קריאת כיוון
המיילדות לא מוכנות לקבל את גזרת פרעה ומשאירות את התינוקות העבריים חיים.
עוד על היחידה:
בחלק זה של פרק א' אנו נתקלים בסיפור המיילדות כתגובה לגזרה הנוראית של פרעה. המיילדות (הפרשנים חלוקים האם הן עבריות או מצריות) דבקות ביצירת חיים ולא מוכנות לקבל את גזרת פרעה להרוג את התינוקות העבריים. הן מוצאות מעין פרצה בחוק ומסבירות לפרעה שזה לא ביכולתן לעצור את ההולדה כיוון שהנשים העבריות מספיקות ללדת לפני שהן מגיעות אליהן.
א-להים רואה את מעשיהן ועושה להן בתים. בחלק השני נעסוק במשמעות של בית בתוך עולם של עבדות.
פרעה עובר מהניסיון שלו להרוג את התינוקות דרך המיילדות, לצו הקשה מול כל העם – להשליך את הבנים הנולדים ליאור.
• בקריאה יחפה נעסוק במי הן המיילדות, בשמותיהן (דבר חריג למדי שמציינים את שמן) וכבר נראה כיצד רק מתוך הניסיון להבין טקסט יש מקום לפרשנות – המיילדות העבריות – העבריות מתייחס לזהות שלהן או למי שהן יילדו?
• בריבוי קולות מובאים כמה נושאים:
- התייחסות לאכזריות של גזרת פרעה להרוג את הבנים וחשיבה מדוע דווקא הבנים.
הנושא המרכזי יותר של הפרק, שהוא תחילת הרעיון של צדק המופיע ביחידות הבאות – הוא מרד המיילדות: האמונה שלהן והבטחון שלהן לעשות מעשה נגד הצו של המלך, החמלה שהרגישו כלפי התינוקות, או מה שמובא בעיקר ביחידה זו – היכולת שלהן למרוד בצו למען משהו שהן מאמינות בו.
• ברלוונטיות נעסוק בפקודה (או בקשה) לא חוקית ולא לגיטימית, ומהם הקוים האדומים שלנו בכיתה.
• ביצירה מובאות שתי אפשרויות – לצייר את מרד המיילדות או ליצור בפלסטלינה את בתי המיילדות.
טקסט מרכזי
טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה.
טז וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה
יז וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים.
יח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים . יט וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ.
כ וַיֵּיטֶב אֱ-לֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד
כא וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים
כב וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן.
קריאה יחפה
הכירו את המיילדות
" וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה׃" (שמות א, טו)
דון יצחק אברבנאל הסביר ששפרה ופועה הם שמות גנריים: שפרה – משפרת את הוולד, פועה – עוזרת ליולדת בתפילות וקולות – 'כיולדת אפעה'. מכך ניתן להבין שפרעה דיבר אל כל המיילדות ולא לשתיים מסוימות. [יצחק אברבנאל, פירוש על התורה, באתר HebrewBooks]
📝 המיילדות העבריות – השלימו את המשפטים מתוך המילים שלמטה כך שהביטוי 'העבריות' יקבל משמעות שונה בכל משפט:
- המיילדות ________ __________ העבריות.
- המיילדות _______ _________ עבריות.
בעצמן; של; הן; הנשים;
📝 חפשו במילון את פירוש המילים שפרה ופועה. הכינו לכל אחת מהן כרטיס ביקור המסביר מדוע זה השם הנבחר לה.
המיילדות לא מקבלות את הגזרה
"וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱ-לֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים" (פסוק יז)
צורת כתיבה: כיום אנו רגילים לכתוב בכתיב מלא – כתיבה עם כל האותיות המלמדות אותנו כיצד צריך לקרוא את המילה. בעבר היה נהוג לכתוב בכתיב חסר שבו היו חסרות אותיות והניקוד ציין את דרך הקריאה הנכונה.
📝 כתבו את שתי המילים המודגשות בפסוק במילים שלכם:
________________ __________________
💬 "כִּי חָיוֹת הֵנָּה" (פס' יט') – מה פירוש המילה חיות בפסוק זה? הסבירו את ההקשר.
📝 סדרו את המשפטים לפי הסדר הנכון בפרק (פסוקים יח-כב):
◽️ פרעה מצווה להשליך כל בן עברי שנולד ליאור ולהשאיר בחיים כל בת.
◽️מלך מצרים קורא למיילדות אליו.
◽️העם רב ומתעצם מאוד.
◽️א-להים מטיב עם המיילדות.
◽️המיילדות מסבירות לפרעה שהנשים העבריות יולדות לפני שהן מספיקות להגיע וליילד אותן (כלומר לסייע להן בלידה).
ריבוי קולות
למה דווקא הבנים
💬 שאלות לדיון:
- מדוע בחר פרעה בגזרה כה קשה ודווקא בשלב הזה?
- מה פרעה ניסה להשיג בהרג של הבנים דווקא?
למורה – הסבר להרג הבנים…
ישנן מספר פרשנויות המסבירות מדוע פרעה ציווה להרוג דווקא את הבנים ולמה עשה זאת דרך המיילדות.
ביחידה הקודמת ראינו כי פרעה חושש מהתרבותו של עם ישראל "פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (פסוק י'). הגברים הם לרוב מי שיצאו בתקופה זו למלחמה, הרג הזכרים נתן בטחון לפרעה שלא יוכלו למרוד ולצאת נגדו למלחמה.
לפרעה היו מכשפים ומנבאים משלו. חלקם טענו שאמור להיוולד לעם ישראל מישהו שיוציא אותו מעבדות לחירות, שיציל אותו ויפגע במצרים. פרעה רצה לוודא שאותו איש מראש לא יוכל לחיות וייהרג כבר בלידתו.
נדרש לבחור במין אחד לפחות כדי לגרום לכך שעם ישראל לא יוכלו להתרבות בהמשך.
מרד המיילדות
למורה – פרשנויות מדוע נתנו למיילדות להמית ומי היו המיילדות…
מדרש שמות רבה מסביר שמלך מצרים הורה למיילדות לעסוק בהמתה ולא עשה זאת בעצמו, "כדי שלא יתבע הקדוש ברוך הוא ממנו, ויפרע מהן". רמב"ן, בפירושו לדברי מלך מצרים, "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ", מעלה הסבר אחר, המציג צעד זה כחלק ממדיניות כוללת של מלך מצרים, המתחשבת באילוצים שגם שליט נתון בהם: "לא ראה פרעה וחכמי יועציו להכותם בחרב, כי תהיה בגידה גדולה להכות חנם העם אשר באו בארץ במצות המלך הראשון. וגם עם הארץ לא יתנו רשות למלך לעשות חמס כזה, כי עימהם הוא מתייעץ, ואף כי בני ישראל עם רב ועצום ויעשו עימהם מלחמה גדולה. אבל אמר שיעשו דרך חכמה שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם … ואחרי כן ציווה בסתר למיילדות להרוג הזכרים על הָאָבְנָיִם, ואפילו היולדות עצמן לא ידעו בהם".
רמב"ן לשמות פרק א, באתר "דעת"
נחמה ליבוביץ הצטרפה לדעה שהמיילדות היו מצריות, והוסיפה נימוק משלה, המתבסס על מקומות נוספים בתורה שבהם מוזכרת יראת אלוהים:
"ויושם לב לכך, שבכל המקומות אשר בהם הנכרי ישובח, על כי יש בלבו יראת אלקים או יגונה על כי איננה בו, בכל אותם מקומות "יראת א-להים" מתבטאת בהתנגדות אל בן עם אחר, אל בן המיעוט. כי יחס זה אל הזר, אל חסר הכוח ונטול החסות, הוא הוא אבן הבוחן – אם יש יראת אלקים בלב או אין. לכן גם בגלל הביטוי הזה "ותיראנה המיילדות את האלקים" נראה, שעדיף הפירוש האומר: מצריות היו"[9].
היא מוסיפה מוסר השכל הנלמד מסיפור זה:
"יש לתת את הדעת על כך שהתורה מראה לנו בתוך ים של רשע ועריצות – ודווקא בסמוך לפסוק יג המראה את מצרים (הממלכה והעם) ברשעותם – כיצד יכול הפרט לעמוד נגד הרשעות, להתקומם לפקודה, לא לציית לה, ולא לגול מעל עצמו את אשמת הרצח באמרו: קבלתי פקודה מאת מלכי. ואין צדיקות או רשעות תוצאה של השתייכות לאומית או גזעית, וכשם שיצאו רות ונעמה ממואב ומעמון, כן היו שתי צדקניות אלה ממצרים"[9].
נחמה ליבוביץ, עיונים חדשים בספר שמות, בהוצאת ההסתדרות הציונית העולמית, תשמ"ד, הפרק "המיילדות", עמ' 33.
📝 הציגו 3 סצנות מהפסוקים:
- פרעה אומר למיילדות להרוג את הבנים ותגובת המיילדות לפרעה (מדוע פרעה בוחר במיילדות לעשות זאת? למה הוא לא מבקש מכל האימהות או למה הוא לא שולח שליחים להרוג את הבנים?)
- המיילדות מיילדות את העבריות ומחליטות להחיות את התינוקות (שימו לב למילה 'להחיות' ולא רק לא להרוג. [חלק מהפרשנים טוענים שהן עזרו לנשים עניות, עזרו בהאכלה וכד'. זאת אומרת שהן לא הסתפקו בלא לבצע את הציווי של פרעה אלא הגדילו ראש עוד יותר ועזרו לעבריות]. מה לדעתכם הייתה התחושה של המיילדות כשעשו את זה? מה גרם
- פרעה לוקח את המיילדות לשיחה על מה שעשו והן מתרצות לו בכך שהן לא מספיקות להגיע לפני הלידה.
💬 שאלות לדיון:
- האם הצגתם בדיוק לפי הסיפור המקראי? ייתכן שיכלתם לבחור בחירות שונות? איך זה היה נראה אז?
- נסו לאפיין את המיילדות – איזה נשים אלו? מה התכונות הבולטות שלהן? (כתבו על הלוח)
- דגש על רגע ההחלטה שלהן להחיות את הילדים – מה הן לא עושות ומה הן כן עושות? מה גורם להן לעשות זאת? הסבירו מתוך הפסוקים ומתוך הבנתכם.
רלוונטיות
פקודה לא חוקית בעליל
למורה – פירוש – לא רק לא המיתו, אלא החיו…
תִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן: מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה: כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת, כִּי חָיוֹת הֵנָּה – בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ.
מהמילים "וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" לומד מדרש שמות רבה את שבחן של המיילדות, ומציין שלא רק שלא המיתו את הילדים, אלא אף טרחו על איכות חייהם: "למה הוצרך הכתוב לומר ותחיין את הילדים? יש קילוס בתוך קילוס, לא דין שלא קיימו את דבריו, אלא עוד הוסיפו לעשות עמהם טובות. יש מהם שהיו עניות, והולכות המילדות ומגבות מים ומזון מבתיהם של עשירות, ובאות ונותנות לעניות, והן מחיות את בניהן, הוא שכתוב: ותחיין את הילדים." המדרש מוסיף ששפרה ופועה התפללו לשלום הוולד והיולדת, והקדוש ברוך הוא נענה לתפילתן.
אביבה זורנברג מציינת שדבריהן של המיילדות לפרעה הן מילות ההתנגדות הראשונות לפרעה המופיעות בספר שמות
📝שיתוף בזוגות – בקשה לא לגיטימית
התחלקו לזוגות. ספרו אחד לשנייה על מקרה שבו מישהו (חבר, מישהו מהמשפחה או מבוגר) ביקש מכם לעשות מעשה כלשהו שנראה היה לכם שלא נכון לעשותו. והתייחסו לנקודות הבאות:
(ניתן לתת כרטיסיות עם דוגמאות)
- איך הרגשתם בזמן הבקשה?
- מה גרם לכם להבין שהבקשה אינה טובה?
- מה עשיתם עם הבקשה שניתנה לכם? איך היתה התגובה של מי שבקש מכם?
- כאשר אתם מסתכלים אחורנית על מה שהיה, מה לדעתכם היה נכון לעשות?
- אם סירבתם או לדעתכם הייתם צריכים לסרב, איך לדעתכם יגיבו מי שביקשו מכם?
אחרי השיתוף חשבו יחד על 5 דברים שהם מבחינתכם 'קו אדום' בכיתה – דברים שלא תהיו מוכנים לעשות גם אם יבקשו מכם.
