אורה הכפולה- פרקים רביעי, חמישי ושישי
בשבוע זה נקרא על מזימתן של הבנות והוצאתה לפועל- הבנות מתכננות לפרטי פרטים את ההתחלפות שלהן, ומוסרות זו לזו הוראות מדויקות, הן הולכות כל אחת לביתה של השניה ופוגשות את ההורה שלא הכירו. אף אחד לא מבחין בהבדל… למעט פפרל הכלב ששם לב לריח השונה.
מהלך השבוע:
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | |
אפיק | שיר | קריאה | מדרש | קריאה | מדע | קריאה |
נושא | שיר לאחותי | פרק רביעי | שמות | פרק חמישי | חושים | פרק שישי |
מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר "שיר לאחותי" העוסק בקשר המיוחד בין אחים ואחיות, ונכין 'לוח חיזוקים'.
את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.
מפגש 2- מפגש קריאה: נקרא את הפרק הרביעי בספר על ההכנות לנסיעה הביתה, ונשחק במשחקי הקשבה.
מפגש 3- מפגש מדרש: נעסוק בשמות פרטיים של ילדים בעקבות העיסוק במקור שמותיהן של "אורה" ו"לי", ונכיר את מדרש על שלושת שמות האדם ממדרש תנחומא.
מפגש 4- מפגש קריאה: נקרא את הפרק החמישי בספר בו פוגושות הבנות לראשונה את ההורה השני שלהן, לאחר שהתחלפו זו עם זו. בעקבות פניתו של קסטנר, באופן ישיר לקוראים הצעירים במהלך הפרק, נכיר מעט את ילדת הפלא שירלי טמפל.
מפגש 5- מפגש מדע: הכלב פפרל הוא היחיד שמבחין בשינוי, בזכות חוש הריח המפותח שלו, המאפיין כידוע את הכלבים. נשוחח על חושי האדם וחושים של בע"ח ונשחק משחקי חושים.
מפגש 6- מפגש קריאה: נקרא את הפרק השישי בספר בו אורה חולמת חלום בלהות וניצור בעקבות חלומות.
הקשר המיוחד בין אחים בכלל ואחיות תאומות בפרט עומד בבסיס הסיפור. בשיר זה ישנן מילות חיזוק מאחות לאחותה, התואמות בדיוק את מצבן של הבנות בפרקים העומדים לפנינו בשבוע זה.
מילים: יעל קציר לחן: נחום היימן
הזמינו את התלמידים לשתף אילו מילים שנאמרות להם הם "המילים המחזקות שלהם" (-במקום "את יכולה..")
כתבו את המילים המחזקות על הלוח וכעת כל ילד מוזמן לגזור אותיות מתוך עיתונים וליצור את "לוח החיזוקים שלו" עם מילים טובות ומחזקות.
בפרק הזה נסגרות ההכנות הסופיות.. ניתנות הוראות מדוייקות להתנהגות והתנהלות של זו בביתה של זו ובערב האחרון של הקייטנה ההחלפה מושלמת, הן ישנות זו במיטתה של זו ולמחרת- יוצאות הרכבות לדרך.. כל אחת לביתה של אחותה.
אפשרות א':
כתבו או ציירו את מחשבותיהן של הבנות בשעת הנסיעה
אפשרות ב':
חלקו את התלמידים לזוגות, כאשר כל זוג יושב גב אל גב. אחד התלמידים יהיה לי- והשני- אורה.
כל פעם המורה יפנה לזוג אחר- ועל הזוג להציג את מחשבות הדמות בזמן הנסיעה, על הזוגות להקשיב היטב לדברי חבריהם מכיוון שעליהם יהיה להמשיך את ה"נסיעה" מהמקום בו הפסיקו הזוג שלפניהם.
לי ואורה נקראות כך על שם אמן- ליאורה (השם "לי" לבת הומצא על ידי המתרגמת הראשונה של ספר זה וכדאי לראות את הערת המתרגם, מיכאל דק, בראשית הספר על עניין השמות..), הן מכונות "תלתלים וצמות" וכאשר מתחלפות בבתים הן מחליפות כמובן גם את שמותיהן.
זוהי הזדמנות לשהות רגע סביב נושא השמות.
"איפה בעצם התלתלים והצמות? (-כך קוראים באחרונה ללי ואורה).."
אתה מוצא שלושה שמות נקראו לו לאדם:
אחד מה שקוראים לו אביו ואמו,.
אחד מה שקוראים לו בני אדם,.
ואחד מה שקונה לו לעצמו,.
טוב מכולם מה שקונה הוא לעצמו."
(מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקהל, סימן א').
מה שקורים לו אביו ואמו- השם שניתן לאדם על ידי הוריו בלידתו – שמו הפרטי, שם המשפחה או כינוי חיבה.
שם שקוראים לו בני האדם – איך אני נראה בעיני חבריי
ושם ש'קונה' (בורא, יוצר) האדם לעצמו – התדמית שנוצרת לאדם בזכות מעשיו בעולם.
אפשרות א:
אפשרות ב:
בפרק זה הבנות נפגשות לראשונה עם ההורה הלא מוכר ועם סביבתן החדשה.
בנוסף, חלק משמעותי בפרק זה הוא פניית המחבר אל הקוראים הצעירים בהסבר לסיבת גירושיהן של המנצח פלפי וגברת קרנר. הפניה לילדים והעיסוק בנושאים מורכבים "בגובה העיניים" היא אחד ממאפייני הכתיבה של אריך קסטנר.
בהסברו נותן קסטנר תשובה למבוגרים אשר יבהלו מהכתוב ולא יבינו כיצד יכול אדם לדבר בסגנון כזה לילדים, ומביא את הדוגמא של שירלי טמפל שלא ניתנה לה האפשרות לראות את סרטיה שלה מפני שהייתה קטנה מידי..
אפשרות א:
נספר: שירלי טמפל, ילדת הפלא של אמריקה בשנות ה-30, החל מגיל 4 החלה לשחק בסרטים ונחלה הצלחה גדולה. זו היתה הפעם הראשונה שבה ילדה צעירה הצליחה לסחוף המוני צופים לבתי הקולנוע. יופיה הרב, מתיקותה וכישרון המשחק שלה, כמו גם יכולת הריקוד, היו למגנט של קהל.
שירלי טמפל זכתה באוסקר לשם כבוד, כבר כשהייתה בת 6 בלבד – הזוכה הצעירה ביותר אי-פעם בפרס האוסקר לשם כבוד!
משיריה של טמפל אפשר למצוא כאן וכאן.
אפשרות ב:
אורה (- שהיא בעצם לי..) מגיעה לתחנה במינכן, הרציף מתרוקן והיא נשארת לבדה, היא והמזוודה שאיתה.
תחושת הבדידות והפחד של לי, תחושת הילד שנשאר אחרון יכולה להיות מוכרת לחלק מהילדים (- האם מישהו נשאר אחרון בסוף יום בגן? בסיומה של מסיבת יום הולדת?) נחזיר את התלמידים לרגע בו נשארו אחרונים לבדם ונזמין אותם לצייר את התחושה בצבעים על הדף. נזמין אותם לשים לב לבחירת הצבעים ולעוצמת הקווים על הדף.
המזימה של השתיים מצליחה ואיש לא מבחין בהחלפה. איש לא, אבל כלבלב אחד שם לב לשינוי.. פפרל, הכלבלב מזהה כי ריח הילדה שמולו השתנה..
שמיעה, ראיה, מישוש, טעם וריח.
לבעלי החיים יש את אותם החושים שיש לבני האדם, אבל קצת אחרת..
למשל, מומלץ להסתכל על העולם דרך עיניהם של בעלי החיים
(הסרטון באנגלית אך מובן גם לדוברי עברית..)
לבעלי החיים , מלבד חמשת החושים יש חושים נוספים שעוזרים להם להתנהל בטבע.
גם חוקרי הטבע ניסו לפענח חידה זו וגילו כי לציפורים יש חוש כיוון מיוחד המאפשר להם לעוף למחוז חפצן.
( למורה: הציפורים קולטות את השדה המגנטי של כדור הארץ (- כמו מעין מצפן פנימי) ובעזרתו מנווטות את דרכן.)
לפילים, למשל, יש טווח שמיעה של צלילים נמוכים מאוד. הפילים גם קולטים תנודות קרקע באמצעות עצב מיוחד המצוי בכפות רגליהם, ויכול לתרגם אותן לשמיעה.
אז זהו.. שעטלפים לא בדיוק רואים.. הם שומעים!
נספר: לעטלפים ולדולפינים קיים חוש "סונאר" שמאפשר להם לנווט את דרכם בסביבה חשוכה באמצעות גלי על-שמע (אולטרה-סאונד) הנשלחים על-ידם, פוגעים בחפצים וחוזרים אליהם. המוח מעבד את הקולות לתמונה תלת ממדית, ממש כמו מכשיר האולטראסואנד המשמש לצפיה בתינוק בבטן אימו.
אנו שומעים רק חלק מהנקישות הגבוהות שהם מפיקים. חוש הסונאר משלב כמה יכולות וחושים אחרים; התוצאה הסופית היא מין "חוש ראיה", אשר בעצם אינו מסתמך כלל על קולטני אור אלא על החזרת גלי קול!
🎲לסיום נשחק משחק חושים כפי שמוצע כאן.
בפרק זה אנו מלווים את הבנות לחיים החדשים בעקבות ההחלפה, תחילת הסתגלותן, וחלום בלהות של אורה שמציג את כל הפחדים.
בזמן קריאת החלום שימו לב לתגובות התלמידים. עצרו, תווכו, הסבירו וכתמיד, אם נראה שהחלום עלול לעורר תגובות קשות- אפשר לדלג על קריאתו ולספר את תוכנו במילים שלכם.
חלומות יכולים להיות נעימים וטובים, ולעיתים מפחידים ומעוררים תחושות קשות.
הזמינו את התלמידים להיזכר בחלום (- נעים או פחות נעים..) והזמינו אותם ליצור את החלום על ידי יצירת קולאז' מעיתונים צבעוניים.
(- במידה והחלום לא נעים, הנחו את התלמידים לראות מה בציור יכול להפוך את החלום לנעים… סיום אחר? משתתפים אחרים? אוירה אחרת?)