: כָתוּב בְּתוֹרַתְּכֶם: "לאֹ יָבאֹ עַמוֹנִי וּמוֹאָבִי בִקְּהַל ה'" )דברים כג, ד(.
לָמָה? "עַל דְּּבַר אֲשֶׁר לאֹ קִדְּּמוּ אֶתְּכֶם בַלֶּחֶם וּבַמָיִם" )שם, שם ה(;
וְּנֶאֱמַר: "לאֹ תְּתַעֵב אֲדֹמִי כִי אָחִיךָ הוּא" )שם שם, ח(,
וַאֲנִי לאֹ בֶן עֵשָו אֲחִיהֶם אֲנִי? וְּהֵם לאֹ גָמְּלוּ לִי חֶסֶד, וּמִי שֶׁעוֹבֵר עַל הַתוֹרָה חַיָּב מִיתָה)
* ולהמשיך כאן:
אָמַר לוֹ: כְּלוּם יוֹדֵעַ אַתָה בְּמַלְּכוּת זוֹ שֶׁעוֹשָה דָּבָר בְּחִנָּם?
אָמַר לוֹ: יֵשׁ עִמִי אַרְּבָעָה אֲלָפִים דֵּינָ רִים, טֹל אוֹתָם וְּרַחֵם עֲלֵיהֶם.
אָמַר לוֹ: אַרְּבַעַת אֲלָפִים הַלָּלוּ נְּתוּנִים לְּךָ תַחַת הַמָאתַיִם שֶׁנָּתַתָ לִי,
וְּהַמְּדִינָה כֻלָּהּ תִנָּצֵל בִזְּכוּתְּךָ, תַחַת מַאֲכָל וּמִשְּׁתֶה שֶׁהֶאֱכַלְּתַנִי וְּהִשְּׁקֵיתַנִי,
וְּהִכָנֵס לבֵית גְּנָזַי וְּטֹל לְּךָ שִׁבְּעִים אִצְּטְּלָאוֹת תַחַת הָאִצְּטְּלָה הָאַחַת שֶׁנָּתַתָ לִי – וְּלֵךְ בְּשָׁלוֹם לְּעַמְּךָ.
הצעת הגשה:
- נקרא את הסיפור על ר' אלעזר בן שמוע מתוך ספר האגדה
שאלות מובילות למחשבה – (יש להיזהר שלא להפוך את המפגש לשיעור)
- מה הניע את ר' אלעזר לנהוג כך?
- מדוע שאר עולי הרגל לא נהגו כמותו? כיצד הם ראו את הניצול וכיצד ראה אותו ר' אלעזר?
- מה המסר של הסיפור?
בוודאי חלק מהילדים יגיעו למסקנת הגמרא (גם אם לא באותן מילים) וכאן המקום לדייק, בין המעשה שנעשה על מנת לקבל גמול ביום מן הימים והמעשה שנעשה לשמו .
- ראו כאן סרטון שמביא סיפור דומה במובן של גלגל חוזר או שלח לחמך וכאן סרטון מרגש לא פחות שמציע עשייה לשמה.
מפגש שישי
יצירה- מידת הרחמים
מידת הרחמים ניתנת מרצון /
יורדת היא כגשם עדין מן השמים אל האדמה /
כפל ברכה מביאה היא עימה /
מברכת את הנותן ואת המקבל
שייקספיר, הסוחר מוונציה
הצעת הגשה:
נקרא את השורות של שייקספיר מספר פעמים, לאט, בשקט ובהתאמה.
דמיינו את מידת הרחמים שמתאר שייקספיר. איזו תחושה עולה בכם לשמע תיאור זה?
כעת נצייר את מידת הרחמים.
- אילו צבעים תבחרו, מה יהיה החוזק על הדף?
- האם תבחרו לציירה בעלת צורה או ללא גבולות?
- האם כל הדף מלא בה?
חומרים דרושים:
לציור חשוב להביא בריסטולים או דפים אחרים עבים ולא נייר רגיל.
כדאי להביא מגוון צבעים – צבעי עיפרון, צבעי פסטל, צבעי פנדה וכד'. חשוב מאד לא לאפשר ציור
בטושים כדי לאפשר משחק עם החזקת הצבע.
מפגש שביעי
צער בעלי חיים
בתוך העיסוק ברחמים, נכון להקדיש בוקר ליחסנו אל בעלי החיים.
- את 'איך לתקן כנף שבורה' כתב ובעיקר אייר בוב גרהם.
היופי בספר הזה שהוא בנוי כקומיקס ואין כלל צורך בקריאה מצדכם.
בספר הילד מציל יונה שאנשים רבים חולפים מעליה מבלי לראותה (כאן כמו בסיפור הראשון 'ניסים ונפלאות' ). והוא מאפשר את הדיון על יחסנו אל בע"ח סביבנו. על הפחד שיש לחלק מהילדים מצד אחד ועל המצוקה של בעלי החיים במפגש עם המציאות האנושית. - אפשרות נוספת היא לראות/ לקרוא כתבות על חלוצי חיות.
כתבות על חילוץ בע"ח בארץ תוכלו למצוא כאן, כאן וכאן
סרטון על השבת עשרות דולפינים שנקלעו לחוף על ידי רוחצים, יפה לראות איך גם המהססים בהתחלה, אוזרים אומץ ומצטרפים להצלה.
וכאן תוכלו לצפות בחילוצי חיות על ידי אנשים מן הישוב בכל העולם (גם כאשר
האיכות לא טובה המגוון מרשים ומרגש וכדאי להציג בפני הילדים).
בסרטון הזה תוכלו לראות חילוץ גורי כלבה בישראל.
וכאן חילוץ כלבה מכביש איילון.
מפגש שישי
בין הזדהות לרחמים – הצעה לסיכום
השבוע עוסק ברחמים, אבל הילדים נתקלים בדרך כלל בתחושה של הזדהות, נכון לעמוד על
ההבדלים בניהם. ומתוך כך לעבור על חוויות השבוע.
נראה את הקליפ לשיר של מתיסיהו שמראה שרשרת הזדהות ונתינה. ,one day
נשאל את הילדים:
- מה הם חושבים עליו?
- האם הוא קשור לנושא שאנו עוסקים בו?
- היכן במקרים שנראו בקליפ חשתם שמדובר בהזדהות והיכן ברחמים?
- האם אפשר להרגיש הזדהות מבלי לרחם?
- האם אפשר לרחם מבלי לחוש הזדהות?
- האם ההתנהגות שלנו שונה כאשר אנו חשים הזדהות או רחמים?
המחזה:
מוצעות שתי אפשרויות להמחזה.
- ליצור שרשרת נתינה כמו שראינו בסרטון – בתוך חיי הכיתה.
תרגיל פלייבק שבו המורה מתחילה עם סיטואציה והילדים ממשיכים. ניתן לעשות את התרגיל גם ללא מילים . - השנייה היא להמחיז בקבוצות ולהציג סיפור קטן מהחיים על הזדהות או רחמים.
