בפרק זה פרעה מקשה את הגזרות על בני ישראל. נעסוק בסוגית השוטרים והנוגשים שאמורים לבצע את הגזרות הקשות של פרעה, והדילמות שאיתם הם מתמודדים. בנוסף נתבונן על היחס של בני ישראל למשה ואהרון
עוד על היחידה:
בפרק זה פרעה מקשה את הגזרות על בני ישראל. הוא דורש מהם לעמוד במכסת עבודה שאין ביכולתם למלא. הוא מסביר זאת בכך שבעיניו בני ישראל מבקשים לצאת לעבוד את אלהים כיוון שהם נרפים, חלשים. אם העבודה תהיה קשה יותר לא יוכלו לעסוק בענייני הרוח שלהם ויפסיקו לדרוש ממנו לצאת לחופשי ולנסות למרוד בו.
האנשים שאמורים ליישם את הגזרה בפועל הם הנוגשים והשוטרים. השוטרים היו נציגים מבני ישראל שהשגיחו על אחיהם. הם נדרשים מצד אחד לפקח על העבודה ולדאוג לתפוקה שפרעה ציווה עליה, ומצד שני רצונם הטבעי הוא להגן על בני עמם. זוהי הזדמנות להכיר את הביטוי 'בין הפטיש לסדן' ולדון בדילמה העומדת בפניהם.
סוגיה נוספת העולה מפסוקים אלו היא היחס של בני ישראל למשה ואהרון. ניסיונם להוציא את בני ישראל לעבוד את אלהים, הוא זה שבעיניהם גורם להחמרת מצבם. השוטרים מאשימים את משה ואהרון במצבם הרע של בני ישראל.
• בקריאה יחפה מוצעים כמה משחקים כדרך להבנת המילים הקשות בטקסט.
• בריבוי קולות אנו מציעים לכתוב שיחה בין שני שוטרים ולדון בעמדות השונות ביחס לדילמה שבה הם ניצבים.
• ברלוונטיות נבחן דרך סימולציות בחיי היום יום עד כמה צריך ונכון ללכת אחרי סמכות.
• ביצירה נצייר ציורים בעקבות הביטוי 'בין הפטיש לסדן'
(ו) וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר
(ז) לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן
(ח) וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כִּי נִרְפִּים הֵם עַל־כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ (ט) תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר
(י) וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמְרוּ אֶל הָעָם לֵאמֹר כֹּה אָמַר פַּרְעֹה אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן
(יא) אַתֶּם לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר
(יב) וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן
(יג) וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים לֵאמֹר כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן
(יד) וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם
(טו) וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ (טז) תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת עַמֶּךָ
(יז) וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַיהוָה (יח) וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנּוּ
(יט) וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם בְּרָע לֵאמֹר לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ
(כ) וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה
(כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ
שאלות | תשובות |
על מי ציווה פרעה להגיד לבני ישראל את הגזרה החדשה? | (ו) וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר |
האם בעקבות הצו החדש של פרעה השתנתה כמות הלבנים שבני ישראל היו צריכים להכין? | (ז) לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם |
מדוע, לדעת פרעה, רוצים בני ישראל לצאת ממצרים ולזבוח לאלוהיהם? | (ח) וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ |
מה אסור היה לשוטרים ולנוגשים לעשות על פי הצו החדש של פרעה? | ט) תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר |
מדוע רוצה פרעה להקשות ולהכביד את העבודה על בני ישראל? | (ח) כִּי נִרְפִּים הֵם עַל־כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ |
◽️פרעה קורא לשוטרים ולנוגשים ומצווה עליהם להקשות על בני ישראל.
◽️השוטרים והנוגשים אומרים לעם/לבני ישראל את מה שפרעה אמר להם./מספרים לבני ישראל על הצו החדש של פרעה.
◽️בני ישראל מתפזרים בארץ ואוספים תבן.
◽️הנוגשים והשוטרים מסתובבים בין עם ישראל וכועסים שהם לא עומדים בקצב הקבוע של הכנת הלבנים.
◽️השוטרים מוכים כיוון שבני ישראל לא מצליחים להמשיך לייצר את אותה כמות הלבנים.
◽️השוטרים זועקים לפרעה שאינם יכולים לעמוד בגזרה ובכל מקרה אינה מועילה לו בכלום. החצי השני של המשפט הזה הוא פירוש אחד כנראה לפסוק. הייתי מוותרת עליו, מהמילים "ובכל מקרה".
◽️פרעה לא מקל על הגזרה ושולח את השוטרים חזרה.
◽️השוטרים כועסים על משה ואהרון שהזיקו ליחס כלפי בני ישראל.
*למורה: רצוי לענות על שאלות אלו לאחר הצגת הסיטואציות בכיתה
(ו) וַיְצַו – ציווה
הַנֹּגְשִׂים – מצרים שהשגיחו על השוטרים
שוטרים –המפקחים על אחיהם העובדים שיעשו כפי שמצווים עליהם הנוגשים המצריים
(ז) תאספון- תוסיפו
תבן – גבעולי דגן יבשים ומעוכים או דחוסים/ קש
לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים- להכנת הלבנים (מערבבים את הקש עם חומרים נוספים כדי להקשותם)
כתמול שלשום- כמו שהיה עד היום, כפי שהיו רגילים
קֹשְׁשׁוּ- יאספו (מעכשיו בני ישראל היו צריכים לאסוף את התבן מהשדה בעצמם)
(ח) מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים- מספר הלבנים שנדרשו להכין בכל יום
תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם – תטילו עליהם (את אותה כמות לבנים)
לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ – תפחיתו מהמספר
נִרְפִּים הֵם – חלשים, עצלנים
(ט) תִּכְבַּד – תעשה קשה יותר
וְיַעֲשׂוּ בָהּ – יעסקו בה
וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר- לא יהגו ויעסקו בדברי שקר והבל (כך פרעה מתייחס לעבודת אלוהי העברים)
(יא) אֵין נִגְרָע – אל תחסירו מהכמות הנדרשת מכם
(יב) ַיָּפֶץ – התפזר
לְקֹשֵׁשׁ – לאסוף
(יג) אָצִים – ממהרים, או מזרזים אותם
כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם- סיימו מעשיכם
דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן- כמו בכל יום כאשר ניתן לכם כבר התבן
(יד) וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל- השוטרים (מבני ישראל) הוכו. רוב הפרשנויות מסבירות כי הם הוכו על ידי הנוגשים כיוון שלא עמדו במכסות הלבנים שנדרשו בני ישראל להכין.
"מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם ללבן"– מדוע לא סיימתם להכין את הלבנים הנדרשות מכם?
"כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם"- כמו שהיה עד היום, כך צריך להמשיך להיות
(טז) וְחָטָאת עַמֶּךָ – "וחטאת עמך"-ועמך חוטא לך בכך שאינו ממלא את מכסת העבודה המוטלת עליו. (דעת מקרא)
(יח) וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנּוּ – תכינו עדיין אותו מספר של לבנים
(כ) ויפגעו – פגשו השוטרים את משה ואהרון
נצבים- עומדים
(כא) יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט- השוטרים אומרים למשה ואהרון שאלהים צריך לשפוט ולהעניש אותם
הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ- גרמתם שנראה עתה בעיני פרעה כרשעים ופושעים (דעת מקרא)
לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ- לתת לפרעה עכשיו סיבה להרוג אותנו (דעת מקרא)
(טו) וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ (טז) תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת עַמֶּךָ
אפשרות א' – בתחילת השיעור תנו לתלמידים משימה של 3 דקות כאשר אין להם אפשרות באמת לעמוד בה (לדוגמה לאסוף תוך דקה אחת 15 עטים מאותו סוג, לרוץ סביב בית הספר תוך 3 דקות, לקרוא את כל הפרק תוך 2 דקות וכד'. אפשר לחלק לקבוצות ולתת לכל קבוצה פתק עם משימה שונה)
אפשרות ב'- דורשת התארגנות וזמן- הכנת לבנים מבוץ.
בין הפטיש לסדן- למדו את התלמידים את משמעות הביטוי בהקשר של השוטרים שנמצאים בין פרעה והנוגשים לבין אחיהם בני ישראל. חשבו עם התלמידים על דוגמאות נוספות שבהם מישהו נמצא בין הפטיש לסדן (תלמיד שרואה שתלמיד אחר פוגע מישהו, ילד בכיתה שנמצא באמצע בריב בין שני חברים וכד'.)
בקשו מהתלמידים לצייר ציורים שמדגימים את הביטוי ואת האתגר שבלהיות בין הפטיש לסדן