קריאת כיוון

אוזו ומוזו היו שני אחים. הם אהבו זה את זה כל כך, והייתה בינהם סימביוזה מוחלטת. האחים עשו הכל יחד. יום אחד פרץ ביניהם ריב. כשיושבים, איזו רגל היא העליונה- ימין או שמאל. מריבה קשה ואלימה פורצת בין השניים ובסופה- הם בנו חומה בתוך הבית ונפרדים לעולם.

סיפור השנאה ביניהם עובר מדור לדור כשבשלב מסויים אפילו אוזו ומוזו לא זכרו את סיבת המריבה.

 כל משפחה סיפרה לילדיה על מפלצות מסוכנות שחיות מעבר לחומה, והעבירה מדור לדור את האיסור הגורף על שבירת החומה. עד שילד אחד בשם אוזו טיפס על החומה וגילה מעברה השני ילדה בשם מוזה…

לא בכדי נבחר ספר זה בשבוע שחל בו יום הזכרון לרה"מ יצחק רבין ז"ל. שבוע שיוקדש לריב, לשיח ולשבירת חומות…

סיפור על אחים, מריבות, סיפורים וחומות.

מהלך השבוע:

ובאריכות:

מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר "ריבים קטנים" של יהונתן גפן מתוך הכבש הששה עשר.

את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.

מפגש 2- מפגש קריאה: נקרא את הספר 'אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו' שכתבו אפרים סידון ויוסי אבולעפיה.

מפגש 3- מפגש חברות: נבין את חשיבות השיח המילולי והפערים שנוצרים בינינו כשאנחנו לא מדברים, אלא מנחשים זה את זה. 

מפגש 4- מפגש מוזיקה: נאזין למוזיקה ודרכה נאזין לעצמנו

מפגש 5- מפגש חברות: נדרך משחק נבנה ונסיר חומות בינינו

מפגש 6- מפגש מדע: האם מפהקים בגלל עיייפות? האם פיהוקים זה דבר מדבק? נכיר ניסויים שנעשו על פיהוקים ונערוך בעצמנו ניסוי דומה

מפגש ראשון

שיר השבוע

שיר השבוע הוא ריבים קטנים, שכתב יהונתן גפן. השיר מספר על שני חברים, שיושבים על הדשא ו.. רבים. נושאי המריבה הם רבים ומגוונים ונראה כי כלל לא משנה מה הנושא, ישבו השניים עוד שעות ארוכות ויתווכחו..

ריבים קטנים

מילים: יהונתן גפן לחן: שפי ישי

 🔉להאזנה לשיר

 🎶מילות השיר

הצעות הגשה לבחירה:

• יצירת תנועות גוף המתאימות למוסיקה ולמילים
• ריבים קטנים- הריבים של הדובר וגיורא מגוונים, נסו לחשוב על "ריבים קטנים" נוספים שיכולים להופיע בשיר.. (- הוא אמר שקרמבו אוכלים מלמעלה, ואני אמרתי מהעוגיה..)
• נסו לצייר את אחה"צ של השיר ריבים קטנים- מה הרקע של הציור? איפה יושבות הדמויות? מהי הבעת פניהם?

מפגש שני

קריאה- אוזו ומוזו מכפר קאקרוזו

בשבוע שחל בו יום הזכרון לרה"מ יצחק רבין ז"ל נקדיש את סיפור השבוע לאוזו ומוזו, למריבה ולחומה.

הסיפור מתחיל באהבה גדולה, עיקרו באיבה וסיומו- בחידוש הקשר הישן..

הצעת הגשה:

נקרא את הסיפור לאחר מכן אפשר לשוחח בעקבות הסיפור.

💬 מספר נושאים שיכולים לעלות בעקבות הקריאה:

• על מה אנחנו רבים- הילדים ישוחחו בזוגות על ריב שהיה להם, וכל אחד יצטרך לצייר את הריב של האחר.
• האם רבתם פעם ריב קטן שהפך למריבה גדולה? איך התפייסתם? האם היום, במבט לאחור אפשר היה למנוע את המריבה?
• איך אנחנו רבים? אוזו ומוזו מתחילים ריב במילים ומהר מאוד עוברים לאלימות.. אפשר להכין כרזות וסלוגנים בגנות האלימות (הפיזית והמילולית)

מפגש שלישי

בואו נדבר על זה

כולנו מתנסים בריבים קטנים לאורך היום, כולנו לעיתים גם מתנסים בריבים גדולים, השאלה- איך רבים ואיך מתפייסים, אילו תחושות מעלה בנו הריב ואיך אנחנו עוזרים לעצמנו להתפייס.. עיקר הבעיה בריב של אוזו ומוזו, ובמריבות רבות שגם חלק מחיינו הוא החוסר בתקשורת, אי היכולת להתגבר על הכעס ופשוט לדבר..

הצעת הגשה:

נספר לילדים סיטואציות מהחיים ונבקש מהם להדגים אותם ללא מילים:

• הגעת הביתה והדלת נעולה, המפתח נמצא אצל השכנים..
• אבא שלח אותך למכולת לקנות חלב, החלב נמצא במקום גבוה ואתה צריך לבקש עזרה…
• אמא אמרה שבעוד חמש דקות מכבים את הטלויזיה.. התוכנית שאתם ממש אוהבים מסתיימת בעוד 10 דקות…

כעת נבחר קבוצת תלמידים אחרת, ונבקש מהם להדגים את אותן סיטואציות רק שהפעם מותר לדבר..

למי היה קל יותר?

נחזור למקומות, נחלק לתלמידים דף קטן וכעת נזמין מתנדב ונראה לו את הציור הבא..

נבקש מהמתנדב להעביר לילדים את הציור המתואר מבלי להשתמש במילים כלל.. אפשר לעשות תנועות עם הידיים.. כשיסיים נבקש ממנו שלא להראות את הציור ונזמין מתנדב נוסף.

נזמין מתנדב נוסף ונבקש ממנו לתאר במילים את מה שהוא רואה, והתלמידים, בצידו השני של הדף יציירו את מה שתיאר.

מה היה קל יותר?

מכאן ברור כי כאשר מדברים קל יותר לפתור בעיות. אך כשכועסים, בסופה של מריבה קשה, קשה לדבר. קשה להתפנות להקשבה. ומה אז אפשר לעשות? נפנה את השאלה לתלמידים  לאחר מכן נספר לתלמידים על המנהג הנהוג באפריקה הרחוקה, בו כאשר מרגישים בני הכפר כי מישהו נהג שלא בצדק או בחוסר אחריות הוא נלקח למרכז הכפר. כל העבודה בכפר מופסקת באותה שעה, וכל אנשי הכפר מתאספים יחד. כל אחד מבני השבט בתורו מונה את הדברים הטובים ש"הנאשם" עשה במהלך חייו – כל תקרית נאמרת, כל חוויה שיכולה להיזכר, כל פרט. לבסוף שוברים את המעגל וה"נאשם" מוזמן חזרה לשבט ומקיימים חגיגה גדולה ושמחה.

(על פי מאמרה של יעל צביאלי רייס)

ואולי מאנשי אפריקה אנו צריכים ללמוד. ברגע הקשה של הכעס להיזכר במעשים הטובים וביתרונות של הדמות איתה אנו רבים.

נזמין את הילדים להיזכר במריבה לא נעימה שהייתה להם ונבקש מהם לעצום עיניים ולחשוב רק דברים טובים וזכרונות נעימים מאותה דמות איתה רבו. רק מחשבות טובות מקיפות את הדמות. כמה מהכעס משתחרר! כמה מקום מתפנה לדיבור והקשבה… לפתרון…

נשאר עם השקט והמבט החיובי דקה-שתיים ונסיים את המפגש.

חומרים דרושים:

• נספח להדפסה, או שאפשר לשרבט על נייר ציור דומה

מפגש רביעי

מאזינים

הצעת הגשה:

נפתח את המפגש בהאזנה ליצירה The Sorcerer's Apprentice מתוך הסרט פנטזיה. נזמין את הילדים לקשב רב של היצירה וציור של המתרחש בתוכם תוך כדי הקשבה.

בציור עליהם לשים לב לסיפור שמופיע מתחילת היצירה ולאורכה, אותו סיפור רק שבכל פעם מתווספים לו צלילים, נשמעים קולות חדשים..  האם היצירה משתנה לטובה? לרעה? או פשוט הופכת לאחרת?

רקע והרחבה למורה

מפגש חמישי

לשבור את החומה

אוזו ומוזו מקימים חומה ממשית שתפריד בינהם. המפגש היום יעסוק בחומות שביננו, ואיך, בשיחה קטנה נשברת אבן בחומה..

הצעת הגשה:

בראשית המפגש נזמין את התלמידים לשבת בזוגות אף הפעם, מעבר לשני צידי השולחן, כל אחד בצד אחר. כעת נחלק לכל זוג חמש לבני קוביות (-מעץ/לגו/דופלו/קאפלות..) ונבקש מהם ליצור חומה שתפריד בינהם. האם נעים לשבת בכזו הפרדה? האם יש לכך יתרונות?

החומה היא קטנה וסמלית אך אפשר לשאול את התלמידים איך היו מרגישים לו היה מדובר בחומה גבוהה ונציג בפניהם חומות שונות מסביב לעולם (מצגת מצורפת)

כעת, נסביר לתלמידים איך אפשר להפיל את החומה..

המשחק הוא בעצם משחק "קרוסלה"- המורה יזמן נושא לשיחה קצרה ועל התלמידים לשתף זה את זה באירועים/ פרטים מחייהם. בתום כל סיבוב, מוציאים אבן מה"חומה".

דוגמאות לנושאים לשיחה:

• משחק שאני אוהב לשחק בבית
• משפט נעים שמישהו אמר לי.
• הרגע שאני הכי אוהב ביום
• השיעור שאני הכי אוהב בבית הספר
• הפינה האהובה עלי בבית

מפגש שישי

זה מדבק

אוזו ומוזו חיים בכזו סימביוזה כך ש"אם מוזו נגיד, חלם חלום מבהיל ומפחיד

אז אוזו אחיו, במיטה ממולו,  היה מתעורר מזיע כולו.". היום נבדוק את התופעה הזו, בה אדם אחד מרגיש משהו, או מבצע פעולה והנה, העומד מולו, מבצע אותו דבר בדיוק..

הצעת הגשה:

לפני תחילת המפגש נמנה שני ילדים להיות צופים. נסביר להם כי תפקידם יהיה לספור פיהוקים במהלך הקרנת הסרטון השני..

נתחיל את המפגש עם השיר "חבר בראי" ותרגול הפעולות- התלמידים יעמדו זה מול זה ויבצעו את הפעולות על פי השיר.

וכעת נקרין לכיתה את הסרטון של בחור אמריקאי, שהחליט להדביק את העולם ב..פיהוקים.

בתום ההקרנה נשאל את הצופים כמה פיהוקים הם הצליחו לספור, ואת הקבוצה נשאל מי פיהק במהלך הסרטון? האם כולם עייפים כל כך??

לאו דוקא. פיהוקים זה דבר מדבק.

בעבר חשבו שמדובר בסוג של חיקוי, אבל במחקר סריקות מוח (fMRI) שערכו בשנים האחרונות בפינלנד, התגלה שהפיהוקים מדבקים לחלוטין, אך שבניגוד למה שסברו בעבר, הם כלל אינם חיקוי. מסתבר ש-6 מתוך 10 אנשים פיהקו כשהם ראו מישהו אחר מפהק, גם כשהם כלל לא היו עייפים. בבדיקה אחרת בניסוי הסתבר ששיעור דומה של פיהוקים, 60%, נרשם גם כשהנבדקים ראו את המילה "פיהוק" רשומה על דף!

החוקרים שניהלו את המחקר טוענים שהדבקה בפיהוק היא בעצם "פעילות קבוצתית מסונכרנת", מעין שריד אבולוציוני של "תופעת העדר". ממש כמו להקת ציפורים שעפה ביחד לאותו כיוון ומקום, או כמו עדר חיות פרא, שרץ לכיוון זהה, אפשר לראות את הפיהוק כהעברת מסר של עייפות לחברי להקה אחרים, שמאפשר לסנכרן את דפוסי הפעילות והשינה ביניהם. זהו מנגנון אנושי בלתי נשלט, שהחוקרים עדיין מנסים למצוא מה היתרון ההישרדותי המדויק שהוא מקנה לאדם. ואגב, זה לא רק האדם ש"נדבק" בפיהוקים… מסתבר שגם בעלי חיים נדבקים מבני-אדם בפיהוקים, בדיוק כמו שאנו נדבקים לא-פעם מהפיהוק שלהם. (- מתוך אתר אאוריקה)

פעילות נוספת שמדבקת היא הצחוק. נקרין לילדים את הסרטון הזה   – המתאר שרשרת של צחוק במקום ציבורי.

ונעשה ניסוי דומה בכיתה- אחד הילדים יתחיל לצחוק ונראה, האם צחוק הוא מדבק..