להקת הביטלס נקראה בתרגום עברי להקת החיפושיות או חיפושיות הקצב. ראשיתה של הלהקה בלהקת "הקוורימן" שהקים ג'ון לנון בליברפול, אליו הצטרפו פול מקרטני וג'ורג' האריסון, ב- 1960. בתחילת הדרך היו שותפים גם סטיוארט סאטקליף ופיט בסט. הלהקה בגלגולה הראשון הופיעה בליברפול ובסביבתה, ותפסה מקום חשוב בזירה המקומית. מעריצים רבים פנו וביקשו לקנות תקליטים, כך הם עוררו את תשומת לב של מנהל החנות : בריאן אפשטיין שהציע ללהקה את ניהולה, הלהקה קבלה את הצעתו והוא החל לעבוד איתם בנובמבר 1961. אפשטיין היה בעל חוש בימה מפותח הוא שינה לחברי הלהקה את התלבושת : מבגדי עור לחליפות ועניבות שיער מסורק לפנים. אפשטיין החל לדאוג להם לחברת הקלטות. בהמלצת מפיק מוזיקלי של חברת התקליטים EMI הם החליפו את המתופף וללהקה הצטרף רינגו סטאר כמתופף. לקהת ביטלס הקליטה שני שירים ראשונים על תקליטון בספטמבר , ב- 1962 בצד הראשון הוקלט Love Me Do שנכתב על ידי מקרטני ובצד השני P.S. I Love You. התקליטון יצא לשוק ב-5 לאוקטובר. התקליטון זכה להצלחה רבה בליברפול אך להצלחה פושרת בשאר מקומות באנגליה. לעומת זאת התקליטון השני שיצא בנובמבר 1963 זכה להצלחה רבה ברחבי בריטניה.
לאחר ההצלחה, הביטלס הקליטו את אלבום ראשון, Please Please Me. התקליט הוקלט במהירות תוך פחות מעשר שעות ב- 11 בפברואר 1963. התקליט כלל, נוסף לארבעת שירי התקליטונים שפורסמו, סדרה של שירים שהביטלס ביצעו בקביעות בהופעותיהם. האלבום זכה להצלחה ענקית בכל רחבי בריטניה, והוביל למסע הופעות, אך פריצת הדרך המשמעותית הגיעה בסוף קיץ 1963 כאשר הוציאה הלהקה את התקליטון : She Loves You, התקליטון שבר את שיא המכירות בבריטניה, ועורר היסטריה בקרב צעירות בני עשרה. הביטלס הופיעו בטלוויזיה וזכו לחשיפה בפני 15 מיליון איש, כמו כן הם השתתפו במופע לפני בית המלוכה, סיקור התקשורתי חשף את ההיסטריה ההמונית סביב הלהקה, שזכה לכינוי ביטלמניה. הביטלס הוציאו אלבום שני : With The Beatles , מיד אחריו הוציאו תקליטון חשוב נוסף, I Want to Hold Your Hand . בסוף שנת 1963 יצא הלהקה לסיבוב הופעות בעולם : הופיעה בשבדיה, בצרפת . בפברואר 1964 הגיעו לארצות הברית והתקבלו בהיסטריה שהפתיעה את חברי הלהקה. אותה שנה הלהקה הופיעה ב-186 הופעות, השתתפה בימי הקלטה ובימי צילום לסרט, כתבו את המלים והלחן לשני תקליטים ומספר תקליטונים, טסו ברחבי העולם, מניו־זילנד ועד ארצות הברית, ונטלו חלק במאות ראיונות וקבלות פנים.
בראשית דרכם השראת העיקרית של להקת הביטלס הייתה הרוק אנד רול האמריקאי. מאוחר יותר, התעשרו מקורות ההשפעה וכללו מוזיקה קלאסית, פולק, וודוויל ועוד. שילוב השפעות אלו בשירי פופ, מבנים המלודיים וההרמוניה המורכבת, בנוסף לפריצות דרך בתחום הקלטת המוזיקה הפכו את הביטלס ליוצרים בולטים בתחום המוזיקה הפופולארית, הם תרמו תרומה מכרעת להפיכת מוזיקת הרוק והפופ לאמנות ממשית ולתופעה חברתית.
לחץ העבדה דומה נמשך גם בשנת 1965, בשנת 1966 הם יצאו לחופשה ארוכה מהופעות והקלטות, לאחר סדרת הופעות קצרה הם החליטו להפסיק להופיע ולהסתפק בהקלטות ומופעי אולפן. להקת הביטלס המשיכו להקליט ולהוציא תקליטים. באוגוסט 1967 התאבד מנהל הלהקה: בריאן אפשטיין, אירוע שיצר חור שחור ניהולי ללהקת הביטלס. השנים הבאות 1968 – 1969 היו שנות דמדומים של הלהקה, שהתאפיינו בפעילות עצמאית של כל אחד מחברי הלהקה, במקביל להוצאת תקליטים משותפת. בסוף שנת 1968 הביטלס תרמו כמה שירים לסרט מצויר של בני דמותם : "צוללת צהובה", הסרט זכה להצלחה רבה והם הוציאו אלבום באותו שם שכלל בצידו השני את הפסקול התזמורתי של הסרט. בקיץ 1969 בלחץ פול מקרתני הם הקליטו אלבום נוסף: Abbey Road , שהיה אקורד סיום ללהקה. ב10 באפריל 1970 הודיע מקרטני לתקשורת על פירוק הלהקה.
(ו) וַיְהִי בְּבוֹאָם בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לשור לָשִׁיר וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים
ז) וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ הִכָּה שָׁאוּל באלפו בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו)
וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ
יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם.
יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים
והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם.
לעת זקנותו של רבי יהושע נכנסו תלמידיו לבקרו
אמר להם בני מה חידוש [היה] לכם בבית המדרש.
אמרו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותים.
אמר להם חס ושלום שאין דור יתום של חכמים.
ויום טוב היה (הכהן גדול) עושה לאוהביו.
תנו רבנן: מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש,
והוו אזלי כולי עלמא בתריה. [הלכו כולם אחריו.]
כיון דחזיונהו (שראו) לשמעיה ואבטליון – שבקוהו לדידיה ואזלי בתר שמעיה ואבטליון. (עזבו את הכהן הגדול והלכו אחריהם.)
לסוף אתו שמעיה ואבטליון לאיפטורי מיניה (לומר שלום) דכהן גדול
אמר להן: ייתון בני עממין (נוכרים) לשלם! –
אמרו ליה (אמרו לו) : ייתון בני עממין לשלם (יבואו בני עממים לשלום) – דעבדין עובדא דאהרן, (שעושים כמעשה אהרון הכהן)
ולא ייתי בר אהרן לשלם (ולא יבוא בן אהרון לשלום) – דלא עביד עובדא דאהרן. (שאינו עושה כמעשה אהרון.)
שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך
הדבקות בצדיקים כדי שיתערב כוח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, היא דבר נכבד, מאוד במהלך התפתחות הנפשות.
אבל צריך שמירה גדולה שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הווייתית, וידבק גם כן בחסרונותיו הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועים על האיש המקורי. אשריכם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה שהוא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ה' הטוב.
התופעה הנורמטיבית של ההערצה חלה באופן טבעי אצל בני הנעורים הנמצאים בתהליך של גיבוש זהותם. צעירים אלה עסוקים בניסיון לבדוק, במהלך גיל ההתבגרות שלהם, את תרומתם הייחודית לעולם – תוך שהם לומדים להכיר את אישיותם, את תחומי העניין שלהם ואת כשרונותיהם. הם עורכים מעין "קדימון" לחייהם בעתיד – בוחנים אנשים העוסקים בתחומים שונים ומנסים באמצעות הזדהות עמם למצוא אילו תחומים עשויים להתאים בעתיד לכישוריהם. תופעה זו היא שכיחה ומסייעת לבני הנוער בעיצוב זהותם. היא אינה נובעת במהותה מביטול עצמי אלא מרצונם האמיתי, המודע או הלא מודע, לבחור את דרכם בחיים. תופעה זו חולפת לרוב עם סיום שלבי ההתבגרות.
הסוג השני של המעריצים הם אנשים בוגרים, השרויים בקונפליקט נפשי פנימי קשה. אנשים אלה כמהים לחשיפה אישית, לתהילה ולכבוד, אך אינם חשים ראויים לפרסום ולהכרה, והדבר יוצר בהם תסכול עמוק. הם פותרים את הקונפליקט הפנימי שלהם על ידי כך שהם מפצים עצמם באמצעות הערצת אנשים אחרים דוגמת כוכבנים, אנשי ציבור ולעתים אף אנשים קרובים להם, תוך ראייתם כ"יצורי על" – ומזדהים עמם, משל היו הם(…)
אנא הבינו כי תופעת ההערצה בקרב אנשים בוגרים נובעת אצלם מתחושות ערך עצמי נמוך ביותר ומרגשי נחיתות עזים, הגורמים להם לעתים להרגיש ניכור כה קשה מעצמם עד שהם חפצים בביטול העצמי שלהם וכמהים להיות אדם אחר.
הערצה: הכרתנו הצנועה בדמיונו של אחר לנו.
גם שנאה וגם הערצה נובעים מאותו המקור – מפחד ומשקר. אהבה לעומת זאת אינה נובעת מפחד אלא מביטחון ומאמת. ההבדל בין שנאה והערצה לבין אהבה הוא פשוט: כשאנו מעריצים או שונאים אנו חיים בשקר כי אנו נמצאים במצב לא מאוזן של נחיתות (המובילה להערצה) או התנשאות (המובילה לשנאה). לעומת זאת, כשאנו אוהבים, רק אז אנו נמצאים במצב האמיתי והמאוזן של גובה עיניים.
הערצה גורמת לעיוורון
קל יותר להעריץ מאשר לכבד ולהבין.
אנו מעריצים את הדברים שאותם אין אנו מבינים
הבה נעריץ את אנשי הרוח הגדולים, ולא נחקה אותם
מושאי הערצה הראשונים הם דמיות מיטיבות הקרובות לילד. מאוחר יותר נכנסות לתמונה דמיות הטלוויזיה, גיבורי ילדות. ערכי החברה כפי שהם מונחלים לילד משתקפים פעמים רבות בבחירותיו אחר דמויות נערצות . חברה בה כוח נחשב לערך תגרום להערצה דמויות כוחניות. הפרסומות כמו גם המדיה מכוונות תוך השפעה מודעת יותר ופחות, את בחירת מושא ההערצה, דמיות מתוכנית טלוויזיה, שמקבלות מקום נרחב גם באופנה ובמוצרים לילדים, ההופכת מבחינה תרבותית כדמות פוטנציאלית להערצה.
הערצה מספקת חסך של איזשהו צורך לכן ביכולתה להוות ערוץ לעולמו הפנימי של הילד
הערצה היא רגש אנושי שבו אדם מגלה הערכה רבה, לרוב לא ביקורתית , כלפי אדם אחר, תופעה או עצם. המעריץ נוטה לייחס לנערץ כמעט כל תכונה חיובית ונוטה להתעלם או להדחיק או הכחיש קיום תכונות שליליות לנערץ .
הילד זקוק להערצה כדי למלא צורכי התפתחות חלקים שהוא לאו דווקא מוצא אצל הוריו. בגלאי שלוש ארבע ההורים והאחים ממלאים בחיי הילד את הפונקציה של הערצה, בגלאים מתקדמים יותר כשהוא בא במגע עם העולם הוא לומד להכיר נורמות שונות שמעלות למודעות דמיות שונות המועמדות להערצתו
19:
זה מתחיל בהורים וממשיך הלאה למשפחה, למורים ולדמיות בולטות בחברה, כמו מנהיגים, ספורטאים ושחקנים. הצורך בהערצה ובהזדהות חשוב לנו. זו אחת הסיבות לכך שאנו אוהבים כל כך סרטים, סיפורים ספרות ואמנות. דרך ההזדהות עם הדמיות אנו גם בונים את 'האני' שלנו, מבינים אותו, מבינים את האחר ומזדהים או לא מזדהים עמו.
ביצוע : גורי אלפי, אסי כהן ומירב שביט
הערצה היא תופעה אנושית בה מגלה אדם הערכה רבה, לרוב בלתי ביקורתית כלפי אדם או תופעה. לרוב המעריץ מבטל את עצמו ומעמיד את מושא הערצתו במרכז. מושא הערצתה משמש כמודל לבניית זהות עצמית. תופעת הערצה מאפיינת את גיל הנעורים בחברה שלנו זוכים לה בעיקר סלבריטאים: מוזיקאים , אמנים, ודוגמניות או סתם מפורסמים. זוהי סוגיה מרכזית בבניית זהות אישית ותרבותית הן בהיבט הכללי והן בפרספקטיבה יהודית. השיחה סביב הערצה של דמויות מעולם הבידור , דרך עולם התרבות בכלל ועד העולם היהודי הנה חשובה ביצירת שיח ביקורתי המבנה זהות יהודית ישראלית רלוונטית לבני הנוער.
מפגש זה עוסק בלהקת ה'ביטלס', בחבריה וביחס כלפיהם.
נכיר את הלהקה, את ההתפתחות שלה והמקום שתפסו בחברה (ניתן גם כמובן לשמוע חלק משיריהם) ונתמקד בתופעת ההערצה כלפיהם- 'ביטלמניה'.
נקרא מקורות מתקופות שונות ומקומות שונים בעולם העוסקים כולם בהערצה.
נשוחח על היתרונות והחסרונות של הערצה ומה הצורך שההערצה ממלאת אצל אנשים.
נבחן איפה תופעה זו נמצאת בחיים שלנו.