יחידה זו מתייחסת להודעה הדרמטית של ה' בדבר המכה האחרונה הקרבה לבוא – מכת בכורות, אשר אחריה פרעה ישלח ואף יגרש את עם ישראל ממצרים.
עוד על היחידה: הפסוקים של היחידה פותחים את החטיבה האחרונה של מכות מצרים. בין הודעתו של ה' כאן על מכת בכורות הצפויה לבין ביצוע המכה (בהמשך באמצע פרק יב) עוד צפוי לעבור זמן מסויים בסיפור המקראי שבו תהיה הכוונה לעם ישראל על ההכנות הנדרשות מהם לקראת ליל היציאה ממצרים, הוא הלילה שבו ימית ה' את בכורי מצרים. כחלק מן ההכנות מצווים בני ישראל בפרקנו לשאול כלי כסף וכלי זהב משכניהם המצרים. התורה מציינת בשלב זה של הסיפור שה' עשה שבני ישראל מצאו חן בעיני המצרים, ושמשה נתפס כ"גדול מאוד" בעיני עבדי פרעה ובעיני העם המצרי. נוסח ההודעה על מכת בכורות הצפויה מעיד על השיא הקרב: ה' בעצמו הוא זה שיעבור בארץ מצרים (פס' ד), המכה תהיה טוטאלית ולא יהיה מי מהמצרים שימלט ממנה, מבכור פרעה ועד בכור השפחה הנחותה ביותר וגם בכורות הבהמה (פס' ה'), הצעקה שתישמע במצרים בעקבות המכה תהיה הגדולה ביותר בתולדות מצרים (פס' ו), ובניגוד גמור למתרחש אצל המצרים, בני ישראל לא יפגעו ולא ינזקו בלילה זה משום גורם (פס' ז). לאחר שתתרחש המכה צפויים עבדי פרעה להשתחוות למשה (ולפי כמה מן הפרשנים הכוונה שפרעה עצמו הוא שישתחווה), ולצוות עליו לצאת עם בני ישראל ממצרים. ה' מספר למשה שפרעה לא ישמע לדברי משה ואהרון, וזאת "… לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (פס' ט). הפס' האחרון (פס' י) מסכם את כל המופתים שעשו משה ואהרון לפני פרעה (הפיכת מטה אהרון לתנין ותשע המכות) ואת סירובו האיתן של פרעה לשחרר את עם ישראל ממצרים..
• בקריאה יחפה מוזמנים התלמידים לענות על שאלות רב-ברירה שיסייעו להבנת הפרק. שאלות נוספות מתייחסות למשמעות המילים " גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד" שבפס' ג, לכך שמכת בכורות הגיעה לאחר מכות רבות שקדמו לה, וכן לתחושה האישית של התלמידות והתלמידים עם סיום קריאת הפרק.
• ריבוי קולות יעסוק בתחושותינו ובמחשבותינו ביחס למכת בכורות, דרך השאלה האם זה צודק / הוגן / מוסרי בעינינו שכל בכורות מצרים הומתו במכה זו. התלמידים יוכלו לחוות את דעתם בעניין וכן לקרוא עמדות של כותבות שונות ולהגיב אליהן.
• ביצירה יעמיקו התלמידים בפער המתגלה בפסוקים בין האופן שבו פרעה התייחס למשה לאופן שבו העם המצרי התייחס אליו בשלב זה בסיפור. דרך העמידה על פער זה ניתן יהיה לשוחח עם התלמידים על היכולת, חוסר היכולת או הקשיים של עם (בעבר המקראי המתואר בסיפור ובהווה שלנו) לפעול בניגוד לדרך שבה פועל מנהיג העם.
• בהמחשה מוזמנים התלמידים להציץ אל שני היבטים מעניינים בתרבות מצרים העתיקה: הכסא – שהומצא במצרים והיה סמל סטטוס של השליט ושל בני המעמדות הגבוהים, והרחיים – המכשיר הקדום שבאמצעותו נהגו בני המעמדות הנמוכים לטחון את גרגרי התבואה לקמח. בחלק זה ניתן לראות תמונות של מוצגים ארכיאולוגיים מרהיבים ממצרים העתיקה.
בקטעים הבאים תוכלו לקרוא התייחסויות של אנשים שונים למכת בכורות, מכה שבה, לפי המסופר בתורה, המית ה' כל בכור בארץ מצרים (כולל ילדים ותינוקות ואף בעלי חיים):
"…גם המצרים ראו את חוסר הצדק, את השעבוד שקורה במדינה שלהם וקורה סביבם והם לא קמו למחות… הם עשו את עצמם כאילו הם לא רואים ועצמו עיניים… כל מי שהיה בארץ מצרים היה שותף לעצימת העיניים הזאת… ולכן גם כולם נענשו במכה הנוראית הזו [במכת בכורות].
(מתוך הפודקאסט 'עגלונת' לפרשת בא – חשכה, חושך וליל שימורים
האם יצא לכם לבקש משהו כמה פעמים ממישהו אחר ולא נעניתם? כיצד הרגשתם?
"…מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם…" (פס' ה)
פסוק זה מאפשר לנו הצצה אל שני דברים מעניינים שהיו חלק מתרבותה של מצרים העתיקה לפני אלפי שנים: הכסאות שעליהם ישבו הפרעונים והרחיים שהיו כלי עבודה לטחינת קמח על ידי בני המעמדות הנמוכים.
מוזמנים לשוטט בין דוגמאות שונות של כסאות עתיקים:
הרחיים
הרחיים:
"אבני רחיים הן זוג אבנים המשמשות לטחינת גרעינים, בעיקר גרעיני דגנים, לקמח. האבן העליונה, הנקראת "רכב", נעה על פני האבן התחתונה – ה"שכב", והגרעינים נטחנים ביניהן.
בימי קדם, ההנעה בוצעה בידי אדם או בהמה, או על ידי טורבינה שנעה בכוח הרוח או המים. בייצור תעשייתי בטחנות קמח הסיבוב מבוצע באמצעות מנוע." (מתוך הוויקיפדיה, ראו ערך 'רחיים')
במצרים העתיקה נהגו להשתמש ברחיים הפשוטות ביותר שידוע לנו על קיומן. רחיים אלה הן בצורת אוכף, והן עשויות מאבן שכב שטוחה ואבן רכב צרה ומוארכת שחלקה התחתון שטוח וחלקה העליון מעוגל. הטוחן היה מחזיק את הרכב בשני קצותיו ומזיז אותו קדימה ואחורה על השכב כדי לטחון את גרעיני התבואה.
הטחינה בריחיים אלו נחשבה למלאכה קשה ומייגעת, ולפי המתואר בתנ"ך היא נמסרה לשפחות הנחותות ביותר.
בתמונה הבאה (ראו קישור) ניתן לראות פסל ממצרים העתיקה שבו נראית שפחה טוחנת בריחיים:
ציירו שני ציורים של משה:
בראשון ציירו אותו לצד אנשי מצרים, והביעו בשפת הגוף ובהבעות הפנים שלהם את מה שהם חשבו עליו (על פי פסוק ג).
בשני ציירו אותו לצד פרעה, והביעו בשפת הגוף ובהבעת הפנים של פרעה את מה שהוא חשב על משה בשלב זה של הסיפור.