הסיפור "אותיות מתוקות" שכתב ג'קי לוי, עוסק במפגשים.
במפגש בין הווה ועבר, מפגש בין ילדה לאותיות, מפגש בין אב ובתו, בין ילדים לגננת, ומעל כל המפגשים מרחפת רוח מתוקה מדבש של קסם..
מהלך השבוע:
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | |
אפיק | שיר | סיפור | יצירה | בתרבות | אני | יצירה |
נושא | אלף-בית | אותיות מתוקות | היום זה לא כמו פעם | אותיות בדבש | השם שלי | א-ב של מתוק |
מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר "אלף בית" שכתבה נעמי שמר.
את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.
מפגש 2- מפגש קריאה: נקרא את הסיפור "אותיות מתוקות" שכתב ג'קי לוי המתאר את מנהג טבילת אותיות בדבש לילדים המתחילים ללמוד קריאה.
מפגש 3- מפגש יצירה: "היום זה לא כמו פעם" נאמר בסיפור, נפגוש מכשירים שעברו מן העולם- האם הילדים יזהו אותם? נכיר את המקבילה שלהם בהווה ונזמין את הילדים ליצור מוצרים עתידניים.
מפגש 4- מפגש תרבות: נכיר את השיר "אצלנו בכפר טודרא" ואת מנהג מריחת אותיות בדבש וליקוקן
מפגש 5- מפגש על עצמי: נעסוק בשם הפרטי ומשמעותו ונקרא סיפור על מישהי שלא כ"כ מרוצה משמה.
מפגש 6- מפגש יצירה: ניצור עם הילדים "א-ב מתוק"- בעזרת חומרים שונים נעצב אות פותחת למילים מתוקות.
יכול להיות שרוב הילדים מכירים שיר זה ובכך יתרונו.. השיר מנכיח את צליל האותיות ועוזר להבחין בינהם. כמו כן, בשיר זה, כמו בסיפור, לכל אות יש את ה"משמעות" שלה העומדת בפני עצמה.
מילים ולחן: נעמי שמר
הספר "אותיות מתוקות" הוא סיפור בתוך סיפור. סיפור המסגרת הוא סיפורה של גל, ילדה בגן, המתבקשת להביא את שמה מ"אותיות מתוקות" לכבוד חגיגת האותיות. הסיפור הפנימי הוא סיפור מנהג כניסה ל"חיידר" ולעולם הספר, סיפורו של חכם רפאל המתוק. הסיפור מנכיח מנהג עתיק הנוהגים בילדים צעירים ביום כניסתם לבית הספר ובו נותנים לילדים ללקק את אותיות הא"ב המרוחות בדבש או מרציפן על לוח עץ.
עוד על מנהג ליקוק האותיות אפשר לקרוא כאן וכאן תמצאו כתבה המלווה טקס של ילדים חרדים ביומם הראשון בחיידר.
על הספר אפשר לצפות כאן.
שימו לב כי בספר משולבות מילים בערבית, וכן לדבריה של גל על כך ש"סיפורים על פעם תמיד גרמו לאבא לדבר עם ע' ועם ח' חמות חמות, כאילו הרגע יצאו מהתנור.."- נסו גם בשעת הקריאה להתמסר לשפה ולמבטא…
לפני הקריאה, הניחו לפני הילדים דף עליו כתובות אותיות האלף בית בצורה מפוזרת ובמבחר סוגי כתבים הסבירו לילדים כי במהלך הקריאה הם יכולים לצייר, לצבוע, להקיף, למתוח קווים, להשתמש בצבעים ככל העולה על רוחם.
מטרת התרגיל היא להציף את אותיות האלף בית בחלל הכיתה בשעת קריאת הסיפור, לאפשר שקיעה באותיות בזמן סיפור על אותיות.
אפשרות נוספת היא לאחר קריאת הסיפור יצירה משותפת של אותיות האלף בית- כל זוג/ ילד מקבל דף A3 וגיזרי עיתונים ועליו לבחור את הדרך בה יציג את האות שלו (- מילוי הדף בגזרים של האות, יצירת האות מחתיכות עיתון, גזירה והדבקה של תמונות המתחילות באות ועוד…)
לפני שניפרד מהילדים נזמין אותם לבקש מההורים לספר להם על חווית היום הראשון של כיתה א' שלהם. חלק מהסיפורים נשמע בהמשך השבוע…
את הסיפור כולו מלווה האמירה כי "היום זה לא כמו פעם".. אמירה שמתווסף לה ניחוח נוסטלגי.
במפגש הבוקר נעסוק בפעם, היום ו.. מחר.
נקרין בפני הילדים את התמונה הבאה- שימו לב לא לגלול יותר מדי- כך שלא יראו את התמונה הבאה.
נמשיך בהצגת התמונות, דימו לב להציג רק תמונה אחת בכל פעם:
והיום?
ומה בעתיד??
מה עושים כאן?
והיום:
לאחר הקרנת התמונות והעלאת הרעיונות של איך יעשו דברים בעתיד, מזמינים את הילדים אל העתיד עצמו ליצור את אחת מהאפשרויות או אפשרות אחרת עליה חשבו (- מהנושאים שהוצגו או מנושאים אחרים- איך מכינים אוכל? איך טסים ממקום למקום? ועוד אפשרויות רבות וטובות..).
נזמין את הילדים ליצור "מכונות עתיד" מגרוטאות וקופסאות קרטון- כדאי להציע ילדים לתכנן מראש על הדף לאן הם רוצים לקחת את המכונה, מה ייעודה, מי המשתמשים בה וכו'.
יום הכניסה של הילדים ל"כותאב"- חיידר, בית ספר, היה ועודנו יום חגיגי, משמח ומרגש עבור הילדים, ההורים והקהילה כולה.
בקהילות שונות לווה יום זה בטקס חגיגי. בחלק מהמקומות כלל הטקס גם "חופת נערים"- מעין טקס חתונה של הילד הנכנס בשערי בית הספר ו"כלה" בת גילו כסמל לקשר שנוצר בין הילד הצעיר לתורה (- עוד על המנהג ניתן לקרוא כאן ). אך ברוב הקהילות כלל הטקס לקיקה של אותיות המצופות בדבש, חלווה ומיני מתיקה. מקור המנהג הוא בפסוק "דבש וחלב תחת לשונך" וברצון להמחיש לילדים הצעירים את מתיקותה של התורה. ג'קי לוי, בראיון שנערך לאחר כתיבת הספר מצביע על הנקודה כי הפיכת הלימוד לדבר בעלם טעם, שניתן לבלוע אותו ממש- הוא אחד הרעיונות שקסמו לו וגרמו לו לכתוב את הספר "אותיות מתוקות".
נפתח את המפגש באיסוף סיפורי "שלום כיתה א'" ששמעו מהוריהם בבית. לאחר מכן נשמיע לילדים את השיר "אצלנו בכפר טודרא" שכתב יהושוע סובול והלחין ומבצע שלמה בר.
(- על כתיבת השיר ניתן לקרוא כאן)
לאחר שמיעת השיר נמחיז בכיתה את הטקס כולו. החל מההליכה האיטית סביב הכיתה בקצב השיר (- המורה בראש, התלמידים אחריה בטור) ועד הטקס עצמו בו תלמיד תלמיד יגיע לשולחן המורה, המורה יכתוב את האות הראשונה של שם הילד מדבש על צלחת ויגיד "חביבי, לקק!" /" חביבתי, לקקי" (- אפשר ומומלץ להזמין את הקבוצה לקרוא ביחד אחד לשני..) וכך יחוו כל הילדים את הטקס, הישר מהרי האטלס…
הילדה גל עסוקה מאוד בשמה, הן באורכו (- קוצרו..) והן במשמעותו, שהרי מתברר שגל קרויה על שם שתי סבתותיה.
שאלו את הילדים למשמעות שמם. האם מישהו יודע על סיבה מיוחדת שבגינה נקרא בשמו? האם הם אוהבים את שמם?
כעת נשמע סיפור של מישהי נוספת, שלא כל כך מרוצה מהם שנתנו שלה…
השמיעו לילדים את השיר "פרת משה רבנו" כאן.
(- ולמי שישאל- מדוע נקראת מושית השבע "פרת משה רבנו"- התשובה- כאן)
ועכשיו- הזמינו כל ילד ליצור את שמו מאותיות פלסטלינה וינסה "להאריך" את שמו על ידי הוספת מאפיין ייחודי (- בכיתה א' על ידי קישוט מייצג ובכיתה ב' על ידי כתיבה ממש- יואבאוהבחלב, יעלמתולתלת, גיאשוערמעולה וכ"ו..)
אפשרות נוספת-
הזמינו את הילדים להכין פרת משה רבנו משלהם כאן כאן וכאן. בקשו מהם לתת מאפיין ייחודי לפרת המשה שלהם (- צבעוניות, קישוט מיוחד, גודל אחר..) ולתת לה שם משלה, שיתאים למאפיין אותו הם בחרו.
לקראת סוף השבוע ומפגש אחרון לשבוע זה נזמין את הילדים ליצור בעצמם אותיות מתוקות.
נספר לילדים את חווית לימוד האותיות של ח"נ ביאליק המסופרת בגוף ראשון בסיפורו "ספיח", ומעובדת עבור התכנית:
הגיע היום, נכנסתי בשערי החיידר, וממש עוד מעט אדע גם אני לקרוא!
והנה, מציג בפני המלמד, כך קוראים למורה, את לוח האותיות. אני מסתכל באותיות, ובסימנים שיש מתחתם והם נראים לי ממש כמו גדוד חיילים, הצועדים זה אחר זה בסדר מופתי ופתאום הוא שואל אותי: את מה אתה מחפש?
אני עונה לו: את המתופף! המתופף שהולך בראש הגדוד..
הסתכל עלי המלמד ונראה היה שכועס עלי.. ואמר לי: חולם חלומות אתה! רד אלינו…
רציתי להסביר לו שזה לא חלום.. כך נראו האותיות.. אבל הוא כבר עבר לילד אחר…
המשיך היום ופתאום פונה אלי שוב המלמד ושואל רואה את זו? והצביע על אחת האותיות (- היום אני כבר יודע שעל א' הצביע..)
ראה, היא נראית ממש כמו איש המחזיק אסל דליים.
ובאמת, אסל ראיתי!
מה זה אסל אתם שואלים? הנה הוא-
והיום, כשמכירים אתם את צורת האותיות, התוכלו לזהות פה עם קצת דמיון את האות א'?
כך חשב גם המורה ואמר לי- האסל הוא האות א'.
מה זה? הוא שאל
אסל. עניתי.
לא, הרי זו א' הוא ענה..
אלף אמרתי.. כמו אסל.. אלף…
והנה, הלך המורה ואני המשכתי להתבונן באותיות ופתאום נראו לי כולן כמו צורות חיות ממש, ואלו שלא נראו כמו צורות אמיתיות המצאתי להן דמויות, והן חיות…
הנה האות ש'- נראית כמו נחש בעל שלושה ראשים
והאות ל- דומה לחסידה עומדת לה זקופה וגאה על רגל אחת וראשה גבוה גבוה..
והאות ד'- נראית ממש כמו גרזן.. עוד רגע ואוכל לחצוב בעזרתו.
ומכולן אוהב אני את האות י', קטנה-קטנה, אני מפחד שתמעך בין האותיות הגדולות או תעופף לה גבוה שהרי אינה נוגעת ברצפה…
(- מעובד על פי "ספיח" לביאליק)