קריאת כיוון
פרק כ"ו בספר ויקרא, למעט שני הפסוקים הראשונים שלו, עוסק כולו בשכר ועונש שהתורה מייעדת או מזהירה את בני ישראל באם ישמרו את חוקותיה או יפרו אותם.
• בקריאה יחפה נכיר את השכר שמבטיחה התורה מצד אחד, ומצד שני נבחן את ההדרגתיות של העונשים עליהם מזהירה התורה, ונשווה בין השכר והעונש. כמו כן, נבחן את השאלה האם על פי פסוקים אלו, משמעותם של העונשים המוזכרים בפרשיה שלפנינו היא ניתוק וביטול הברית שבין ה' ועמו.
• בריבוי קולות נבחן עם התלמידים את העמדה החינוכית העושה שימוש בשכר ועונש, ונדון בכוחה ובחסרונותיה, תוך עיון במקורות שונים: החל מהמשנה, דרך סיפור תלמודי ודבריו של הרב"ם ועד לקטע מספרו של ז'אן ז'אק רוסו- "אמיל, או על החינוך".
• ברלוונטיות נדון עם התלמידים בשאלת "ענישה קולקטיבית" נושא שצף ועולה פעמים רבות בבתי הספר.
טקסט מרכזי
ויקרא, כ"ו, ג-כו
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם-וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע, וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.
וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ, וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ, וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב.
וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם. וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ.
וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם, וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם. אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת.
וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה. וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי- אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ, וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם – וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם. וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם- וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם, וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם, וְנַסְתֶּם – וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם.
וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם, שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם, וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם:
וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה. וְתַם לָרִיק כֹּחֲכֶם, וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ, וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ.
וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה, שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם:
וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם, וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם.
וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי. וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי, וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם:
וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב, נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית, וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם, וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם, וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב. בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם – וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד, וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל, וַאֲכַלְתֶּם- וְלֹא תִשְׂבָּעוּ.
וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי. וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי; וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי, שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם:
וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ. וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם, וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם, וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם. וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם, וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם. וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ, וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם, וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב, וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה. אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ, כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה, וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם, אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם, בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ.
וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם, וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף, וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ – וְאֵין רֹדֵף. וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב – וְרֹדֵף אָיִן, וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם, וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם.
וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם, וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ. וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם, בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי, וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי. אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם,
אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם. וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר – וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם, יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם.
וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם – לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם. וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים: אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְהוָה.
אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה".
קריאה יחפה
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ…"
💬 שאלות
- תארו במילים שלכם את השכר שמובטח לבני ישראל אם ילכו בחוקות התורה וישמרו את מצוותיו (ישנם ארבעה נושאים מרכזיים בפסוקים אלו- היעזרו בחלוקה לפסקאות).
- לו אתם הייתם צריכים להבטיח לעם שלם שכר על מעשיו. איזה שכר הייתם מבטיחים לו?
📝בחרו את אחת מהברכות- וציירו אותה.
"וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי…"-
בפסוקים שלפנינו ישנה הדרגתיות בעונשים שעליהם מזהירה התורה את בני ישראל, באם לא ישמרו את חוקיה ומצוותיה.
למורה
לשיקול דעתך האם להיכנס לפרטי העונשים המתוארים בפסוקים האלה, אם לאו. מחד, ישנה חשיבות להכיר את האמור בתורה. אך מאידך, יכול להיות שעלינו לחמול על נפשם הרכה של הילדים, ולא לחשוף אותם לכל הזוועות האמורות כאן.
📝 תארו את העונשים, המוצגים בפסוקים אלו מהקל אל הכבד, שעליהם מזהירה התורה את בני ישראל (היעזרו בחלוקה לפסקאות ובמילים שמתחילות כל אחת מהפסקאות):
- " וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי "-
- " וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי "-
- " וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי"-
- "וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי"-
- "וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי"-
📝חפשו את קווי הדמיון שבין השכר המובטח לבני ישראל באם ישמרו את התורה, לבין העונשים עליהם הם מוזהרים, באם יפרו את התורה.
💬 שאלות
- באילו תחומים ישנם קווי דמיון?
- האם ישנם גם הבדלים?
- מדוע לדעתכם התורה מאריכה יותר בפירוט העונשים?
- מה היא מנסה להשיג בכך?
- האם לדעתכם זוהי דרך נכונה?
" וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם – לֹא מְאַסְתִּים- "
💬 שאלות
- על פי פסוק זה, והמשך הפסוקים הבאים אחריו. האם העונשים שבאים על בני ישראל, פירושם ניתוק הברית שבין ה' ועם ישראל?
- על פי הפסוקים- מה גורם לכך שהוא אינו מפר את בריתו עם עם-ישראל?
- מה אם כן מטרתם של העונשים המתוארים בפסוקים שלפנינו?
ריבוי קולות
חינוך על ידי חיזוקים
💬 שאלות
- תנו דוגמה למקרה בו ניסו לחנך אתכם באמצעות הבטחת פרסים מצד אחד, ועונשים מצד שני. האם החינוך עבד?
- האם בעיניכם נכון לחנך מתוך הבטחת פרסים מצד אחד, ועונשים מצד שני?
- האם חינוך שכזה הוא יעיל?
- האם חינוך כזה הוא חינוך מיטבי?
- מה הסכנות הגלומות בחינוך שכזה?
- מתי נכון בעיניכם לעשות שימוש באזהרות ואיומים או הבטחות לפרסים?
📝 לפניכם ארבעה מקורות שעונים בצורה שונה על השאלות האלו. קראו את המקורות, ובחנו כיצד כל אחד מהם עונה עליהן:
"אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר:
אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת לקבל פרס,
אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת שלא לקבל פרס;
ויהי מורא שמיים עליכם".
(מסכת אבות, א, ג)
"רב הזדמן לאותו מקום [בשנת בצורת], גזר תענית אך לא ירד גשם. עבר לפני התיבה שליח ציבור, והנה כאשר אמר "משיב הרוח" נשבה רוח, וכאשר אמר "מוריד הגשם" החל לרדת גשם. אמר לו רב: מה מעשיך [שזוכה אתה שתפילתך מתקבלת]? אמר לו: מלמד תינוקות אני, ומלמד אני את בני העניים כבני העשירים, ומי שאין ידו משגת אינני לוקח ממנו תשלום כלל. ויש לי בריכת דגי-נוי, וכל ילד שמשתמט מהלימודים, מפתה אני אותו על ידי הדגים, ומפייס ומרגיע אותו עד שהוא שב ללימודו".
(מעובד ומתורגם על פי תלמוד בבלי, מסכת תענית, כ"א ע"א)
"נער צעיר שנכנס אל מחנכו המלמדו תורה, מחמת גילו הצעיר וחוסר דעתו, לא יבין את ערך אותו הטוב הטמון באותה תורה. ועל כן מוכרח רבו לזרזו על הלמוד בדבר החביב עליו מחמת גילו הצעיר, ויאמר לו: "למד ואתן לך אגוזים או תאנים, או אתן לך חתיכת סוכר"; וכך גם בשנות בגרותו, מחפש האדם שכר גשמי ומוחשי להיתלות בו. ועל אף שלימוד תורה זה הוא "שלא לשמה", התירו חכמים להמון העם לנהוג בדרך זו, עד שישיג המשיג וידע את האמת והדרך המושלמת מה היא. ועל כן הקפידו חכמים על דבריו של אנטיגונוס איש סוכו שאמר: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס"- על שפרסם בהמון מה שפרסם, שאין כל אחד ראוי לדרך זו, ומוטב שיעסוק האדם בתורה מתוך שלא לשמה, מלא יעסוק בה כלל, שכן אמרו חכמים: "לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה".
(מעובד על פי הקדמת הרמב"ם לפרק חלק)
"כשאתם מנסים לשכנע תלמידים בחובה לציית, אתם מלווים את השכנוע המדומה הזה
בכוח ובאיומים, או לחילופין מה שגרוע יותר, בדברי חנופה והבטחות…
ואינכם אלא מוגיעים אותם או מפחידים אותם.
מה נובע מכל זה?
אתם מלמדים אותם צביעות, הונאה ושקר על מנת לסחוט פרס או שמא לחמוק מעונש…"
("אמיל, או על החינוך", ז'אן ז'אק רוסו)
רלוונטיות
תת כותרת
עונש קולקטיבי
💬קרה לכם פעם שקיבלתם עונש ככיתה, עונש קולקטיבי, כמו במקרה הזה?
"במהלך אחד השיעורים בכיתה ו' תלמידים רבים הפריעו, מה שהוביל לכך שהמורה נתן עונש קולקטיבי (לכל תלמידי הכיתה) והשאיר את כולם בהפסקה בכדי להשלים את ה"חומר" שלא הספיקו ללמוד בזמן השיעור, בשל ההפרעות הרבות.
💬שאלות
- מה דעתכם על כך?
- מדוע לדעתכם המורה עשה שימוש בעונש שכזה?
- באם אתם סבורים שלא היה צריך להשתמש בעונש שכזה, מה הייתם מציעים לעשות?
- האם יש פעמים שבהן נכון לעשות שימוש בעונש קולקטיבי? מתי?
- מה היה צריך לקרות לדעתכם, בכדי שיגיע לעם שלם עונש, כמו שמתואר בתורה?
📝 באתר הסתדרות המורים, מובאות דעות לכאן ולכאן, תוכלו להביא את הנימוקים השונים שמציגה כל אחת מהעמדות כחלק מהדיון עם התלמידים:
בעד: ללמד ערבות הדדית
ענת אשד, יועצת להורים ולצוותים חינוכיים, מצדדת בענישה קולקטיבית, אם היא נעשית בצורה מושכלת ומקצועית, ולא בשליפה. "אני מתייחסת לכיתה לא כאל אוסף של פרטים, אלא כאל קבוצה בעלת ישות, מחויבות וערבות זה לזה", היא מסבירה. "יש דברים שאי אפשר לטפל בהם באופן פרטני, וילד שלא שומר על הכללים מפריע לכולם, לכן התגובה המיידית היא לעצור את המשחק. המטרה בתגובה הקולקטיבית היא ללמד את כולם מהי ערבות הדדית. כמי שתומכת בגישתו של אדלר, אני סבורה שהאדם הוא קודם כל יצור חברתי, ואם לַסובב אותי יהיה רע, יהיה רע גם לי".
אשד מעדיפה את המילה תגובה ולא ענישה. "אני קוראת לזה תגובת הקס"ם – הגיונית, קשורה, סבירה ומלמדת". אחת הדרכים שמציעה אשד למורים כדי להתמודד עם הפרעות בכיתה, היא לא ללמד שיעור או שניים. "בסופו של דבר הילדים רוצים ללמוד", היא משוכנעת, "ואם הם יבינו שמורה לא מלמדת בתנאים מסוימים, יירד להם האסימון. אני נגד מאבקי כוח, כי בסוף המורה יפסיד – הכיתה חזקה יותר. לכן אני לא מדברת על עונש מכאיב, אלא על תגובה".
נגד: להסתכל קדימה
אליעזר יריב, פסיכולוג חינוכי בכיר, שולל כל צורה של ענישה קולקטיבית. "ענישה קולקטיבית זה להסתכל אחורה, ואני חושב שצריך להסתכל קדימה כדי להפיק תועלת", הוא מסביר. "מחקרים מראים שעונשים קולקטיביים אפקטיביים רק בטווח הקרוב, וגם זה רק משום שהתלמידים מפחדים ויודעים כיצד להימנע מהעונש. אבל לא פחות חשוב הוא ההיבט המוסרי", הוא מוסיף. "המסר של עונש קולקטיבי הוא מאבק כוח כדי להפגין סמכותיות – כולם אשמים אז כולם ישלמו. אלה כללי המשחק המבוססים על כוח ולא על מוסר. עונש כזה לא פונה ל'קופסה השחורה', להבנת המניעים ולחיפוש אחר פתרונות".
יריב סבור שהדרך הטובה ביותר היא בראש ובראשונה לדבר עם התלמידים ולהגיע יחד להבנות. "בעיות התנהגות לא מתעוררות בחלל ריק", הוא מסביר. "מדובר לרוב ביחידים שקשה להם עם מסגרת, עם משמעת ועם חוקים, ולפעמים גם עם יחסים תחרותיים בכיתה, או שהמבוגרים מולם אינם די סמכותיים".
כדי לכוון התנהגות אנושית, הוא סבור, דרוש פיקוח מבחוץ והפנמה של כללים. "היינו רוצים שהילדים יפנימו כך שלא נצטרך להתערב. השיחה היא החלק שעוסק בהפנמה. המטרה היא שהתלמידים יבינו את הכללים, ולא שיפסיקו להיות ילדותיים כי הפכו לרובוטים. אפשר לנהל מערכת בלי גישה של חוק וסדר, וענישה היא מתכונת של חוק וסדר. היא מבוססת על הפחדה. ענישה לא מסבירה מה לא בסדר. היא לא כרוכה בדיון מוסרי".
יריב מציע להשתמש בעקרונות ההפנמה – לשוחח עם התלמידים אחרי האירוע, לנסות להבין מה קרה ולחשוב יחד על פתרון. "השאלה תמיד היא בכמה כוח להשתמש", הוא מדגיש, "ואני טוען שהכוח המוסרי של המורים עולה על כוח האכיפה שלהם. ענישה קולקטיבית כרוכה בנקמה – גם אם לא נודה בכך – ברצון לפגוע וללמד לקח, ופחות להסביר ולהבין. מה גם שהעונש מעורר כעס והתלמידים, שכועסים על המורה, 'יחפשו אותו בפינה'. זו דרך רעה לנהל יחסים. ככל שנפעיל יותר כוח, נגרום ליותר ניכור, לכעס ולרצון לנקום, וזה עלול להפוך למעגל קסמים".