יחידה זו עוסקת בקורבן אשם המובא לרוב על עבירות בין אדם לחברו
עוד על היחידה:
בפסוקים כ'-כ"ו מתוארים חלק מהמקרים שעליהם נדרש האדם להביא קורבן אשם. רובם של המקרים המתוארים בפסוקים אלו הם עבירות שבין אדם לחברו: אדם שגזל את חברו, או אדם שעשק את חברו ולא שילם לו את חובו וכדומה.
מלבד הקורבן שהאדם נדרש הוא מחויב כמובן גם להחזיר את החוב או את מה שגזל, בתוספת חומש (כלומר תוספת של 20% יותר ממה שהיה חייב).
• בריבוי קולות נעסוק בשתי נקודות מעניינות. ראשית, זה שקורבן אשם בא בעיקר על עבירות שבין אדם לחברו. ושנית, התיאור של האשמה של האדם כלפי אלוהים, ולא כלפי האדם שאותו גזל, או עשק וכדומה.
• ברלוונטיות נאזין לשיר "אדוני השופט" ונבחן את לקיחת האחריות או הבריחה ממנה, במקרים שונים שאנו "אשמים" בהם. וכן נדון עם התלמידים ברגשי האשמה, ובמעשים שמובילים אותנו כיום לכפר עליהם ולסלוח לעצמנו, כך שאלו יתפוגגו.
למורה- מעניין לדעת ש…
פרק זה הוא הפרק היחיד בפרקי הקרבנות הפותחים, שהתורה עצמה מציגה כחידוש שדורש הסבר – קרבנות אשמה מכמה סוגים. הפרק ברובו איננו עוסק בדרך ההקרבה (כמו בפרקים הקודמים), אלא בסיבות האשמה.
בתחילה מופיעה רשימת חטאים, שאין מהם שום הנאה או תועלת לחוטא (כפי שפירש ר' יוסף בכור-שור) – זה שפחד להעיד על מה שראה, או זה שנטמא ושכח, או מי ששכח את שבועתו ועבר עליה – קרבן החטאת שלהם 'עולה ויורד', כי התורה מאפשרת להם להביא צמד תורים או בני יונה (במקום כבשה), או אפילו "סֹלת לחטאת" (ה, יא) בלי שמן ובלי לבונה, כביטוי לעניות שבחטא.
בהמשך מופיעה רשימת חטאים, שיש בהם הנאה גדולה מאד לאָשֵם, ובהתאם לכך קרבן אָשָם (אַיִל), שהוא כבד מקרבן חטאת (כבשה) – מעילה בקודש בשגגה; מעילה באמון של חבר; מי ששיקר והכחיש פיקדון או הלוואה או אבֵדה; מי שגזל; וכל אָשֵם שמעל ברעהו, כאילו מעל בקודש.
והנה רק קרבן 'אָשָם' חורג מהכלל, שאין קרבן חטאת על חטא שנעשה במזיד, כי המזבח לא יכול לכפר על רשע זדוני – "וכי יָזִד איש על רעהו להרגו בערמה, מֵעִם מזבחי תִקָחֶנוּ למות" (שמות כא, יד).
אבל באשמה של גזל ומעילה בקודש או באמון של חבר, הלא חייב החוטא להשיב "את הגזֵלה אשר גזל" (ה, כג), ולהוסיף חמישית כעונש – אז יש לו גם פתח לכפרת אשמה.
(פרק ה', פסוקים כ'-כ"ו)
"נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא…"
"וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם…"-
כפי שראינו מרבית המעשים שעליהם התורה מחייבת את האדם להביא קורבן אשם, הם דווקא מעשים שהיינו מגדירים: "בין אדם לחברו".
"המביא גזלו עד שלא יביא אשמו – יצא (ידי חובה);
[המביא] אשמו עד שלא יביא גזלו- לא יצא".(מסכת בבא קמא, פרק ט, משנה יג)
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיהוָה וְאָשְׁמָה, הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ. וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַיהוָה לַכֹּהֵן, מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו".
מילות השיר
אדוני השופט
מילים: חיים חפר
לחן: סשה ארגוב
פעם ראיתי מרפסת בלי אור,
טיפסתי אליה לאורך צינור,
רציתי רק לבדוק את מצב המנורה –
לפתע מי מופיע? המשטרה.
אדוני השופט! אדוני השופט!
זאת האמת וכל האמת,
אז למה אתה לי בית סוהר רושם?
אינני אשם, אינני אשם.
לגברת אחת באוטובוס
פיניתי מקום מתוך נימוס,
אבל מרוב צפיפות ומחנק –
הכנסתי לה ת'יד לתוך הארנק.
אדוני השופט…
פעם פוגש אני בתייר
שרצה להשקיע באיזה דבר,
אז מכרתי לו בית שלא היה שלי –
כי לא רציתי שיסע מפה עם יחס שלילי.
אדוני השופט…
היה לי שכן נורא ואיום
שלא רצה לחיות איתי בשלום,
כשחטבתי עצים, בא פתאום המסכן
והכניס את הראש מתחת לגרזן.
אדוני השופט…
אדוני השופט, אל תהיה כזה מן…
למה באדם אתה לא מאמין?
רק לא בית סוהר, למען השם –
אינני אשם, אינני אשם.
אדוני השופט…
"וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָה"-