"קח אותו לאט את הזמן
העולם עוד יחכה בחוץ
קח עוד שאיפה מן הזמן
שתי דקות לפני ההתפכחות …"
(עניין של זמן, אהוד מנור)
בשבוע זה נמשיך ונתמקד בפן המשפיע על חיינו בכל רגע – ממד הזמן. הזמן קוצב ומשפיע על חיינו – חילופי העונות, לוח השנה על חגיו ומועדיו, היממה, היום והלילה, השנים החולפות והדרכים השונות בהן אנו מודדים זמן או מתייחסים לזמן: "הזמן לא עובר…", "אין לי זמן", "חבל על הזמן", "הזמן רץ", ועוד.
מהלך השבוע:
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | |
אפיק | שיר | העשרה | אוסף שעונים | ידע יהודי וישראלי | דמיון מודרך | שיחה ואסיף |
נושא | 'עניין של זמן' | היכרות עם שעונים | סיפורו של אוסף השעונים במוזיאון לאומנות האסלאם | זמן בלוח השנה העברי | מסע בזמן | כסיכום ושיתוף מחוויות השבוע |
מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר 'עניין של זמן'
את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.
מפגש 2- מפגש היכרות עם שעונים: היכרות שעונים ומדידות זמן
מפגש 3- אוסף שעונים: סיפורו של אוסף השעונים במוזיאון לאומנות האסלאם
מפגש 4- ידע יהודי- ישראלי: זמן בלוח השנה העברי ובשפה העברית
מפגש 5- דמיון מודרך: מסע בזמן
מפגש 6- שיחת אסיף: התמקדות בתוכן ובתהליך השבועי
•שיתוף החוויות מהשבוע
•שיתוף ברגעים חשובים ממפגשי השבוע
מילים: אהוד מנור, לחן: רמי קלינשטיין
למורה – בחלק זה נכיר סוגים שונים של שעונים ומדידות זמן. המצאת השעון במאה ה 14-ושכלול ההמצאה במאות 15-16 שינו את האופן בו מתייחסים אנשים לזמן שלהם – הוא קצוב, מדוד ומדויק באופן שונה מזה שבו נהגו אנשים למדוד את הזמן לפני המצאת השעון. בתחילה
היו השעונים חפצים גדולים שהוצבו על מגדלים ובכיכרות הערים – איש לא העלה על דעתו להחזיק שעון בבית. עם הזמן הלכה ההמצאה והשתכללה: במאה ה 16- נוצרו שעוני בית ומאה שנים לערך מאוחר יותר כבר יכלו בני אדם לשאת איתם שעונים לכל מקום. כל אלה השפיעו על האופנים בהם בני אדם אוכלים ]ארוחת צהריים מוגשת באחת וחצי בדיוק! (ואפילו לאופן בו בני אדם נוהגים לישון, לפחות שבע שעות!). השעון משפיע על סדר יומנו, מנהגי האכילה והפנאי שלנו, משך הלימודים והעבודה ובעצם על כל תחומי החיים. קשה להאמין, שבעבר חיו אנשים לפי שינויי השמש, גרמי השמיים, קריאת התרנגול או אורך הנר המתקצר והולך.
נעבור בין הילדים ונשאל בטון לחוץ: "האם הגיע העת לצוד ממוטות? האם מישהו יודע אם כבר הגיע הזמן? אני בדרך כלל יודעת מתי עלי לצוד אבל מה לעשות שהזמן עבר לי הפעם כל כך מהר! שיחקנו במערה שלנו את המשחק הידוע "חפש את הצבי" והזמן עבר ועכשיו אני לא יודעת – האם הגיע הזמן לצוד ממוטות….?"
נספר כי לאדם הקדמון ולמשפחתו לא היה שעון. למעשה, רוב האנושות לא נעזרה בשעון כדי לתכנן את סדר היום שלה. בוודאי לא בשעון עם מחוגים או בשעון אחר המורה שעה מדויקת (שעון אלקטרוני, שעונים בטלפון נייד וכד').
ביום זה נספר את סיפורו יוצא-הדופן של אוסף השעונים העתיקים הנמצא במוזיאון אומנות האסלאם שבירושלים. האוסף נתרם ע"י ורה ברייס סולומונס, שיסדה את המוזיאון. האוסף היה שייך לאביה סר דיוויד סולומונס. זהו אוסף מרהיב הנחשב לאחד מאוספי השעונים הייחודיים והעשירים בעולם. עד שלילה אחד, באביב של שנת 1983 פרץ מישהו לאולמות המוזיאון וגנב את האוסף.
החידה | הפתרון |
אנחנו חוגגים את החגים לפי לוח שנה: א. שמחושב לפי מהלך השמש. ב. שמחושב על-פי מהלך השמש והירח. ג. שמחושב על-פי מהלך הירח | ב– הלוח העברי הוא לוח "ירחי שמשי" : שילוב של מחזור הירח ומחזור השמש. כך יוצא שהחגים תמיד יוצאים באותו עונה ולכן, כדי לגשר בין הישוב לפי הירח לבין החישוב לפי השמש יש בכל כמה שנים שנה מעוברת ונוסף עוד חודש אדר. |
מתי נהוג לומר – "מוֹעֲדִים לְשִמְחָה", "חַגִים וּזְמַנִים לְשָשון": א. בחגים ב. בשלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות ג. לקראת השנה החדשה ובראש השנה. | ב – מקור הברכה בתפילת העמידה ובקידוש של הרגלים: "וַתִתֶּן לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ מוֹעֲדִים לְשִמְחָה חַגִים וּזְמַנִים לְשָשון…". על פי זה גם נהוג בחלק מן העדות להשיב על ברכת "מועדים לשמחה" במילים "חגים וזמנים לששון". |
מהו " זְמַן חֵרוּתֵנוּ": א. יום העצמאות ב. שבת ג. פסח | ג- זהו הכינוי בו כינו חז"ל את פסח והוא מופיע בקידוש המיוחד לפסח ומדגיש את פסח כחג של חרות ויציאה מעבדות חרות. |
מה פירוש "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶּץ" והיכן זה מופיע? א. לכל דבר יש את הזמן הנכון והמתאים לו. הביטוי מופיע בספר בראשית. ב. לכל דבר יש את הזמן הנכון והמתאים לו. הביטוי מופיע בספר קוהלת. ג. יש לשים חפצים במקומם. הביטוי מופיע בשיר שכתבה לאה גולדברג. | ב- זוהי הפתיחה לפרק ג' בקוהלת: לַכֹּל זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶּץ, תַחַת הַשָמָיִם. עֵת לָלֶּדֶּת, וְעֵת לָמוּת; עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ . עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא, עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת. עֵת לִבְכוֹת וְעֵת לִשְחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד… |
מה פירוש הביטוי "הזמן רץ": א. הזמן עובר מהר מאוד ב. אין לי זמן ג. לא תכננתי נכון את מהלך היום | א – הזמן רץ במהירות – תחושה שהזמן חולף מהר כפי שרץ חולף במהירות. |
מהו "זמן פציעות": א. זמן שמוקדש להחלמה וריפוי ב. חלק מסדר היום של אחות המטפלת בחולים ג. זמן ששופט כדורגל יכול להוסיף בתום משחק אם היו עיכובים שגרעו מ 90- הדקות של המשחק. | ג – השופט מחליט על תוספת הזמן במקרים של כדורים חופשיים רבים, הוצאות חוץ, עיכובים בשל פציעה, חילופים וכד'. זמן פציעות ממוצע אורך 2-4 דקות |
מי מבין המילים הבאות אינה מילה נרדפת לזמן: א. עֵת ב. קֶּצֶּב ג. עונה | ב- קֶּצֶּב מתאר פעימות קצובות לפי סדר מסוים ושייך לעולם התנועה, המחול והמוזיקה. |
מה פירוש: "לוקח את הזמן": א. רגוע, נינוח ב. יוזם ופועל בעצמו ג. מתכנן מה לעשות ועושה | א |
מה זו "תקופה": א. פרק זמן מסוים ב. מאה שנה ג. מאורעות שהתרחשו בעבר | א |
מתי אומרים "בוּל בזמן": א. כשמשהו מצליח ב. כשמשהו מתרחש בדיוק בזמן ג. כשמשהו נשלח ומגיע ליעדו | ב |
מה פירוש "דחוק בזמן": ג. ממהר, אין לו זמן פנוי | ג |
כשאומרים בעברית "שעת מִנְחָה" לאיזה | ג |
בספירת העומר, כמה ימים סופרים? | ב- סופרים שבעה שבועות של שבעה ימים וביום החמישים חוגגים את חג השבועות. המקור לכך: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶּם מִמָחֳרַת הַשַבָת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶּם אֶּת עֹּמֶּר הַתְנוּפָה – שֶׁבַע שַבָּתוֹת תְּמִימֹת תּהְיֶּינָה. עַד מִמָחֳרַת הַשַבָת הַשְבִיעִת תִסְפְּרוּ חֲמִשִים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָה לַה'." ]ויקרא, כ"ג, ט"ו-ט"ז[ |
באמצעות טכניקת הדמיון המודרך נזכה יחד בדקות של הרפיה, התכוונות, הקשבה לעצמנו, נינוחות וריחוף על כנפי הדמיון.
שלב ראשון – הרפיה: הרפיית הגוף, נשימות עמוקות ורגועות. שימו לב כיצד אתם יושבים על הכיסא: איך הגב נוגע במשענת הכיסא. הרגישו את הנעליים נוגעות ברצפה במלואן, שימו לב לרגליים שבתוכן, שימו ידיים על הרגליים.
שלב שני – אנו יושבים לנו נינוחים על כורסה, נעים לנו ואנו עוצמים עיניים, נושמים עמוק
ושומעים את הקצב הקבוע של השעון התלוי על הקיר – תיק תק, תיק תק, תיק תק.
הנה הגיעה השעה אחת בצהריים ומהשעון יוצאת קוקייה קטנה ומצייצת ציוץ אחד. אבל במקום לחזור לתוך השעון ולחכות בסבלנות לשעה שתיים, היא מתעופפת מתוך השעון ונוחתת לנו כל הכתף. הקוקייה לוחשת שהגיע הזמן לצאת למסע בזמן. באותו רגע ממש מתנתק שעון הקוקייה מהקיר ויוצא אל מחוץ לבית, ואנו, יחד עם הקוקייה, יוצאים בעקבותיו. השעון גדל עד שהוא נהיה בגודל אדם והקוקייה מזמינה אותנו להיכנס פנימה, לתוך השעון, ולצאת למסע בזמן. מסע בזמן?! מי שמע על מסע בזמן?! אנחנו נכנסים בדלת השעון פנימה, ומוצאים מקום ישיבה בין כל גלגלי השיניים, הגלגלים, הקפיצים והברגים שממלאים את פנים השעון. השעון ממריא ואנחנו יוצאים לדרך! עלינו לשמיים וכמעט ולא הספקנו ליהנות מהרוח מהשמיים ומהעננים והנה כבר נחתנו ליד נהר גדול וכחול, עצי דקל ומסביב הרבה חול צהוב. ואיזה חום! דלת השעון נפתחת ומולנו מופיע איש חבוש פאה שחורה ולובש חצאית קצרה ולבנה. נדמה לי שהוא מאופר וזה נראה קצת משונה.
לאיפה הגענו? לעדליידע של פורים? האיש מברך אותנו לשלום והקוקייה לוחשת לי שהגענו למצרים, לתקופה של הפרעונים. מסתבר שהאיש שפוגש אותנו מתעניין מאוד במכונת הזמן שלנו כי הוא בעצמו מומחה לזמן. כן, יש דבר כזה – הוא מומחה להתקנת שעוני שמש. אני מחפש/ת שעון על היד שלו או איזה טלפון נייד שיראה את השעה, אבל השעון של מומחה הזמן הוא אחר לגמרי – הוא מורכב מלוח גדול ועליו מוט גדול שמטיל צל. כך יודעים המצרים את השעה.
אני שואל/ת את האיש מה קורה בזמן גשם והוא קצת מתפלא – כי גשם כמעט ולא יורד אצלו בעיר. אבל הוא נאנח ואומר שבאמת בזמן שהשמש מכוסה בעננים הוא בבעיה, כי אנשים
רוצים לדעת את השעה ולכן מעניין אותו להכיר את מכונת הזמן שלנו. הקוקייה מנסה להסביר על המנגנון של שעון הקוקייה ואנחנו משאירים לו שעון יד קטן למזכרת; בתקווה שאולי נצליח לעזור כך בימים שהשמיים מעוננים… הקוקייה מאיצה בנו כי אנחנו דחוקים בזמן וכבר צריך להמשיך במסע, אבל אנחנו לא מתרשמים במיוחד ומציעים לה להירגע, לנשום עמוק, להרפות ולקחת את הזמן.
אנחנו ממריאים שוב וקצת נחים ושואפים אוויר. לקראת נחיתה קשה לראות משהו – הכול מסביב מעונן, אפור וגשום. זו בטח לא מצרים… את פנינו מקבלת אישה שנראית לא כל כך עתיקה, והיא מובילה אותנו למבנה עשוי לבנים אדומות, שנמצא ליד נהר גדול. הגשם לא מפסיק לרדת והאישה מגוננת עלינו בעזרת מטריה שחורה וגדולה. היא אומרת לנו "ברוכים הבאים לגריניץ' ". אני כנראה נראי/ת קצת מופתעת ולכן האישה מסבירה שהגענו למצפה כוכבים מקום
ששמו גריניץ', קרוב ללונדון שבאנגליה. "כאן עובר קו גריניץ' " אומרת האישה ומספרת שכאן נקבע גם שעון גריניץ' שהוא השעון הקובע את הזמן בכל העולם. זה לא שבכל העולם השעה עכשיו היא אותה השעה, אבל כל השעוני מכוונים לפי שעון גריניץ': ישראל למשל היא השעה לפי גריניץ' ועוד שעתיים. אנחנו מסתכלים על השעונים שמבנה, שותים תה ואוכלים כמה עוגיות. בחוץ נשמע רעש – זו מכונת הזמן שלנו שמודיעה שהגיע הזמן לצאת שוב לדרך. לאחר ההמראה אנחנו נרדמים: הגוף רפוי, הנשימות עמוקות. רק ציוץ הקוקייה מעיר אותנו: הגענו הביתה. בול בזמן. זה הזמן לפקוח את העיניים, להתמתח ולהחזיר את שעון הקוקייה לקיר.
כמה אפשרויות לבחירתכם: