"האזנה דורשת מאמץ. אין זה די לשמוע; גם ברווז שומע" (סטרווינסקי)
בשבוע זה נשחק בשקט, נבין כיצד 'שומעת' האוזן, נהרהר בקשר בין שמיעה למשמעות (נעזר בצדפים) ובין שמיעה למשמעת (נעזר בצה"ל), נאזין לבטהובן שיצר מוסיקה ללא יכולת שמיעה, נשמע על מומו הילדה המומחית בהקשבה. לסיום, נרד מתחת לשולחן ונתרגל הקשבה אמפתית עם בן מלך.
שבוע אוזן הוא פרט מתוך סדרת השבועות העוסקים בבריאת האדם ועמו חוש השמיעה (על ההאזנה וההקשבה הכרוכים בו).
מהלך השבוע:
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | |
אפיק | שיר | קריאה | יהודי | מדע | אומנות | פילוסופיה |
נושא | כמו ים | מומו | הינדיק- הקשה אמפטית | על האוזן | בטהובן- המלחין החירש | שמיעה ומשמעת |
מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר כמו ים, נכין מוביילים מצדפים ונחבן את הקשר בין שמיעה למשמעות.
את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.
מפגש 2- מפגש קריאה: מומו- קריאה מהספר על הילדה המקשיבה ותרגול הקשבה בעצמנו.
מפגש 3- מפגש הקשבה יהודי: לסיפור על ההינדיק של רבי נחמן ותרגול הקשבה אמפטית
מפגש 4- מפגש מדע: ננסה לפענח מה הקשר בין מבנה הקול לפעולת האוזן
מפגש 5- מפגש אמנות: נכיר את בטהובן המלחין שלא שמע.
מפגש 6- מפגש פיולוספי: נדון בקשר בין שמיעה למשמעת דרך חוויה.
שיר השבוע שלנו, 'כמו ים', מסמן קשר אפשרי בין שמיעה, חוויה ורגש. ובאמת, מה הקשר בין שמיעה למשמעות?
למורה- מעניין לדעת ש…
מילים: יהונתן גפן לחן: יוני רכטר
'מומו' הוא ספר מאת מיכאל אנדה, אודות ילדה המגיעה לבדה לעיר גדולה.
למומו אין הורים וקשה לשער את גילה. תושבי העיר משכנים את הילדה באמפיתיאטרון הקטן של העיר, ודואגים לה, כל אחד לפי יכולתו. מומו היוותה בהתחלה נטל על החברה, אולם עד מהרה מתגלה השפעתה המיוחדת של הילדה על הילדים האחרים בעיר, וגם על המבוגרים. כולם חשים בחברתה נוח במיוחד לשוחח זה עם זה ובעיקר להקשיב ולזכות להיות מוקשבים.
אנדה היה סופר גרמני שכתיבתו אופיינה בנטייה פנטסטית ובגישה לילדים. עוד אודות הספר כאן, עוד אודות הסופר- כאן אנו ממליצים לקרוא את פרק 2 במלואו.
יש אינסוף דרכים לעסוק בהקשבה (קל ללמד, קשה להקשיב…). נמנה כמה, לבחירתכם/ן:
המשך פעילות
אפשרויות נוספות לסיפור השבוע בנושא הקשבה הן:
– דברים שאני לא מגלה – 61-62 ו- 21-22
– קלמנטיין- פרקים 1 ו- 4
במפגש בוקר זה נעסוק בסוג ההקשבה המכונה 'הקשבה אמפתית'. זאת נעשה דרך המשל המוכר, היפה, של רבי נחמן מברסלב על בן המלך שנפל לשיגעון.
למורה- מעניין לדעת ש… אמפתיה כרוכה ביכולת להבין את האחר (בחירותיו, התנהגותו ורגשותיו) דרך מערכת האמונות והערכים שלו (קארל רוג'רס). לאמפתיה ממד קוגנטיבי וממד ריגשי. במישור הקוגנטיבי אנו "נכנסים לנעליו של האחר"- היינו, באמצעות דמיון ופרשנות אנו מבינים את העולם מנקודת מבטו. במישור הרגשי אנו חשים את הרגשותיו של האחר (מבלי לאבד את עצמינו וזהותנו, כלומר לא מדובר בתהליך של התמזגות, הזדהות וביטול עצמי). אמפתיה מצריכה שני דברים: השהייה: של הערכה, שיפוט, ניתוח, פרשנות, שקפת עולם, כדי שלא יפריעו "להתחבר" אל חווייתו הסובייקטיבית של הזולת (גם אם זו סותרת את המציאות האובייקטיבית או את עמדתך האישית). זאת לצד נוכחות: שהייה עם האחר בתוך המצב ו-'נתינת יד' בתוך המצב ולא התבוננות במצב מבחוץ ונתינת עצה.
עוד אודות האמפתיה- כאן, לסרטון בנושא ראו כאן.
לסיום, תוכלו לשמוע את שירו של חנן בן ארי על ההינדיק (כאן) או לצפות בסרטונים הבאים (כאן או כאן), ולהרהר איזה סוג הקשבה גורם לנו להרגיש שאפשר לצאת 'תחת השולחן' ומה גורם לנו להתבצר תחתיו
סיפור מעובד
פעם אחת בן של מלך אחד החליט שהוא תרנגול הודו. פשוט ככה. נסיך שמתנהג כמו קוקוקו תרנגול. זה היה בוקר משונה בארמון, כשהמלך והמלכה ו 20- אורחיהם גילו מתחת לשולחן את הנסיך הנכבד, יורש העצר האצילי, כשהוא אוכל פרורים ומקרקר קירקורים לא מלכותיים כל כך.
המלך והמלכה בכו בכי מר. בנם היחיד! תרנגול! למשך שלושה ימים ניסו לבכות בסתר כדי לא לצער את ארוסתו של הנסיך, אלינה. אבל אלינה, שהיתה נסיכה חדה וחכמה הבחינה מיד שמשהו מקרקר תחת השולחן ושהמשהו הזה הוא הנסיך.
הרופא המלכותי אמר: מלך ומלכה יקרים, הגבירה הנכבדה אלינה, בבקשה הנה טישו.
וגם: זה ענין של רגע עד שהנסיך יצא מזה. אני נותן לכם את הבטחתי!
וגם: הנסיך בטח אכל פירור מקולקל.
הרופא המלכותי, דוקטור אדמונד קראו לו, ניסה בכל יום תרופה אחרת. אפילו גרגרי פשתן מאודים בנבטי חרציות מהקוטב הדרומי, באמת הכל. ד"ר אדמונד הוא רופא חרוץ. ובכל זאת, יום אחר יום גברו הקרקורים של הנסיך ועימם הדאגה של הוריו ודאגתה של אלינה.
זה היה בשעה השביעית של היום ה -81 , שהרופא הסיר את הסטטוסקופ הזהוב והמלכותי והודיע שהוא מתפטר, התפטרות מלכותית. אני לא מצליח לעזור לבן המלך, אמר. אני מצטער.
ולאשתו לחש: כמעט שהשתגעתי כבר, כל הקרקורים האלה. כל הפרורים האלה. אפשר לצאת מהדעת!
המלך והמלכה הביטו באלינה ואלינה הביטה בהם. 'אם הרופא המלכותי לא הצליח, כנראה שאין שום דבר שאפשר לעשות', כך אמרו לאלינה מבטיהם של המלך והמלכה הכואבים. ואלינה ענתה להם במבטה: 'רגע, תנו לי רגע לבדוק משהו קטן'.
זה היה בוקר משונה נוסף בארמון, כשהמלך והמלכה ו -20 אורחיהם גילו מתחת לשולחן את הנסיך הנכבד, יורש העצר האצילי, כשהוא אוכל פרורים ומקרקר קירקורים לא מלכותיים כל כך ואת ארוסתו הנסיכה אלינה כשהיא מקרקרת אפילו יותר חזק ממנו.
מי את ומה את עושה פה? אמר הנסיך לאלינה.
אלינה שאלה: מי אתה ומה אתה עושה פה?
הנסיך ענה: אני תרנגול הודו.
ואלינה השיבה: גם אני תרנגולת הודו.
ישבו שניהם איזה זמן יחד עד שנעשו רגילים זה לזה. אלינה רמזה למלכה והמלכה הורידה תחת לשולחן צלחת עם פסטה מלכותית בהחלט ועוד אחת עם סלט של כרוב וגם שתי כפות.
הנסיך אמר לאלינה: מה את עושה?
ואלינה אמרה: אפשר להיות תרנגול מצוין ולאכול עם כף. ואכלו.
אחר כך ביקשה אלינה מהמלכה וזו העבירה לה שני מעילים מלכותיים.
אלינה אמרה: תדע לך, תרנגול, אפשר ללבוש מעיל ולהיות יופי של תרנגול.
אחר כך אמרה לו: אתה חושב שתרנגול הודו מוכרח להיות דווקא מתחת לשולחן? בוא אראה לך שאפשר להיות תרנגול מאוד מאוד ולשבת על כסא.
הנסיך הביט באלינה שהתיישבה בכיסא המלכותי, לבושה בגד מלכותי ואוכלת מכף מלכותית, ניער לאט לאט את הפרורים והתיישב לצידה.
המקור
פעם אחת, בן מלך אחד נפל לשיגעון (השתגע וחשב) שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול הודו.
(בעקבות כך חשב בן המלך כי הוא) צריך לישב ערום תחת.השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק.
וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה והמלך היה בצער גדול עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו.
מה עשה החכם?
הפשיט גם כן את עצמו ערום, וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות.
ושאלו בן המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה?
והשיב לו: ומה אתה עושה פה?
אמר לו: אני הינדיק.
אמר לו: אני גם כן הינדיק.
וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה.
אז רמז החכם והשליכו להם כתונת ואמר החכם ההינדיק לבן המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף על פי כן להיות הינדיק. ולבשו שניהם הכתונת.
ואחר זמן מה רמז והשליכו להם מכנסיים ואמר לו גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק? ולבשו המכנסיים, וכן עם שאר הבגדים.
ואחרי כן רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולחן ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר חדלים מלהיות הינדיק? אפשר לאכול וגם להיות הינדיק. ואכלו.
ואחרי. כן אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן. וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי.
מה עושה האוזן בכלל? שאלה מצוינת. במפגש הבוקר ננסה לפענח את הקשר בין מבנה הקול לפעולת האוזן.
למורה- מעניין לדעת ש… האוזן משמשת כאיבר חישה עבור מערכת השמיעה. בנוסף, היא מעורבת גם בשמירה על שיווי המשקל של הגוף. האוזן מורכבת משלושה חלקים בעלי תפקידים שונים: אוזן חיצונית, אוזן תיכונה ואוזן פנימית. עוד אודות האוזן ראו כאן.
במפגש בוקר זה נכיר את בטהובן, שיצירתו מואזנת עד היום, בעוד הוא, יוצרה, לא יכול היה להאזין לה כלל.
למורה- מעניין לדעת ש… בשנות העשרים המאוחרות לחייו החל לאבד את שמיעתו, אובדן שיכול לפגוע קשות בתפקודם של אנשים בכלל, ונחשב מביש במיוחד לגבי בני תקופתו. אולם, בטהובן המשיך להפיק יצירות מופת אפילו לאחר שחירשותו נעשתה מוחלטת. באופן יוצא דופן בין בני זמנו, עבד כמלחין עצמאי, איפשר לו להסתיר את לקותו מסובביו. מרבית בני תקופתו גילו שהיה חירש רק מקריאת הווידוי שבצוואתו. בטהובן נאלץ להסתיר את אובדן השמיעה ההולך ומחמיר שלו, שנחשב אז לדבר שראוי להתבייש בו. בשל לקותו התקשה להבין את דברי זולתו והדבר תסכל אותו. הם מצידם לא הבינו מדוע דבריהם מעלים את חמתו. תקריות אלה הלכו ותכפו, וכאשר הייתה חירשותו של בטהובן מוחלטת, חשבו הבריות שהוא מתעלם מדבריהם – הם נואשו מלצפות ממנו לתגובות מנומסות ומאוזנות והוא התייאש מקבלת יחס סלחני ומבין. הנתק בין בטהובן לציבור הגיע לשיאו בעת שהקהל באולם הקונצרטים, המלא מפה לפה, קיבל בתשואות סוערות את ביצוע הבכורה של הסימפוניה התשיעית ,אך בטהובן, שלא ראה ממקומו על דוכן המנצח את הקהל המריע מאחוריו, חשב שאיש אינו מוחא כפיים ועל כן לא הסתובב אל הקהל ולא השתחווה. על פי השמועה, בשלב זה קם הכנר הראשי והפנה אותו בעדינות אל הקהל, כדי שיווכח במו עיניו במה שחירשותו העלימה מידיעתו. עוד אודות בטהובן- כאן
אנו מציעים לפתוח את מפגש הבוקר בסדרת משחקי פקודות. אפשרויות:
– תוכלו להזכיר את בית הלל ובית שמאי ואת ההכרעה לפסוק הלכה מחייבת על פי בית הלל.