יחידה זו עוסקת בשאלת החשיבות של הפרטים הקטנים בעבודת הכהן ובחיינו.
עוד על היחידה:
יחידה זו עוסקת בשאלת החשיבות של הפרטים הקטנים בעבודת הכהן ובחיינו.
הפסוקים הראשונים של פרק ו' עוסקים באש התמיד שצריכה לדלוק על המזבח, יום ולילה, ובתוך כך מתוארת "תרומת הדשן". תרומת הדשן והוצאתו אל מחוץ למחנה היא לכאורה פעולה פשוטה של פינוי האשפה (העצים וחלקי הבשר השרופים) שנצטברה על המזבח לאורך כל היום החולף. ובקריאה ראשונה לא ברור מדוע מתעכבת התורה על עבודה זו, שלכאורה אינה אלא חלק מעובדות התחזוק של המקדש (שאין להן פירוט בין פסוקי התורה).
• בקריאה יחפה ניתן לכתוב הוראות הפעלה לכהן 'תורן לילה' על פי הפסוקים.
• בריבוי קולות נדון בשאלה מדוע חשוב העיסוק בעבודת זו של הכהן את התלמידים לשתי פרשנויות שונות שהציעו פרשנים לעניין זה. הצעה אחת היא ש'אלהים נמצא בפרטים הקטנים'
• ברלוונטיות נרחיב נקודה זו ונבחן אותה לאור דברי של שחקן הכדורסל האגדי, עדי גורדון.
• בהרחבה נדבר על הביטוי 'אלהים נמצא בפרטים הקטנים', נשווה אותו ל'תרומת הדשן' ונצפה בחלק מהסרט 'עבודת נמלים' בהקשר זה.
(פרק ו', פסוקים א- ו)
על פי הפסוקים, כתבו "הוראות עבודה לכהן תורן לילה", הוראות שיכללו את הפרטים מהפסוקים בצורה של סדרת פעולות ממוספרות.
"כָּל הַלַּיְלָה…"
"… וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן…"
"אֵשׁ תָּמִיד…"
תרומת הדשן, היא במובן הפשוט שלה, פינוי האשפה של העצים הרבים שבערו על המזבח, וחלקי הקורבנות השונים שנשרפו על המזבח, והצטברו שם לאורך כל היום והלילה החולפים.
הבחירה של התורה להתעכב על פינוי האשפה, וההכנות הטכניות של היום האתמול לפני שעוברים למלאכות של היום החדש, אינה ברורה מאליה. ונשאלת השאלה מה המשמעות שאנו יכולים ללמוד מכך?
תרומת הדשן פותחת את עבודת היום החדש – אגב זכירת עבודת היום שעבר. ואילו הוצאת הדשן מביעה לעומת זה, שהתפקיד היהודי מתחדש בכל יום. במסירות מלאה ורעננה נמלא את תפקידנו כל יום, כאילו עדיין לא עשינו דבר. עבודה שנעשתה אתמול אל תצמצם את פעילותינו היום. זכרון המעשים שנעשו כבר עלול להחניק כל יזמה למעשים חדשים. אוי לו לזה, שלבו מלא סיפוק על מעשיו בעבר, שאינו עובד את עבודת כל יום ביומו – כאילו היה זה היום הראשון של עבודת יומו.
והוציא את הדשן: יש להרחיק מן המזבח את כל עקבות עבודת יום אתמול. כך תתחיל עבודת היום החדש על יסוד חדש בתכלית. על פי זה תתבאר ההלכה, שהעיסוק בעבודת יום אתמול – הוצאה וכנראה גם הרמה – נעשה בבגדים פחותים, "שחקים". אל נתגאה במעשים שעשינו כבר. העבר ייסוג מפני התפקיד החדש המוטל עלינו כל יום ביומו.
(הרש"ר הירש)
"תרומת הדשן" פירושה ניקוי המזבח משיירי קורבנות יום האתמול כדי להכינו לעבודת היום. לכאורה היה מקום לראות בתקומת הדשן עבודה פחותה, מעין פינוי הזבלים שהצטברו במקדש. אך לא כך הוצגה עבודתו של התורם במשנה"
[…]משמעות זו, המוענקת לפעולה "פעוטה" כל כך, מלמדת אתנו כי יותר מהמעשה החיצוני והטקסים הנלווים לו חשוב הרגש העומד ביסודו, וכי "הקב"ה ליבא בעי"- "הקב"ה את הלב רוצה" (סנהדרין, ק"ו, ע"ב)
תשומת הלב לפרטים הקטנים של החיים וצרכי היום יום… היא הדרך להראות אהבה. וככל שהפרטים זעירים יותר, הם מעידים על גודלה של האהבה".
(נשמת המשנה, הרב יעקב נגן)
לפני כעשרים שנה, פרש מקריירת הכדורסל שלו, אחד משחקי הכדורסל הגדולים שידע הכדורסל הישראלי- עדי גורדון.
לאורח הקריירה קלע עדי גורדון לא מעט סלי ניצחון, כשהמפורסם שבהם היה במשחק גמר הגביע של הפועל ירושלים (בה שיחק) אל מול מכבי תל-אביב.
בתכנית הפרישה שלו, מתייחס עדי גורדון לאותו סל ניצחון, ובאופן יוצא דופן, במקום להתגאות במעשי ידיו, ולתאר את סל הניצחון שלו כגדולתו כשחקן, נותן עדי גורדון את הקרדיט דווקא למנקה שניקתה את המגרש.
"סל הניצחון… לא הרגשתי שהוא שלי.
להבדיל מסלי ניצחון שהיו לי בעבר, בתחילת הקריירה, שהרגשתי אני גדול.
פתאום, לא הרגשתי שזה אני בכלל. זה לא אני.
עדי גורדון, טייטל זה עדי גורדון השחקן, הניף גביע, שיא השיאים. כולם צעדו עדי גורדון גדול עדי גורדון כל הכבוד!
אבל אני יודע בתוך תוכי- בלי המנקה לא היה גביע.
כי אם לא תנקי בכל יום את המגרש, אחרי כמה זמן יהיו ערמות ליכלוך אי אפשר לשחק. יום אחד לא מנקים – כבר כולם מתחלקים.
זה סימביוזה אין סופית של טבעת בטבעת, שאם טבעת אחת תוציא- אין גביע.
וברגע שאתה מבין את זה – הכל נראה לך אחרת".
(מתוך הראיון שנערך עם עדי גורדון, מגדולי שחקני הכדורסל בישראל בתכנית הפרישה שלו מקריירת הכדורסל)
בקשו מהתלמידים, לכתוב יומן אישי של הכוהן, לאחר יום העבודה, תוך התייחסות ספציפית לתרומת הדשן.
כותרת השיעור היא "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים".
מקורו של פתגם זה הוא מהשפה האנגלית. אלא ששם נאמר: "השטן נמצא בפרטים הקטנים".
דוגמה לרעיון זה אנו יכולים למצוא בקטע מתוך הסרט: "עבודת נמלים"