טקסט מרכזי
פרק אחת עשרה- ניצחון ובדידות, ותחילת פרק שתים-עשרה- משחק כדורסל בעייתי
*שימו לב אנחנו מציעים לדלג מפרק תשע: יאיר, בא לרקוד, ישירות לפרק אחת-עשרה: ניצחון ובדידות, ולדלג על פרק עשר: החג הבלתי נשכח, כיוון שפרק זה אינו מוסיף רבות לעלילה מחד, ומאידך הוא מושך לכיוונים יותר דתיים. בנוסף, אנו מציעים לעצור את קריאת הספר בעמוד 51
לאחר הדקלום, נקרא את הפרק האחד-עשרה בספר.
ריבוי קולות
חלקו הראשון של הפרק מציג מתח שלכאורה קיים בין העמדה המדעית והעמדה הדתית. המתח הזה מעורר לעיתים מחלוקות ציבוריות ולעיתים קונפליקטים פנימיים.
💬 שאלות
- מה דעתכם, האמנם יש רק שתי אפשרויות: מדע או מסורת?
- חשבו על עמדות שנמצאות בתווך, בין שתי הגישות האלו, ולא מצדדות רק בצד אחד: בתפיסת העולם המערבי-חילונית-מדעית, או בעמדה הדתית-מסורתית- אמונית.
הרחבה
מגוון עמדות שונות
לאורך הדורות נוצרו מגוון של זהויות ביניים בקשת שנוצרת בין העמדה החילונית-מדעית-ביקורתית לבין העמדה הדתית-מסורתית, לא רק ביחס לשאלת המדע והדת, אלא בכלל לשאלה של תפיסת העולם המערבית על הצדדים הספקניים והביקורתיים ביותר שלה, אל מול התפיסה הדתית המקובלת
שימו ❤️
כמובן שבמפגש הבוקר לא מתאים להביא בהכרח את כל הקטעים המצורפים כאן, ואולי אפילו לא מתאים להביא אחד מהם. יחד עם זאת, חשוב היה לנו להציג אותם כאן, בכדי לתת רקע שבאמצעותו תוכלו להציע דרך ביניים אחת (אפשר לחשוב כמובן על דרכים נוספות) בכדי להפוך את הדיון למורכב יותר, ולכזה שהתלמידים יכולים למקם את עצמם על הסקלה, ולא לבחור רק באחד מן הצדדים.
"דע שהימנעותנו מלדגול בקדמות העולם אינה בגלל הכתוב בתורה שהעולם מחודש.
כי אין הכתובים המצביעים על חידוש העולם מרובים מן הכתובים המצביעים על היות האלוה גוף. וגם אין שערי הפירוש בעניין חידוש העולם נעולים בפנינו ולא נמנעים ממנו, אלא היינו יכולים לפרש כפי שעשינו לגבי שלילת הגשמות.
ואולי היה זה הרבה יותר קל והייתה לנו יכולת גדולה יותר לפרש את הכותבים ההם ולהוכיח את קדמות העולם, כפי שפירשנו כתובים ושללו את היותו יתעלה גוף". (מורה נבוכים, חלק ב, פרק כ"ה)
הרמב"ם מסביר שהבחירה שלו לקבוע אם העולם הוא עולם קדמון – כלומר שהיה קיים תמיד, או עולם שנוצר בנקודת זמן מסוימת, אינה נשענת בכלל על האמור בתורה.
וכשם שהוא הסביר את הפסוקים שבהם מתייחסים לאלוהים כאילו יש לו גוף (יד חזקה וזרוע נטויה לדוגמה), כפסוקים שמדברים על דרך נמשל, כך הוא גם יכול היה לדרוש את הפסוקים שמדברים על בריאת העולם, ולהסביר את כוונתם האמיתית, ולשלול את רעיון בריאת העולם, אפילו אם הדבר כתוב במפורש בתורה.
ואולי זה אפילו היה קל יותר, כיוון שיש פחות פסוקים שעוסקים בשאלת בריאת העולם, מאשר פסוקים שיש בהם התייחסות לגופו של אלוהים.
הרמב"ם מציע דרך שלישית: מצד אחד, הוא מקבל את הנחות היסוד של המדע במקומות שבהם הוא חושב שהן מוכחות. אבל מצד שני, הוא אינו מעמיד אותם בניגוד לתורה, אלא מפרש את התורה עצמה לאור המסקנות האלו.
- מה דעתכם על דרכו של הרמב"ם?
דברים דומים כתב מאיר בוזגלו, המגדיר עצמו יהודי מסורתי:
אנו מקבלים מסרים מאבותינו, והרשות בידנו לפרש פירוש אחר לא רק את התכנים אלא גם את כוח הטענה שלהם. כלומר, לא רק דברי אבותינו נתונים לפירוש, אלא גם כוח הטענה שבו הם אמרו את דברם. אנסה לחדד נקודה זו.
אבותינו העבירו לנו את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". אנו מצווים להאמין באחדות האל, ואנו נקראים המייחדים על שום אחדות זו. ואולם מוזר ככל שיהיה הדבר, לא נמסר לנו מה משמעותה של אחדות זו (מכאן שאנו מוכנים למות על אחדות האל אף שאין לנו מושג ברור מה משמעותה).
למסורתי, יש אוטונומיה בפירוש התוכן של המילים שירש. בזכות אוטונומיה זו אפשר שיהיו כמה מובנים ל"אחד" […]
בידי המסורתי לא רק המפתח של המובן של מה שאמרו לו הוריו אלא גם הידיעה כיצד נטענו ובאיזה כוח טענה".
(מאיר בוזגלו, "שפה לנאמנים-מחשבות על המסורת", עמ' 36-37)
מזווית אחרת, אך באופן דומה, כתב אחד-העם ביחס לביקורת המקרא ולפקפוק בדבר קיומו של משה רבנו כדמות שבאמת הייתה קיימת במציאות:
"כשאני שומע את החוקרים מתפּלספים בדבר השפעתם של 'גבּורי ההיסטוריא' על מהלך החיים של המין האנושי, שהללו אומרים : 'הגבּורים' הם יוצרי ההיסטוריא, והעם אינו אלא חומר ליצירתם ; והללו אומרים : לא, כי העם הוא הכוח המקורי, ו'גבּוריו' בכל דור הם אך תולדות מחויבות ממצבו של הדור ; כשאני שומע את הוכּוּחים האלה, אומר אני לעצמי : כמה עלולים הפלוסופים לעצום עיניהם מֵראות מה שלפניהם ולבקש בדרכים רחוקים את הקרוב להם ! והרי הדבר גָלוי, שגבּורי ההיסטוריא האמתּיים, כלומר אלו שנהיו לכוחות פועלים בחיי המין האנושי לדורות, אינם כלל בריות מוחשיות שהיו במציאות באיזה זמן. כי אין לך גבּור היסטורי, שלא נצטיירה צורתו הרוחנית בדמיון העם באופן שונה לגמרי ממה שהיתה במציאות, והציור הדמיוני הזה, שיצר לו העם לפי צרכיו ונטוֹת רוחו, הוא הוא הגבּור האמתּי, שהשפעתו מַתמדת והולכת, לפעמים אלפי שנה, – ולא האוֹריגינַל המוחשי, שהיה זמן קצר במציאות, והעם לא ראהו כלל כמו שהיה… […]
ולפיכך, כשאני קורא את ההגדה בליל פסח ורוחו של משה בן עמרם – זה גבּור הגבּורים, הנצב כעמוּד אור על מפתן ההיסטוריא שלנו – מרחפת לפני ומרוממת אותי ל'עולם העליון', – איני חש כלל באותה שעה לכל אותן השאלות והספקות, שחכמי אוה"ע מונים אותנו בהם : אם באמת היה האיש משה במציאוּת, אם באמת חי ופעל באופן מתאים למַה שמקובל באומתנו, אם באמת היה הוא 'מושיעם של ישׂראל' ונותן התורה הזאת בצורה שנשתמרה בידינו, וכדומה מן השאלות ; – אלא מבטל אני בלבי כל אלה בבת אחת בתשובה פשוטה וקצרה : זה משה האיש הקדמון, שאתם מבקשים לברר מציאוּתו ומהוּתו, אינו ענין אלא למלומדים שכמותכם, אבל אנו יש לנו משה אחר, משה שלנו, זה שצורתו קבועה בלב עמנו מדור דור והשפעתו על חיינו הלאומיים לא פסקה מימי קדם ועד עתה. ומציאותו ההיסטורית של משה זה אינה תלויה כלל בחקירותיהם. כי אף אם הייתם מצליחים להראות בבירור גמור, שמשה האיש לא היה כלל, או שלא כך היה, לא יגָרע על ידי זה מאומה ממציאותו ההיסטורית של משה האידיאל, זה שהלך לפנינו לא רק ארבעים שנה במדבר סיני, אלא אלפי שנה בכל ה'מדבּרות', שהתהלכנו בהם ממצרים ועד הנה". (אחד העם, משה)
רלוונטיות
תת כותרת
📝 לאור הדברים שיעלו התלמידים, ניצור בכיתה סקלה ונבקש מהתלמידים למקם את עצמם על הסקלה:
העמדה הדתית מסורתית עמדת ביניים העמדה החילונית מדעית
אחרי שכל התלמידים יבחרו את מקומם, ותיווצר סקלה, נבקש מהתלמידים לבחור תלמיד/ה נוספ/ת שעומדת במקום אחר משלהם, ולהתיישב לידם ולשוחח אלו עם אלו לאור השאלות הבאות:
💬שאלות
- מה הסיבה שבה התמקמת דווקא במקום בו התמקמת?
- מנו דוגמאות מהחיים שמשקפים את העמידה שלך במקום הזה.
- האם המקום הזה משקף גם את המקום של בני משפחתך?
