"איש לא יבחר בקיום נטול חברויות, אפילו על חשבון כל הדברים הטובים האחרים", כך סבר הפילוסוף היווני אריסטו. ואנחנו, מה דעתנו? ודעת חברינו? ותלמידינו? חברות היא מונח 'קשה' טכני המסמל קשר בין פריטים ( 1,3,5 הם, למשל, חברים בקבוצת האי זוגיים). ובאותה מידה, חברות היא גם מונח רך המתייחס לקשר נפשי עמוק בין שני בני אדם או בין קבוצה מצומצמת של אנשים, שאינו תלוי ואינו מותנה.
בשבוע זה נעסוק בסוגי חברויות ובבסיסים השונים המקיימים אותן- מזיכרונותיו של יוסי בנאי על החברויות שנולדות מתוך משחקי ילדים, דרך חברויות שסוד עומד במרכזן, או כאלו שמתבטאות בנתינה מיוחדת.
נתרגל חברות בקבוצה באמצעות מתמטיקה, יצירה ותאטרון. מיני דרכים להתבונן במערכות הקשרים החבריים שלנו מזומנות לנו השבוע! מענין מה אריסטו היה אומר על זה.
שבוע החברות הוא חלק מקבוצת השבועות הנובעים מבריאת האדם (היום השישי).
מהלך השבוע:
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | |
אפיק | שיר | קריאה | מדרש | יצירה | תיאטרון | מדעי מתמטי | פילוסופיה |
נושא | אני וסימון ומואיז הקטן | פצפונת ואנטון | המקום בו נקבע בית המקדש | מלאכה מרובת פרטים | תרגילי חברות ואמון | בעקבות תורת החבורות | שלושת מעגלי החברות של אריסטו |
מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר אני וסימון ומואיז הקטן ונחשוב מה אנו אוהבים לעשות עם חברים.
את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.
מפגש 2- מפגש קריאה: פצפונת ואנטון/ דברים שאני לא מגלה- נברר מהי חברות דרך קריאה והתבוננות על מצבי קיצון.
מפגש 3- מפגש סיפורי-מדרשי: בחירה או השוואה בין הסיפור על צפרדי ובין המדרש על שני האחים והחיטה.
מפגש 4- מפגש יצירה: ליצירה ויזואלית לחברות- דרך כפות ידיים או פאזל.
מפגש 5- מפגש תאטרלי: כפעילויות תאטרליות עם הגוף המדגישות את הממד של נתינת אמון בחברות.
מפגש 6- מפגש מתמטי: היכרות עם תורת הקבוצות.
מפגש 7- מפגש פילוסופי: לחשיבה פילוסופית על המושג חברות והיכרות עם רעיונותיו של אריסטו בהקשר זה.
אנו מציעים להתמקד בשבוע זה בשיר 'אני וסימון ומואיז הקטן' העוסק בזיכרונות הילדות של הדובר ובגעגוע לחבריו מאז.
מִלִים: יוֹסִי בַמַאי לַחַן: חָנָן יוֹבֵל
כסיפור השבוע אנו מציעים שתי אפשרויות שבוחנות את עומקה של חברות. בפצפונת ואנטון הבחינה נעשית למול מצב קיצוני (אם חולה, עוני גדול) וב-'דברים שאני לא מגלה' החברות נמדדת ברגעים יום- יומיים קטנים, בדברים שנאמרים ובאלו שלא. בשני המקרים ה-'ביחד' שבין שני חברים והסוד בולטים ואולי מעמיקים את החברות. נדון ראשית בספרו של קסטנר ובדמותה החד פעמית של פצפונת ובהמשך בגיבורו של טאוב ובדברים שהוא דווקא כן מגלה.
למורה- מעניין לדעת ש…
אנו ממליצים לקרוא את פרק 8 המתאר את הפניה של פצפונת למורה של אנטון בבקשה שימנע משליחת מכתב לאמו המדווח על תפקודו הירוד בלימודים. תפקודו של אנטון ירוד משום שאמו חולה והוא נאלץ לטפל בבית ובה.
במקום פצפונת ואנטון, אם תרצו, תוכלו לבחור כסיפור שבועי דווקא בקטע מתוך 'דברים שאני לא מגלה', ספרו הראשון של גדי טאוב. הספר מבוסס על תסכיתים ששודרו ברדיו ומספר בפרקים קצרים על קורותיו של ילד נורמטיבי בישראל.
טאוב הוא סופר וחוקר ישראלי (להרחבה על הסופר).
במפגש הבוקר הזה אנו מציעים לקרוא שני פרקים מתוך הספר בזה אחר זה (7-10, 47-48).
במפגש בקר זה אנו מציעים להשוות בין שני סיפורים הלקוחים ממקורות שונים ורחוקים ועם זאת נדמה כי האחד נכתב בעקבות השני, שניהם עוסקים כמובן בקשר עמוק וקרוב בין שניים.
בשלב ראשון אנו מציעים להגדיר מרחב בלב הכיתה, לחלק אותו כביכול לשני בתים עבור שני החברים מהסיפור. שני הבתים יוכלו לשמש אתכם/ן בעת קריאת שני הסיפורים ואנו מציעים לארגן את הישיבה הכיתתית סביבם. לאחר מכן, אם תרצו, תוכלו לפזר ניירות או עלים בין הבתים ולהמחיש דרכם את עלילת הסיפור, אבל אין בכך הכרח של ממש. הסיפורים מאוד בהירים.
היה חודש אוקטובר. העלים כבר נשרו מן העצים בשלכת. הם היו מונחים על האדמה. "אני אלך אל הבית של קרפד", אמר צפרדי. "אני אגרף את כל העלים שנשרו לו על הדשא. לקרפד תהיה הפתעה". צפרדי לקח מגרפה מן המחסן שבגינה שלו.
קרפד הביט החוצה מן החלון שלו. "הבלגן של העלים האלה כיסה פה את הכל," אמר קרפד. הוא הוציא מגרפה מארון-הכלים שלו . "אני ארוץ אל הבית של צפרדי. אני אגרף לו את כל העלים. צפרדי מאוד ישמח".
צפרדי רץ דרך העצים, שקרפד לא יראה אותו. קרפד רץ דרך העשב הגבוה, שצפרדי לא יראה אותו. צפרדי בא אל הבית של קרפד. "יופי," אמר צפרדי. "קרפד איננו כאן. הוא לא ידע אף פעם מי גרף לו את העלים".
קרפד הגיע אל הבית של צפרדי. הוא הביט פנימה דרך החלון. "יופי", אמר קרפד. "צפרדי לא בבית" הוא לא ינחש אף פעם מי גרף לו את העלים".
צפרדי עבד קשה. הוא גרף את העלים לערמה. די מהר הדשא של קרפד היה נקי. צפרדי לקח את המגפה ויצא לדרך הביתה. קרפד גם הוא עבד במגרפה, הלוך ושוב. הוא גרף את העלים לערמה. די מהר לא נשאר שום עלה על הדשא של צפרדי. קרפד לקח את המגרפה ויצא לדרך הביתה.
באה רוח היא נשבה על פני הארץ. ערמת העלים שצפרדי גרף בשביל קרפד התעופפה לכל עבר. ערמת העלים שקרפד גרף בשביל צפרדי התעופפה לכל עבר.
כשצפרדי הגיע הביתה הוא אמר " מחר אנקה לי את כל העלים הפזורים על הדשא שלי. איך שקרפד בטח מופתע!" כשקרפד הגיע הביתה הוא אמר: "מחר אגש לעבודה גם כאן ואגרף את כל הדשא שלי. איך שצפרדי בטח מופתע!"
בלילה, כשצפרדי וקרפד כבו את האור והלכו לישון כל אחד בביתו, הם היו שניהם מאושרים.
(מתוך: 'צפרדי וקרפד כל השנה' מאת א. לובל)
הסיפור לקוח מ"ספר הניסים" ונהוג לספרו בערב תשעה באב, בו מצוין חורבן בית המקדש. באהבה, מבקש הסיפור להזכיר לנו נבנה בית המקדש.
לפני שנים רבות חיו בירושלים שני אחים. אחד מהם היה נשוי. היו לו אישה וילדים. האח השני היה ערירי. לא הייתה לו אישה ולא היו לו ילדים.
שני האחים עבדו יחד בשדה שלהם. יחד חרשו ויחד זרעו. והנה הגיע זמן הקציר, האחים קצרו את החיטה וחילקו אותה לשני חלקים שווים: חלק אחד לאח הבכור, והחלק השני לאח הצעיר.
בלילה לא יכול היה האח הצעיר להירדם. הוא חשב בליבו: לי אין אישה ואין לי ילדים. לאח שלי מגיע חלק גדול יותר מן החיטה! קם האח הצעיר מן המיטה ויצא לשדה. הוא לקח חיטה מן הערימה שלו – והעביר אותה לערימה של אחיו הבכור.
גם האח הבכור לא יכול היה להירדם באותו לילה, הוא חשב :לי יש אישה וילדים, אך אחי הוא ערירי. אין לו שום דבר מלבד החיטה. מגיע לו חלק גדול יותר! קם האח הבכור ממיטתו ויצא לשדה ,הוא לקח חיטה מהערימה שלו והעביר אותה לערימה של אחיו הצעיר.
בבוקר קמו שני האחים ויצאו לשדה, והנה הם ראו: שתי הערימות שוות! התפלאו מאוד האחים – אך לא אמרו דבר. בלילה השני שוב יצאו האחים לשדה. כל אחד מהם העביר חיטה מהערימה שלו לערימה של אחיו. אך בבוקר שוב היו שתי הערימות שוות, וכך היה גם בלילה השלישי. בלילה הרביעי החליט כל אחד מהם: אצא לשדה ואראה מה קורה לערימות החיטה! מדוע הן שוות בבוקר? קמו שני האחים ויצאו לשדה. באמצע הדרך – הם נפגשו. ברגע זה הבינו האחים את הסוד… התחבקו האחים והתנשקו, והם ברכו את האל על שנתן להם לב טוב ואהבה לזולת.
האגדה מספרת כי במקום שבו הם נפגשו בנו את בית-המקדש.
זה מאוד מפתה לשאול מה דומה ומה שונה בין הסיפורים, אנחנו יודעים… ומציעים לשמור זאת לשיעור ספרות. במפגש הבוקר אנו מציעים לשאול האם בית המקדש צריך להיבנות בחצר של צפרדי וקרפד ומה צריך לקרות בכיתה שלנו כדי שבית המקדש יבנה דווקא כאן.
כל תלמיד/ה יצרו חלק פאזל המייצג אותם/ן. החלקים יחוברו לכלל תמונה שלמה המייצגת את חברי הכיתה/ הקבוצה. איך?
ניצור יחד פרח המורכב מכפות ידיים, כאשר כל כף (או שתיים) מייצגות תלמיד/ה אחד/ת- הפרח מייצג את השלם הכיתתי על כל החברים בו.
בתום היצירה המשותפת ניתן להתבונן בה יחד ולספר לתלמידים/ות כי לעיתים יצירה משותפת רוקמת חברות אמת. כמו למשל שקרה לחברי להקת הביטלס – להקה בריטית , שזכתה להצלחה רבה בשנות השישים של המאה העשרים ,ומילאה תפקיד מרכזי בתרבות אותה התקופה. הלהקה נוצרה בשנות הששים של המאה העשרים והתגבשה סביב הצמד ג'ון לנון ופול מקרטני ,שהיו המוזיקאים הבולטים בה לכל אורך דרכה, חברים טובים מאוד וכותבי רוב שירי הלהקה. אליהם חברו גם ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר. לסיום אפשר להשמיע את השיר I could use a little help שעוסק בחברות.
(בהתאם לפעילות)
"חבר הוא שאפשר לסמוך עליו" נאמר לא פעם בהקשרים שונים. במפגש בוקר זה נתנסה בשלושה תרגילי תיאטרון שמבוססים על התלות של שחקן בחברו וביכולתו לסמוך עליו.
💬 תוכלו לשאול את ה-'פרח' כיצד הרגיש כאשר היה מוקף חברים וכאשר היה בודד, ולשאול את 'החברים' כיצד חשו כשהבינו במה משפיעה החברות על הפרח.
במפגש בוקר זה נכיר (ברפרוף, בליטוף) את תורת הקבוצות ואת תורת החבורות המתמטית, ניצור קבוצה מתלמידי ומתלמידות הכיתה ונראה מה צריך לעשות כדי להפוך מקבוצה לחבורה!
למורה- מעניין לדעת ש… תורת החבורות היא ענף של המתמטיקה. 'חבורה' היא מבנה אלגברי הכולל אוסף של אברים ופעולה מוגדרת ביניהם המקיימת מספר כללים מתמטיים. תורת החבורות פותחה כתורה מתמטית, כזו שיש בה חשיבות לענפי מתמטיקה אחרים וכתורה העומדת בפני עצמה. במאה העשרים נמצאו לתורת החבורות שימושים נרחבים בפיזיקה ובמדעי המחשב. על תורת החבורות תוכלו לקרוא כאן.
על מנת להציג את תורת הקבוצות לתלמידים/ות אנו מציעים לשחק משחק הכרות ואז למיין את הנתונים הנובעים ממנו ולייצר מתוכם מפת כיתה.
חלקו לתלמידים/ות רשימת שאלות הכרות פשוטות ובקשו מהם/ן למלא אותם/ן ראשית ביחס לעצמם/ן.
רשימת שאלות ראשונית ואפשרית היא:
לאחר שהתלמידים/ות השלימו את המילוי עבור עצמם/ן, שלחו אותם/ן לשלב השני- שלב ההשוואה.
את התשובות שכתבו לעצמם/ן מוזמנים/ות התלמידים/ות להשוות לתשובות של 3-4 חברים/ות- על ידי סימון של כמה שיותר קווי דמיון. כך תצא (בערך) רשימה של תלמיד שהשווה את שלו:
כעת תוכלו לבחור 3-4 נקודות מתוך הרשימה ולארגן יחד את חברי הקבוצות (בעלי 3 אחים + חובבי כדורגל+ בעלי עיניים כחולות) בכעין מפה כיתתית למשל:
בתום ההתנסות תוכלו להתבונן יחד על הנתונים. לא תופתעו לגלות שכל התלמידים/ות חווים את עצמם/ן חברים טובים (של מישהו/י), כולם ילדים, כולם בני 8-9 , כולם גרים באותו אזור. ובתוך זה יש תחביבים, רקעים ותחומי ענין שונים.
כעת, עולים דרגה. מבחינה מתמטית המשמעות של המהלך שעשינו עד עתה היא ההוכחה שכל תלמידי הכיתה הם 'קבוצה'. ואולם, כדי להפוך לחברים עליהם לקיים ביניהם (בין השאר…) קשר. איזה סוגי קשרים יכולים להפוך תלמידים/ות לחברים/ות? תוכלו להשאיר את השאלה פתוחה באוויר ונקודה למחשבה או בסיס לליקוט רעיונות חבריים.
אם השילוב בין חברות למתמטיקה מסקרן את התלמידים/ות, תוכלו להזכיר את המושג 'מספרים חברים' – מספרים שכל אחד מהם שווה לסכום חלקיו של האחר! אנחנו לא ממליצים לחרוג מתחומי האזכור, מספרים חברים יותר מסובך אפילו מתורת הקבוצות…
במפגש הבוקר הזה נעסוק בחברות מנקודת המבט הפילוסופית, בעזרתו של אריסטו.
למורה- מעניין לדעת ש… אריסטו מנה 3 סוגי חברויות (הוא לא מדבר על הסיבות שהולידו את הקשר, אלא על הכוחות המקיימים את התמשכותו). אלו הם: התועלת האישית בקשרים מסוג זה היא משנית והחברים שואפים לטפח את החברות מתוך אהבה אחד לשני ומתוך רצון אותנטי, האחד בטובתו של השני. מאפיין נוסף הוא שלמרות היסוד האלטרואיסטי שבהם, קשרי אמת מספקים גם תועלת וגם הנאה לחברים, אלא שהמקור של החברות הזו הוא אחר. גם חברות תועלתנית או חברות על בסיס הנאה יכולות להתפתח לחברות אמת. התנאי האחד הוא החזקת שני הצדדים במכנה משותף של תפיסת הטוב.
עוד על שלושת סוגי חברות של אריסטו תוכלו לקרוא כאן.
אז מה עושים עם כל האריסטו הזה על הבוקר?