קריאת כיוון

'תגיד עץ, איך זה להיות עץ?', 'כי האדם עץ השדה'? האם העץ הירוק ורם הוא דבר לשאוף אליו או אולי עדיף דווקא דשא? האם עץ יכול להתאפק? איך נראה עץ פרי, עץ סרק או עץ החיים? שאלות 'עציות' טובות, בכולן נעסוק בשבוע זה.

שבוע 'עץ' הוא פרט מתוך סדרת השבועות הנוגעים ליום השלישי לבריאה, היום בו נוצרו הצמחים.

מהלך השבוע:

ובאריכות:

מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר ברוש, נשים לב לתשומת הלב שלנו ונצייר את הברוש האיתן.

את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.

מפגש 2- מפגש קריאה: נקרא חלקים מתוך 'העץ המתאפק' של רבקה מרים וניצור את העץ המתאפק שלנו

מפגש 3- מפגש יהודי: ניצור עץ מציור כף היד ונבחן את קוי הדמיון והשוני בינינו לבין העצים.

מפגש 4- מפגש תיאטרון: נשחק משחקי תיאטרון של עצים. 

מפגש 5- מפגש אומנות: היכרות עם העצים של קלימט ויצירת עץ החיים שלנו. 

מפגש 6- מפגש מדע: להיכרות עם המושג 'פרקטל'- צורה החוזרת על עצמה וניצור כזו בעצמנו.

מפגש 7- מפגש פילוסופי: לנקרא קטע מ'העוצמה בארץ עוץ'- ונשוחח על מה טבעי ומה מלאכותי.

מפגש ראשון

שיר השבוע

שיר השבוע עוסק בהתמודדות הטבע והאדם עם קשיי החיים ועומד השיר על ההבדלים, הדומה והשונה בין האדם לעץ.

השיר 'ברוש' מבטא משאלה של הדובר להיות איתן, חזק כמו עץ ברוש שניצב בשדה מול איתני הטבע. גם כשהוא נוטה אינו נשבר, למרות שהוא לבד הוא ממשיך לעמוד. הדובר משווה עצמו לברוש וטוען כי לעומתו הוא "כמו תינוק" שנשבר מול קשיים.

ברוש

מִלִים: א . מָנוֹר, לַחַן: א. זִילְ בר

 🔉להאזנה לשיר

 🎶מילות השיר

הצעות הגשה לבחירה:

• שימוש בכלי נגינה
• יצירת תנועות גוף המתאימות למוסיקה ולמילים (הזמינו את התלמידים/ות להרים ידיים מעל הראש ולהצמיד אותן, ולגלם את הברוש במצבים המשתנים המתוארים בשיר, להתכופף כברוש ברוח ולהזדקף בחזרה).

💬 שיחה קטנה לפני שמיעת השיר-

• השיר פותח בראיה. תוכלו לשאול את התלמידים/ות האם בדרך לבית הספר, או אפילו בבית, ראו משהו שתפס את תשומת ליבם/ן. מה הוא היה? מדוע שמו לב אליו?
• מה הופך משהו מדבר 'סתם' לדבר שראוי לשים לב אליו? מה צריך לקרות לדברים שגרתיים (כמו בתים או אנשים או עצים) כדי שנבחין בהם?

המשך פעילות:

•  בעקבות השיר- בשלב הראשון – הזמינו את התלמידים/ות לצייר את הברוש האיתן. הזכירו את שורשיו שמחזיקים ומזינים אותו ואת צמרתו המחודדת,  מה שמסייע לו להיות איתן, יציב וחזק.
• בסיום השלב הזה ניתן להזמין את התלמידים/ות לבחור שורה-שתיים מתוך השיר ולהוסיף אל תמונת הברוש  שציירו כמו: הברוש אל מול הים, הברוש אל מול התינוק/ החמסין/הקרה (ובדוגמאות המובאות כאן בעיקר 'מול פני הסערה').

•  למיטיבי קרוא תוכלו להוסיף את הבקשה של הדובר בבית הראשון של השיר 'לא כברוש' (כאן– י. עמיחי) להתקבל דווקא כדשא, כעשבים. תוכלו לשאול את התלמידים/ות מה עדיף מבחינתם/ן- להיות כברוש או כעשב. ואם תרצו- תוכלו לחתום בשירת העשבים- כאן– אבל לא חייבים לערבב צומח בצומח…

חומרים דרושים:

• דפים ' סריבטולים לבנים
• צבעים
• נצנצים
• צמר גפן

מפגש שני

קריאה-  העץ המתאפק/ רבקה מרים

מפגש בוקר זה עוסק בסיפור 'העץ המתאפק' מאת רבקה מרים – סיפור על עץ שלא רוצה לפרוח ועל ילדה שעושה הכל כדי לזרז אותו.

למורה- מעניין לדעת ש…

• פעילות זו עוסקת ב'עץ המתאפק'. אפשרות אחרת היא לקרוא את הספר 'העץ הנדיב' (ש. סילברסטיין) ולדבר על יחסי הנתינה/ הניצול שבין האדם לטבע.
• אפשרות אחרת היא לקרוא את 'עץ התפוחים של מר זוטא' (א. רז) ולשוחח על המכשולים העומדים בפנינו (ובפני עצים) מפני צמיחה.

הצעת הגשה:

לפני קריאה:

הזמינו את התלמידים/ות לטיול קטן, אמנם בכיתה אבל בהחלט טיול בתוך סיפור. נתכונן אליו כאל טיול בטבע: נחבוש כובע דמיוני על הראש, נמרח קרם הגנה דמיוני, ניקח צידה לדרך לא נשכח מים, נעלי הליכה נוחות ובגדים מתאימים. תוכלו לשיר יחד או להשמיע את השיר 'הטיול הקטן' (למעט הבית האחרון) – כאן.
(בהתאם לתנאי מזג האוויר- אפשר לצאת 'לטיול' לעבר חצר בית הספר ולהתיישב תחת עץ)

כעת, נקרא את הסיפור אודות 'העץ המתאפק', בחלקים:

(מתוך הספר 'מעבר לגבעות האחרונות' של רבקה מרים)

חלק א

נעמי החליטה ללמד את העץ המתאפק לפרוח. מי שראה אותה עומדת מול העץ המתאפק ומסתכלת בו בעיניים קשות ורכות בבת-אחת, יכול היה לראות מיד שנעמי החליטה להוציא מן העץ המתאפק את הפריחה, למרות שהוא מתעקש ואינו רוצה בשום אופן לפרוח.

קשה לה, לנעמי, להיזכר מתי ראתה בפעם הראשונה את העץ המתאפק .נדמה לה שהיה זה בתחילת האביב. בוקר אחד, ירדה אז, אל הגינה, אל העצים שעמדו שם כפופים תחת כובד פרחיהם  הצבעוניים. היא חשבה שאולי האביב מגיע ,תמיד, כשהוא רואה שכל העצים כבר פורחים. הריח החזק העולה מין הפרחים מושך את האביב למטה, דרך כל שכבות החורף התלויות עדיין על הגגות ובראשי העננים. 

לפני שהעץ המתאפק נגלה לעיניה, טילה לה נעמי בשקט בתוך הצמיחה. בין הענפים הלכה, נוגעת בזהירות, בקצה האצבע, בניצנים שלא נפתחו עדיין. היא חששה שאם תיגע בהם ממש- יפתחו הניצנים לפני הזמן, לפני שהצבע בתוכם יבשיל. רק מזווית העין הביטה בהם, גם הם הביטו בה רק מהזווית, מין הסדק הדק שהתחיל להיפתח בהם. הם נראו מלאי סוד, כמו אוזן .

נעמי הלכה, מתנדנדת, פרחים ורודים ,לבנים, אדומים נוגעים בה, צובטים בקצות עלי הכותרת שלהם את פניה, את ידיה ,ואת שמלתה. ואז ראתה אותו- את העץ המתאפק. לא כמו כל העצים עמד.

העצים האחרים היו כפופים מפריחה, כאילו משתחווים לעצמם, והוא היה זקוף מאוד ,מתוח, כאילו אין קווים עגולים בעולם. העצים הפורחים היו מלאי צבע, והצבעים התרוצצו בהם, קפצו, השתנו מרגע לרגע. העיניים שהביטו בפריחה לא יכלו לנוח, הן התחילו לרוץ בתוך מרוצת הצבעים. לעץ המתאפק היה רק צבע אחד. הוא היה חום כולו, חום כהה. שום צבע אחר לא התערב בו, ואפילו לא חום בהיר, לא אפור ולא ירקרק.

העץ המתאפק נראה כאילו מעולם לא האיר אותו אור ,ולא החשיך אותו צל. כאילו לא היה בו שום שינוי- לא שלכת ולא לבלוב, לא חורף ולא קיץ. העץ המתאפק נראה כאילו מעולם לא היה ענף צעיר, ולעולם לא יהיה לגזע זקן, עבה ומחוספס. 

נעמי ניגשה אליו. פתאום לא שמה לב לכל העצים האחרים. נדמה היה לה שדווקא הוא, העץ העירום, עומד במרכז. רק הוא היה חשוב לה, רק בו רצתה להסתכל ולגעת. אולי דווקא מפני שהיה ישר לגמרי ובלי בליטות ,כמו קרש, נראה היה שכל העצים המעוגלים מכוונים אליו.

נעמי התקרבה. היא התחילה לדבר אליו, בקול. תמיד כשמדברים אל צמחים אפשר לראות שהם מרגישים את הקולות, כי תנועותיהם משתנות לפי הדיבור. והעץ הזה לא השתנה. התנועות שלו לא השתנו כי לא היו לו תנועות בכלל. אפילו הרוח לא הניעה אותו- .הוא לא רוצה שיגעו בו!- הבינה נעמי פתאום- ואפילו לא שיביטו בו.  אבל אני מוכרחה לעשות זאת, מוכרחה. 

• הסבו את תשומת לבם/ן של התלמידים/ות למצבים בהם אנו רוצים "למהר" את האחר, כמו נעמי את העץ המתאפק לפרוח. דברים שאנחנו יודעים ורוצים שכבר יקרו (כמו ללכת לאיזה מקום או להתקדם בלימודים) וה-"אחר" – הורה/ חבר איטי מדי לטעמנו. 
• תוכלו להמליץ לנעמי מה לעשות במצבה. תוכלו התייחס בהקשר זה להמלצה של ר' אורי בנוגע לרצון להאיץ ולהמריץ עצים ואנשים. מה היה רבי אורי מציע לנעמי?
  "אמר רבי אורי: האדם דומה לעץ. רצונך לעמוד אצל עץ ולהביט בלי הרף איך הוא גדל וכמה כבר גדל? לא תראה כלום. אבל טפח אותו בכל זמן, חתוך את הפגום, הגן עליו מפני המזיקים, ויגדל בזמנו. כך הוא האדם: אין צורך אלא להתגבר על המניעות, למען ישגה ויגיע לקומתו. אבל אין זה מן המידה לבדוק בכל שעה כבר כמה נתרבה." (מדברי רבי אורי מסטרליסק, מתוך: "האור הגנוז"/ מרטין בובר)

נחזור לסיפור 'העץ המתאפק'…

חלק ב'

ונעמי , שהידיים שלה לא היו חזקות, הרגישה פתאום כמה כוח יש בה, כשניגשה אל העץ לטלטל ולנענע אותו. היא שלחה את שתי הידיים לפנים, ואחזה בעץ שהיה חלק מאוד .היא דחפה אותו קדימה, ומשכה אותו שוב אליה. כשדחפה אותו צעקה "לך "!וכשמשכה אותו צעקה "בוא! בוא!" היא רצתה להניע בתוכו את כל הנענועים  שלא התנועע משך הזמן הארוך שהוא, כנראה, כבר מתאפק. קשה מאוד היה לנעמי להחזיק בו, הוא היה חלק כל כך. נעמי חשבה שאולי העץ חלק, כי שום דבר לא השפיע עליו. הפנים של סבתא שלה, למשל, מחוספסות ומקומטות מאוד, כי הרבה דברים השפיעו עליה. דברים שראתה ושמעה וטעמה באו אליה מתחת לעור וצירו בה מערות ומחבואים, הרים וגבעות ונחלים- כמו במפה. ובכל זאת החזיקה נעמי בעץ. לא עזבה אותו. וכשטלטלה וכשנדנדה אותו ניסתה להבין כל הזמן למה הוא מתאפק. איך הוא יכול להתאפק. איך הוא יכול להשאיר את כל הפרחים ואת כל הבליטות עמוק בתוכו. הרי הפריחה ממש מדבקת. תמיד כשנעמי רואה עץ פורח, היא עצמה רוצה לפרוח, לפרוח בידיים, ברגליים, בבטן, פרחים וניצנים.

והעץ המתאפק- איך זה שהוא לא נדבק בפריחה שסביבו? כך עמדה מול העץ. מנענעת אותו. מסתכלת בו בעיניים קשות ורכות בבת אחת. צועקת אליו "בוא!" ו"לך ."!ציפורים קטנות שראו את נעמי עומדת מולו ירדו אליה, ובכנפיים שלהן כמו במניפה הביאו אליה רוח. ואז נשבר העץ.

לשניים נשבר, ורק קול נקישה קלה נשמע בזמן השבירה. וכשנשבר נפלו מתוכו עלים ופרחים שהתייבשו בו מפני שלא יכלו לצאת. הרבה עלים ופרחים נשרו ממנו, עלים ופרחים שאולי היו בו עוד מהזמן שנולד. הם היו דקים והתפוררו מיד, הפכו לאבקה צהובה וחומה שהתפזרה סביב.

נעמי ירדה על הברכיים ולקחה אותם אליה, וברכיה, שמלתה, ואפילו ריסי עיניה התכסו באבקה יבשה של צמיחה. ואז, כשנגעו בה רסיסי הפרחים והעלים ראתה נעמי שכבר לעולם לא יוכלו כבר לפרוח. הם יצאו מהעץ מאוחר מדי. מה תעשה עכשיו בכל האבקה הזו שעליה? ומה תעשה בעץ שמונח על ידה ריק, שבור, יבש, וכל מה שבתוכו מפורר? נעמי הביטה סביב. העצים הפורחים עמדו מכל צד, דבורים מזמזמות סביבם, פרפרים נחים עליהם. איך יודעים הם לפרוח? איך תוכל לקחת את סוד הפריחה שלהם ולמסור אותו לעץ המתאפק ?

היא הורידה את ראשה והסתכלה בעץ השבור המונח מתחת לרגליה, ועל הפירורים שלא היו עלים  ולא היו פרחים. באותו רגע זכרה נעמי את הגרעין. כל דבר שמתחיל לצמוח מוכרח שיהיה לו גרעין. הגרעין הוא קטן, וסגור מאוד .בפנים,  נראה, חשוך לגמרי, אבל החושך אינו חושך מפחיד, זהו מין חושך אחר ,זהו חושך שיודע לראות.

נעמי חשבה-כולם מקבלים, בודאי, את הכוח לצמוח רק מן הגרעין שלהם. ונדמה היה לה, אפילו, שהיא זוכרת איך היא עצמה, לפני שנולדה הייתה מכונסת בגרעין כזה, כהה עד בלי סוף, שעטף אותה, חימם אותה ,אהב וכיסה את כל כולה. היא הייתה קטנה כמו נקודה, ובתוך הקטנות הזאת קיבלה את הכוח לגדול ולצמוח.

והעץ המתאפק? אולי לא היה הגרעין שלו סגור מספיק? כדי שיכול לפרוח- אמרה נעמי אל עצמה בקול- צריך להחזיר אותו אל תוך הגרעין. עכשיו, מהר. אולי עוד לא מאוחר מדי. היא לא ידעה איך יחזור העץ אל תוך הגרעין עכשיו, כשהגרעין כבר  נעלם ואיננו. היא לא ידעה. בידיים ריקות לטפה את הפירורים שעליה. ואז החליטה לנסות להיות כמו גרעין לעץ המתאפק. 

נעמי התיישבה, לקחה את השברים אליה. גם את האבקה החומה צהבהבה, שלא צמחה אף פעם, לקחה אליה גרגר אחר גרגר. היא התכופפה, הניחה ראשה על הברכיים. מכל הצדדים התקרבו אליה העצים הפורחים. על קצות השורשים באו והתכופפו סביבה. הם הקיפו את נעמי והיו צפופים כל כך, שנראו מרחוק כמו כדור, או כמו ציפור גדולה דוגרת, שהכנפיים שלה פרושות.

💬נשאל:

• האם העיטוף הזה מזכיר להם/ן משהו? (דימוי של אמא ציפור מגוננת בכנפיה על גוזל ואולי עובר או תינוק בחיק מבוגר מטפל ומגן ושומר. מחכה עד שיגדל ויוכל לבדו וכו').

חלק ג'

נעמי והעצים הצטופפו והיו קרובים עד שאפילו קרן אור לא יכלה להציץ ביניהם. דבורים שזמזמו על ידם חשבו שהם עוד ניצן גדול, ניצן שלא נפתח עדיין. אבל באמת הם היו גרעין. אי אפשר לדעת כמה זמן עמדו וחיכו. חם היה. אולי רק דקות עברו, ואולי ימים, ימים רבים. בתוך הגרעין אי אפשר למדוד שום דבר. ואז, פתאום, הרגישו, ששם עמוק, מתחת, זז משהו. אולי זה היה העץ המתאפק, שעטוף שם למטה וחם לו. אולי עוד מעט לא יוכל להתאפק עוד. הנה בעוד רגע יוריד העץ את כל הכיסויים מעליו ויתחיל, בבת אחת, לפרוח.

 בתום הקריאה 

• תוכלו להזמין את התלמידים/ות ליצור את העץ המתאפק לפני או אחרי שפרח. איך הוא נראה לדעתם/ן? תוכלו לעשות שימוש בחלקי עץ (עלים, ענפים).
•  אפשר לשיר את חלקו הסופי של השיר 'הטיול הקטן'.
•  אפשר לקרוא את הסיפור 'הגינה' (מתוך צפרדי וקרפד, מאת א.לובל)- אף הוא סיפור על איפוק תהליך הצמיחה.

חומרים דרושים:

• בריסטולים או קרטון ביצוע או דפים
• ענפים
• עלים
• מחטים
• חלקי עץ ושיח שונים
• דבק פלסטי

מפגש שלישי

כי האדם עץ השדה

למורה- מעניין לדעת ש…

הצעת הגשה:

• חלקו לכל תלמיד/ה דף ובקשו מהם להעתיק את קווי המתאר של היד שלהם/ן (עד למרפק). זה יהיה הגזע שלנו. בקשו מהתלמידים/ות להוסיף שורשים, ענפים, פירות וכל דבר שעצי בעיניהם/ן. הוספת חרוזים, כפתורים, חוטים וכו' תעשיר את היצירה.
• ברקע, בזמן שהתלמידים/ות יוצרים את העץ האישי שלהם/ן תוכלו להשמיע את 'כי האדם עץ השדה'- כאן ולהעלות כתמיהה- אדם הוא עץ? באיזה אופן? במה?
• לאחר שציירו התלמידים/ות את העץ האישי שלהם/ן בקשו מהם/ן להתייחס לעצמם/ן בקשר לחלקי העץ השונים (תנו להם/ן להחליט כרצונם/ן מה בהם/ן  הוא 'עצי'. בדרך כלל שורשים מייצגים את המסורת והמטען מהבית, הגזע את האפיונים המרכזיים והמהותיים של התלמיד/ה, הענפים יהוו מקום לציין אמונות, דעות וערכים והפרות יציינו תקוות ומחשבות לעתיד).
• תלו את העצים האישיים והזמינו את התלמידים/ות להסתובב ב-'חורשה' שנוצרה בכיתה.
• כעת תוכלו להתייחס למקור של השיר- הפסוקים מספר דברים- ולשאול האם 'כי האדם עץ השדה' זו קביעה או שאלה? תוכלו לספר על ההקשר בו נאמרו הדברים, ומה ניתן ללמוד  מהדאגה לעץ בעתות מלחמה ליחס שאנו אמורים להקדיש לעצים בימות שלום.
• תוכלו לספר על דברי המהר"ל ולראות האם המהר"ל והתלמידים/ות בכיתה רואים באופן דומה את ההשוואה בין האדם לעץ. האם יש דרכים נוספות? לקטו אותן.

חומרים דרושים:

• דפים חלקים
• צבעים- פנדה, טושים, גירים וכו'
• חומרי יצירה שונים- כפתורים, פונפונים, נצנצים ועוד
• דבק

מפגש רביעי

תיאטרון- איך זה להיות עץ?

הצעת הגשה:

• בקשו מכל תלמיד/ה לבחור עץ שהיו רוצים/ות להיות  למשך מפגש הבוקר. תוכלו לשאול מדוע בחרו דוקא בעץ זה, אבל אין הכרח…
• חימום- הזמינו את התלמידים/ות להסתובב בחלל הכיתה והשמיעו את הקטע המוכר 'איך זה להיות עץ' (ד. בן דור) – כאן. הזמינו את התלמידים/ות להכנס
  לתפקיד העצים ולענות לשאלותיו של הילד- בפנטומימה.
• בקשו מהתלמידים/ות להדגים בפנטומימה את תולדות העץ שבחרו- למן היותו זרע שנטמן באדמה, דרך הבקיעה לפני הקרקע, הגדילה, הצמחת הפירות, הנשירה וכו'
• המחיזו שיחה בין עץ לציפור (שהקן שלה שוכן בין ענפי העץ) ולסלע שמונח למרגלותיו. כיצד הם רואים את העולם? מה יש לשלושתם לספר על בני האדם שעוברים לעיתים בשביל? 
• חרוט על העץ- ניתן להקריא את הטקסט הבא ובעקבותיו לחלק תפקידי המחזה באילתור (עץ, ילדה, ילד, חברים):
  "כל פעם שאני עוברת לד העץ הזה אני נזכרת. עבר די הרבה זמן אבל אני מרגישה כאילו שזה קרה עכשיו. מוזר איך גזע עץ פשוט וישן, נראה רגיל ודומה לעוד עצים אחרים יכול להיות כל כך… כנראה שלא שמתי לב להרבה דברים אז כשישבנו לצידו נשענים עליו בערב ההוא, אני לא חושבת ששמתי לב שחרוטים עליו השמות האלה. כנראה שלא שמתי לב להרבה דברים אז. הכל השתנה ורק העץ- עומד במקומו."
• לאחר קריאת הקטע הקצר- הזמינו את 'הילדה' לשוחח עם 'העץ' (אולי לקבל ממנו עצה מעולמו העצי), לאחר מכן, הזמינו את 'הילד' להצטרף לסצנה ולהמשיך את הסיפור מכאן. במידת הענין והסבלנות- תוכלו להחליף שחקנים ולהריץ את הסצנה שוב ושוב.
• מה רואה העץ ממרום צמרתו? כיצד הוא מגיב למראות? הדגימו
• הסודות הקטנים של היער- מי מנהיג את העצים? אילו דברים מתרחשים ביער בלילה? כיצד משחקים עצים עץ או פלי?
•  עץ עם קטע- בקבוצות- צרו עץ מדומיין, תנו לו שם, המציאו לו פירות ועלים ייחודיים לו.

מפגש חמישי

אומנות- העצים של קלימט

במפגש בוקר זה נכיר את גוסטב קלימט ואת העצים שהרבה כל כך לצייר.

למורה- מעניין לדעת ש…

הצעת הגשה:

• ניתן לצפות ביצירותיו של קלימט בסרטון כאן, ציורי העצים שלו כאן, ולבסוף בעץ החיים כאן.
• נשאל: מה צייר קלימט? איזה עץ זה? מנין לכם/ן? מה הוא מצמיח?
• אתר המציג את הסטודיו של גוסטב קלימט עם פעילות מתוקשבות מגוונות כאן.
• כעת הזמינו את התלמידים/ות ליצור עץ חיים משלהם/ן. בקשו מהתלמידים/ות להשתמש בזהב, בצבעים ובסלסול הענפים ברוח קלימט, אך להוסיף מאפיינים של החיים כפי שהם/ן רואים/ות אותם, ולתלות אותם בין ענפי העץ.

חומרים דרושים:

• בריסטולים אישיים או בלוק ציור
• צבעים
• צבעי זהב
• סול
• מספריים
• דבק
• נצנצים

מפגש שישי

מדע- עץ פרקטלי

במהלך מפגש הבוקר נכיר- באמצעות המצגת המצורפת- את המושג 'פרקטל', נראה דוגמאות לפרקטלים בטבע ובעולם הצומח בפרט (אפילו בעולם המחשב), ולבסוף ניצור בעצמנו עץ פרקטלי!  

למורה- מעניין לדעת ש…

הצעת הגשה:

• לשם הצגת הנושא ולשם המחשה- אנו ממליצים להעביר בין התלמידים/ות כרובית/ ברוקולי ולאפשר להם לפרק אותה לפרחיה, לראות כיצד היא מורכבת למעשה מ"כרוביות" קטנות יותר ויותר.
• מצגת מפורטת על פרקטל תוכלו למצוא כאן.
• דף עבודה להכנת פרטקל תוכלו למצוא כאן.

מפגש שביעי

פילוסופיה של עץ

במפגש הבוקר הפילוסופי הזה נעסוק בשאלה מה הופך דבר לטבעי.

הצעת הגשה:

אנו מציעים לפתוח את המפגש בקריאת הקטע הבא:

בתחילת הסיפור 'עוצמה מארץ עוץ' (עוד אחד מסיפורי ההרפתקאות האינטלקטואליות של מחבר 'הקוסם מארץ עוץ' פראנק באום), הספינה של דורותי וחברתה למסע, תרנגולת מדברת בשם בילינה, נטרפת על חופיו של אי מוזר. במהרה הן פוגשות שם בעץ זקן, המתואר כך: "עץ שקופסאות נייר רבועות צמחו ומילאו את כל ענפיו אשכולות אשכולות, ועל הגדולות והבשלות ביותר מביניהן אפשר היה לקרוא )את הכיתוב( "ארוחת צהריים" באותיות  ברורות ובולטות. נראה שהעץ נשא פירות במשך כל השנה, שכן היו על כמה מענפיו ניצנים של קופסאות ארוחת צהריים, על אחרים היו קופסאות קטנטנות זעירות שהיו עדיין לגמרי בוסר, ובלתי ראויות למאכל לכל הדעות, עד שיגדלו ויבשילו. עלי העץ כולם מפיות נייר, וכל כולו היה מראה משובב נפש לילדה הקטנה הרעבה. 

דורותי קוטפת קופסת ארוחת צהריים מן העץ. היא מוצאת בתוכה כריך עם בשר, פרוסה של עוגת תופין, מלפפון כבוש, פרוסת גבינה טרייה ותפוח. מתעורר דיון סביב השאלה אם הקופסה המסוימת הזו כבר בשלה לגמרי".

(ג. מתיוס, מתוך: פילוסופיה לילדים)

💬נשאל:

• לאחר הקריאה תוכלו לשאול את התלמידים/ות מה לדעתם/ן צומח בעץ הסמוך לעץ ארוחת הצהריים של דורותי? הרשו לתלמידים/ות להפליג  בתיאורי עצים בלתי אפשריים (עץ גלידות? מסטיקים? עץ צעצועים? שיח שיעורי בית?)
• תוכלו ליצור דגם קטן של פרי העץ שהמצאתם/ן (מפלסטלינה. הקפידו ליצור לפרי המיוחד שלכם/ן מתלה שישמש להמשך).
• האם הגלידות והצעצועים שנשרו מהעצים המדומיינים שלנו הם פירות טבעיים?  מלאכותיים?
• מה זה 'טבעי'? האם דבר טבעי מגיע מהטבע ללא התערבות אדם?
• ואולי 'נובע' מהטבע? האם טבעי הוא דבר הוא רק דבר שבו לאדם אין שום התערבות?
• האם צמחים שהאדם ביית (או כלבים שהם חיות מבויתות) אינם טבעיים? האם מנדרינה היא פרי 'טבעי' בהתחשב בכך שהיא הכלאה של תפוז וקלמנטינה?
• – תוכלו לעבות את השאלה ולהשמיע את השיר מה חדש במדע- כאן, ובעיקר הבית הראשון:

– כעת תלו את פירות העצים המדומיינים שהכנתם/ן על גבי ענף של עץ בחצר בית הספר.