קריאת כיוון
ביחידה זו נדון בפרטים של טקס הכפרה של יום הכיפורים, תוך התמקדות בשאלת השותפות של העם בתהליך.
עוד על היחידה:
לאחר שביחידה הקודמת קראנו את הפסוקים הראשונים של פרק ט"ז, שעסקו באיסור להיכנס אל הקודש בכל עת, ביחידה זו אנו ממשיכים אל עיקרו של הפרק העוסק באופן שבו הכוהן הגדול יכול להיכנס אל קודש הקודשים, כחלק מטקס הכפרה שחל ביום הכיפורים.
נדון בפרטים השונים של הטקס, תוך התמקדות בשאלת השותפות של העם (או של אחת ואחד בפני עצמו) בתהליך הכפרה של יום הכיפורים כפי שהוא מתואר בתורה אל מול צורתו של יום הכיפורים מימיהם של חז"ל ועד ימינו.
אנו ממליצים לקרוא את הפסוקים ביחידה זו שלא מתוך החומש, אלא מתוך הפסוקים המצוטטים כאן, וזאת בכדי להקל על התלמידים לעקוב אחרי עיקרי הדברים, ולא לאבד את הרצף בשל פרטי הפרטים המפורטים בפסוקים אלו.
כמו כן מומלץ ללמד את היחידה הזו לקראת יום הכיפורים.
• בקריאה יחפה נבין ונדון בפסוקים, נתאים תמונות לפסוקים ונבחן אילו מהתמונות שייכות לעבודת הכהן ואלו לעם.
• בריבוי קולות נעסוק ביכולת לכפר- מי יכול לכפר על חטאים, על מי מוטלת האחריות וכיצד עושים זאת. ניתן להעזר במקורות המובאים ביחידה.
• ברלוונטיות נעסוק בסוגיית העינוי, ניתן לצייר מהו עינוי בעיני התלמידים ולמספר על פי עמדתך תמונות של פעולות שונות המובאות ביחידה ברמת העינוי השונה שלהן.
• בהרחבה נעסוק במושג שעיר לעזאזל מבחינת העברית ובמשמעות שלו דרך סרטון אנימציה.
טקסט מרכזי
ויקרא טז
בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ:
בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה.
כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם.
וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה…
וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְהוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת: גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה, וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל.
וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַיהוָה וְעָשָׂהוּ חַטָּאת.
וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְהוָה לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה.
וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ.
ְולָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי יְהוָה וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת. וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְהוָה וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת.
וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ. וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת. וְכִפֶּר עַל-הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם
וְכָל-אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל…
וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו, אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה. וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר.
וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה תִּטְהָרוּ.
שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.
וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ. וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר.
וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.
קריאה יחפה
📝 ביחידה המודפסת קיימות תמונות שניתן להתאים לכל אחת מהן פסוק מתאים, ולבדוק כמה מהן מציגות פעולות של הכהן הגדול וכמה של אדם מישראל.
"בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ"–
💬 שאלות
- למי מותר להיכנס לקודש הקודשים?
- האם הכוונה לאהרון בלבד?
- מה צריך הכוהן הגדול לעשות לפני שהוא נכנס אל קודש הקודשים?
- אילו בגדים לובש הכוהן לקראת עבודתו המיוחדת וכניסתו לקודש הקודשים?
- מדוע לדעתכם הכהן מחליף מבגדי העבודה ה"רגילים" לבגדים מיוחדים?
"שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת"-
- מה עושה הכוהן הגדול עם שני השעירים?
- כיצד מחליט הכוהן איזה מהשעירים יעלה לה' ואיזה מהם ישלח לעזאזל?
"וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת"-
- מה עושה הכוהן הגדול כשהוא נכנס "מבית לפרוכת" (לקודש הקודשים")?
- מה הוא עושה מיד לאחר שהוא יוצא מקודש הקודשים?
"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ"-
- על פי פסוקים אלו, מהו התאריך היחיד בשנה שבו נכנס הכוהן הגדול לקודש הקודשים?
"וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם"-
- מה עושה העם באותו היום שבו הכוהן הגדול נכנס אל קודש הקודשים?
- מה לדעתכם משמעות המילים: " וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם"?
- מה נכלל בעינוי זה?
- מדוע כל העם צריך לענות את נפשו ביום כניסת הכהן לקודש הקודשים? למה לא רק הכהן?
"וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם"-
- מה מטרת העינוי ומה מטרת עבודת הכוהן הגדול ביום זה?
- מאיזה פסוק אתם לומדים זאת?
- מה מטרתו כניסתו של הכוהן הגדול לקודש הקודשים על פי פסוקים אלו?
ריבוי קולות
מי מכפר על החטאים?
💬 שאלות
- האם לדעתם נכון הוא הדבר כי שליח אחד יבצע את תהליך הכפרה עבור עם שלם?
- במסורת ישנם תפקידם שונים המסורים בידיו של "שליח ציבור". כך למשל בתפילה הנערכת בביתה כנסת, יש את שליח הציבור, שמתפלל ומוציא את הציבור ידי חובתו. מה דעתכם על רעיון זה? מה החשיבות שלו והיתרונות שלו? ומהן החסרונות שלו?
- על מי לדעתכם מוטלת האחריות לכפר על מעשים רעים שאנו עושים והאם ניתן להעבירה למישהו אחר?
- האם אנו מצפים שהסליחה והכפרה שלנו יעשו בידי מנהיג אחד, או שהאחריות מוטלת על כל אחת ואחד?
- האם יש מעשים שמתאימים יותר לכפרה ציבורית, ואחרים המתאימים יותר לכפרה פרטית?
- איזו דרך נכונה יותר בעיניכם?
- האם לדעתכם הקורבנות לבדם יכול לכפר על שגגותיו של האדם?
- האם יש צורך בקורבנות בכדי לכפר על מעשים רעים?
- כיצד לדעתכם יש לכפר על מעשים רעים שעשינו?
- האם לדעתם עינוי נפש זה, כפי שהוא נאמר בפסוקי המקרא, מספיק עבור סליחה וכפרה, או שצריך להלוות אליו משהו נוסף?
📝בכדי לפתח את הדיון בכיתה, ניתן להביא בפני התלמידים את אחד מהמקורות הבאים:
מקרא-
בפרק א' של ספר ישעיה, יוצא הנביא ישעיהו נגד האמונה (שכנראה רבים מעם ישראל בימי בית המקדש הראשון האמינו בה) שהקורבנות או הצום הם המכפרים על מעשי האדם. ובמקום זאת, הוא טוען כי עליהם להיטיב את דרכיהם:
לָמָּה לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם? יֹאמַר יְהוָה,
שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים
וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים- לֹא חָפָצְתִּי.
כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי- מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי?
לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא קְטֹרֶת-תּוֹעֵבָה הִיא לִי
חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה.
חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי נְשֹׂא.
וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם- אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם,
גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה- אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ:
יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ!
רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ, הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי; חִדְלוּ הָרֵעַ.
לִמְדוּ הֵיטֵב, דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ;
שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה.
(ישעיהו א, י"א-י"ז)
"הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ, יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ?
הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ-
הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם, וְיוֹם רָצוֹן לַיהוה?!
הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ:
פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע,
הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה
וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים
וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ;
הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ
וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת,
כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ
וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם".
(ישעיהו נ"ח, ה'-ז')
מדרש
רעיון דומה לזה מופיע גם בדבריו של רבן יוחנן בן זכאי, שחי בדור החורבן של בית המקדש השני, וטען שגמילות החסדים מהווה תחליף לקורבנות הכפרה:
"פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו,
וראה בית המקדש חרב.
אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב. מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל.
אמר לו: בני, אל ירע לך. יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים.
שנאמר: "כי חסד חפצתי ולא זבח".
שכן מצינו בדניאל איש חמודות, שהיה מתעסק בגמילות חסדים. ומה הן גמילות חסדים שהיה דניאל מתעסק בהם? … היה מתקן את הכלה ומשמחה, ומלווה את המת, ונותן פרוטה לעני, ומתפלל שלושה פעמים בכל יום – ותפלתו מתקבלת ברצון".
(אבות דרבי נתן, ד', ה')
פיוט
רעיון זה גם חוזר בפיוט של רבי שמעון בן יצחק שחי במגנצא (עיירה יהודית שהייתה בגרמניה) לפני כאלף שנה. את הפיוט מקובל לשיר בקהילות אשכנז בראש השנה.
באחד הבתים (המודגש כאן) חוזר הפייטן על הרעיון לפיו לא הקורבן הוא המכפר על מעשי האדם, אלא תיקון דרכיו.
שמו מפארים עדת חבלו/ פיוט לראש השנה, שנכתב בידי רבי שמעון בן יצחק,
שמו מפארים עדת חבלו
ונערץ באראלי קודש הילולו
ובהיכלו כבוד אומר כולו
קדוש.
שומרי מצוותיו עוד ישובון לביצרון
נדברים יראיו בהכשר ויתרון
ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זיכרון
קדוש.
שפרו מעשיכם וברית לא תופר
נאקתכם יאזין שחקים שיפר
ותיטב לה' משור פר
קדוש.
שבותנו ממרחק עלות להר קודשו
ונפארנו תמיד בדביר מקדשו
כי זכר את דבר קודשו
קדוש.
כל יושבי תבל ושוכני ארץ
יאמרו תמיד הגדיל ה' לעשות בארץ
והיה ה' למלך על כל הארץ
קדוש.
ספרות
הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ג' הלכה ד) מתאר את האדם הניצב ביום הכיפורים כמי שבכוחו להכריע את כפות המאזניים לכף זכות, לא רק ביחס לעצמו, אלא ביחס לעולם כולו. ובכך הוא מעבר את את כובד המשקל מכתפיו של הכוהן הגדול, אל כתפיהם של כל אחת ואחד:
"לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב:
חטא חטא אחד- הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה.
עשה מצוה אחת- הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר: "וצדיק יסוד עולם" (משלי י', כ"ה) זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו.
ומפני ענין זה, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יוה"כ יתר מכל השנה.
ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום".
מחשבת
הספר שבט יהודה נערך על ידי הרופא ר' שלמה וירגא שחי בן השנים 1460 – – 1554, המחבר ליקט ויכוחים תיאולוגיים של חכמים יהודים עם כמרים נוצרים, ותיאר את מצבם של יהודי ספרד, את הגלות ואת עבודת הקודש לפני הגלות.
בקטע מתוך הספר: "שבט יהודה", נמצא התיאור הבא, שמבקש להראות שעל-אף שהכוהן הוא שערך את טקסי הכפרה במקדש, בעבור העם כולו, העם לא היה מנותק ממעשה זה, אלא הוא הרגיש שזהו חלק מהתהליך שהוא עצמו עובר:
"… בצאתו, היה הכבוד כפליים. כי כל העם אשר בירושלים היו עוברים לפניו, ורובם באבוקות של שעווה לבנה דולקות, וכולם לובשים בגדי לבן, וכל החלונות מעוטרים ברקמה ומלאים נרות.
וסיפרו לי הכוהנים, כי הרבה מהשנים לא היה יכול הכהן הגדול להגיע לביתו קודם חצות הלילה, מפני דוחק העם העובר והריבוי הגדול, שאף על פי שהיו כולם מתענים, לא היו הולכים לבתיהם עד יראו אם יוכלו להגיע לנשק ידי הכהן הגדול".
רלוונטיות
"בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם"-
💬שאלות
- מה לדעתכם הכוונה במילים "עינוי נפש"?
- (לאיזו מילה דומה המילה עינוי? האם לדעתכם יש קשר בין המילים עינוי ועוני?)
- חשבו: מה יכול להיחשב "עינוי" בשבילכם?
- מה קורה לאדם כשהוא מתענה?
- מהי, לדעתכם, המטרה של העינוי ביום הכיפורים?
- נסו לחשוב על "עינויים" שונים שיכולים לשרת את המטרה שהרגע ציינתם.
- האם מדובר כאן באיזושהי צורה על צום?
📝 ניתן לכתוב על הלוח את העינויים השונים ואח"כ לבדוק אם הייתה התאמה בין מה שהילדים הציעו לבין מה שהציעו חז"ל. הקשר בין עינוי לכפרה איננו ברור מאליו.
💬 חשבו יחדיו:
- מה קורה כשאנשים מתענים?
- האם ואיך זה גורם להם לחשוב על מה שחשוב באמת?
- האם איך זה יכול להיות דרך להראות לה' ולבני אדם כמה הם מתחרטים על מעשיהם?
- מדוע מניחים כי זו דרך להתרכז בנשמה ולא בגוף?
- האם יש כאן ניסיון לעצור את הכל לטובת התכנסות פנימה למחשבה וחרטה אמיתית?
- העלו יחד אפשרויות שונות ובדקו כיצד פירשו חז"ל את הביטוי התנכ"י הזה.
"יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה, וברחיצה ובסיכה, ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה".
(משנה, מסכת יומא, ח', א)
💬שאלות
- כיצד הבינו חכמים את הציווי "תענו את נפשותיכם"?
- אילו עינויים מוזכרים במשנה?
- האם אלו עינויים דומים או שונים לאלו שאתם הזכרתם?
- מה הטעם ומה המטרה בעינויים שכאלה?
- האם לדעתכם עינויים מסוג זה יכולים להוביל לכפרה / לסליחה / לחשבון נפש?
- כיצד אתם מבינים את משמעותם של העיניים ביחס לכפרה?
- האם העינויים נועדו הם כלי בכדי לעורר את הלב לעשות חשבון נפש, או שהם מהווים את הכפרה עצמה על המעשים הרעים (בדומה לקורבנות)?
למורה: חשוב להראות לתלמידים את הפער הקיים בין המקרא למשנה. שכן בתורה לא נאמר במפורש מה משמעותו של העינוי. כמו כן, באם התלמידים יאמרו מיד את רשימת העינויים שקבעו חז"ל, חשוב לנסות לצאת מהקיבעון של פירוש זה בלבד.
📝ציירו מהו עינוי נפש בעיניכם
📝בחנו את העינויים השונים, ומספרו אותם על פי רמת "העינוי" שלהם (לצד המענה ביותר סמנו את המספר 5, ולצד הכי פחות מענה סמנו את המספר 1, וכן על זו הדרך):
הרחבה
שעיר לעזאזל
אודות החלק של כניסת הכוהן הגדול לקודש הקודשים הרחבנו ביחידה הקודמת.
נושא נוסף שמעניין לעסוק בו הוא ה"שעיר לעזאזל", שהוא קודם כל ביטוי בשפה העברית שחשוב שהתלמידים יכירו, אך מעבר לכך הוא מגלם בחובו סמלים רבים שאפשר לדון עליהם עם התלמידים, ואף להשוות אותם למנהגי הכפרות הנעשים לקראת ראש השנה ויום הכיפורים או למנהג התשליך שנוהגים לעשות בראש השנה.
📝 צפו בסרטון שיצר האנימטור יוני שלמון, העוסק בשעיר לעזאזל, ולאחריו דונו אודות הסרטון ואודות משמעות מנהגי הכפרה: עזאזל/ יוני שלמון
💬 שאלות
- מה משליך בסופו של דבר ה"שעיר לעזאזל" בסוף הסרטון?
- מה הוא חוזר להיות בסוף הסרטון?
- מה המסר שלדעתכם יוצר הסרטון רצה לשקף בכך?
- כיצד מסר זה קשור ליום הכיפורים?
- האם אתם נוהגים את מנהגי הכפרות או התשליך? מדוע?
- האם "באמת" העבירות עוברות אל השעיר, התרנגול, הכסף או המים שאליהם הם מושלכים?
- האם אי אפשר להסתפק בתשובה, בתיקון המידות וכדומה, מבלי לעשות מעשים שכאלו? מדוע?
רגע של עברית:
בשפה העברית הפך התיאור המופעי בפרקנו על השעיר שנשלח לעזאזל, לביטוי: "שעיר לעזאזל" שמשמעותו: חף מפשע המואשם בפשעי אחרים ונענש במקומם.
💬 שאלות
- חשבו על דוגמאות מחייכם שביטוי זה מתאים להם.
- איך מרגיש שעיר לעזאזל?
- מי בדרך כלל הוא השעיר לעזאזל?
- איך אפשר למנוע מצבים כאלו?
ליחידה הקודמת
