ביחידה זו נעסוק בקורבן עולה ויורד- על אילו חטאים מביאים קורבן זה ובהדרגתיות הכלכלית שלו.
עוד על היחידה:
• בריבוי קולות נעסוק בכמה סוגיות- נדבר על הקשר בין עדות לחטא עצמו, בחשיבות הווידוי על חטא ובהדרגתיות של חטאים והבאת הקורבנות
• ברלוונטיות נביא מקרים של הפרת שבועה מחיינו ונעמיק את החשיבה על כך עם השיר 'מיכאל'/ מרים ילן שטקליס וכל נדרי/ חיים משה
• בהרחבה נדבר על נדרים, שבועות, והתרת נדרים.
(ויקרא, ה', פסוקים א-יג)
"וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה…"
"אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא…"
"אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב…"
"וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה: וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ"
מה הדבר הראשון שצריך האדם שחטא לעשות, כחלק מתהליך הכפרה שלו?
"וְאִם לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ…"
"וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה…"
"אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא…"
"ונעלם ממנו- ששכח הטומאה.
ואשם – באכילת קודש או בביאת מקדש".
"אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב…"
"וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה: וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ"
"וְאִם לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ…"
"מעשה באישה אחת שהביאה קומץ אחד של סולת להקריב בבית המקדש.
והיה כוהן מבזה עליה ואומר: ראו מה היא מקריבה?
מה יש בזה לאכול? מה יש בזה להקריב?
נראה [הקב"ה] לכוהן בחלום ואמר לו: אל תבזה עליה- כאילו נפשה הקריבה".
(על פי ויקרא רבה, פרשה ג', סימן ה')
"אמר רבי אלעזר כמו שהיה החטא כך הוא מקריב, העשיר, שלפעמים לבו גבוה עליו, היה מקריב שור, משום שלבו ראוי יותר לחטוא לפני אדונו. בינוני, מקריב מן הצאן, משום שרוחו אינו גבוה כל לחטוא. עני, שלבו אינו גבוה עליו, ורוחו שפל מכולם, מקריב הקל שבכולם. ונודעים הקורבנות של כולם, כל אחד ואחד בפני עצמו. והקב"ה דן דינו של כל אחד ואחד במשקל ישר".
(מתורגם ומבואר על פי פירוש בעל הסולם לספר הזוהר, כרך ג' (יוקרא), פרשת ויקרא, דף ח' ע"ב)
אחדים העוונות, כפי שראינו, עליהם מצווה התורה להביא קורבן עולה ויורד, הוא כאשר אדם מפר את שבועתו.
מיכאל / מילים: מרים ילן שטקליס; לחן: נעמי שמר
כל נדרי- חיים משה / מילים: לאה לופנפלד; לחן: יאיר קלינגר
"וכן מי שמתפאר בפני רבים לתת מתנה לאדם, והנה הוא כמתהלל על נדיבותו בזה, הנה זאת כמו הבטחה, ולא נכון שישוב מדבריו אחרי שהתכבד והתהלל בדבר,
כענין שכתוב: "נשיאים ורוח – וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר" (משלי כה, יד).
פירוש: כמו שיצטערו בני אדם אחרי בוא סימני הגשם, ולא בא הגשם, כן עניין איש מתהלל במתת שקר. כי מה שהתהלל בדבר, סימן קיום הדבר, על כן יצטער האיש שהבטיחוהו על המתנה, כי הכזיב תוחלתו.
במספר מקומות בתורה, ישנה התייחסות לחשיבות הנדר והשבועה. כאשר התורה, בדומה לאמור בפסוקים שלנו, מייחסת חשיבות רבה ביותר לאמירות שאדם מוציא מפיו. ובאם איש או אישה מבטחים, נשבעים או נודרים דבר מה- מצופה מהם כי יקיימו את דבריהם במלואם.
בתורה, אין שום אפשרות לבטל או להפר שבועה או נדר שאמר האדם.
יחד עם זאת, חכמים הבינו שלא אחת פיו וליבו של האדם אינם שווים, ובשעה שהוא קופץ ונשבע בפיו, בלבבו הוא יודע כי לא יוכל להגשים את אותה הבטחה. או לחילופין, שבהיותנו בני אדם, לעולם נמצא את עצמנו מבטחים דברים ובסופו של דבר נבין כי לא נוכל לעמוד בהם.לכן, הם יצרו מערכת של "התרת נדרים". מערכת זו מתוארת בין היתר ב"מסכת נדרים" שבמשנה.
מכיוון שיצירה זו הייתה פרי חידושם של חכמים בלבד, והיא אינה נסמכת על האמור בתורה אמרו עליה חכמים: "היתר נדרים- פורחין באוויר אין להם על מה שיסמכו".
כיום יש הנוהגים לערוך בכל שנה ושנה התרת נדרים לפני ראש השנה.