לאן נעלמו החשמונאים?
חנוכה- הסיפור התלמודי
קריאת כיוון
זוהי יחידת המשך ליחידה הקודמת, בה עסקנו בשאלת היעדרותו של חג החנוכה מהמשנה. ביחידה זו נלמד את סיפור חג החנוכה כפי שהוא מובא בתלמוד, ונדון בשאלה מדוע בחרו חכמים להדגיש את נס פך השמן, ואילו את סיפורם של החשמונאים הם השמיטו מסיפור החג.
• בטקסט מרכזי יובא צילום של דף תלמוד שבו מובא סיפור חג החנוכה התלמודי. מכיוון שדף התלמוד הוא קשה לקריאה, ואף יוצר תחושת איום בפעמים הראשונות שנפגשים עמו, על הדף עצמו יש דמויות קומיקס שתפקידן להפוך את הדף העמוס במלל הזה לקצת יותר חביב עבור התלמידים, ולהעלות את המשימה הראשונה של מציאת החלק אותו אנו מחפשים כבר במפגש עם הטקסט.
זוהי אם כן המשימה הראשונה שתעמוד בפני הילדים בקריאה יחפה. לאחר שימצאו את הסיפור, יהיה עליהם להצביע על הטעם של חג החנוכה כפי שהוא מסופר כאן- סיפור נס פך השמן.
• בריבוי קולות יתבקשו התלמידים להזכיר סיבות נוספות שיש לחג החנוכה, ואף אנו נביא מספר סיבות, ולאור סיבות אלו נדון בשאלה מדוע בחרו חכמים דווקא באחת הסיבות, ואילו את הסיבות האחרות הניחו בקרן זווית.
• ברלוונטיות נדון עם התלמידים בשאלת האמונה בניסים, שעולה מסיפור נס פך השמן. כמובן שיחידה מעין זו, דורשת הרחבה על התלמוד, יצירתו, מבנה הדף וכדומה. ועל כן לצד יחידה זו אנו ניתן ללמד את היחידה: "מבוא לתלמוד" שנותנת הצעה בסיסית להיכרות עם התלמוד.
טקסט מרכזי
קריאה יחפה
הצעה לפעילות:
סמנו על דף התלמוד – את הקטע בו מסופר סיפור חנוכה.
למורה-
💬נשאל ונשוחח:
- על פי התלמוד- מה עיקרו של חג החנוכה?
- מה הדבר המשמעותי ביותר שהתרחש בו שבעקבותיו אנו חוגגים את החג?
- התבוננו בכותרת הדף התלמודי: מאיזה מסכת מצולם דף זה?
- מאיזה פרק? מהו שמו של הפרק?
- לאור תשובותיכם אלו- האם תוכלו להסביר מדוע מוזכר חג החנוכה דווקא במיקום הזה בתלמוד?
למורה- המסכת בו מוזכר חג החנוכה בתלמוד, כפי שאפשר לראות מכותרת העמוד היא מסכת שבת. והפרק הוא: "במה מדליקין"- הפרק השני במסכת שבת שעוסק בנר שבת. מכיוון שלחג החנוכה אין מסכת במשנה (כפי שראינו ביחידה הקודמת) חכמי התלמוד שעסקו בנר שבת, מצאו לנכון להזכיר לצידו גם את נר החנוכה, וזוהי כנראה הסיבה לכך שהעיסוק בחג החנוכה מופיע דווקא כאן. כאן המקום להזכיר שלא רק במקרה של חג החנוכה, שאין לו מסכת, התלמוד מזכיר אותו בהקשר משני, ולכאורה שלא במקומו. דבר זה מתקיים בתלמוד גם בנושאים שיש להם מסכת שלימה. התלמוד גולש בסוגיות שונות לכיוונים שונים, הרי שדבריו בנושאים שונים מפוזרים בכל מיני מקומות בתלמוד, ולא בהכרח באותו המקום שהוקדש לכך. משום כך, כאשר רוצים ללמוד לעומק נושא מן הנושאים השונים הקיימים בתלמוד עלינו להבין כי לא נמצא את כל דברי התלמוד במקום אחד. בניגוד למשנה בה כאשר נרצה לעסוק בשבת- נדע כי עלינו ללמוד את מסכת שבת, הרי שבתלמוד עלינו לתור בכל המסכתות כולם, וכמובן בראש ובראשונה במסכת שבת, אך גם במסכתות שלכאורה כלל לא קשורות- כי גם שם נמצא את דבריהם של חכמים על השבת הבאים בהקשרים שונים ומשונים. יש הטוענים שהסיבה לכך היא שהתלמוד מבוסס על לימוד בית מדרשי, הוא משמר בקרבו דיון אסוציאטיבי – שלא תמיד שומר על רצף ברור, אלא גולש לכל מיני כיוונים, בהתאם לדברים שהעלו תלמידי החכמים בזמן הלימוד. כמו כן התלמוד לא מסודר על פי סוגי הספרות השונים הקיימים בו: "אגדה", "הלכה", "הגות" וכדומה, אלא הכל מעורב יחד, ועלינו ללמוד לדלות ממנו את אשר אנו מחפשים, כפי שמסביר חתנו של עמנואל לוינס, ג'ורג' הנסל: "אחד המאפיינים של המחשבה התלמודית הוא העבודה שהיא מתקוממת נגד חלוקה נושאית. התחומים השונים, מחשבה תיאורטית, חוקים מכל הסוגים, עקרונות אתיים- כל אלה שזורים ומעורבים אלה באלה באופן מהותי כל כך…" (ג'ורג', הנסל, חקירות תלמודיות, עמ' 23-24)
ריבוי קולות
הסיפור התלמודי מתאר את נס פך השמן והשבת האור אל מנורת המקדש- כאירוע המרכזי העומד ביסודו של חג החנוכה.
💬נשאל ונשוחח:
- האם זו הסיבה היחידה לחג?
- אילו עוד אירועים היסטוריים ומשמעויות נוספות אתם מכירים?
למורה- לצד זה אפשר להזכיר לתלמידים את המתואר בספר המקבים, שבשל מלחמתם של המכבים, החמיצו הלוחמים את חג הסוכות- וחג החנוכה בא כתוספות והשלמה לחג זה. וכן את המסורת בדבר חנוכת המשכן והמקדש שנחגגה במשך שמונה ימים- וזכר לחנוכת המקדש, כשחידשו החשמונאים את המקדש לאחר שטמאו אותו היוונים, הם ציינו חג שנמשך שמונה ימים. כמו כן אפשר להזכיר טעמים נוספים לחג החנוכה ובהם: היותו חג חורף קדום, הדומה לחגי חורף של עמים אחרים, בהם בלב הקור והחושך ששורר בחורף מדליקים אורות רבים בכדי להגביר את האור ולהוסיף חום.
הצעה לפעילות:
אפשר להביא בפני התלמידים את המקורות השונים, וללמוד אותם יחד, או לחלק את התלמידים לקבוצות, ולתת לכל קבוצה מקור אחד- אותו תלמד אותה קבוצה, ואחר כך תספר ליתר תלמידי הכיתה את הסיבה לחג החנוכה על פי המקור שבידיה.
על הניסים: גבורתם של החשמונאים:
"עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
בִּימֵי מַתִּתְיָהו בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהשַׁכִּיחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם: רַבְתָּ אֶת רִיבָם דַּנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל".
ספר המקבים א': חנוכת המקדש:
"וישכימו בבוקר, בחמישה ועשרים לחודש התשיעי הוא חודש כסלו.
בשמונה וארבעים ומאה שנה.
ויקריבו קרבן על פי התורה על המזבח העולה החדש אשר עשו
בעת וביום אשר טמאוהו הגויים,
בעצם היום הוא נחנך בשירים ובנבלים ובכינורות ובמצלתיים
ויפלו כל העם על פניהם ויתפללו ויברכו לשמים אשר הצליח להם.
ויעשו את חנוכה המזבח (- חג טיהור המקדש) ימים שמונה
ויקריבו עולות בשמחה ויקריבו זבח שלמים ותודה.
ויפארו את פני ההיכל בעטרות זהב ובמשבצות
ויחנכו את השערים והלשכות ויעשו להם דלתות
ותהי שמחה גדולה בעם מאוד
ותסר חרפת גויים
ויקיים יהדה ואחיו וכל קהל ישראל
להיות ימי חנוכת המזבח נעשים במועדם
שנה בשנה ימים שמונה
מיום חמשה ועשרים לחודש כסלו בשמחה ובגיל".
(מקבים א', פרק ד', פסוקים: נ"ב-נ"ט)
ספר המקבים ב': חנוכה כתחליף לחג הסוכות, שלא הספיקו לחגוג המכבים בשל המלחמה:
"ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות,
בזכרם את רעתם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה.
ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם
הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו
ובדעת כולם נמנו וקבעו לכל עם היהודים
לחוג מדי שנה בשנה את הימים האלה".
(ספר מקבים ב', פרק י', פסוקים ו'-ח')
סיפור תלמודי: חנוכה- כחג חורף קדום:
"תנו רבנן (שנו חכמים):
לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך,
אמר: "אוי לי, שמבא בשביל שסרחתי,
עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו,
וזוהי מיתה שנקנסה עלי מן השמיים".
עמד וישב שמונה ימים בתענית ובתפילה.
כיוון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך,
אמר: "מנהגו של עולם הוא".
הלך ועשה שמונה ימים טובים.
לשנה האחרות עשאן לאלו ואלו ימים טובים.
הוא קבעם לשם שמים
והם (- אומות העולם) קבעום לשם עבודת כוכבים"
(מסכת עבודה זרה, דף ח', ע"א)
💬נשאל ונשוחח:
- כיצד אתם מסבירים את הבחירה של חכמי התלמוד להדגיש דווקא את נס פך השמן?
- מדוע לדעתכם הם בחרו שלא להזכיר את סיפור ניצחון החשמונאים כיסוד לחג החנוכה?
- (היזכרו בסיפור, במקורות ובדיון מהיחידה הקודמת, בדבר השאלה- מדוע לא מוזכר חג החנוכה במשנה)
- נסו לדמיין את חכמי התלמוד- שחיו לאחר שנחרב בית המקדש, וחיו בגלות- בבבל. כיצד התקופה והמקום בו חיו- יכול להסביר את הבחירה שלהם?
- האם גם אתם הייתם בוחרים כמותם? מדוע?
רלוונטיות
סיפור נס פך השמן, אשר מקורו בדף התלמוד שלמדנו היום, מעורר דיון רחב יותר בדבר האמונה בניסים.
הצעה לפעילות:
לחג החנוכה נכתבו שירים רבים, שני השירים המובאים כאן לפניכם מביעים עמדה הפוכה ביחס לאמונה בנס פך השמן, ואולי אף לאמונה בניסים בכלל:
הראשון, "כד קטן" (מילים: אהרון אשמן, לחן: יואל ולבה) המפאר את הנס:
ואילו השני: "אנו נושאים לפידים" (מילים: אהרון זאב, לחן: מרדכי זעירא) דוחה את הנס ומעלה על נס את מעשי האדם:
אנו נושאין לפידים- מילים, האזנה
💬נשאל ונשוחח:
- עם איזה מהשירים אתם מזדהים יותר? מדוע?
- האם אתם מאמינים בניסים? מדוע?
את הדיון אודות הניסים, אפשר להרחיב מעבר להקשר של חנוכה, ולדון באופן כללי בשאלת האמונה בניסים.
לפניכם דבריהם של הוגים שונים ביחס לניסים. איזה מהדעות היא הקרובה ביותר לעמדה שלכם?
אין בכלל ניסים- הכל נעשה על פי חוקי הטבע!
"כשם שהבריות (בני האדם) רגילים לכנות בשם "ידעה אלוהית" את הידיעה שהיא נעלה מהשגתו של אדם,
כך רגילים הם לכנות בשם "מעשה אלוהי" (נס) את המעשה שסיבתו אינה ידועה להמון העם.
כי המון העם חושב, שכוח אלוהים והשגחתו מתגלים במלוא הבהירות בשעה שהוא רואה שנתרחש בטבע דבר מה שאינו מצוי, הסותר את השקפתו המורגלת על הטבע (כלומר, (נס= חוסר הבנה שלנו את הטבע, אך הוא לא באמת חורג מן הטבע)".
(ברוך שפינוזה)
כל הטבע הוא נס!
"קיימות 2 דרכים לחיות את חייכם:
האחת – כאילו שום דבר אינו נס.
האחרת – כאילו הכל נס!"
(אלברט איינשטיין)
"כי המופת (הנס) הנפלא מלמד שיש לעולם אלוה מחדשו ויודע ומשגיח ויכול… להורות על היכולת שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו … ובעבור (ובגלל) שהקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצווה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו ובניהם לבניהם ובניהם לדור אחרון".
(רמב"ן – שמות י"ג, ט"ז)
