קריאת כיוון

"צריך הרבה אומץ כדי לפחד" כותבת נאוה סמל ומחדדת את שאלת השבוע שלנו: מהו פחד? כיצד הוא נוצר ולשם מה הוא נחוץ? האם כולם מפחדים? ומהו אומץ? בדיחה אורבנית שהתרוצצה בארץ בשנות התשעים היתה על מבחן בגרות בחיבור בנושא אחד התלמידים הנבחנים כתב "זהו אומץ" ויצא מהבחינה. בודק אחד העניק לו את הציון 10 והשני 0- . אם כן האם הפגין אומץ? האם פחד לכתוב חיבור? האם פחד הוא ההפך מאומץ? האם אומץ הוא ההפך מפחד? 

בשבוע זה נבחר לפחד יחד עם צפרדי וקרפד, נציץ על מנגנון הפחד ההישרדותי, נקרא וניצור שירי פחד וגם נהרהר באופן אמנותי באומץ לצאת נגד הזרם המקובל. 

שבוע 'פחד/אומץ' הוא פרט מתוך סדרת השבועות העוסקים ביום השישי לבריאה, היום בו נברא האדם.

מהלך השבוע:

ובאריכות:

מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר על כל אלה ונראה מה יש לנו כבר שנותן לנו תקווה.

את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.

מפגש 2- מפגש קריאה: כמה אפשרויות לקריאה. נזמין להתבונן על הפחדים שלנו ועל האומץ שיש לנו בעקבות סיפורים.

מפגש 3- מפגש יהודי: נעמוד על משמעות ייחודית ומפתיעה של השורש פ.ח.ד!

מפגש 4- מפגש אומנות: נכיר את זרם הדאדא שיצא באומץ נגד המוסכמות.

מפגש 5- מפגש תיאטרון ומדע: לברוח או להילחם – פחד כמנגנון הישרדות- בגוף ובנפש.

מפגש 6- מפגש פילוסופיה: מפגש בוקר זה יעשה שימוש ב-'שירי הפחד' מתוך  'והילד הזה הוא אני', מאת י. אטלס ולשאלה האם כאשר פחדן אוזר אומץ לומר שהוא פוחד- האם הוא נותר פחדן?

מפגש ראשון

שיר השבוע

שיר השבוע המוצע הוא שיר התפילה של נעמי שמר 'על כל אלה'. שיר זה מפרט את כל ה-'יש' שהדוברת מתברכת בו ואת החששות והפחדים שלה, סביב האפשרות שה-'יש' הזה יפגע.

בחרנו בשיר זה עבור שבוע הפחד/ אומץ משום שהוא מאיר התבוננות מיוחדת על נושא הפחד- כדבר השגור בחיים ומלווה אותם, בכל מה שיש. אנו יכולים לחיות מתוך בהלה ופחד (שמה שיש יפגע) או מתוך תקווה ואיחול (שישמר וימשיך), כפי שמזמין השיר. הלוואי עלינו. 

למורה- מעניין לדעת ש…

על כל אלה

מִלִים וְלַחַן: נָעֳמִי שֶמֶר

 🔉להאזנה לשיר

 🎶מילות השיר

הצעות הגשה לבחירה:

• שימוש בכלי נגינה
• יצירת תנועות גוף המתאימות למוסיקה ולמילים
•  על כל אלה- רשימת ה-'יש' הכיתתית שלנו- צרו רשימה (מצוירת, מומחזת, כתובה- מה שהכי מתאים) של מה שיש לכם/ן ('יש' מסוג שאתם/ן מוקירים/ות עליו תודה, שהייתם/ן רוצים/ות שיישמר בדיוק כך). הנטייה הראשונה, יש להניח, תהיה להתייחס ל-'יש' במובן של חפצים ("יש לי לגו ואיי פד"). קבלו את ההצעות האלו ובקשו מהתלמידים/ות לחשוב על 'יש' מסוגים נוספים
  (אנשים, יחסים, מקומות) שהם/ן אוהבים/ות, שחשוב להם/ן לשמור עליהם/ן, שהם 'פוחדים עליהם'.

💬 נשוחח

• מה אנחנו יכולים/ות לעשות כדי לשמור 'על מה שיש' (הדוברת בשיר מתפללת, מבקשת, אלו עוד אפשרויות יש?)
• מדוע פוחדים רק על/ בגלל דברים ש-'יש' ("אני לא פוחדת מהסופה בטרינידד ולא פוחדת שהטלפון של השכן שלא יאבד. אני עשויה להצטער
  עבורם או לדאוג, אבל זה לא מפחיד אותי. מה כן?")

המשך פעילות

• אל תשכח את התקווה- אם מזג האוויר מתאים, אנו מציעים לקחת  את תלמידי הכיתה לחצר/ למגרש, להצטייד בגירים צבעוניים ולתרגם את התקוות שיש להם/ן, לכלל משטח צבעוני. בקשו מהתלמידים/ות להוסיף לצד התקווה/ מסביב לה פרט שחור המביע את החשש שהיא לא תתממש. זו יכולה להיות מסגרת דקה, זבוב קטן או דווקא צל גדול. ילד, ילד והתקווה שלו, ילד ילד והפחד שלו. 

חומרים דרושים:

• גירים צבעוניים וצבע שחור
• בריסטול ליצירת רשימה 'יש'

מפגש שני

קריאה- צפרדי וקרפד

במפגש בוקר זה נציע, בעזרת ידידנו צפרדי וקרפד, שני אספקטים של תחושת הפחד. האחד עוסק בצורך האנושי (והצפרדעי) לבחון עד כמה אנו וסובבינו  אמיצים/ פחדנים. האחר עוסק ביכולת להתיידד עם הפחד וכמעט- כמעט ליהנות בחברתו.

במפגש זה מוצעות שתי אפשרויות של סיפורים ופעילויות. בחרו את המתאימה לכיתתכם.

הצעת הגשה:

אנו מציעים לפתוח את המפגש בכניסה מעט דרמטית לכיתה. השאירו את האור כבוי, דברו
בלחישות, כנסו את התלמידים/ות למעגל קרוב, תוכלו גם למזוג מעט תה בכוסות. כעת, משהכיתה ערוכה לסיפור, תוכלו לספר את הסיפור המובא כאן:

רעד בגב

הלילה היה קר ואפל. "תקשיב לרוח, איך היא שורקת בין העצים," אמר צפרדי.

"הזדמנות נהדרת לסיפור על שדים". קרפד שקט עמוק יותר בכורסה שלו. "קרפד", שאל צפרדי, אתה לא רוצה להיות קצת מפוחד? אתה לא רוצה להרגיש קצת רעד בגב?" "אני לא כל כך בטוח", אמר קרפד. צפרדי הכין קומקום של תה טרי. הוא התיישב והתחיל לספר סיפור. "כשהייתי קטן," סיפר צפרדי, "אמי ואבי ואני יצאנו לפיקניק ביער. בדרך חזרה הביתה תעינו בדרך. אמי היתה מודאגת. 'מוכרחים להגיע הביתה', היא אמרה. 'הרי אנחנו לא רוצים לפגוש את אצפרדאי הזקן האפור.'

'מי זה?' שאלתי.

'זה שד נוראי', אמר אבי. 'הוא יוצא בלילה ואוכל צפרדונים קטנים לארוחת ערב'"

קרפד לגם מן התה שלו. "צפרדי," הוא שאל, "אתה ממציא את זה?"

"אולי כן  ואולי לא", אמר צפרדי.
"אמי ואבי הלכו לחפש דרך," המשיך צפרדי. הם אמרו לי לחכות עד שהם יחזרו.

ישבתי מתחת לעץ וחיכיתי. היער נעשה אפל. פחדתי. פתאום ראיתי שתי עיניים ענקיות. זה היה אצפרדאי הזקן האפור. הוא עמד על ידי".

"צפרדי" שאל קרפד, "זה באמת קרה?" "אולי זה קרה ואולי זה לא קרה," אמר צפרדי.

צפרדי המשיך את הסיפור. "אצפרדאי האפור הוציא מן הכיס שלו חבל קפיצה. 'אני לא רעב עכשיו,' אמר אצפרדאי האפור. אכלתי כבר יותר מדי צפרדונים טעימים. אבל אחרי שאקפוץ בחבל מאה פעם, אהיה רעב שוב. ואז אוכל אותך!'

אצפרדאי האפור קשר צד אחד של החבל לעץ. 'תסובב לי!' הוא צעק. סובבתי את החבל לאצפרדאי. 

הוא קפץ עשרים פעם. 'אני מתחיל להיות רעב', אמר אצפרדאי האפור. הוא קפץ חמישים פעם. 'אני עוד יותר רעב', אמר אצפרדאי האפור. הוא קפץ תשעים פעם. 'אני נורא רעב עכשיו! אמר אצפרדאי האפור.'"

"ואז מה קרה?" שאל קרפד. "הייתי מוכרח להציל את חיי," אמר צפרדי. "רצתי סביב סביב לעץ עם החבל. קשרתי את אצפרדאי האפור. הוא שאג וצווח. אני ברחתי מהר.

מצאתי את אבי ואת אמי", אמר צפרדי. "הגענו הביתה בשלום." 

"צפרדי", שאל קרפד, "זה היה סיפור אמיתי?" "אולי זה היה ואולי זה לא  היה", אמר צפרדי.

צפרדי וקרפד ישבו קרוב לאש. הם היו מפוחדים. ספלי התה רעדו להם בידיים. עבר להם רעד בגב. זאת היתה הרגשה חמימה ונעימה. 
מתוך: צפרדי וקרפד יום יום, מאת א. לובל

💬נשאל

• איך הרגישו התלמידים/ות במהלך הקריאה? האם פחדו? (אם מישהו יודה שפחד- שמחו על כך!)
• תוכלו, בשלב הזה לפצוח במסיבת מפלצות עליזה: לצייר דמויות מפחידות (דוגמאות פשוטות מופיעות להלן) או עקבות רגליים גדולות במיוחד, להשמיע קולות משונים, לראות יחד סיפורי מפלצות (לדוגמה פחדרון בארון- כאן, לילה חשוך אחד- כאן, איתמר צייד החלומות- כאן ואפילו נמר יכול להיחשב מפלצתי כשהוא מתחת למיטה- כאן). הקפידו לוודא שאין ילדים/ות שבאמת מפחדים/ות.
• תוכלו, אם תרצו, להשמיע את השיר 'הסבתא בנגב' (ביצוע כאן) ולהתייחס לתופעה דומה לזו שמובאת בצפרדי וקרפד- שמיעת סיפורים בצוותא, חזרות, ציפייה מובנית להגזמות ("והגזימי היטב, סבתי, איך אומרים בעברית- צ'זבטי"), המובא בגוף ראשון- הצ'יזבט. האם התלמידים/ות יוכלו לפתח
  צ'יזבטים כאלו? ולספר כאלו? תנו להם/ן- כמובן, בגבולות הסביר- לנסות

הצעת הגשה ב'- מבחני אומץ
– אנו מציעים לפתוח את המפגש בסדרה של 'מבחני אומץ' אמיתיים )"מי מעז לומר לי מה הוא חושב
על שיעורי חשבון שאני מעבירה?"( או בדויים )"מי מעז לקפוץ פעמיים? מי מעז להרים ידיים?"(
תוכלו לשאול- איך אנחנו יודעים אם אנחנו אמיצים או פחדנים? התלמידים/ות יוכלו להציע מבחני
אומץ לפי העדפתם/ן )ובעצם, על פי הגדרתם/ן 'אומץ'(.
– כעת, תוכלו לספר לתלמידים/ות אודות צפרדי וקרפד שעסקו בדיוק בשאלה הזו:

חיות נוראיות וענקים

צפרדי וקרפד קראו להם ספר ביחד. "האנשים שבספר הזה הם אמיצים," אמר קרפד. "הם נלחמים בחיות נוראיות ובענקים ואף פעם הם לא מפחדים". "מענין אם גם אנחנו אמיצים" אמר צפרדי.

צפרדי וקרפד הביטו בראי. "אנחנו דוקא נראים אמיצים," אמר צפרדי. "כן, אבל אנחנו באמת?" שאל קרפד.

צפרדי וקרפד יצאו החוצה. "אנחנו יכולים לנסות לטפס על ההר הזה," אמר צפרדי. "ככה נוכל לדעת אם אנחנו אמיצים."

צפרדי טיפס בדילוגים מסלע אל סלע, וקרפד הזדנב מאחוריו, נושם ונושף. הם הגיעו למערה אפלה. 

נחש ענקי יצא מן המערה. "שלום ארוחת צהריים," אמר הנחש כשראה את צפרדי וקרפד. 

הוא פער את הפה שלו הרחב שלו. צפרדי וקרפד זינקו וברחו. קרפד רעד כולו. "אני לא מפחד!" הוא צעק. הם טיפסו יותר גבוה, ושמעו רעש חזק. המון אבנים גדולות התגלגלו במורד ההר. "מפולת, מפולת!" צעק קרפד. צפרדי וקרפד זינקו וברחו. צפרדי רעד כולו. "אני לא מפחד!" הוא צרח. הם הגיעו אל ראש ההר. פתאום ירד עליהם צל של נץ. צפרדי וקרפד
זינקו אל מתחת לסלע. הנץ עף לו משם. "אנחנו לא מפחדים!" שאגו צפרדי וקרפד בבת אחת. ואז הם ירדו בריצה על יד המקום ששם ראו את המפולת. הם עברו בריצה על יד המקום ששם ראו את הנחש. הם רצו כל הדרך עד לבית של קרפד.

"צפרדי, אני שמח שיש לי חבר אמיץ כמוך," אמר קרפד. הוא קפץ אל תוך המיטה וכיסה את הראש בשמיכות. 

"ואני, מאושר שאני מכיר מישהו אמיץ כמוך, קרפד", אמר צפרדי. הוא קפץ אל תוך הארון וסגר את הדלת. קרפד נשאר בתוך הארון. הם נשארו שם הרבה הרבה זמן, והרגישו אמיצים מאוד ביחד.
מתוך: 'צפרדי וקרפד ביחד' מאת א. לובל

💬נשאל:

• האם קרה לתלמידים/ות שהיו יחד עם חבר/ אח וזה גרם לאירוע/ ענין להיות הרבה פחות מפחיד?
• האם צפרדי וקרפד אמיצים 'כמו שהם נראים' או פחדנים דוקא?
• האם לפחד יחד זה פחות מפחיד?
• האם להיות אמיצים יחד זה פחות אמיץ?
• תוכלו, אם תרצו להוסיף כעת ענין רגיש ושכיח- מבחני אומץ בין חברים ("נראה אותך").
• תוכלו לגעת בנושא זה דרך פרק בספרו של גדי טאוב 'דברים שאני לא מגלה' (עמ' 76-76 ). בפרק מתאר המספר את הפחד מפני 'ללכת מכות' עם ילד חזק שבחן את האומץ שלו, הפחד מפני לסרב לפני כולם ולצאת 'פחדן' והפחד מפני להישלח למנהל (מה יותר מפחיד? מה יותר אמיץ?).
• שירה של נאווה סמל- כאן יתרום גם הוא לשיחה על מבחני אומץ בין חברים

ולרזולוציה האחרונה- מבחני אומץ פנימיים. תוכלו להקרין את הסרטון המובא כאן ולחשוב יחד  (אין  צורך לשתף) האם/ עד כמה הדמויות המופיעות בסרטון מפגינות פחד ואומץ. אנו מציעים לצפות מראש בסרט ולבחור איזה קטע להקרין משום שלא כל הדוגמאות מתאימות לילדים.

מפגש שלישי

יהודי- אשרי אדם מפחד תמיד

במפגש זה נעמוד על משמעות ייחודית ומפתיעה של השורש פ.ח.ד!

למורה- מעניין לדעת ש…

הצעת הגשה:

• תוכלו לפתוח את המפגש בשיר 'כל העולם כולו גשר צר מאוד'- להשמיע כאן, להמציא תנועות ידיים מתאימות ובעיקר- לשיר יחד את הפזמון: העיקר- לא לפחד כלל. תוכלו לשאול- רגע, למה לא לפחד? אם כל העולם כולו היה גשר צר מאוד- הייתי מפחד/ת מאוד.
• כעת תוכלו להקרין את הפתיחה של סצנת המעבר על פני הגשר מתוך הסרט 'אני והחבר'ה' (הסצנה – כאן). בקצרה- 4 הילדים צריכים לעבור את הגשר המשמש את הרכבת, הם אינם יודעים מתי הרכבת הבאה צפויה להגיע ואם לא יעברו את הגשר יאלצו ללכת 17 קילומטרים נוספים! תוכלו להוסיף שתכף מחשיך. שאלו את התלמידים/ות מה היו עושים/ות במקום 4 הילדים מהסרט-
  חוצים? לא חוצים?
•  חלקו את התלמידים/ות לשתי קבוצות. כל קבוצה מונחית על ידי תפיסה אחרת. האחת- גישת ר' נחמן (העיקר- לא לפחד כלל). השניה- גישת המלך שלמה שאומר 'אשרי אדם מפחד תמיד'. אז מה, לפחד או לא לפחד? איך עוברים את הגשר הצר הזה? בקשו משתי הקבוצות להציע את הפתרון  שלהם ולהדגים אותו על גבי קו תמתחו בלב הכיתה וישמש כעין גשר. מה  מנחה את הדרך? אי הפחד של ר' נחמן או הפחד התמידי של שלמה המלך?
• לסיום תוכלו להקרין את סוף הסצנה מתוך 'אני והחבר'ה'.

מפגש רביעי

אמנות- דאדא והאומץ לצאת כנגד

הצעת הגשה:

• אנו מציעים לפתוח את המפגש בג'יבריש! כלומר, במקום "בקר טוב תלמידים ותלמידות… ", אנו מזמינים אתכם/ן לומר שטויות ככל העולה על רוחכם/ן  (למשל: "לומצה! יומיום דאדא בוטו נחנו לא כן צ'ופוקמה). ניתן לחזור על המשפט מספר פעמים בטונים שונים לעצור ולשאול את התלמידים/ות לתחושתם/ן כשהם/ן שומעים/ות דבר לא מובן וגם… מה לדעתם/ן נאמר. 
• – כעת תוכלו להציג את אחד הסרטונים להיכרות עם ה-דאדא כאן.
• לאחר הצפייה תוכלו לספר לתלמידים/ות שבתקופת מלחמת העולם הראשונה חוו אנשים רבים פחד, חוסר אונים וחוויה שהעולם המוכר להם- השתנה. הם בחרו לבטא את פחדם מפני שינוי המציאות על ידי מחאה בפני מה שנתפס כמסודר ורגיל. האם להכניס אסלה למוזיאון או לדבר בג'יבריש או ליצור קולאז' שלא מתחבר לשום דבר בהכרח זה אומץ בעיניהם/ן? ואולי פחד דוקא?
• בואו נתנסה בדאדא! ניצור קולאז' של גזרי עיתון. תוכלו לעשות זאת על גבי משטחי קרטון/ בריסטול אישיים או ליצור רצועה משותפת עבור כלל התלמידים/ות. תוכלו לתת חופש גמור ברוח דאדא.
• ותוכלו לתת מגבלה (למשל- הדבקה אקראית של גזרי נייר מאותה משפחת צבעים).
• עם סיום  ההדבקה תוכלו לחפש משמעויות שנולדות מתוך האקראיות של קרעי הנייר!
• בתום היצירה התכנסו לשיתוף הן בתוצר והן בחווית היצירה הדאדאיסטית.
• אנו ממליצים לערוך את השיחה בג'יבריש…

חומרים דרושים:

• בריסטול
• גזרי עיתון
• מספריים
• דבק
• חומרי יצירה מגוונים נוספים

מפגש חמישי

תיאטרון ומדע- לברוח או להילחם – פחד כמנגנון הישרדות

הפחד נחוץ להישרדות בני האדם והחיות. למעשה, ללא הפחד לא יכולנו לשרוד לאורך זמן. בלעדיו היינו צועדים אל תוך כביש סואן או שוחים בין כרישים.  במהלך האבולוציה אלה שפחדו מהדברים הנכונים היו גם אלו שהצליחו לשרוד.

מפגש זה יעסוק ביצר ההישרדות הטבעי של חיות ובני אדם ומהם נדגום באמצעים תיאטרליים מהם מנגנוני הפחד שלי ואילו מנגנוני הייתי רוצה לשכלל ולפתח.

למורה- מעניין לדעת ש…

הצעת הגשה:

• לפתיחת המפגש נערוך חימום בחדר.
• בשלב ראשון- בקשו מהתלמידים/ות להסתובב בחלל החדר, להיכנס ולצאת מדמויות החיות שאתם/ן מספרים אודותן (למשל: "אתם משפחת אופוסמים חביבה שמקפצת ביער, נתקלתם בצ'יטות רעבות ומשועממות, מה תעשו?", "אתם כיתת דורבנים המטיילת בקצה חורשה, פתאום, רעשים בלתי צפויים משני כיוונים. מה תעשו? אתם צפרדעים שפוגשים חסידה ענקית, מה תעשו?" וכו').
• תנו לתלמידים/ות לשער בגופם/ן כיצד היו מתנהגות החיות האלו, להדגים זאת. אז ספרו להם/ן כיצד מתנהגות החיות האלו באמת. 
• בשלב שני ספרו על מנגנוני ההגנה הבאים: המרצת קצב הלב, הרחבת אישונים, בריחה, מלחמה, קיפאון. שאלו את התלמידים/ות: איזה בעל חיים מגיב כך כשהוא חושש? בקשו מהתלמידים/ות להביע את תשובתם/ן בגופם/ן ולגלם את החיה המתאימה.
• כעת ספרו כי המדובר במנגנונים שלנו- בני האדם!
• בשלב הזה תוכלו לספר מעט על תפקיד הפחד עבור בני האדם (מי שפוחד שורד!)

💬 שאלו:

• האם יש לכם/ן מנגנוני הגנה נוספים שמתבטאים בעת פחד?  מהם?
• לו הייתם/ן בע"ח כלשהו, באיזה מנגנון הישרדותי הייתם/ן בוחרים/ות (כלומר מה הם היו רוצים/ות לשאול מבעלי החיים ולפתח אצלם/ן כבני אדם)?
• האם יש ביטויי פחד שהייתם/ן מוותרים/ות עליהם? מדוע?

– לקראת סיום תוכלו להשמיע לתלמידים/ות את השיר 'לשרוק בחושך' כאן. השיר מתאר את הניסיון של הדובר להתמודד עם הפחד שמצדו מגיע כדי להתמודד עם הבלתי צפוי שיש בחושך… נחשיך את החדר, נשרוק מעט ביחד ונצא ליום חדש.

מפגש שישי

פילוסופיה- פרדוקס הפחדן

מפגש בוקר זה יעשה שימוש ב-'שירי הפחד' מתוך 'והילד הזה הוא אני', מאת י. אטלס ולשאלה האם כאשר פחדן אוזר אומץ לומר שהוא פוחד- האם הוא נותר פחדן? פרדוקס…

למורה- מעניין לדעת ש…

הצעת הגשה:

• ראשית, אנו מציעים לפתוח את השיעור כאשר התלמידים/ות מביטים/ות בחלונות הכיתה, מתעמקים/ות בהם, בזכוכית, במסגרת האלומיניום, בתריסים אם יש, באבק, בזבוב שנלכד…

💬 נשוחח

• מה ניתן לראות דרך החלון שלהם/ן, הפרטי? (חלק מהתלמידים/ות יבקשו להתעכב על המטאפורה 'חלון', הזמינו אותם/ן לדמיין למה הכוונה 'חלון' כאן- חלון ממש?  תפיסת עולם? נקודת מבט? זווית? החדר שלי? העולם שלי?
  לצורך המפגש שלנו הכל הולך).

 כעת תוכלו להציג את הספר 'והילד הזה הוא אני', על חלונותיו, ומתוכם להציץ על חייו של ילד אחר. הנה שלושה שירים מתוך הספר שלושה שירים קטנים, שלוש הצצות בחלון של הדובר ב-'והילד הזה הוא אני' ובשלושתם משתקף- פחד!

💬 נשוחח

• מה הרגיש הדובר כשסיפר ('פתח חלון') לעבר הפחד שלו?
• האם הפחד התחלף באומץ דרך החשיפה? (האם כשפחדן אומר שהוא פוחד הוא למעשה מפקיע את האשמה ממנו, משום שלהודות בפחד הוא מעשה אמיץ?)
• ואולי דווקא מתעצם הפחד כשמודים בו? (דמויות הבוגארטים מהארי פוטר- הם דוגמה לכך- הדמויות האלו נעשות הפחד הגדול ביותר של האדם העומד מולם- בין אם הפחד סודי ובין אם הפחד גלוי- דמו בנפשכם/ן את האימה! ראו כאן). 
• האם הפחד נעלם כשחושפים אותו לאור?
• האם פחדן שמכיר ומודה בכך הוא בעצם 'אמיצן'?

פעילות

•  חלקו לתלמידים/ות דפי חלונות (ניתן להדפיס מכאן). בצד אחד בקשו מהתלמידים/ות לצייר רמז לדבר שמפחיד אותם/ן (למשל- זנב נחש, חושך, עכביש, להיות לבד, זריקה…) ומן הצד השני של החלון רמז לדבר שמעניק להם/ן אומץ (חיבוק של אמא, מחשבה 'חזקה', ממתק, זיכרון של הצלחה).
•  אפשרות אחרת היא לבקש מהתלמידים/ות לגזור מסגרת חלון, לצייר בדף נפרד דיוקן עצמי ובכנפי החלונות לכתוב/ לצייר על הפחד והאומץ בחייהם. את החלונות התלמידים/ות יכולים להחליט אם להשאיר פתוחים או סגורים )כלומר, מודבקים). את החלונות של התלמידים/ות תוכלו לתלות בכיתה.
• ברקע תוכלו לשמוע את הגרסה המולחנת של 'והילד הזה הוא אני'- כאן או כאן.

חומרים דרושים:

• עותקים של חלונות
• צבעים
• מספריים
• דבק