לאחר שבעת הפרקים הראשונים שהוקדשו כולם לחוקים הקשורים בעבודת הקורבנות, פרק ח' הוא במידה רבה ההמשך הישיר של סוף ספר שמות.
בסוף ספר שמות מסיים משה לבנות את המשכן. וכאן בפרק ח', מתואר תהליך קידוש המשכן וקידוש אהרון ובניו לכוהנים לפני שחונכים את המשכן ומתחילים לעבוד בו.
• בריבוי קולות נכיר משמעויות שונות למושג "ימי המילואים" וניגע בקצרה במשמעויות של רבדים אחדים מתוך תיאור חניכת הכוהנים והקדשתם.
• ברלוונטיות נדון עם התלמידים בהכנות שהם עצמם עושים לקראת אירועים גדולים ומשמעותיים.
• בהרחבה נחשוף את התלמידים לטעמי המקרא תוך ניסיון לשמוע מנגינתם פרשנות מיוחדת שמעבר למילים.
◽️ מילוי ההוראות של אהרון ובניו "כאשר ציווה ה'" ; ציווי ה' והקהלת העם אל פתח אוהל מועד
◽️הלבשת בני אהרון בבגדי כהונה ; הקרבת איל המילואים ; נתינת הדם על אהרון ובניו וקידושם
◽️ הקרבת פר החטאת ; רחיצת אהרון ובניו והלבשת אהרון בבגדי כהונה ; הקרבת איל העולה
◽️ קידוש המשכן וכל כליו והמזבח בשמן המשחה
קבוצות פסוקים להתאמה לכותרות:
א-ה; ו-ט; י-יב; יג; יד-יז; יח-כא; כב-ל; לא-לה; לו
💬 מי עושה את כל הפעולות המתוארות בפרק זה כחלק מקידוש הכהנים והכשרתם לשמש בקודש?
💬 על אילו חלקים בגופם של הכהנים נותן משה את דם הקורבן?
📝 בדקו, כמה פעמים חוזר הביטוי "כאשר ציווה ה'" או "כל הדברים אשר-ציווה ה'" בפסוקים אלו?
"מלואים- לשון שלמים, שממלאין ומשלימין את הכהנים בהכונתם". (רש"י, ח', כב)
"כי בימי המלואים ילמד הכהן המעשה להרגיל ידו בעבודה אז תהיה מלאה (שלמה)". (אבן עזרא, שמות, כ"ח, מ"א)
"מלואים- לשון חנוכה והקדשה… ואולי פירושו העיקרי הוא העניק לו סמכות מלאה". (דעת מקרא על ספר ויקרא, מפורש בידי מנחם בולה, ח', כ"ב)
בפרק שלפנינו, הם פסיביים, מנוהלים על ידי משה כמעט כמו בובות. בולטת ההשוואה בין הקרבנות שמשה מקריב ובין הכוהנים שמשה מקרב – חמש פעמים מופיעה המילה "ויקרב" – שלוש פעמים משה מקרב את אהרן ובניו, ופעמיים משה מקריב קרבן. אם עד כה ספר ויקרא פירט את האיברים השונים של הקרבנות ואת הפעולות הנדרשות כדי להקריב אותם לה', בפרק שלפנינו האובייקט הנדון הוא הכוהנים – מפורטים הבגדים שלהם והפעולות הנדרשות על מנת לקרב אותם לה'.
אולי לפני שהכוהנים מתחילים בעבודתם כמקריבי קרבנות, הם צריכים להרגיש קצת קרבנות בעצמם. להרגיש את הדם זולג להם מהאוזן, דרך הבוהן של יד ימין עד הבוהן של רגל ימין, להיות מוקרבים על ידי משה לפני ה'. אולי רק כך הם יוכלו בהמשך לעשות את עבודתם כמו שצריך, מתוך הבנה, אמפתיה, הזדהות, לא רק עם האדם המקריב, אלא עם הקרבן עצמו.
💬 מה דעתכם על פרשנותה זו?
💬 מה לדעתכם באה להדגיש החזרה על ביטוי זה בפסוקים?
💬 מדוע לדעתכם אסור על אהרון ובניו לצאת במשך שבעה ימים מאוהל מועד?
💬 איזה תפקיד סמלי או מעשי יש לכך בהכשרתם ככוהנים?
בחיים שלנו ישנם הרבה אירועים מרגשים וחשובים, ואנו מתכוננים אליהם במגוון דרכים.
___________________________________________
האזינו לקריאת פסוקים י"ד-כ"ג בטעמים על פי הנוסח הספרדי-ירושלמי,
ושימו ליבכם היטב למילה "וישחט" הוחזרת בקטע שלוש פעמים, בכל פעם בניגון שונה:
הפסוקים מדקה 14:49 עד דקה 17:51
רביע- טעם הגורם להתעכב באריכות על המילה, והניגון שלו עולה.
אתנח טעם המופיע בכל פסוק, שמטרתו לייצר עצירה קצרה בפסוק, בדומה לפסיק בניקוד המודרני.
שלשלת- טעם מיוחד שאינו מופיע הרבה, המסלסל את אחת האותיות במילה:
שלושה קרבנות יש בפרקנו המספר על תחילת עבודת ימי המילואים. פר חטאת אחד ושני אילים, אחד לעולה ואחד למילואים.
שלוש פעמים "וישחט" נאמרו בפרקנו, כל אחד מהם מוטעם בטעם שונה. הם אתגר לבעל קורא.
סבי חכם גרג'י יאיר זצ"ל נתן לי בהם סימנים: המילה 'ראש' החוזרת בפרקנו רומזת לטעמי המילה וישחט לפי סדרם: ראש בראשי תיבות רביע אתנח שלשלת.
(מתות האתר, 929, פרשנותו של חכם דוד מנחם – פייטן, מוזיקאי וסופר)