מכירת חמץ לנוכרי
מסכת פסחים, פרק ב' משנה ב
קריאת כיוון
ביחידה הקודמת ראינו שיש לבדוק את כל חלקי הבית- ולוודא שלא נותר בשום מקום חמץ, ואת החמץ שנותר יש לבער בבוקר י"ד בניסן, ערב חג הפסח.
ביחידה זו, נראה שלא חייבים לשרוף את כל החמץ (בוודאי לא אם מדובר על כמויות גדולות, ששריפתן היא "בל תשחית", אלא ניתן גם למכור את החמץ לנוכרי.
• בטקסט מרכזי מצוטטת המשנה ממסכת פסחים, ממנה לומדים שבניגוד ל"חמץ של ישראל" שעבר עליו הפסח (כלומר שהיה בחזקתו של האדם במשך ימי הפסח)- שאסור בהנאה, הרי ש"חמץ של נוכרי" שעבר עליו הפסח.- מותר בהנאה, נדון במנהג "מכירת החמץ לנוכרי".
• בריבוי קולות מובאת התוספתא, בה מתואר תקדים הלכתי, שנובע מהמשנה שלפנינו, לפיו כיוון שחמץ שהיה ברשותו של הנוכרי במהלך חג הפסח- אינו נאסר בהנאה, הרי שמותר למכור לנוכרי את החמץ לפני הפסח, מתוך כוונה לקנות אותו מהנוכרי מיד לאחר החג. בעקבות מקור זה נדון עם התלמידים במנהג הנפוץ של "מכירת חמץ לנוכרי" ונציג שתי עמדות של פוסקי הלכה הנוגעים לעניין זה: האחד שתומך במנהג זה, באופן הנרחב ביותר, והשני מסתייג ממנו.
• ברלוונטיות נבקש מהתלמידים לחשוב על דרך נוספת שאפשר ללכת בה, בכדי להימנע מלהחזיק חמץ בבית בפסח (בנוסף לביעור החמץ או מכירת החמץ). בעקבות שאלה זו, נציג גם בפניהם את מכתבו של סלאח עלאדין מירושלים, המתאר את היוזמה המשותפת ליהודים וערבים בירושלים, שיצאו קראת חג הפסח במבצע איסוף של חמץ מיהודים שמבקשים לשמור את חג הפסח כהלכתו, ולהעביר את החמץ אל שכניהם הערבים, הנוצרים והמוסלמים, הנזקקים לכך.
טקסט מרכזי
"חמץ של נוכרי שעבר עליו הפסח- מותר בהנאה.
ושל ישראל- אסור בהנאה.
שנאמר: "לא יראה לך חמץ" (שמות י"ג, ז)".
(מסכת פסחים, פרק ב', משנה ב)
קריאה יחפה
💬נשאל ונשוחח:
- הסבירו במילים שלכם את הדין המופיע במשנה.
- לאור האמור במשנה- מה יש לעשות עם החמץ שאדם מחזיק בו לפני חג הפסח (חשבו על כמה אפשרויות)
- כיצד לומדים חכמים דין זה מהפסוק שמצוטט בסוף המשנה?
- איזה מילה מדגישה את החלוקה שבין חמץ של נוכרי לבין חמץ של יהודי?
ריבוי קולות
התוספתא, מוסיפה על האמור במשנה שלפנינו:
"ישראל ונכרי שהיו באין (-באים) בספינה וחמץ ביד ישראל, הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה, וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח, ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה".
(תוספתא מסכת פסחים, פרק ב', ו)
💬נשאל ונשוחח:
- תארו את המקרה במילים שלכם.
- מה באה לפתור התוספתא?
- כיצד אתם מבינים את דברי התוספתא ביחס למכירת חמץ- האם הדבר מותר תמיד, או שהוא מותר רק מכיוון שאין ברירה אחרת, בגלל שהם נמצאים בספינה?
- מה דעתכם על דבריה של התוספתא- האם זהו פתרון נכון?
- חשבו על דרכים אחרות שניתן היה לפתור בהן את הבעיה שמוצגת בתוספתא.
על בסיס התוספתא הזו התפתח המנהג המקובל עד ימינו בחלקים גדולים של הציבור, של מכירת חמץ לנוכרי.
לפניכם עמדותיהם של שני חכמי-הלכה גדולים ומפורסמים שעסקו בנושא הזה. האחד, סבר שיש להתיר זאת, והשני, סבר שיש להימנע ממכירת החמץ לנוכרי:
"שאלה: מי שיש בידו ענייני חמץ סמוך לפסח, וקשה עליו לבערם ורוצה לתתם לנכרי חוץ לבית במתנה גמורה. ואותו נכרי הישראל מכירו ויודע בו שלא יגע בהן כלל, אלא ישמרם לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתנה לו. שרי כהאי גוונא (-מותר כעין זה) או לאו?
תשובה: יראה דשרי (-שמותר), רק שיתנם לו במתנה גמורה בלי שום תנאי, או שימכרם לו מכירה גמורה בדבר מועט".
(רבי ישראל איסרלין, חי לפני כשש מאות שנה באוסטריה, מגדולי פוסקי ההלכה אשר תשובותיו מצוטטות בדורות הבאים לאחריו אלפי פעמים, מתוך ספרו: "תרומות הדש"ן", א', קכ)
"שלא למכור שום דבר חמץ כי אם מכירה עולמית (כלומר, מכירה טוטאלית, לעולם, ולא מתוך הנחה שבמוצאי החג, הגוי ימכור לנו את החמץ בחזרה)".
(הגר"א- הגאון מוילנה חי לפני כמאתיים חמישים שנה בליטא, היה איש אשכולות שהאמין שיש ללמוד מדע בכדי להבין את התורה לאשורה, ונודע כגדול פסוקי ההלכה בתקופתו, מתוך: "מעשה רב" אות קפ)
💬נשאל ונשוחח:
- חשבו מה הנימוקים של כל אחד מהצדדים? מה יכולות להיות הסיבות לתמוך בהיתר החמץ לנוכרי? מה יכולות להיות הסיבות להימנע מלעשות זאת?
- עם איזה מהעמדות אתם יותר מסכימים? מדוע?
- איזה מהפרשנויות לדעתכם קרובה יותר לכוונתה המקורית של התורה באומרה: ?"לא יראה לך חמץ" (שמות י"ג, ז)".
- האם יש לדעתכם הבדל בין מכירת חמץ לנוכרי שנעשית על ידי סיטונאים, בעלי מכולות וכדומה ,לבין אדם פרטי? מדוע?
הצעה לפעילות:
את החלק הזה אפשר לערוך כדיבייט בין קבוצות של התלמידים, שידרשו להשמיע את נימוקיהם, ולשכנע את חבריהם לכיתה בעמדה שלהם.
ובסופו של דבר לערוך הצבעה, ולראות מה סוברים הרוב בכיתה.
רלוונטיות
כפי שלמדנו מהמשנה שלפנינו, על פי חכמים לא די שאסור לאכול חמץ בפסח, אלא שאסור בכלל להחזיק אותו ברשותנו (גם אם הוא סגור ומוחבא בארון). ואם כן, מה יעשה אדם שחג הפסח מתקרב, והוא עדיין מחזיק ברשותו חמץ?
אפשרות אחת, אותה ראינו ביחידה הקודמת, היא לבער את החמץ מן הבית. אפשרות אחרת, אותה ראינו ביחידה הזו היא למכור את החמץ לנוכרי (בין אם זו מכירה לעולם, ובין אם זו מכירה מתוך כוונה שלאחר החג עתיד החמץ להימכר בחזרה אל המוכר).
הצעה לפעילות:
חשבו על עוד אפשרות העומדת בפני אדם שחפץ לקיים את האמור במשנה ובתורה – להימנע מהחזקת חמץ בבעלותו בימי חג הפסח.
קראו את המכתב שלפניכם, שכתב סלאח עלאדין, ובחנו את ההצעה שלו:
מזה כמה שנים הקבוצה שלנו מרכזת את פרויקט איסוף החמץ ממשפחות יהודיות למשפחות נזקקות במזרח ירושלים (נוצרים ומוסלמים).
בתחילת הדרך חברי הקבוצה הסתובבו בזוגות מעורבים (יהודי/ה ומסולמי/ת) ודפקו בדלתות בשכונות ואספו את החמץ, המפגש היה מהנה כיוון שבכל דלת יצא לנו להציג ולהסביר גם על העמותה ועל הפעילויות שלנו וגם במקרים של התנגדויות מקרב התושבים אזי גישתנו החיובית הייתה חזקה מאוד עד שאנשים היו משתכנעים ובסוף כן מוסרים את החמץ והיו כאלה שאף הגדילו ותרמו כסף מזומן.
בשנים האחרונות עברנו לשיטה אחרת והיא שאנחנו חוברים לקהילה מסוימת וחברי הקהילה תורמים בעצמם מבלי "להביך" אותם בבקשה למסור את החמץ והם עושים את כל שיקול הדעת בבית ובסוף מחליטים. ההצלחה הייתה כבירה. התנהלותנו בעת האיסוף והמסירה של החמץ הייתה תמיד שקופה, בעת האיסוף תמיד הבהרנו שהחמץ שנאסף יימסר למשפחות נזקקות במזרח העיר ולמשפחות הנזקקות שלהם מסרנו את החמץ תמיד הסברנו שמקור האוכל הוא ממשפחות יהודיות במערב העיר.
יעדי המסירה הם מגוונים: בית אבות המנוהל על ידי עמותה בסילואן. מספר משפחות הנתמכות על ידי עמותת אלמנאר הפמניסטית בוואדי אלגוז ומספר משפחות הנתמכות על ידי עמותת אלראזי לתרבות וחברה בשכונת אראם. בד"כ אנו דואגים לבקש קבלה מהעמותות על תרומה בעיין למען ההגינות והשקיפות ובמקרים שאפשר אף מצלמים את האירוע (במידה והמשפחות מסכימות כמובן).
נשמח לשתף פעולה עמכם.
סלאח עלאדין,
ירושלים
(מתוך האתר, "דגל יהודה" קהילה ספרדית שוויונית,
💬נשאל ונשוחח:
- מה דעתכם על היוזמה שמתאר סלאח עלאדין?
- האם היא עדיפה בעיניכם על שתי האפשרויות הקודמות? מדוע?
- חשבו כיצד ניתן לקדם ולהרחיב את היוזמה של סלאח עלאדין- גם בסביבת מגוריכם.
