קריאת כיוון
"גולי-גוליבר,
איפה גוליבר?
לאן הוא נעלם,
היכן הוא מסתתר?
גולי-גוליבר
בוא, בוא, גוליבר
חזור עכשיו, חזור מהר…" (גוליבר / אהוד מנור)
- עולם הדמיון הוא-זה שמביא אלינו יצירות מופת – אומנים נישאים על כנפי הדמיון יוצרים שירים, שירה, מחזות, סרטים, יצירות מוסיקליות, ספרות ועוד.
- בשבוע זה נתמקד בכמה גילויים של עולמות ענקים וגמדים: עולמות של דמיון .
קיצור תולדות השבוע – "מגלים עולמות" – בארץ הענקים, בארץ הגמדים – מסעי גוליבר
מהלך השבוע:
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 |
אפיק | שיר | קריאה | קריאה | סיפור יהדות | דמיון מודרך | אומנות | אסיף |
נושא | גוליבר | מסעות גוליבר | המשך מסעות גוליבר | בארץ הענקים – סיפור שנים- עשר המרגלים | בארץ הענקים ובארץ הגמדים | איורים וסרטים | רגעים משמעותיים מהשבוע |
ובאריכות:
מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר גוליבר
את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.
מפגש 2- מפגש קריאה: מסעות גוליבר בארץ הענקים
מפגש 3- מפגש קריאה המשך וחזרה על הקריאה עם אפשרות להתבוננות באיורים
מפגש 4- סיפור משלנו והצגה: כהיכרות עם סיפור המרגלים, יצירה בעקבות דמיון המרגלים
מפגש 5- אומנות: איורים וסרטי אנימציה בעקבות גוליבר
מפגש 6- אסיף: שיחה על הרגעים המשמעותיים מהשבוע שהיה
מפגש ראשון
שיר השבוע
לימוד שיר השבוע – "גוליבר"
- שיר כפתיחה טקסית: שיר השבוע מהווה מסגרת טקסית לתכנים המשתנים של מפגש הבוקר. ישנה חשיבות לפן הטקסי של הבוקר, במיוחד בעולם של ילדים צעירים.
- חזרה והמשכיות: במידה ושיר השבוע אהוב ומתחבב על הילדים ניתן ואף רצוי להמשיך ולשיר אותו במהלך זמן ממושך יותר.
גוליבר
מילים: אהוד מנור לחן: קובי אשרת
- השיר "גוליבר" מתאר את דמותו של גוליבר מנקודת המבט של גמד בארץ הגמדים בה ביקר גוליבר עד שלפתע נעלם. הגמד מחפש אותו ונזכר בדמות הגדולה, שהגמדים נהגו לרקוד בכפות ידיה.
- בלימוד השיר נתמקד בשירה משותפת של הילדים; המטרה אינה להעמיק בתכני השיר ובדרכי הביטוי הספרותיות כמקובל בחינוך הלשוני, אלא ליהנות מחוויית השירה המשותפת, המחלחלת לנפש ויוצרת התרוממות רוח – גם ללא מילים מתווכות.
- גיוון: לאחר לימוד השיר ביום א', ניתן להוסיף תנועות, כלי נגינה שהכינו הילדים, שירה בקבוצות, ריקוד או תנועה. בקבוצות של גוליבר ובקבוצות של גמדים.
מפגש שני
קריאה- מסעות גוליבר
" ענק כמו גוליבר לא נראה בארץ זו מאז ומעולם. המלך ציוה להביא אותו לעיר הבירה. על כן הרדימו אותו. חמש מאות נגרים התקינו בצו המלך עגלה ענקית ולה עשרים ושניים גלגלים. העגלה הוכנה בשעות אחדות, אך לא קל היה להעלות עליה את גוליבר. ועל כך אימצו את מחשבתם המהנדסים- הגמדים." (מסעי גוליבר בעיבוד יעקב ניב)
הקדמה- להעתיק לכאן את ההקדמה
רקע: מסעי גוליבר (Gulliver's Travels) נכתב ע"י ג'ונתן סוויפט ונחשב לאחד הספרים הסאטיריים המוכרים בעולם.
המהדורה הראשונה שלו יצאה לאור בשנת 1726 בשם: "מסעות אל כמה אומות נידחות בעולם", (Travels into Several Remote Nations of the World) והייתה לרב-מכר בן-לילה. הספר מתאר את מסעותיו של למיואל גוליבר, בארבע ארצות דמיוניות: ארץ ליליפוט, שתושביה גמדים, ארץ ברובדינגנאג, שתושביה ענקים, אי מעופף בשם "לפוטה", שתושביו מדענים, וארץ הויהנהמס, שתושביה הם סוסים בעלי תבונה.
שני החלקים הראשונים עובדו והיו לסיפור לילדים: הדבר תרם לפופולריות הגדולה של הספר, אך הפך אותו מספר של סטירה נוקבת לאגדה חביבה בלבד.
סוויפט ייחד את כתיבת הספר למבוגרים במטרה לנגח את המשטר, ולהציג את הצביעות החברתית. הספר הוא גם פרודיה מוצלחת על ספרות המסעות שהייתה פופולרית מאוד בזמנו – תקופת התגליות באמריקה באפריקה ובאסיה.
סוויפט, שנרדף במהלך חייו על רקע פוליטי, חשש שיתנכלו לו, ובחר לפרסם את הספר בעילום שם.
העשרה למורה – גדול עלינו: על ההיסטוריה של "מסעות גוליבר"
הצעת הגשה:
- מוקד המפגש: במפגש הסיפור נתמקד בחוויית שמיעת סיפור במשותף, בהתבוננות באיורים ובמפגש בלתי אמצעי עם החוויה האומנותית, הרגשית והדמיונית שמביאה היצירה.
- חוויית קריאת הסיפור: קריאת סיפור דורשת נינוחות, הטעמת מילים, שימוש מגוון בקול, התבוננות באיורים, ועוד. מאחר ומפגשי הבוקר הם קצרים, כדאי לשקול חלוקה של הסיפור ליומיים רצופים, וכך לאפשר חוויה משותפת – מרווחת ומתאימה לקצב הסיפור והילדים.
- חזרה – קריאה נוספת: קריאת סיפור שמתחבב על הילדים יכולה להיות פעילות של יותר ממפגש בוקר אחד. החזרה חשובה לילדים הנפגשים עם דמויות מוכרות ואהובות פעם נוספת. מפגש הבוקר נועד להביא לעולמם של הילדים גילויים מעולמות שונים, ואין כמו גילוי שני – שכן, יצירת אומנות טובה מזמינה לשוב ולחזור אליה ולגלות בה רבדים נוספים, גם ללא תיווך מילולי של המורה.
- המלצה – קריאת הסיפור מתוך הגרסה: "גוליבר" מאת – ג'ונתן סוויפט. סיפר מחדש: מרטין ג'נקינס. איורים: כריס רידל. תרגמה מאנגלית: מיכל אלפון. הוצאת עם עובד. גרסה זו שומרת על הפן הסטירי של היצירה ולא פחות חשוב מכך – היא מכילה איורים משעשעים ומקסימים של אחד מגדולי המאיירים – כריס רידל. דפדוף ומבט באיוריו המרהיבים של רידל היא חוויה בפני עצמה , שמומלץ להקדיש לה זמן
מפגש שלישי
בארץ הענקים – סיפור שנים-עשר המרגלים
ביום זה נתמקד בסיפור ענקים "משלנו" – סיפור תורה שברקע לו נמצאים הענקים. הם אינם גיבורי הסיפור אבל יש להם חלק חשוב בעלילה.
סיפורנו מופיע בתורה פעמיים ]פרשת "שלח לך" בספר במדבר ופרשת "דברים" בספר דברים ( – זהו סיפורם של שנים-עשר המרגלים, נציג לכל שבט, שיוצאים לתור את ארץ כנען לפני שבני ישראל יכנסו אליה. הם אמנם מביאים איתם פירות יפים וגדולים – הידוע מבניהם הוא אשכול הענבים שנדרשים שני אנשים כדי לשאת אותו, אבל הדרך בה הם בוחרים לתאר את הארץ לבני ישראל גורמת לבהלה ולפחד: אחרי ארבעים יום הם שבים למחנה בני ישראל ומספרים כי הארץ היא ארץ זבת חלב ודבש אך האנשים היושבים בה חזקים, חלקם ענקים! המלחמה עמם תהיה קשה. הם מוציאים את דִּבַּת הָאָרֶץ וטוענים כי זו "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶי ה ". כלומר – ארץ שהיא כל כך קשה ואכזרית עד שהיא כאילו טורפת את מי שמנסה לכבוש אותה.
מי שמנסה לעודד את העם וטוען כי העם יוכל להתגבר על המכשולים ולרשת את הארץ הוא נציג שבט יהודה, כָלֵב בֶן יְפֻנֶה. אליו מצטרף נציג נוסף – יהוֹשֻעַּ בִּן נוּן.
המרגלים מתוחכמים מאוד: מצד אחד, הם מביאים איתם הוכחות לטוב שיש בארץ ומצד שני הם מפחידים את האנשים – הם אינם טוענים שבלתי אפשרי לכבוש את הארץ, אלא שקשה מאוד. תיאור הענקים מוסיף לפחד: מה רואים המרגלים? – " וַּיַּעֲלוּ בַּנֶגֶב וַּיָבאֹ עַּד חֶבְרוֹן, וְשָם אֲחִּימַּן שֵשַּי וְתַּלְ מַּי יְלִּידֵי הָעֲנָק…" (במדבר, י"ג, כ"ו)
ומה הם מספרים לבני ישראל? – " אֶפֶס כִּי עַּז הָעָם הַּיֹשֵב בָאָרֶץ, וְהֶעָרִּים בְצֻרוֹת, גְדֹלֹת מְאֹד, וְׁגַם יְׁלִדֵי העֲ נק ראִינוּ שם…" (במדבר, כ"ח, כ"ו)
הצעת הגשה:
נספר לילדים את סיפור מהרגלים. נדגיש את הענקים המופיעים בסיפור. המרגלים אכן ראו ענקים. אבל איך הם בוחרים לתאר את הענקים? – הם לא מתארים ערים וענקים, אלא מוסיפים לתיאור הענקים את הערים המוקפות חומה שיש בארץ, ואת חוזק העם.
- איזו הרגשה גורם התיאור של המרגלים?
- לו הייתם אתם בני ישראל – מה הייתם מרגישים אם ידעתם שמחכים לכם ענקים עם ערים בצורות?
- נזכר לרגע באשכול הענבים העצום שהביאו איתם המרגלים – מי אוכל ענבים ענקיים שכאלה? –בני ישראל שראו את הענבים, ודאי התחזקו בדעתם שיש לפחד מאוד מהענקים; הרי זו הוכחה שיש שם ענקים, ואם כך זו גם הוכחה ששאר הדברים של המרגלים הם אמת ובוודאי ההסבר שלהם לדברים שראו (שהארץ מבוצרת ויהיה קשה לכבוש אותה ) גם הם אם כך תיאורים של אמת!
- רק נתאר לעצמנו לרגע את הבהלה שאחזה בבני ישראל, שגם כך חששו מהלא נודע – מהדברים שעוד מחכים להם ואינם מוכרים להם.
- נעצור לרגע ונחשוב על הענקים הללו – שאנחנו יודעים עליהם כל כך מעט: האם הם רעים? האם הם אכזריים? – איננו יודעים, כי הסיפור בתורה אינו מתאר זאת. הוא רק מתאר כי היו שם ענקים ומיד המילה הזו – "ענק" – מציגה בפנינו דמות מאיימת, אכזרית, מפחידה. אבל בעצם, אנחנו לא יודעים על הענקים שבסיפור כמעט דבר – רק שהיו להם שמות קצת מצחיקים: אֲחִּימַּן שֵשַּי וְתַּלְמַּי.
- האם תוכלו לדמיין מי הם היו?
פעילות
- בואו נתחלק לשלוש קבוצות – האחימנאים, הששיים והתלמיים.
- כל קבוצה תציג בפנינו את הענק שהיא מייצגת: איך נראה הבית שלו, מה הוא אוהב לעשות, מה אוכל ענק לארוחת בוקר, ובמה הוא משחק. מי החברים שלו ומה מרגיז אותו.
מפגש רביעי
דמיון מודרך- בארץ הענקים ובארץ הגמדים
באמצעות טכניקת הדמיון המודרך נזכה יחד בדקות של הרפיה, התכוונות, הקשבה לעצמנו, נינוחות וריחוף על כנפי הדמיון.
שלב ראשון – הרפיה: הרפיית הגוף, נשימות עמוקות ורגועות.
שימו לב כיצד אתם יושבים על הכיסא: איך הגב נוגע במשענת הכיסא. הרגישו את הנעליים נוגעות ברצפה במלואן, שימו לב לרגליים שבתוכן, שימו ידיים על הרגליים.
הקשיבו לנשימה שלכם: שאפו את האוויר לאט, ותנו לאוויר לצאת, לאט. שאפו את האוויר מהאף, כאילו אתם מריחים פרח, ונשפו אותו לאט, מהפה.
הרגישו את כל הגוף – מלמעלה למטה. הרגישו את המצח רפוי, את העיניים, הפה , הצוואר (וכך הלאה לאורך הגוף כולו).
שלב שני – בארץ הענקים ובארץ הגמדים: נצא מהבית, נחוש את הרוח בשיער, את הרגליים הצועדות. נביט סביב ונראה סביבנו רק חול ודשא. נעצר להביט מסביב: להיכן נעלמו כל הדברים
שאנו רגילים לראות? נרגיש דגדוג קל בעורף – מישהו תופס אותנו מאחור! נרגיש איך לאט לאט אנו עולים לשמיים- גבוה גבוה – ומישהו אוחז בנו בביטחון! נסתכל מסביב ונראה שאנו בראש מגדל גבוה.
לפתע נראה מולנו עין ענקית שבוחנת אותנו. לרגע נחוש פליאה – מהיכן הופיעה עין כל כך גדולה? ולמה היא מביטה בנו כך? נבחין כי העין מחוברת לפרצוף ענק – כל כך גדול שאנחנו זעירים לידו! העין תתכווץ ונבחין כי הענק מחייך אלינו. ננשום לרווחה. הוא נראה ענק חביב, עד-כמה שנוכל להבחין בעיניים הקטנות שלנו… נחליק לתוף כף היד הרכה והענקית של הענק.
נספר לו מה שמנו והוא יספר לנו את שמו. שם מצחיק יש לו. שֵשַּי – כך קוראים לו. נצחק קצת. נרגיש את הצחוק מדגדג את עמוד השרה, יורד לבטן ועולה החוצה – מהפה לאוויר שבחוץ. נצא עם הענק לטיול – נפגוש ענקים וענקיות – כולם יחייכו לחבר החדש שלנו – שֵשַּי, ויתפעלו מאתנו – אדם כל כך קטן הם לא ראו מעולם! אפילו העיפרון שלהם גדול ממני! נכנס לביתו הענק של הענק שֵשַּי. שם נפגוש את אחיו – אֲחִּימַּן וְתַּלְמַּי. הם ישבו על כסאותיהם הגדולים וישחקו שח-מט. זה קצת משעמם לצפות במשחק של ענקים אז מצאתי לי תפקיד – אני אהיה אחד הרצים של השח-מט – ממילא אני בדיוק בגודל של בובות המשחק .
וכך אני מוצא/ת את עצמי רצ/ה על הלוח הגדול – זה קצת מעייף להיות גמד/ה על לוח שח-מט של ענקים. האחים הענקים יציעו לי לאכול אבל זה יהיה קצת קשה – פרוסת הלחם שלהם היא בגודל המיטה שלי.
אני פותח/ת פה ענק – הכי ענק שגמד יכול לפתוח – וטועמת פירור מהלחם. זה הפירור הכי משביע שאכלתי בחיי. אני מרגיש/ה שהבטן שלי מתמלאת לגמרי מהפירור הענקי ואני כבד/ה וצונח/ת למטה, ועוד למטה, עד שאני נוחתת על הקרקע. אחרי רגע נאספים סביבי אנשים קטנים מאוד – הם יותר קטנים מהאצבע שלי! האנשים הקטנים אומרים משהו אבל קשה לשמוע את הקול הקטן שלהם.
אני מתאמצ/ת מאוד לשמוע ולבסוף מקרב/ת גמד קטן לאוזן שלי- הוא אומר לי שלום ושואל מי אני ומה אני עושה כאן. עוד כמה גמדים דורשים להצטרף ורוקדים יחד במעגל בכף היד שלי. זה מדגדג קצת… באוזן אני שומע זמזום רחוק – מסתבר שנחיל דבורים הקים כוורת אצלי באוזן! הן כל כך קטנות שבקושי אני מרגיש/ה אותן. אני מתחיל/ה לצחוק והגמדים קצת נבהלים – הם חשבו שזה רעם, שעוד רגע תתחיל סופה, אבל זה בסך הכל אני, הענק/ית, שצוחק/ת בקול!
אני שוב רעב/ה אבל גם שולחן מלא אוכל גמדי לא משביע אותי. הגיע הזמן לחזור הביתה, להיכנס לסירה שלי ולשוט – להתראות גמדים. אולי ניפגש שוב יום אחד
מפגש חמישי
אומנות
היכרות עם איורי גוליבר ויצירות בהשראתו:
איורים: דוגמאות כאן וכאן
סרט קולנוע – אנימציה – משנת 1939
סרט קולנוע חדש יותר (תקציר)