ביחידה זו נעסוק בכניסת הכוהן אל קודש הקודשים.
עוד על היחידה:
הפסוקים הראשונים בפרק זה, מזהירים את אהרון לבל יכנס בכל עת אל קודש הקודשים. לאור הפסוקים נעסוק משמעותו של איסור זה? נבחן את הקשר שבין התגלות אלוהים לבין המקום המקודש, נציף את השאלה מהם המקומות המקודשים בחיינו (אם בכלל יש כאלו) ולאורם נדון בדרכים שבהם אנו סבורים כי נכון להתייחס אל אותם המקומות.
הנושא של הקדושה, בוודאי בקרב אלו שאינם מאמינים, הוא נושא רגיש מאוד. ולכן חשוב להסביר ולהבהיר לתלמידים שאנו איננו מדברים כאן על "קדושה" במובן המצומצם והרגיל שמדברים עליה (קדושת של הכותל או של בית כנסת) אלא על קדושה כיחס לאותם מקומות, שחשובים עד מאוד בעיניו של האדם, עד כדי כך שהוא אפילו היה נמנע אולי להיכנס אליהם או להתנהג בהם בצורה חופשית. ועל כן גם אדם במבט ראשון המושג הזה של הקדושה רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב, יוכל למצוא תרגום של מושג הקדושה לחייו.
• בקריאה יחפה ניתן לצבוע בצבעים שונים ציור של המשכן על פי המקומות המותרים והאסורים לכניסה.
• בריבוי קולות נשוחח על הכניסה המיוחדת למקום קדוש ונלמד מדרש המתאר זאת.
• ברלוונטיות נקרא את השיר הֲרֵי אַתּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי- מוֹלֶדֶת, ניתן לערוך תערוכת צילומים או ציורים של דברים מקודשים לתלמידים.
• בהרחבה נתבונן תצלום ממקדש בתל ערד המזכיר את ענן הקטורת.
שאל אנטונינוס את רבי יהודה הנשיא: מדוע אסור להתפלל בכל שעה?
אמר לו: כדי שא יזלזל המתפלל בקדוש ברוך הוא.
לא הסכים אנטונינוס לדברי רבי יהודה הנשיא.
מה עשה רבי יהודה הנשיא? השכים בבוקר והלך אל הקיסר ואמר לו: שלום למלך.
לאחר שעה, שוב נכנס אליו ואמר לו: אדוני השליט.
לאחר שעה שוב בא אליו ואמר לו: שלום עליך המלך.
וכך בא אליו בכל שעה.
לבסוף אמר לו אנטונינוס: מדוע אתה מתנהג אל המלך בחוסר כבוד?
אמר לו רבי יהודה: ישמעו אוזניך מה שפיך אומר! ומה אתה שאתה בשר ודם וכשבאים אליך בכל שעה אתה טוען שמתייחסים אליך בחוסר כבוד. מלך מלכי המלכים (הקב"ה) – על אחת כמה וכמה שאדם לא יכול להתפלל אליו בכל שעה!
(עיבוד מתוך מדרש תנחומא, פרשת מקץ)
"כי בענן אראה- כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני, ולפי שגלוי שכנתי שם יזהר שלא ירגיל לבוא, זהו פשוטו.
ורבותינו דרשו: לא יבוא כי אם בענן הקטורת ביום הכפורים*". (רש"י, ט"ז, ב)
למורה
אך חז"ל, הציעו פרשנות נוספת (אולי מכיוון שלא היה להם נוח עם הגשמת אלוהים העולה מפסוק זה) והסבירו על בסיס האמור בהמשך הפרשה שהענן אינו ביטוי להתגלות אלוהים, אלא דווקא להסתרה של אלוהים בידי הענן שיוצר הכוהן קודם שהוא נכנס אל קודש הקודשים.
שכן, בהמשך הפרק מתואר ענן הקטורת שהכהן הגדול נדרש להקטיר כשהוא נכנס אל קודש הקודשים.
הֲרֵי אַתּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי- מוֹלֶדֶת / יאיר (אברהם שטרן) מנהיג תנועת הלח"י
הֲרֵי אַתּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי, מוֹלֶדֶת,
כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשׂרָאֵל.
שִׁפחָה שַׁחָה, כּוֹרַעַת וְאוֹבֶדֶת,
אֲנִי לָך בַּעַל וְגוֹאֵל.
וְרָחֲקוּ מִמֵּך מְבַלְּעַיִך
בְּחַיַּי. וּבְמוֹתִי
אֲנִי – רֹאשִׁי אָלִין בְּחֵיק הָרָיִך;
אתּ-בְּדָמַי לָעַד תִּחיִי.
וְלִקרָאתֵך מַלכָּה, לִבִּי חָרַד עֵת
תִּפאַרתֵּך פִּי יְמַלֵּל.
הֲרֵי אַתּ מְקֻּדֶּשֶׁת לִי, מוֹלֶדֶת,
כְּדַת מֹשֶה וְיִשׂרָאֵל!
סיון תרצ"ד
חכמים קבעו איסורים שונים בנוגע למקום המקדש, מקום המקודש בעיניהם, וגם במדינת ישראל ישנה תקנה: "תקנות השמירה על המקומות הקדושים ליהודים, התשמ"א – 1981". שנועדה לשמור על המקומות המקודשים ברחבי הארץ.
(אפשר גם להפוך את סדר הדברים ולשאול את התלמידים על כללי התנהגות במקומות שונים: מוזיאון, בית משפט, בית כנסת, בריכה, איצטדיון כדורגל וכדומה, ודרכם לשאול אילו כלי התנהגות משקפים יחס של קדושה למקום?)
תניא: לא יכנס אדם להר הבית לא במקלו שבידו,
ולא במנעלו שברגלו,
ולא במעות הצרורים לו בסדינו,
ובפונדתו [=גופיה] מופשלת לאחוריו,
ולא יעשנה קפנדריא [=קיצור דרך],
ורקיקה מקל וחומר ממנעל- ומה מנעל שאין בו דרך בזיון אמרה תורה 'של נעליך מעל רגליך', רקיקה שהיא דרך בזיון – לא כל שכן. (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף סב ע"ב)
כללי התנהגות במקום מקודש (כתבו מהו המקום אליו אתם מתייחסים): ___________________________________________________ |
| ||
|
עשה |
אל תעשה | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
| |
|
בליבו של המקדש שנמצא בחפירות ארכיאולוגיות בערד, שעל פי הממצאים סביבו הוא מכונה "מקדש ישראלי" מתקופת בית המקדש הראשון, נמצא דבר המזכיר עד מאוד את ענן הקטורת שיוצא הכוהן כשנכנס לפני ולפנים.
במקדש זה, בדומה למקדש ולמשכן, היו שני חלקים: קודש וקודש הקודשים. והנה, בליבו של קודש הקודשים, ניצבה אבן פשוטה, חלקה ולבנה. איני יודע אם אכן הייתה זו האבן שעמדה בימי קדם, ואיני יודע אם אכן עמדה רק אותה אבן באותו חדר, ואיני יכול לקבוע באמת האם אכן היה זה כך או אחרת. אך באופן מדרשי, בדומה למשחקי המילים של המדרש, ברצוני להפליג ממצא זה הלאה מבלי להתייחס למשמעות המקורית, שהיא לעולם תהיה נעלמת מבחינתי, גם אם כל הממצאים יצביעו על עמדה כזו או אחרת.
לוח האבן החלק, דומה במידה רבה לענן הקטורת. ענן הקטורת אינו רק סמל לכך שאלוהים אינו נוכח במקדש, יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם. הוא סמל לכך שאלוהים אינו נוכח. המילה נוכחות והמילה אלוהים הן כשני הפכים. אלוהים הוא לעולם נעלם, הוא לעולם בלתי מושג.
המסר של עשיית הענן בקודש הקודשים, היא סמלית כמו הצבת לוח-האבן החלק בקודשים הקודשים: האדם מבין כי אלוהים, אינו מושג (תרתי משמע). הוא אינו יכול להעלות אותו על הדעת, הוא אינו יכול להשיגו, ורק משיבין זאת, יוכל להתחיל את המסע בעקבות פשרה של מילה הקיימת בשפתו, אשר לא ניתן להגדירה, לא ניתן להצביע על תמונתה, לא ניתן להשיגה.