יחידה זו עוסקת במכה העשירית והאחרונה – מכת בכורות, בציווי של פרעה לאחר המכה על עם ישראל לצאת ממצרים, ולבסוף ביציאת העם ממצרים.
עוד על היחידה: לאחר עבדות קשה, אכזרית וממושכת של עם ישראל במצרים, דרישות חוזרות ונשנות של משה ואהרון (בשם ה') מפרעה להוציא את בני ישראל ממצרים כדי שיעבדו את אלוהיהם במדבר, תשע מכות, סירובים חוזרים ונשנים של פרעה לשחרר את עם ישראל, ולאחר כל ההכנות של עם ישראל לקראת היציאה הקרבה, הנה – מגיעה המכה הקשה מכולן שתביא לתפנית, מכת בכורות. אין בית במצרים אשר אין בו מת (מלבד בתי בני ישראל, כמובן), והצעקה שנשמעת במצרים גדולה. פרעה קם באמצע הלילה, קורא למשה ואהרון ומצווה עליהם לצאת יחד עם בני ישראל ממצרים לעבוד את אלוהיהם, כפי שהם ביקשו ממנו (פעמים רבות בעבר). שיקחו איתם גם את רכושם (צאן ובקר), העיקר שילכו. והוא מוסיף בקשה: שבעבודתם את ה' יתפללו גם עבורו. המצרים מזרזים את עם ישראל לצאת ממצרים מחשש שכולם ימותו, ולא רק הבכורות. בני ישראל לוקחים איתם ממצרים גם בצק שטרם החמיץ בתוך כלי לישה (משארות), את השמלות, כלי הכסף והזהב שקיבלו מהמצרים, ויוצאים ממצרים ברכוש גדול (כפי שהבטיח ה' בעבר) לאחר שיעבוד של 430 שנה. הם הולכים מרעמסס לסוכות, מניין הגברים מבני ישראל שיצאו ממצרים הוא 600,000, איתם יוצאים גם ערב רב, והתורה מדגישה ומספרת שכיוון שהם גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה שם, הם לא הכינו צידה לדרך ובצקם לא החמיץ ולכן את הבצק שלקחו עימם הם אופים "עוגות מצות". את זיכרון הלילה הזה מצווים בני ישראל לשמור לדורות. התורה אינה מרחיבה בתיאור מכה קשה זו (שני פסוקים בלבד שבהם מסופר שה' הכה כל בכור במצרים, ההתעוררות של פרעה ושל העם המצרי באמצע הלילה, והצעקה הגדולה במצרים שיצאה מכל בית). גם אנו ביחידה זו לא נתמקד בתיאור המכה עצמה (דבר שעלול להפחיד או לגרום לתחושות לא נעימות אחרות אצל חלק מהתלמידים), אלא נעסוק בתגובת פרעה והמצרים למכה וביציאת בני ישראל ממצרים.
כיוון שביחידה זו סיפור מכות מצרים מגיע לשיאו ולסיומו, אנו מממליצים להתחיל עם התלמידים בכתיבה וקישוט של כותרת היחידה, דבר שיכול לתרום לתחושת שיא אצל התלמידים. ראו הנחיות ביצירה הראשונה המוצעת בחלק "יצירה".
• בקריאה יחפה מוצעות שאלות שנועדו לסייע לתלמידים להבין את הפסוקים הנלמדים.
• בריבוי קולות מוצעות שלוש אפשרויות: באפשרות הראשונה כל תלמיד/ה מוזמנ/ת לבחור באופן אישי פסוק אחד או שניים מבין הפסוקים הנלמדים ביחידה שהוא בעיניו/בעיניה חשוב או מעניין או מרגש במיוחד
• ביצירה אנו מציעים לתלמידים ליצור על סמך הלימוד "ציורי לילה" – ציור על בריסטול שחור באמצעות גירים.
• בהרחבה כפי שנכתב לעיל, מוצע להעמיק מעט יותר באפשרות השלישית של ריבוי קולות באמצעות לימוד פרשנויות מסורתיות המייחסות לנושא.
כט וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַי-ה-וָ-ה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. ל וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת. לא וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְ-ה-וָ-ה כְּדַבֶּרְכֶם. לב גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי. לג וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים. לד וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם. לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת. לו וַי-ה-וָ-ה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם.
לז וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף. לח וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד. לט וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם . מ וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. מא וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יְ-ה-וָ-ה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. מב לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַי-ה-וָ-ה לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַי-ה-וָ-ה שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם.
נא וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא יְ-ה-וָ-ה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם.
הקיפו בעיגול ביחס לכל אחד מהמשפטים הבאים "נכון" או "לא נכון". אם המשפט אינו נכון, כתבו לו תיקון.
תיקון: _______________________________________________________
נכון / לא נכון- תיקון:______________________________________________
.(המשך ביחידה להדפסה)
– סמנו את שתי הפעמים שבהן כתובה המילה "שִׁמֻּרִים" בפסוק.
– משמעות המילה "שִׁמֻּרִים" בפסוק היא 'לשמור'. מי שומר ומה שומרים?
כדי לענות על שאלה זו היעזרו בהסברים המופיעים ב'לשון התורה' והשלימו:
בפעם הראשונה שבה כתובה המילה "שִׁמֻּרִים" בפסוק –
השומר הוא …..
ולפי פירוש אחד הוא שומר על …. ולפי פירוש שני הוא שומר את ….
בפעם השנייה שבה כתובה המילה "שִׁמֻּרִים" בפסוק –
השומרים הם ________________ ,
פס' ל-לב:
"וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת. וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר
קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְ-ה-וָ-ה כְּדַבֶּרְכֶם.
גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ
וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי."
לדעתכם, כיצד פרעה אמר דברים אלו למשה ולאהרון? בכעס? בעצב? בייאוש? באופן אחר? הקריאו זה לזה את הפסוקים תוך הצגתם כאילו אתם הייתם פרעה והשתמשו בנימת קול מתאימה, בהבעות פנים ובשפת גוף (תנועות) מתאימות לדעתכם.
(*למורה – מומלץ אחרי ביצוע המשימה בזוגות לבקש מכמה מתנדבים שישתפו ויציגו גם במליאה הכיתתית.)
"וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא יְ-ה-וָ-ה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם." (פס' נא)
נסו להיזכר: אילו רגשות מלווים אתכם בכל שנה בליל הסדר? במה רגשותיכם בליל הסדר דומים לרגשות שאולי הרגישו בני ישראל בזמן יציאת מצרים, ובמה הם אולי שונים מהם?
(*למורה – אפשר להתייחס למשל לתחושות של שמחה, התרגשות, רוממות וחגיגיות, הנאה מהמשפחתיות ועוד. רגשות אלו עשויים להיות דומים לרגשות שהיו לבני ישראל ברגעי יציאתם ממצרים. יש מקום לעמוד על ההבדלים שישנם, כמובן, בין הרגשות וגם בין עוצמת הרגשות שיתכן וחוו בני ישראל בעת יציאתם ממצרים ממש, לפי הסיפור המקראי, לבין רגשותינו בעת חגיגת ליל הסדר).
מדוע רק כעת, לאחר מכת בכורות, הסכים פרעה לשלח את בני ישראל ממצרים?
נקרא שני הסברים המתייחסים לשאלה זו:
רש"י: "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי – התפללו עלי שלא אמות, שאני בכור."
(כלומר כיוון שפרעה עצמו היה בכור הוא חשש שגם הוא ימות במכת בכורות, ולכן הוא ציווה על עם ישראל לצאת ממצרים ובזמן שיעבדו את אלוהיהם שיתפללו גם עליו שלא ימות במכה זו.)
רמב"ן: "וטעם וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי (…) שיברכו אותו ואת ממלכתו (…) ובמכילתא (כתוב) התפללו עלי שתכלה ממני הפורענות, כלומר שלא יענש (פרעה) עוד בעבורם (בגלל עם ישראל)."
(כלומר שפרעה ציווה על עם ישראל לצאת ממצרים כדי שיעבדו את אלוהיהם ושיתפללו גם עליו ועל ממלכתו שלא יביא ה' עליהם עוד עונשים קשים.)
האם אחד מהפירושים הללו משכנע אתכם? אם כן, איזה פירוש? ומדוע?
פס' לא:
או
פס' מא:
הצעה ליצירה ראשונה (קטנה) לפני קריאת הפסוקים:
כתבו בכותרת גדולה את המילים "ויהי בחצי הלילה – מכת בכורות ויציאת מצרים", צבעו וקשטו את הכותרת (סביב האותיות או בתוכן) באופן שלדעתכם מתאים למשמעותה.
(*למורה – למשל רקע שחור, ירח מלא למעלה וכו').
הצעה ליצירה שנייה לאחר לימוד הפסוקים (לאחר קריאה יחפה וריבוי קולות):
"ציורי לילה" – ציורים על בריסטולים שחורים באמצעות גירים.
ציוד דרוש:
בחרו אחד מהפסוקים הבאים: ל, לא, לג, מא, וציירו את מה שמתואר בו.
*למורה – אם התייחסת לשאלה הראשונה בריבוי קולות לעיל (בחירת פסוק חשוב/מעניין/מרגש על ידי כל תלמיד/ה), כדאי להציע לתלמידים לצייר את הפסוק שבחרו שם.