יחידה זו היא מעין הקדמה לכל התקופה הקשה שתבוא על בני ישראל במצרים ותחילת הקשר של משה עם א-להים.
עוד על היחידה:
מלך מצרים מת ובני ישראל מיואשים מהעבודה הקשה וזועקים לא-להים.
משה רועה את צאן יתרו במדין. הוא מגיע להר חורב ורואה לפניו את הסנה בוער ואיננו מתכלה. בתחילה הוא מסיר את מבטו כי מבין שמתגלה אליו משהו גדול.
א-להים קורא לו מתוך הסנה הבוער ואומר לי כי הוא אלהי אבותיו.
ביחס ליחידות הקודמות, ההבנה המילולית של פסוקים אלו קשה יותר. מומלץ לספר פעם ראשונה את הסיפור, לקרוא פעם שניה את הפסוקים ופעם שלישית לפרש ביחד.
• בקריאה יחפה נחשוב על המשמעות של חלופת מלך במצרים ועל הקשיים של בני ישראל באותה תקופה. נבין לעומק מה קורה בסנה הבוער תוך התמקדות במילה 'וירא'.
• בריבוי קולות נעסוק בשלושה נושאים אפשריים – נסים ואיך אנחנו מבינים אותם, מקום קדוש ומה הופך אותו לכזה וננסה לחשוב מנקודת מבטו של אלהים על מה שהוא רואה.
• ברלוונטיות נשוחח על מה הופך מקום לקדוש וניצור לעצמנו קופסה כיתתית שתגדיר את הנורמות והחוקים שהופכים משהו לקדוש.
• ביצירה נראה פסיפס של עקידת יצחק שבו גם כנראה הורידו נעליים וננסה לחשוב על הקשר בין הדברים.
• בהרחבה נקרא מדרש על הסנה הבוער ונעסוק בשאלה האם נס הוא חלק מהטבע או מחוצה לו בעזרת מאמר.
משה היה מוביל/ מסיע את הצאן של יתרו. הוא לקח את הצאן אחרי שסיים לטייל במדבר/ לחפש מקום מרעה אל הר הא-להים שנחרב/ בשם חורב. הוא ראה/ הפחיד את צמח הסנה בוער, אך הסנה לא נשרף/ נאכל על ידי הצאן.
למורה- מעניין לדעת ש…
למורה- פירוש נוסף
הראייה נזכרת פעמים רבות בהקשר של משה – הוא רואה את סבלותם של בני ישראל, הוא רואה את צערם והוא רואה את הסנה הבוער ומסתקרן – לא נשאר אדיש למראה חריג אלא זז מהדרך הרגילה ובודק מה יש שם.
"שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ" (פס' ה)
את הסנה הבוער ניתן לדמיין בכל מיני דרכים. נס הוא תמיד תופעה חריגה בטבע, אך היא יכולה להיות בלתי אפשרית לחלוטין בטבע או משהו שהוא אפשרי אבל נדיר. ישנן פרשנויות שונות לגבי הסנה הבוער וטיבו בהקשר זה. בקצה הסקלה – מאמר של ד"ר משה בלס המראה כיצד מדובר בתופעת טבע אפשרית ונדירה אך לא היתה שם אש כלל. מהצד השני פרשנים המתארים זאת כנס מוחלט.
(שימו לב שיהיו פירושים הקשורים להיבט הדתי אמוני אך גם פירושים הקשורים לייחודיות, או למשהו שלא ניתן לשינוי על פי המצב באותו רגע – אם אני מקדש את השבת גם אם בא לי עכשיו לעשות משהו אחר אני לא יכול לשנות את זה).
בשיעורים הקודמים היתה אפשרות מתאימה לכתוב את יומנו של משה ולראות את הדברים מנקודת מבטו. פרק זה מזמין להסתכל על הדברים מנקודת מבטו של א-להים.
חשבו: איך המקום נראה? מה ההתנהגות המצופה במקום הזה? איך אתם הופכים אותו לקדוש? אחר כך הזמינו חברים מקבוצות אחרות לחוות אותו.
מה הסנה הזה עושה קוצין ועושה ורדין, כך ישראל יש בהם צדיקים ורשעים." (שמות רבה ב, ה)
"מה דרכו של הסנה, אדם מכניס לתוכו ואינו ניזוק לו, שקוציו כולן כפופין למטה אבל כשמבקש להוציא, הקוצין תופסין לו ואינו יכול להוציאה, כך המצרים בתחילה קיבלו את ישראל בסבר פנים יפות וכשביקשו לצאת לא נתנום". הגמרא (פסחים פרק ג, דף מט א)
"רבי נחמן בנו של רבי שמואל בר נחמן אומר, כל האילנות יש מהן עושה עלה אחת, ויש מהן שתים או שלש, הדס עושה שלש, שנקרא (ויקרא כג, מ): עץ עבת. אבל הסנה יש לו חמש עלין. אמר לו הקדוש-ברוך-הוא למשה, אין ישראל נגאלין אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב ובזכותך ובזכות אהרן." (שם ב, ה').
פִענוח נס הסנה הבוער ואיננו אוכל/ ד"ר משה בלס
הבוטנאי נוגה ראובני, חוקר צמחי התנ"ך וזוכה פרס ישראל, גם הוא מתייחס לסוגית סודו של הסנה בספרו שיח ועץ במורשת ישראל והוא סבור שמדובר בפוטומורגנה, שהיא תופעת טבע שנובעת משבירתן של קרני האור שמעבירות את דמויותיהם אל עין האדם עקב היווצרות שכבות אויר בעלות צפיפות שונה זו מזו. ולדעתו, הנס נובע מצירוף מקרים נדיר שבו שבירת קרני האור הללו יכולה לגרום להעברת דמות של לשונות-אש, שהתלקחו במקום מרוחק, אל מקום הסנה אשר נראה למשה בהר סיני.
כדעת נוגה ראובני, גם המאמר הנוכחי סבור שמדובר בתופעה של תעתועי הדמיון, ולא היתה בסנה אש ממשית. ואולם, המאמר עושה צעד נוסף קדימה ומציג במפורט בהמשך, תופעה קונקרטית שלפיה הנס של הסנה הבוער נבע מתופעת טבע נדירה של "מפלי אש" (Firefalls ,(תופעה שיש בה מראה של מים זוהרים שנראים כמו אש לוהטת. ראוי להדגיש, כי השערה זו נשענת בהכרח על טענה די מבוססת שסוברת כי הסנה הוא פטל קדוש (ראה תמונה 1 ,(שיח קוצני שאוהב מים רבים בסביבתו.
ימין: מפל שנבדה בזמן זהירה (אחת לשנה) שמאל: מפל שנבדה בשגרה
ישנם כמה פסוקים לשינון כיוון שהם מרכזיים וממשיכים זה את זה. ניתן לחלק את הכיתה לכמה קבוצות ולתת לכל קבוצה ללמוד פסוק אחד ו/או לעשות איתם משחקי תפקידים. פסוקים ג'-ד' הם המרכזיים יותר לשינון.
בבית המקדש הכהנים היו הולכים גם כן יחפים.
אך מלבד זה – הסיפור היחידי בתורה שבו מסופרת על כך שמישהו מוריד את הנעליים מפני שהמקום קדוש – זה הסיפור של הסנה.
לצד זה, בפרשנות מעניינת שנמצאה בחפירות ארכיאולוגיות בציפורי בחר האומן להוסיף של הורדת הנעליים בעוד סיפור מפורסם מהתורה: עקידת יצחק.
בשנת 1993 התגלה בציפורי מבנה בית כנסת ובו רצפת פסיפס צבעונית. בית הכנסת שוכן בשוליים הצפוניים של העיר. הוא נבנה במאה החמישית, או בראשית המאה השישית לסה"נ. בימת ארון הקודש הייתה ממוקמת בקיר המערבי של הבניין, ולא לכיוון ירושלים כמו הבימות המוכרות ברוב בתי הכנסת העתיקים. רצפת הפסיפס שנחשפה מעוטרת בסצנות מיוחדות, נדירות ובעלות חשיבות רבה להבנת האמנות היהודית העתיקה. הרצפה מחולקת לשבע רצועות, המסודרות מכיוון הפתח ועד למרגלות הבימה. מהרצועה הראשונה שרדו קטעים מעטים בלבד, שזוהו במידה רבה של ודאות כמתארים את ביקור המלאכים אצל שרה אמנו. ברצועה השנייה, שנחלקה לשני חלקים, תוארה כנראה עקידת יצחק. הרצועה הבאה, הרחבה מכולן, מעוטרת בגלגל המזלות המוכר כבר מבתי כנסת אחרים. ברצועה הרביעית יש תיאורים מעבודת המקדש, ובהם סל ביכורים, שולחן לחם הפנים וקרבן התמיד. ברצועה הבאה מופיעים תיאורים נוספים מעבודת המקדש – כיור מלא מים, מזבח העולה והקורבנות. הרצועה השישית מתארת שתי מנורות, שופרות, ארבעת המינים ומלקחיים להטבת הנרות. במרכזה מופיעים ארון הקודש ומחתה. הרצועה השביעית והאחרונה, למרגלות הבימה, מתארת שני אריות הניצבים משני צדיו של זר, בעוד הם מניחים את כפם על ראש שור.
ר' שמואל דוד לוצטו (שד"ל), שאומר: "האש שהקיפה את הסנה הבוער הייתה אש ניסית שלהטה בין הקוצים של שיח הסנה ואינה ניזונה מהם, דוגמת עמוד האש" (3 .(מדבריו ברור, כי מדובר כאן בהתרחשות ניסית על- ִטבעית)