ביכורי אדמתך
מסכת ביכורים – יחידה שלישית: פרק א, משנה ב
קריאת כיוון
ביחידה זו נתחיל את העיון במשניות מסכת ביכורים עצמה.
• בקריאה יחפה נעמוד על העיקרון המופיע במשנה שלפנינו, לפיו רק בעל האדמה עצמו מחויב ורשאי להביא ממנה את הביכורים. ונראה כיצד מדייקים חכמים רעיון זה מתוך מילות התורה עצמה.
• בריבוי קולות נקרא את סיפורם של קין והבל, נעמוד על הערך המבדיל בין מנחתו של קין לקורבנו של הבל, ונבחן האם ערך זה דומה לערך המופיע במשנה שלפנינו.
כמו כן נעסוק באמירה של חכמי המשנה, לפיה, גם הגזלן אינו רשאי להביא ביכורים מהטעם הנזכר, ואין היא מזכירה טעמים נוספים כפי שאולי היינו מצפים (כמו האיסור ליהנות מהגזלה, האיסור לעשות מצווה "שבין אדם למקום" תוך ביצוע עבירה של "בין אדם לחברו" וכו')
• ברלוונטיות יתבקשו התלמידים לבחון את עצמם אל מול מצבי חיים שונים, המקבילים במידה זו או אחרת לרעיון הביכורים ולמסר המרכזי העולה ממנו.
טקסט מרכזי
מאיזה טעם אינו מביא? (אותם אלו שאינם רשאים ומחויבים להביא ביכורים?)
משום שנאמר: "ראשית ביכורי אדמתך תביא" (שמות כ"ג, יט; שמות ל"ד, כו) –
עד שיהו כל הגידולין מאדמתך.
[…] והגזלן – אין מביאין מאותו הטעם,
משום שנאמר "ראשית ביכורי אדמתך".
(מסכת ביכורים, פרק א', משנה ב)
קריאה יחפה
💬נשאל ונשוחח:
- איזה דין מדייקת המשנה מהמילים: ביכורי אדמתך?
- על פי משנה זו- מדוע גזלן אינו צריך להביא ביכורים?
- האם יש בעיניכם סיבה נוספת שבגינה הוא אינו רשאי להביא ביכורים? מדוע לדעתכם המשנה אינה מזכירה סיבה זו?
למורה- צורת לימוד זו אינה נפוצה במשנה, והמשנה שלפנינו היא מהדוגמאות הלא רבות הקיימות דרישת הלכה מפסוק.
ריבוי קולות
קראו את סיפורם של קין והבל:
"וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר: קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'. וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל, וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן, וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה, וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּו. וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו, וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ, וַיֹּאמֶר: לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. וַיֹּאמֶר: מֶה עָשִׂיתָ, קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה. וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ, נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ".
(בראשית ד', א-יב)
💬נשאל ונשוחח:
- תארו במדויק את המנחה שהיא קין ואת קורבנו של הבל.
- איזה הבדל משמעותי ניתן למצוא בין המנחה שמביא קין לבין המנחה שמביא הבל? שימו לב לניסוח המדויק של הכתוב.
מה לדעתכם ניתן ללמוד מכך שנאמר "מפרי האדמה" ולא מפרי אדמתו" (בדומה ל-"צאנו") ?
- כיצד הבדל זה יכול לענות על השאלה: מדוע קורבנו של הבל התקבל ברצון לפני ה', בעוד שמנחתו של קין- נדחתה?
- האם ערך זה דומה לערך העומד ביסודה של המשנה שלפנינו?
למורה- על מנחתו של קין נאמר שהוא הביא אותה מפירות האדמה. מבלי שנאמר שאלו פירותיו שלו. ואילו על קורבנו של הבל נאמר במפורש שהוא נלקח מצאנו שלו. אם לא די בזה – הרי שאצל קין אין תיאור מיוחד לפירות שהביא, בעוד שאצל הבל נאמר שהביא "מבכרות צאנו ומחלביהן" – כלומר מהחלקים הראשונים והמשובחים שיש בידו. אחת הפרשנויות שאפשר להציע לשוני הקיים בין קורבנו של הבל למנחתו של קיןהיא שהערך העומד ביסוד הקורבנות והמנחות של שני האחים הוא הפוך לגמרי. ושהבאת קורבן שאינו ממעשי ידיו של האדם הוא ההפך הגמור מהבאת קורבן מהדברים המשובחים ביותר עליהם עמל האדם. הבאת קורבן (מנחה, קורבן, או ביכורים) מהיבול או מן הצאן של האדם, לאחר שהאדם עמל והשקיע ממרצו, מלמדת על הוויתור הגדול של האדם, ועל ביטול האנוכיות שלו (כמו שראינו ביחידה הקודמת), וממילא יש לקורבן זה ערך- שכן הוא משפיע על האדם. בעוד, שהבאת קורבן (מנחה, קורבן או ביכורים) מהיבול שעלה בשדה באופן טבעי, או בצאן שגדל פרא, בלי שהאדם השקיע בו מאומה – הרי הוא מעשה שמשפיע באופן פחות על האדם. שכןהוא אינו דורש ממנו לוותר באותו אופן כפי שהוא נדרש לוותר על משהו שהוא עמל בעבורו.
- המשנה שלפנינו, מעבירה מסר דומה. אין שום ערך וטעם בביכורים אם הם אינם של האדם ממש, והוא גזל אותם.
רלוונטיות
💬נשאל ונשוחח:
את רעיון הביכורים, כפי שראינו ביחידה הקודמת, אפשר לתרגם גם למציאות החיים שלנו, שאיננה חקלאית.
בחנו את עצמכם:
- קבלתם מתנה ליום ההולדת, ועוד לפני שהספקתם לפתוח אותה – אח/ות שלכם מבקש לשחק בזה. האם תתנו לו את הבכורה?
- מועצת תלמידים החליטה לשדרג את ההפסקות, ולפתוח משחקייה בבית הספר. היא ביקשה מכולם לתרום מהמשחקים שלהם עבור המשחקייה. האם תסכימו להביא את אחד המשחקים שקניתם מכספכם ולא קיבלתם במתנה? האם תסכימו להביא משחק אהוב במיוחד, או שתביאו רק משחקים שאינכם משתמשים בהם?
חשבו על התשובות שעניתם: מה הן מלמדות אתכם על הבאת הביכורים? האם היא מעוררת קושי? ואם כן, אילו קשיים? אילו כוחות נפש המעשה דורש?
