ביחידה זו נעסוק בכמה משניות מתוך שני הפרקים הראשונים של מסכת סוכה, המפרטות את הכללים לעשיית סוכה כשרה כהלכה ומונות את הדברים השונים שעלולים לפסול סוכה מבחינה זו.
• בטקסט מרכזי ובקריאה יחפה נחשף למגוון הסוכות – הכשרות ושאינן כשרות.
• בריבוי קולות נדון במשמעויות רעיוניות שאפשר להציע להלכות אלו.
• ברלוונטיות נפגוש עוד כמה סוכות מיוחדות מימינו, שלא היו בתקופת המשנה, ונזמין את התלמידים להכריע, על פי הדוגמאות המובאות במשנה, האם אלו סוכות כשרות או פסולות.
(מסכת סוכה, פרק א, משניות א, ב, ו; פרק ב, משנה ג)
אמה: כ-50 סנטימטרים.
טפח: כ-10 סנטימטרים.
דיורין: אנשים הגרים במקום.
מססכין : עושים ממנו סכך .
נסרים: עצים מנוסרים לקורות עץ.
נסר רחב ארבע טפחים: קורה מנוסרת ברוחב של כ-40 סנטימטר.
מה משותף להלכות הבאות:
ושאינה גבוהה עשרה טפחים
ושאין לה שלוש דפנות
ושחמתה מרובה מצילתה
– פסולה.
מה משותף להלכות הבאות:
העושה סוכתו תחת האילן – כאילו עשאה בתוך הבית.
[…]
נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים – כשרה. ובלבד שלא יישן תחתיו.
למורה- במובנים רבים אפשר לראות את המשניות שלפנינו כמכוונות למקום כלשהו בין מבנה קבע, דירה, בית וכדומה, לבין הארעיות של האוהל וסוכת הנדודים. כאשר מצד אחד עומדות המשניות המתארות את הסוכה כמבנה שמחייב להיות מבנה – שאפשר באמת לקרוא לו מבנה, ועל כן היא חייבת להיות לכל הפחות בגובה מטר, היא לא יכולה להיות בעלת פחות משלוש דפנות, וכמובן שאינה יכולה להיות חשופה לגמרי לשמש. אך מצד שני עומדות המשניות המתארות את הסוכה כמבנה שאינו לגמרי יציב, כך למשל הקביעה שאסור לשים נסרים רחבים כסכך- מלמדת על הצורך של הסוכה להיות שונה מהבית – להיות עראית ממנו.
ואכן בלשון חכמים נקראת הסוכה"דירת עראי". מצד אחד הרי היא כדירה, מקום מגורים, אך מצד שני- היא ארעית. /expand]
ביחידה להדפסה תמצאו סוכות שלא היו בתקופת המשנה, אך במידה רבה אפשר לקבוע על פי הדוגמאות המופיעות במשנה האם הן כשרות או פסולות.
הביעו את עמדתכם ביחס לכל אחת מן הסוכות, והוכיחו את דבריכם באמצעות הדוגמאות שבמשנה