קריאת כיוון
ביחידה זו נדון במשמעותם של ציווים הקשורים לאכילת בשר, ובמתח שבין איסור אכילת הדם ומצוות כיסוי הדם לבין אכילת הבשר בכללותה.
עוד על היחידה:
ביחידה הקודמת עסקנו בחציו הראשון של פרק י"ז, וביחידה זו נמשיך אל החצי השני- העוסק במגבלות שונות הקשורות באכילת הבשר: איסור אכילת הדם, מצוות כסוי הדם, ואיסור אכילת נבלה וטריפה.
כהקדמה לשיעור ניתן לדבר עם התלמידים על אחת הפרשנויות לתורה, הרואה באכילת הבשר היתר שניתן אך ורק לאחר סיפור המבול, ואילו שמלכתחילה התורה לא התירה את אכילת הבשר (בימי אדם הראשון). ניתן לבחון את הפרשנות הזו לאור קריאת פרק ב' בספר בראשית, אל מול פרק ט, פסוקים א-ז, ולהשוות בין ההיתר של האדם הראשון לאכול מעצי הגן לעומת ההיתר של נוח ובניו לאכול גם מבעלי החיים.
כמו כן גם את נושא דם האדם המוזכר בפסוקים אלו מפרק ט', ניתן להביא כהקדמה לשיעור ביחס לדם החיות בו עוסק הפרק שלנו.
• בקריאה יחפה נבחן מה הן ההגבלות ששמה התורה על אכילת בשר ומדוע עשו זאת.
• בריבוי קולות נשוחח על הקשר והסתירה בין איסור אכילת הדם של החיה לבין כיסוי הדם לאחר השחיטה.
• ברלוונטיות נשווה את איסור אכילת הדם לצמחונות ונקיים דיון סביב סוגיה זו על בסיס מקורות של הוגים שונים וכתבה מימנו.
• בהרחבה ניתן ללמוד אודות הדם הזורם בגוף עם פרק מ'היה היה- הדם'
טקסט מרכזי
(י) וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ.
(יא) כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר.
(יב) עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם.
(יג) וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר.
(יד) כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת.
(טו) וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר.
(טז) וְאִם לֹא יְכַבֵּס וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ.
קריאה יחפה
זיהוי גישות שונות כלפי אכילת בשר
מצד אחד, מקובל לראות באכילת נבלה או טרפה איסור גמור, וזו קריאה אחת אפשרית בפסוקים אלו. אך מצד שני, פסוקים אלו מדברים על כך שהאדם נטמא כשהוא אוכל נבלה או טריפה, ממש כשם שהוא נטמא כאשר הוא נמצא בקרבתו של מת וכדומה. וניתן לומר, שכשם שבמקרה של קרבה למת אין איסור על האדם להיטמא, אלא עליו לדעת שהוא צריך להיטהר מכך, כך גם במקרה הזה. ומכאן, שאין בפסוקים אלו בכדי לטעון שיש איסור לאכול נבלה או טריפה.
💬 שאלות הבנה
- התורה מתירה בפסוקים אלו לאכול בשר, אך עם הגבלות מסוימות. מהן ההגבלות? האם ידוע לכם על עוד חלק שאסור לאכילה? (גיד הנשה. בראשית ל"ב,ל"ג)
- האם קיימת בתורה גישה אחרת לגבי אכילת בשר? היכן? (עיינו ב פרק ב' בספר בראשית, אל מול פרק ט, פסוקים א-ז)
- אם איזו גישה אתם מסכימים יותר?
- אל מי מופנות ההגבלות האלו? הוכיחו מן הפסוקים
- על פי האמור בפסוקים, מדוע אסור לאכול את הדם?
- בפרשת נוח, קיים הציווי בנוגע לפשיכת דם האדם: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם – בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". כיצד ציווי זה מתכתב עם הציוויים המופיעים בפרקנו?
- מה צריך לעשות אדם שצד חיה או עוף על פי הפסוקים? מדוע?
- כיצד אתם מבינים את הביטוי: "כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר – דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ"?
- בדקו במילון מה משמעות המילים: "נבלה", "טריפה"?
- האם על פי פסוקים ט"ו-ט"ז יש איסור לאכול נבלה או טריפה?
ריבוי קולות
"לֹא תֹאכַל דָּם"
💬 שאלות
- מה עומד לדעתכם ביסודו של האיסור לאכול את דמם של בעלי החיים?
- האם בעיניכם זהו איסור מצודק?
- האם אין באיסור זה "צביעות" אל מול ההיתר לשחוט את בעלי החיים ולאכולם?
"וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר"
💬 שאלות
- מה עומד לדעתכם ביסודו של הציווי לכסות את דמם של בעלי החיים הנשחטים לאכילה?
- האם בעיניכם זהו ציווי מוצדק?
- האם אין בציווי זה "צביעות" אל מול ההיתר לשחוט את בעלי החיים ולאכולם?
- האם יש קשר בין שני ציווים אלו? מהו?
- כיצד לדעתכם קשור האיסור לאכול נבלה או טריפה לציווי לכסות את הדם ולאיסור לאוכלו?
רלוונטיות
איך לאכול בשר או האם לאכול בשר
איסור אכילת דם הבשר הינו רלוונטי גם בימינו: בשר מוכשר שנקנה בסופר הוא בשר שעבר תהליך של הוצאת הדם. כמובן שישנם רבים הטוענים שאיסור זה כלל אינו רלוונטי בימינו ומנגד אחרים הסבורים כי איסור זה הוא רק הצעד הראשון לעבר הצמחונות.
📝שתפו את הכיתה, מה דעתכם וכיצד את נוהגים בביתכם?
- נסו להסביר לחבריכם לכיתה מה עומד ביסודותיהם של אורחות החיים שלכם ביחס לנושא זה.
📝כיוון שהנושא של הצמחונות הוא נושא אקטואלי בחברה שלנו כיום, מומלץ לערוך כאן דיון משמעותי אודותיו ואודות איסור אכילת הדם המופיע כאן עם התלמידים בכיתה.
ניתן לקרוא עם התלמידים בכיתה את שלושת הקטעים המובאים להלן, ולבקש מכל קבוצת תלמידים (2-4) לבחור את העמדה שעמה הם הכי מזדהים ולכתוב הסבר ונימוקים נוספים התומכים בעמדה זו, ולערוך עם התלמידים בכיתה "דיבייט" בנושא.
"צמחונות – הַכַּשרוּת לדורנו
… סבורני שהגיעה העת לשקול ולהרהר בשאלה אם רשאים אנו להמשיך בצריכת בשרם של בעלי-חיים במזוננו. תמיד היתה קיימת במסורתנו נטייה מסוימת לרעיון הצמחונות, אף על פי שהיא הסדירה את אכילת הבשר…
איסור אכילת הדם, שאף הורחב בזמן מאוחר יותר להלכות מליחה והדחה – להרחקת שאריות הדם שבבשר מבוסס על הטעם: "כי הדם הוא הנפש, ולא תאכל הנפש עם הבשר" (דברים יב:כג) והוא מלמד על אי -נחת שבאכילת בשרם של בעלי-חיים…
לדידם של יהודים נטייה זו (לצמחונות) היא בראש וראשונה מוסרית ודתית. יש לנו מסורת ארוכה של סלידה מן האלימות. אכזריות כלפי בעלי-חיים נאסרה כבר מזמן על ידי הדין והרגש המוסרי שלנו. תורתנו מצווה עלינו לשלח את האם מקן ציפור לפני שיוּתר לנו לקחת את האפרוחים או הביצים, כדי שהיא לא תסבול כל-כך ברגע של ניתוק הקשר שביניהם. אנו מצוּוים שלא לשחוט "שור או שה, אותו ואת בנו" – היינו אם וּולדהּ – ביום אחד.
לקבל על עצמנו אורח חיים צמחוני אינו אלא צעד אחד נוסף לגבי איסורים אלו".
(מעובד על פי ספרו של אברהם יצחק גרין: "בקשו פני, קראו בשמי – אמונתו של מחפש").
למורה- הסבר נוסף
הרב פרופסור ארתור (אברהם יצחק) גרין הוא רב קונסרבטיבי ואחד החוקרים הגדולים של המחשבה היהודית במאה ה-20.
בדבריו אלו טוען הרב גרין שאיסור אכילת הדם הוא הצעד הראשון בדרך לצמחונות, שאותה לדעתו יש לממש כיום: הצמחונות היא ביטוי הכשרות של דורנו. על פי דבריו אלו ניתן לטעון שההפקדה שלא לאכול דם (כמו גם איסורים נוספים שהוא מונה) אך מבלי להגיע אל הצמחונות היא החטאה (ואולי יש לומר חטא) למוסר ולדת היהודית.
"כיסוי דם החיה והעוף היא כמו מחאה אלוהית-
לעומת ההיתר (לאכול בשר) התלוי ביסודו במצב הנפש המקולקלת של האדם "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח) ונפשו זאת אומרת אוכלה (אני אוכל) בשר כי תאווה לאכל בשר, וגם אוכלת בשר בכל אוות נפשה, באין שום רעיון של התנגדות פנימית, צד הרגש הטוב והצדק,
אמר התורה: כסה הדם, הסתר בושתך ורפיון מוסריותך!
(הרב קוק, חזון הצמחונות והשלום, ח- מצוות כיסוי הדם).
למורה- הסבר נוסף
הרב אברהם יצחק הכהן קוק היה מגדולי ההוגים היהודים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 והוא שימש כרבה הראשון של ארץ-ישראל בימי ראשית הציונות.
גישתו של הרב קוק, הבאה לידי ביטוי במאמרו "חזון הצמחונות והשלום" מתייחסת אל אכילת הבשר כדרגה מוסרית נמוכה, אל מול הצמחונות. כיסוי הדם בהקשר זה, הוא אות וסימן לאדם שאוכל בשר, שהוא נמצא בדרגה מוסרית נמוכה, וכי לעתיד לבוא הדברים יראו אחרת.
כלומר, איסור אכילת הדם וכיסוי הדם שבפסוקים שלנו הוא חשוב דווקא במציאות שבה ישנה אכילת בשר בידי בני האדם, כי היא זו שמזכירה שאכילה זו היא בדיעבד, ומצד המוסר הנעלה לא צריך היה להיות לה מקום.
דברים דומים כותב גם אחד מגדולי החוקרים והפרשנים של המקרא, משה דוד קאסוטו:
"המאכל הראוי לכם יהיה מאכל צמחוני… כנראה כוונת התורה היא שמבחינה פרינציפיונית [=עקרונית] מן הראוי היה לו לאדם להימנע מאכילת הבשר, וכשנִתְנה לנח ולבניו רשות לאכילתו (ט,ג) לא הייתה זו אלא קונצסיה [=כניעה], קשורה בתנאי של איסור הדם. איסור זה פירושו חלוקת כבוד לעקרון החיים ("כי הדם הוא הנפש" [דברים יב כג]) וגם מעין זכר לדבר, שאמנם כל הבשר ראוי היה להיות אסור, ויש להיזהר מלאכול מקצו, כדי לזכור את האיסור הקודם.
(מ.ד. קאסוטו מאדם עד נח: פירוש על סדר בראשית, , ירושלים, האוניברסיטה העברית, תשי"ג)
כתבה בנושא אכילת בשר
בסוף שנת 2008 התפרסמה באתר ynet כתבה שבה תוארו מאכלים ומתוכנים של מאכלים המורכבים מדם בעלי-חיים.
למורה- הסבר נוסף
הכתבה הציתה דיון סוער בתגובות שנכתבו אודותיה (ואף מעבר לכך) כאשר מרבית הגולשים כתבו שהדבר מזעזע בעיניהם: חלקם כתבו את דבריהם בשל עמדות דתיות, ואחרים טענו שהדברים נובעים מעמדות מוסריות, ולאו דווקא מעמדות דתיות.
תגובות אחדות, השמיעו קול שונה, לפיו אין בין אכילת הבשר עצמו ואכילת הדם – דבר. ואף להפך. הטענה שהושמעה בתגובות אלו התבססה על הטענה שמבחינה מוסרית, אם הורגים את בעלי-החיים בכדי לאכלם, אין שום הבדל בין אכילת בשרם (ואפילו חלקים פנימיים וסמליים כמו הלב) לבין אכילת הדם.
הנה "תגובה" שנערכה משתי תגובות שהתפרסמו לכתבה:
"לא רוצים לאכול דם- אל תאכלו. אבל ממה אתם כל-כך מזדעזעים? אם אוכלים את הבשר של החיה ואת הקרביים, אז מה ההבדל הגדול? יש כאלה שאוכלים גם את הדם של החיה.
ועוד יותר מכך, הרבה יותר מוסרי לנצל עד תום את החיה שהורגים למאכל… "
הרחבה
הדם
אחד ההיבטים החשובים ביותר שניתן לקחת מפרשייה זו (חציה השני של פרק י"ז) הוא המקום המקודש והמיוחד של הדם בחייהם של בעלי החיים (ובוודאי בחיי בני האדם, כפי שניתן ללמוד מראשיתו של פרק ט' בספר בראשית וממקורות נוספים).
הבחירה של ספר ויקרא, לעסוק בנושא זה מיד לאחר הפרק שעסק בעובדת קודש הקודשים הנעשית על ידי הכוהן הגדול (פרק ט"ז), יכול לרמוז לנו על מקומו החשוב של הדם, של החיים עצמם, בתפיסה הדתית-רוחנית של התורה.
על פי פרשנות זו, לחיים עצמם, במובן הכי ממשי שלהם, באופן הכי "מוחשי" שלהם, יש מקום מקודש על פי התורה, המקביל לזה של המקום המקודש, של הזמן המקודש או המקום המקודש.
ומכאן שהלימוד אודות הדם הזורם בעוקרים הוא אינו בגדר "שיעור מדעים" אלא בגדר שיעור תורה ממש, שכן זהו חלק מיסודות הדת, מיסודות הרוח של המסורת היהודית:
ליחידה הקודמת
