ספריית החינוך המשלב | רשת מיתרים

שמות ב: כג'-כה'

ליחידה הקודמת

ליחידה הבאה

WhatsApp

כתיבה: נעמה רוטמן​

(כג) בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם – אַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת
מֶלֶךְ מִצְרַיִם – שֶׁשִּׁעְבֵּד אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וַיֵּאָנְחוּ – נֶאֶנְחוּ, הִשְׁמִיעוּ קוֹל אֲנָחָה מִתּוֹךְ כְּאֵב, צַעַר אוֹ תְּלוּנָה
וַיִּזְעָקוּ – זָעֲקוּ, צָעֲקוּ
שַׁוְעָתָם – קְרִיאָתָם הַנּוֹאֶשֶׁת לְעֶזְרָה
נַאֲקָתָם – גְּנִיחָתָם, אַנְחָתָם
(כה) וַיֵּדַע אֱלֹהִים – "נָתַן עֲלֵיהֶם לֵב וְלֹא הֶעֱלִים עֵינָיו" (רַשִׁ"י), כְּלוֹמַר לֹא הִתְעַלֵּם מִמְּצוּקָתָם
 
פֶּרֶק ג':
  • וַיִּנְהַג – הוֹבִיל
אַחַר הַמִּדְבָּר – "לְהִתְרַחֵק מִן הַגֶּזֶל שֶׁלֹּא יֵרְעוּ בְּשָׂדוֹת אֲחֵרִים" (רַשִׁ"י), כְּלוֹמַר הִרְחִיק אֶת הַצֹּאן
הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה – כַּנִּרְאֶה עַל שֵׁם מָה שֶׁעוֹמֵד לִקְרוֹת שָׁם. וְיֵשׁ טוֹעֲנִים שֶׁזֶּהוּ הַר סִינַי (בְּהַתְאָמָה לַ'סְּנֶה'). הַדֵּעוֹת בִּדְבַר מְקוֹמוֹ חֲלוּקוֹת
  • וַיֵּרָא – נִרְאָה, הִתְגַּלָּה
בְּלַבַּת אֵשׁ – בְּלַהֶבֶת אֵשׁ
וַיַּרְא – רָאָה
וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל – הַסְּנֶה לֹא נֶאֱכַל, לֹא נִשְׂרַף, אֲפִלּוּ שֶׁבָּעַר. קָרָה כָּאן נֵס
  • אָסֻרָה נָּא – אָסוּר, אָזוּז
הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה – מַשֶּׁהוּ יוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל
  • וַיַּרְא – רָאָה
סָר – הִתְקָרֵב
  • הֲלֹם – לְכָאן
  • שַׁל – חֲלֹץ, הָסֵר (כְּמוֹ נֶשֶׁל נָחָשׁ)
ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו  בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ  וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל  
ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה
ד וַיַּרְא יְהוָה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱ-לֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי ה וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא

 

ישנם כמה פסוקים לשינון כיוון שהם מרכזיים וממשיכים זה את זה. ניתן לחלק את הכיתה לכמה קבוצות ולתת לכל קבוצה ללמוד פסוק אחד ו/או לעשות איתם משחקי תפקידים. פסוקים ג'-ד' הם המרכזיים יותר לשינון.

בבית המקדש הכהנים היו הולכים גם כן יחפים.

אך מלבד זה – הסיפור היחידי בתורה שבו מסופרת על כך שמישהו מוריד את הנעליים מפני שהמקום קדוש – זה הסיפור של הסנה.

לצד זה, בפרשנות מעניינת שנמצאה בחפירות ארכיאולוגיות בציפורי בחר האומן להוסיף של הורדת הנעליים בעוד סיפור מפורסם מהתורה: עקידת יצחק.

  • התבוננו בצילום הפסיפס וחשבו על הקשר בין המאורעות
הרחבה:

בשנת 1993 התגלה בציפורי מבנה בית כנסת ובו רצפת פסיפס צבעונית. בית הכנסת שוכן בשוליים הצפוניים של העיר. הוא נבנה במאה החמישית, או בראשית המאה השישית לסה"נ. בימת ארון הקודש הייתה ממוקמת בקיר המערבי של הבניין, ולא לכיוון ירושלים כמו הבימות המוכרות ברוב בתי הכנסת העתיקים. רצפת הפסיפס שנחשפה מעוטרת בסצנות מיוחדות, נדירות ובעלות חשיבות רבה להבנת האמנות היהודית העתיקה. הרצפה מחולקת לשבע רצועות, המסודרות מכיוון הפתח ועד למרגלות הבימה. מהרצועה הראשונה שרדו קטעים מעטים בלבד, שזוהו במידה רבה של ודאות כמתארים את ביקור המלאכים אצל שרה אמנו. ברצועה השנייה, שנחלקה לשני חלקים, תוארה כנראה עקידת יצחק. הרצועה הבאה, הרחבה מכולן, מעוטרת בגלגל המזלות המוכר כבר מבתי כנסת אחרים. ברצועה הרביעית יש תיאורים מעבודת המקדש, ובהם סל ביכורים, שולחן לחם הפנים וקרבן התמיד. ברצועה הבאה מופיעים תיאורים נוספים מעבודת המקדש – כיור מלא מים, מזבח העולה והקורבנות. הרצועה השישית מתארת שתי מנורות, שופרות, ארבעת המינים ומלקחיים להטבת הנרות. במרכזה מופיעים ארון הקודש ומחתה. הרצועה השביעית והאחרונה, למרגלות הבימה, מתארת שני אריות הניצבים משני צדיו של זר, בעוד הם מניחים את כפם על ראש שור.

ר' שמואל דוד לוצטו (שד"ל), שאומר: "האש שהקיפה את הסנה הבוער הייתה אש ניסית שלהטה בין הקוצים של שיח הסנה ואינה ניזונה מהם, דוגמת עמוד האש" (3 .(מדבריו ברור, כי מדובר כאן בהתרחשות ניסית על- ִטבעית)