קריאת כיוון
יחידה זו היא השלישית בפרק כ"ד, והיא עוסקת בפרשיית המקלל, אחת הפרשיות היחידות בספר ויקרא שאינה עוסקת בחוקים ובמצוות, אלא מספרת סיפור.
• בקריאה יחפה נתייחס למרכיבים השונים של הפרשייה שלפנינו: לבחירה של התורה לתאר את מוצאם של שני האנשים שרבו זה עם זה, לחוסר היכולת של משה לתת מענה במקרה שלפנינו, ולעונש שבא בסופו של דבר על המקלל, ועל החוקים שנזכרים בצידו של עונש זה.
• בריבוי קולות נדון בשאלה מדוע התורה הדגישה את היות המקלל "בן איש מצרי" ונראה שתי פרשנויות שונות לשאלה זו: הראשונה, הרואה בהדגשה זו הסבר לכך שאדם מישראל יקלל את ה', וזאת משום שהוריו (אביו המצרי ואמו שאמונתה מפוקפקת שכן התחתנה עם מצרי) לא חינכוהו כראוי. והשנייה, הרואה בהדגשה זו את הרקע לקללתו של אותו אדם, שהחברה כנראה דחתה ודחקה משום שהיה "חצי מצרי" ו"חצי ישראלי".
בחלק זה גם נצפה בסרטון מתוך התכנית "ההפסקה הגדולה" שירחיב את הפרשנות השנייה, ואת הכיוון לפיו הצקות חוזרות ונשנות, אלימות מילולית "קלה" יכולה בסוף להוביל לאלימות קשה (פיסית או מילולית).
• ברלוונטיות נדון בשאלה מדוע התורה אינה אומרת מה בדיוק אמר המקלל, ומה הייתה קללתו, לצד פרשנות שהציע לעניין זה ג'קי לוי.
טקסט מרכזי
ויקרא, כ"ד, י-כג
"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל; וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה; וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן. וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי יְהוָה.
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה.
וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר: אִישׁ, אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ. וְנֹקֵב שֵׁם יְהוָה מוֹת יוּמָת, רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה, כַּגֵּר, כָּאֶזְרָח –בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת.
וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם – מוֹת יוּמָת.
וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה- יְשַׁלְּמֶנָּה, נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.
וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ – כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן – כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ.
וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה; וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת.
מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה".
קריאה יחפה
📝 תארו במילים שלכם את המקרה המופיע בפסוקים.
- איזה מידע הפסוקים מספקים לנו ומה חסר בהם?
"…וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי"-
💬 שאלות
- כיצד מכונים שני האנשים שרבים זה עם זה בפסוקים שלפנינו?
- מדוע הם מכונים בצורה שונה?
- מי היו הוריו של כל אחד מהם?
- האם הם היו "בעלי מעמד שווה" בחברה?
"וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל…"
💬 שאלות
- הסבירו במילים שלכם מה עשה "בן האישה הישראלית"?
- בעקבות מה הוא עשה זאת?
- האם התורה חוזרת על מילותיו המפורשת של המקלל?
"…וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה…"-
💬 שאלות
- מדוע מביאים אותו אל משה? מה מצפים שמשה יעשה?
- היזכרו במסופר בספר שמות, בפרשת יתרו לפני מעמד הר סיני, איזה תפקיד של משה המתואר שם, בא לידי ביטוי במקרה שלפנינו?
- האם משה מצליח לבצע את תפקידו? הוכיחו מהפסוקים.
"עין תחת עין…"
💬 שאלות
- מה דינו של אדם שהוציא לחברו עין?
- מה דינו של אדם שהוציא לחברו שן?
- מה דינו של אדם שהרג אדם אחר?
- מה המכנה המשותף לכל הדינים האלו?
חז"ל דרשו שאין הכוונה בדינים האמורים בפסוקים באמת לפגיעה באדם שפגע באותו האופן- מידה כנגד מידה- שהוא פגע בזולתו. אלא שהכוונה היא שהוא צריך לתת ממון (כסף) כפיצוי השווה לערך שהפגיעה שעשה לחברו הזיקה לו.
- האם לדעתכם זוהי באמת כוונת התורה מלכתחילה?
- איזה דין עדיף בעיניכם: "עין תחת עין- ממש", או "עין תחת עין- ממון"?
"הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל…"-
"כגר כאזרח…"-
📝 בדקו במילון וכתבו את ההגדרות של "גר" ו"אזרח" והסבירו את ההבדל שבין השניים.
גר- ______________________________
אזרח- ____________________________
- על פי פסוקים אלו, האם יש הבדל בין הגר והאזרח?
- מדוע חשוב לתורה להדגיש זאת דווקא בפרשייה זו?
📝 קראו את פרשנותו של ספורנו, ובדקו מהי תשובתו שלאלה זו?
*ספורנו- "כגר כאזרח- ואין זה העונש לזה המברך (המקלל, בלשון סגי נהור) עתה מפני היותו גר, כי בזה גם האזרח היה שוה לו בנקבו שם".
- לאור דברים אלו, האם דינו של המקלל היה חריג ושונה בשל מוצאו או "שכולם שווים בפני החוק"?
- על פי הסבר זה, כיצד ניתן להבין את ההקשר של החוקים המוזכרים בפרשייה זו, לסיפור שלפנינו?
ריבוי קולות
מדוע המקלל מקלל
💬 שאלות
- מדוע, לדעתכם, התורה, מצד אחד, לא מזכירה את שמו של המקלל (אבל כן את שם אמו), אבל מצד שני מדגישה שהוא בן איש מצרי ואישה ישראלית?
- מדוע חשוב להדגיש שאביו הוא מצרי?
- מה לדעתכם המסר שעומד ביסודה של הדגשה זו?
📝לפניכם שתי תשובות שונות שניתנו לשאלות אלו. קראו אותם, בחנו האם אחת מהן קרובה לדעתכם שלכם, וחשבו עם איזה מהגישות אתם מזדהים יותר:
"והוא בן איש מצרי- הכתוב מביא פרט זה להסביר לנו כיצד קרה שבן אישה ישראלית קילל את שם ה': חינוכו מידי אביו המצרי ונאמנותה המפוקפקת של אמו לעם ישראל, שנישאה למצרי, כנראה בעודה במצרים, גרמו לכך שפשע".
(דעת מקרא לספר ויקרא, בפירושו של מנחם בולה)
- על פי מנחם בולה בפירושו "דעת מקרא" מה גרם למקלל לקלל?
- האם אתם מסכימים איתו ש"אם הוא היה מבית טוב" הוא לא היה מקלל? מדוע?
- האם בהכרח המוצא או החינוך של האדם – הם שקובעים את ההתנהגות שלו בבגרותו?
"אפילו שם לא נתנו לו, לאיש המקלל, שהעז לצאת בתוך בני ישראל, אף על פי שהיה יצור כלאיים. יש להניח שאמו שולמית הזהירה אותו מאז שנולד שיוריד פרופיל, שיחייך בנימוס, שייזהר. שלא יגידו משהו רע – עליו, על בן האיש המצרי.
אולי היה קל לזהות את השוני שלו, אולי היה לו מראה 'מצרי', אולי כל חייו זכה להערות בפניו או מאחורי גבו על היותו בנה של 'ההיא' והמצרי, על היותו שונה.
אולי כל ימיו אימן את עצמו לחייך בנימוס, להיות סבלני, להכיל את הבוז של אחרים. אולי כל ימיו געש בתוכו הכעס והתסכול והבלבול, אולי כל ימיו הוא הרשה לעצמו לכעוס רק בפיו, לקלל בינו לבינו, כדי לתת לכל המר הזה לצאת החוצה. מוצא פורקן במילים הקשות, המכאיבות, שלחש בשקט אחרי עלבון בוטה, שצעק בביתו כשאיש לו שמע".
(חגית ברטוב חגית ברטוב באתר 929)
💬 שאלות
- על פי חגית ברטוב, מה גרם למקלל לקלל?
- איזה רגשות פעמו בליבו של המקלל?
- האם זה מצדיק את השימוש שלו באלימות מילולית?
- על פי פרשנות זו, מה יכול היה למנוע את המקלל מלקלל?
- מסופה של הפרשה אנו לומדים שהאחריות לכך שאותו אדם בחר לקלל – היא בראש ובראשונה מוטלת עליו, ועל כן הוא נושא בעונש החמור. על פי פרשנותה של חגית ברטוב – האם הוא האחראי הבלעדי לעניין?
הצעה לפעילות:
התורה אינה חושפת בפנינו מה בדיוק התרחש שם, בין האיש הישראלי ובן האישה הישראלית והאיש המצרי- והמדרש של חגית ברטוב נועד להשלים את החסר מציע גרסה אחת להצגת הדברים.
📝 דמיינו בעיני רוחכם מה התרחש בריב שבין האיש הישראלי ובן האישה הישראלית והאיש המצרי- שבסופו נגמר בקללה החמורה שקלל בן האישה הישראלית, וכתבו מדרש חלופי שיציע גרסה אחרת של האירועים.
📝 צפו בקטע מתוך הסדרה: "ההפסקה הגדולה" (עצרו בדקה 8:00):
ההפסקה הגדולה: פרק 6 – אלימות מילולית
💬 שיחה
- האם קרה לכם מקרה שבו קיללו אתכם?
- מה הרגשתם באותם רגעים?
- האם חוויתם, או ראיתם שמישהו אחר חווה הצקות חוזרות ונשנות, שבסופו של דבר נגמרות באלימות פיסית או מילולית?
- כמובן שישנה אחריות על מי שמשתמש באלימות פיסית או מילולית. אך האם האחריות היא שלו בלבד?
- מי עוד אחראי על כך? מדוע?
רלוונטיות
הקללה הנעלמה
💬שאלות
- מדוע לדעתכם אין התורה אומרת מה בדיוק אמר המקלל?
- מדוע אין הקללה שאמר אינה כתובה בתורה?
📝 קראו את פרשנותו של ג'קי לוי, ובחנו כיצד הוא עונה על שאלות אלו:
"מה בדיוק הוא אמר לך?"
אני לא יכול להגיד, אבא".
זה היה אולי הרגע הרך ביותר שאני זוכר מאבא שלי בשנים הראשונות. הקול החזק שלו ניסה ללטף הפעם, ולמרות זאת רעדתי ממש. מישהו קילל אותי בבית הספר, וכל מה שאני זוכר מזה היום הוא שהייתי נסער. מהמילים ששמעתי לראשונה. מהעוצמה המזוהמת שלהן. פחות מהעובדה שהן הופנו אליי. יותר מהתערובת הנפיצה של פיתוי וסלידה שגלומה בכלי הנשק המילוליים האלה. היה זה מישהו אחר שסיפר על זה לאבא. כמובן, אני הייתי מעדיף להיבלע באדמה. אבל הנה אני – בן כמה אני בכלל? – יושב קרוב קרוב לברך של אבי, והוא מבקש ממני לחזור על המילים.
– מה בדיוק הוא אמר לך?
באמת שלא הייתי מסוגל. עד יומו האחרון לא שמעתי את אבא מנבל את הפה, וכך יצא שגם אני, בנוכחותו, לא העזתי לומר מילה מן המילים הללו. אולי נחרדתי מהאפשרות שאבא יגלה שאני בכלל מסוגל לבטא אותן.
המקלל האלמוני של ויקרא כד הוא דמות תנכית שאין לה שם ואפילו טקסט אין לה. אנחנו יודעים שאביו היה מצרי ולאימא שלו, דווקא אחת משלנו, קראו שלומית. חוץ מזה, כלום. מה הוא קילל בדיוק? מה הוא אמר? על זה התורה מתעקשת לשתוק. כמו שהיא לא מספרת לנו מה בדיוק אמרה מרים על אשתו של משה. היא מבינה את הסקרנות הצהובה, אבל יש לה העדפות משלה ולעולם לא נדע מה הוא קילל בדיוק, אף על פי שאנחנו מתים לדעת מהי הקללה האבסולוטית. זאת שאפשר למות ממנה. בפסוקים הבאים יתברר שמקללים הם חלק מרשימה של עברייני אלימות. "ואיש כי יכה כל נפש" "ומכה נפש בהמה" (יז-יח).
( ג'קי לוי באתר 929)
💬 שיחה
- מדוע על פי ג'קי לוי התורה אינה מספרת לנו מה הייתה קללתו של המקלל?
- מה היא רוצה ללמד אותנו בכך?
- האם קרה לכם פעם שכשרציתם לספר להורים, מורים, מדרכים וכדומה, על קללה שאמרו לכם, הם אמרו לכם: "אל תחזור על המילים האלה"/ "אל תוציא מילים מגעילות שכאלה מהפה שלך", וכדומה?
- כיצד מסביר ג'קי לוי את החיבור שבין הסיפור על המקלל לבין החוקים שבאים אחריו?
- מה הם באים להדגיש בהקשר של הקללה, של האלימות המילולית?